תנ"ך - באה הצפירה אליך יושב הארץ בא העת קרוב היום מהומה ולא־הד הרים:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

בָּ֧אָה הַצְּפִירָ֛ה אֵלֶ֖יךָ יוֹשֵׁ֣ב הָאָ֑רֶץ בָּ֣א הָעֵ֗ת קָר֛וֹב הַיּ֥וֹם מְהוּמָ֖ה וְלֹא־הֵ֥ד הָרִֽים: (יחזקאל פרק ז פסוק ז)

טקסט וניקוד:

בָּאָה הַצְּפִירָה אֵלֶיךָ יוֹשֵׁב הָאָרֶץ בָּא הָעֵת קָרוֹב הַיּוֹם מְהוּמָה וְלֹא־הֵד הָרִים: (יחזקאל פרק ז פסוק ז)

טקסט בלבד:

באה הצפירה אליך יושב הארץ בא העת קרוב היום מהומה ולא־הד הרים: (יחזקאל פרק ז פסוק ז)

תיקון קוראים:

באה הצפירה אליך יושב הארץ בא העת קרוב היום מהומה ולא־הד הרים: (יחזקאל פרק ז פסוק ז)
אִתגְּלִיאַת מַלכוּתָא עֲלָך יָתֵיב אַרעָא מְטָא עִדָּן תְּבָרָא קָרִיב יוֹם אִתרְגוֹשָׁא וְלֵית לְאִשׁתֵּיזָבָא בִּמצָדֵי טוּרַיָא :

באה - כל מלכים ויחזקאל מלרע בר מן ב': מ"א ב , כח; יח' ז , ז. הצפירה - ב' , חד מלא וחד חסר: יח' ז , ז , י. יושב הארץ - י"ב (בלישנא): בר' לד , ל; נ , יא; שמ' לד , יב , טו; במ' יד , יד; יהו' כד , יח; שו' יא , כא; ש"ב ה , ו; יש' כד , יז; כו , כא; יר' מז , ב; יח' ז , ז.

באה - ל' בט' בסיפ'; הצפירה - ב' חד מל' וחד חס'; הד - ל'.

באה הצפירה - טעמו למעלה בבי"ת , והוא לשון פָעלה: כבר באה הצפירה - בא ושקע מאור השחר והתפארת. ולא הד הרים - "ולא לאישתיזבא לרישי טורייא" (ת"י); והד - לשון צעקת הכרזת קול , לברוח אל ראשי ההרים , כמו "הידד השבתי" (יש' טז , י); "וענו עליו (לפנינו: עליך) הידד" (יר' נא , יד) , השמעת קול נושאי משא ענבים אל הגת וטועני הקורה.

קרוב היום מהומה ולא הד הרים. מהומה - לשון "המון" (יח' כג , מב) ו"קול שאון" (יש' סו , ו) הוא; כלומר: קרוב היום שיבא עליהם קול המון וקול שאון; ולא המון של שמחה של קציר ושל בציר , כשִׂמחת בקציר (ע"פ יש' ט , ב) אשר יגילו העם הקוצרין את התבואה שבהרים ובוצרים את הענבים שבהרים. שאף הד - לשון 'המון' הוא , כמו "וענו עליו הידד" (ראה יר' נא , יד) , כלומר , שלא ידמה לקול המון של שמחה , אלא לקול שאון של אֵיד ושל שבר. ויונתן תירגם ולא הד הרים: "ולא לאישתיזבא במצדי טורייא" , ופתרונו: לא ימלטו את נפשם במצודות שבהרים.

הצפירה - ענין חוזק וכח הוא , וכן "לצפירת תפארה" (יש' כח , ה) , וכן "ישב ויצפר" (שו' ז , ג) - וכה פתרונו: "מי ירא וחרד" ורך לבב , "ישוב מהר גלעד" (שם) ויחזק מרוך לבו. קרוב הוא היום של מהומה. ולא הד הרים - ולא יהא קול 'הידד' בהרים , להזעיק ולהניס העם למלט איש נפשו , כי לא יוכלו להשמיע במרום קולם (ע"פ יש' נח , ד) פן ירגיש בהם האויב , ואין צופה להזהיר , ועל ידי כך יפלו כלם ביד האויב.

