תנ"ך - הנה
היום
הנה
באה
יצאה
הצפרה
צץ
המטה
פרח
הזדון:
יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת
עוד...(לדוגמה לחיצה על "תיקון קוראים" תפתח את הפרק בתצורת "תיקון קוראים" - טקסט עם ניקוד וטעמים ולצידו טקסט ללא ניקוד וטעמים בפונט סת"ם. לחיצה על אחד מהפרשנים תפתח את הפרק עם טקסט, ניקוד וטעמים ולצידו הפירוש של אותו פרשן וכו')
הִנֵּ֥ה
הַיּ֖וֹם
הִנֵּ֣ה
בָאָ֑ה
יָֽצְאָה֙
הַצְּפִרָ֔ה
צָ֚ץ
הַמַּטֶּ֔ה
פָּרַ֖ח
הַזָּדֽוֹן:
(יחזקאל פרק ז פסוק י)
הִנֵּה
הַיּוֹם
הִנֵּה
בָאָה
יָצְאָה
הַצְּפִרָה
צָץ
הַמַּטֶּה
פָּרַח
הַזָּדוֹן:
(יחזקאל פרק ז פסוק י)
הנה
היום
הנה
באה
יצאה
הצפרה
צץ
המטה
פרח
הזדון:
(יחזקאל פרק ז פסוק י)
הנה
היום
הנה
באה
יצאה
הצפרה
צץ
המטה
פרח
הזדון:
(יחזקאל פרק ז פסוק י)
הָא
יוֹם
פּוֹרעָנוּתָא
הָא
אָתיָא
אִתגְּלִיאַת
מַלכוּתָא
צְמַח
שֻׁלטָנָא
הוֹפַע
רִשׁעָא
:
הנה
-
י'
ראשי
פסוקים
בסיפרא:
ראה
יח'
ג
,
ח.
הצפרה
-
ב'
,
חד
מלא
וחד
חסר:
יח'
ז
,
ז
,
י.
הנה
-
י'
רא'
פס'
בסיפ';
הצפרה
-
ב';
צץ
-
ל'.
הנה
היום
-
הנה
בא
היום.
הנה
באה
-
הרעה.
יצאה
הצפירה
-
עלה
השחר
של
יום
הרעה.
צץ
המטה
-
להכות
אתכם.
פרח
הזדון
-
נתגלה
נבוכד
נצר
הרשע.
יצאה
הצפירה
-
יצאה
המלכות
,
שגלה
צדקיה.
צץ
המטה
-
שעמד
נבוכד
נצר
שהגלה
את
צדקיה.
פרח
הזדון
-
גדלה
אשמתם.
צץ
המטה
-
להכות.
פרח
הזדון
-
שלא
ישא
לכם
פנים
,
ואף
במקדשי
ישלח
ידו.
הנה
היום.
צץ
המטה
-
יש
מפרשים
(השרשים:
'נטה'):
המטה
-
עניין
הטיית
הדין
,
והוא
שֵם;
ויורה
עליו
פרח
הזדון
,
כלומר:
מעשים
רעים
שעשו
ישראל
-
עתה
יפרחו
ויציצו
,
כלומר
שיקחו
הגמול
והעונש.
ויש
לפרשו
כמשמעו.
ונבוכדנצר
קורא
מטה
,
כמו
"הוי
אשור
שבט
אפי
ומטה
הוא
בידם
זעמי"
(יש'
י
,
ה)
,
וזהו
מעניין
שאמר
באה
יצאה
הצפירה.
ונבוכדנצר
גם
כן
קורא
זדון
,
כמו
"הנני
אליך
זדון"
(יר'
נ
,
לא).
ועל
הדרך
הזה
תרגמו
יונתן:
"צמח
שולטנא
הופע
רשיעא".
צץ
המטה
פרח
הזדון
-
הטעם:
על
ישראל.
הנה.
באה
-
'פועלת'
,
ויענה
ל"רעה"
הנזכרת
(לעיל
,
ה).
יצאה
הצפירה
-
פירושו:
אשר
יצאה
,
והוא
כפירוש
"באה
הצפירה"
(לעיל
,
ז)
,
שהוא
כינוי
למלך
היוצא
ממקומו
להגלותם
(ראה
ת"י).
ויתכן
לאמר:
יצאה
הממשלה
ממך
ותאבד
ממלכתך.
ויש
אומרים
(ראה
רש"י):
נבקע
יום
הרעה
לצאת
,
והוא
תרגום
'בֹּקר'
על
זה
הפירוש.
צץ
המטה
-
מהשְנַיִים
הנראים
,
כמו
'קם'
ו'שב'
,
ופירושו
כמו
פרח.
המטה
-
הוא
האויב.
ומלת
זדון
-
שם
התואר
,
כמו
"הנני
אליך
זדון"
(יר'
נ
,
לא);
"וכשל
זדון"
(שם
,
לב);
והוא
מגזרת
"אשר
זדו
עליהם"
(שמ'
יח
,
יא).
ופירושו:
פרח
הרשע
,
והטעם:
נולד
המציק
אתכם.
ויש
מפרשים
(ראה
רד"ק):
מטה
-
מגזרת
"מלאה
הארץ
מוטה"
(ראה
יח'
ט
,
ט)
,
ומלת
זדון
-
כמו
"ששון"
(יש'
כב
,
יג);
והפירוש:
צצו
ופרחו
פשעיכם.
יצאה
הצפירה
-
העטרה
יצאה
מבבל
לבוא
עליכם.
צץ
המטה
-
שיכה
אתכם.
פרח
הזדון
-
שלכם;
כמו
"המים
הזידונים"
(תה'
קכד
,
ה).