תנ"ך - ויאמר אלי הראית בן־אדם הנקל לבית יהודה מעשות את־התועבות אשר עשו־פה כי־מלאו את־הארץ חמס וישבו להכעיסני והנם שלחים את־הזמורה אל־אפם:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

וַיֹּ֣אמֶר אֵלַי֘ הֲרָאִ֣יתָ בֶן־אָדָם֒ הֲנָקֵל֙ לְבֵ֣ית יְהוּדָ֔ה מֵעֲשׂ֕וֹת אֶת־הַתּוֹעֵב֖וֹת אֲשֶׁ֣ר עָשׂוּ־פֹ֑ה כִּֽי־מָלְא֨וּ אֶת־הָאָ֜רֶץ חָמָ֗ס וַיָּשֻׁ֙בוּ֙ לְהַכְעִיסֵ֔נִי וְהִנָּ֛ם שֹׁלְחִ֥ים אֶת־הַזְּמוֹרָ֖ה אֶל־אַפָּֽם: (יחזקאל פרק ח פסוק יז)

טקסט וניקוד:

וַיֹּאמֶר אֵלַי הֲרָאִיתָ בֶן־אָדָם הֲנָקֵל לְבֵית יְהוּדָה מֵעֲשׂוֹת אֶת־הַתּוֹעֵבוֹת אֲשֶׁר עָשׂוּ־פֹה כִּי־מָלְאוּ אֶת־הָאָרֶץ חָמָס וַיָּשֻׁבוּ לְהַכְעִיסֵנִי וְהִנָּם שֹׁלְחִים אֶת־הַזְּמוֹרָה אֶל־אַפָּם: (יחזקאל פרק ח פסוק יז)

טקסט בלבד:

ויאמר אלי הראית בן־אדם הנקל לבית יהודה מעשות את־התועבות אשר עשו־פה כי־מלאו את־הארץ חמס וישבו להכעיסני והנם שלחים את־הזמורה אל־אפם: (יחזקאל פרק ח פסוק יז)

תיקון קוראים:

ויאמר אלי הראית בן־אדם הנקל לבית יהודה מעשות את־התועבות אשר עשו־פה כי־מלאו את־הארץ חמס וישבו להכעיסני והנם שלחים את־הזמורה אל־אפם: (יחזקאל פרק ח פסוק יז)
וַאֲמַר לִי הַחֲזֵיתָא בַר אָדָם הַזְעֵיר לְבֵית יְהוּדָה מִלְמַעֲבַד יָת תּוֹעֵיבָתָא דַּעֲבַדוּ כָא אֲרֵי מְלוֹ יָת אַרעָא חָטוֹפִין וְתָבוּ לְאַרגָּזָא קֳדָמַי וְהָאִנוּן מֵיתַן בַּהתָּא לְאַפֵּיהוֹן :

את - ט' פסוקים בסיפרא 'את את את': יח' ח , יז; יג , כ; טז , כה; כ , כח; כב , יא; ל , כד; לב , ל; מג , י; מד , ז. הנקל - ב': מ"א טז , לא; יח' ח , יז. להכעיסני - ו' כתיב כן (בלישנא): מ"א יד , ט; טז , ב; מ"ב כב , יז; יח' ח , יז; טז , כו; דה"ב לד , כה. הזמורה - ב': יח' ח , יז; טו , ב.

הנקל - ב' לכתו; להכעיסני - ו' כת' כן; הזמורה - ב'.

הנקל לבית יהודה - המעט להם וקל בעיניהם שאר עבירות שבידם. מעשות את התועבות - אם היו חדילים מעשות את כל התועבות אשר עשו בביתי פה. כי מלאו את הארץ חמס - ונקל בעיניהם אותו עון , וישובו להכעיסני בתוך ביתי בתועבות האלה. והנם שולחים [את הזמורה אל אפם - והנם שולחים] אל חוטמם את ריח רע של זמורה זו , שהם מזמרין ברוח היוצא מפי טבעת , כלומר: בָּשְתם זו אל פיהם ישוב. [ומנחם (מחברת: 'זמר') פירש והנם שולחים את הזמורה אל אפם - ענין דופי וקלון הוא; לפרושו השוה ריח מקטרתם וכעס קרבנם וניחוחם (ע"פ יח' כ , כח) למלאכת דופי נקבים (ע"פ יח' כח , יג) , ו"אחוריהם אל היכל יי'" (לעיל , טז) יורה על הענין.]

הנקל לבית יהודה - המעט להם וקל בעיניהם מעשות את התועבות אשר עשו פה?! ומה התועבות אשר עשו פה? כי מלאה (בנוסחנו: מלאו את) הארץ חמס; נקל בעיניהם אותו עון , אלא וישובו להכעיסני בתוך ביתי בתועבות האלה אשר אתה רואה. והנם שולחים את הזמורה אל אפם - מלקטים להם שבט שיהיו לוקים בו. זמורה הוא 'שבט' , כמו "הזמורה אשר היתה בעצי היער" (ראה יח' טו , ב); כלומר: מקריבים הפורענות עליהם בעונותם.