באה הצפירה - הגזירה באה לך , בבקר; מתרגום "בקר": "צפרא" (ראה ת"י יח' יב , ח). או הוא עניין 'סבוב' , כלומר: סבה מאת האל לבוא עליך האויב. ויונתן תרגם: "איתגליאת מלכותא" - פירש הצפירה מן "ולצפירת תפארה" (יש' כה , ה) , שהיא 'עטרה' , והוא סימן המלכות. קרוב היום מהומה - חסר הנסמך , כאלו אמר: 'היום יום מהומה'; וכן "הארון הברית" (יהו' ג , יד); והדומים להם. ולא הד הרים - הד הוא לשון קריאה , כמו "הידד" (יר' מח , לג). אמר , שהמהומה הזאת וקריאת הד הזאת לא תהיה כמו קריאת הד הרים - כשאדם נותן קולו בין ההרים ידמה שיוצא קול מבין ההרים , ואינו קול אחר כמו שידמה; אבל זה קול הצעקה והמהומה יהיה קול אמתי , לא דמיון קול. ויונתן תרגם: "ולית לאשתזבא במצדי טוריא".

הצפירה - זה השרש ענינו מהירות התנועה , כמו שפרשנו "ישוב ויצפור" (שו' ז , ג) לקלות התנועה , וכל זה מהפלגת שתוף המליצות; וזה הערה למקומות החמורים , ובאור זה אוצר יי' יבא. וראה איך יאמר בכל זה לשון עבר , על היות הענין נכון ומחויב כאלו יצא לפועל , כענין 'בעלות השמש מחר' , וגם כי הכח קרוב מאד; ובאור זה הכלל אוצר יי' יבא. הד הרים הוא הקול המדומה שישָמע בהרים ששם אנשים , בהיות איש אחד צועק קרוב להם; ולכן אמר , כי ביום מהומת ירושלם יהיו שם אנשים משחיתים רבים , יתנו קול וקולות , ויהיה זה שָם קול באמת , לא קול מדומה.

באה הצפירה - העטרה , כמו "לצפירת תפארה" (יש' כח , ה) , והוא רמז למלך הלובש אותה , מן הארץ. ומלת באה - על לשון עבר , כמשפט הנביאים שיאמרו העתיד לשעבר; או היא פעל עבר תחת עתיד , כמו 'תבא'. ויש מפרש (ראה רד"ק) צפירה - 'הֲסַבָּה' , מגזרת "ילך ויצפור" (ראה שו' ז , ג); והוא ענין אחד , כי בעבור זה נקראת העטרה צפירה - שסובבת את הראש. והפירוש: באה סבת הרעה. ויש אומרים (ראה רש"י; רד"ק) , שהוא מתרגום 'בֹּקר' , ומלת באה - כמו "ובא השמש וטהר" (וי' כב , ז); והטעם: שקע מאור השחר ובא חשך תחתיו. קרוב היום - פירושו: קרוב היום שיהיה מהומה גדולה. ולא הד הרים - אמר רבי יונה הספרדי ז"ל (השרשים: 'הוד') , כי מלת הד - שם התואר , כמו "מת" (בר' כ , ג) ו"לץ" (יש' כט , כ) , שהם מעלומי העי"ן , והוא מגזרת "כסוס הודו במלחמה" (זכ' י , ג); ופירושו: ענין חוזק ותוקף. וכן פירושו: בבא להם זה יום המהומה , לא יועיל להם הד - חזק שבהרים ומגדל תקיף להמלט שם. ורבי משה קמחי פירש הד מן "הידד" (יש' טז , ט) , וחסר למ"ד הפעל , כמלת "גא מאוד" (שם , ו) , אשר משפטו 'גאה'; וכן הפירוש: לא יוכלו לענות 'הידד' ביום המהומה , ללכת בהרים ולהמלט שם מפני הרעה שתדביקם מהרה. והתרגום יעזור אלה הפירושים , שאמר: "ולא לאשתזבא לטוריא".

באה הצפירה - כמו "ולצפירת תפארה" (יש' כח , ה); שתבוא עליכם העטרה שלבבל , שהמלך בעצמו יעלה עליכם. ולא הד הרים - ולא ישמע עוד קול המון בהרים , שכולם יגלו. הד - כמו "הידד כדורכים יענה" (יר' כה , ל); השמעת הקול יקרא "הידד" והד.
ריכוז קישורים