כי מלאו את הארץ חמס - בעריהם. וישבו להכעיסני - כאן בביתי. ולא דיי להם כל זה , אלא הנם עוד שלחים את הזמורה אל אפם - משל הוא על אדם שמחבב דבר רע שהיה לו להשליך ולהסר מעל פניו , והוא תופסו ומעמידו על פניו , שטוב הוא לו שיראנו תמיד , ועל ידי כך מניח הטוב ממנו; שהוא כאדם שהיה לו להשליך ולהסיר מעל פניו זמורות רעות שבכרם המקלקלות הגפנים , והן שלוחות ופשוטות על פניו ואינו מסירם , וטוב לו להניחם. ו'שילוח' נופל בפישוט ענפים וזמורות בכמה מקומות , כגון "ותשלח בדים ותעש פאורות" (ראה יח' יז , ו). וכאן כך הוא אומר: הזמורה המאוסה ומתועבת לפני , היא עבודה זרה , אותה שולחים ופושטים על פניהם ומחבבין אותה , ואותה שמו על פניהם , ואותי השליכו אחרי גום (ע"פ יח' כג , לה) - שפניהם אליה ואחוריהם אל היכלי (ראה לעיל , טז). אל אפם - לשון חיבה , ממה שהוא אומר במקום אחר "ואת יהודה אסיר מעל פני" (ראה מ"ב כג , כז). ועיקרו - על שפניהם לעבודה זרה ואחוריהם אליו הוא מקפיד.

ויאמר אלי. הנקל - בצירי 'נפעל' , עבר או תואר. אמר: וכי קל הוא בעיניהם התועבות אשר עשו פה , כי מלאו את הארץ חמס , עד ששבו עוד להכעיסני בביתי , והנם שולחים את הזמורה אל אפם? והנם - הם מקטירים בביתי ושולחים ריח קטרתם אל אפי , מלבד הבזיון שעושין לי , שמחזירין אחוריהם אל היכלי (ראה לעיל , טז). הזמורה - פירוש: ריח רע , והוא על דרך כינוי לקטרת שהיו מקטירים , והוא עטוש מלמטה. לפיכך תרגם יונתן: "מייתן בהתא לאפיהון" , ותרגום "בשת" (מי' א , יא): "בהתא" , והוא מקום הבשת. אפם - 'אפי' רוצה לומר , אלא שכינה הכתוב; והוא אחד משמונה עשרה מילין שהם 'תיקון סופרים' (ראה או"א ס' 168 ).

והנם שולחים את הזמורה אל אפם - זה משל נכבד ומבואר גם אצלנו , כי האוחז או הדומה לו משבט שיכפף מהר בהנעתו , הנה כשירצה להכות בו אחר , יכפף ראשו ברחוק ויֻכה בו בעצמו ובפניו; וזה כמו שאמר ירמיה "האותי הם מכעיסים הלא אותם למען בשת פניהם" (ז , יט).

ויאמר. הנקל - הה"א לתמה; והוא מבנין 'נפעל' מפעלי הכפל , בשקל "נמס בתוך מעי" (תה' כב , טו). והפירוש: אם דבר נקל הוא לבית ישראל ומעט הוא בעיניהם שאר תועבותיהם , אם יניחו לעשות אלה בבית!? והטעם: לא יספיק להם כי מלאו הארץ חמס , וישובו כל יום להכעיסני!? או פירושו: כי שבו והכעיסו אותי בביתי , ודי להם מה שיעשו חוץ מביתי. והנם שולחים... הזמורה - פירושו: ריח רע היוצא מלמטה שיפיחו , וללעג וליצנות. ונקרא זמורה אותו הריח , בעבור שישמיע קול בצאתו. ואמר הכתוב אל אפם ולא אמר 'אפי' , בעבור כבוד השם; ולחרף - כי להם לבדם יזיק זה , ולא לשם , והם ישאו את עונם , כענין "האותי אתם (לפנינו: הם) מכעיסים" (יר' ז , יט). ונכנס ה"א הידיעה על מלת זמורה , כי זאת הנבָלה ידועה ורגילה אצלם. ורבי יונה הספרדי ז"ל פירש (השרשים: 'זמר') , כי בעבור שאמר למעלה "ואיש מקטרתו בידו" (פס' יא) , חרף מעשיהם ואמר , כי אותו הקטורת הוא ריח רע שישלחום אל אפם. ועם זה הפירוש אין לנו צורך תקון סֹפְרים.

הנקל לבית יהודה - יש תמיהות שהן קיימות , כמו "הנגלה נגליתי" (ש"א ב , כז); "הכמכת מכהו הכהו" (יש' כז , ז); ופתרונם: 'הלא נגליתי'; 'הלא כמכת מכהו הכהו'; אף זה: הלא נקל לבית יהודה התועבות אשר עושים בירושלם , כי מָלְאוּ את הארץ חמס - והוא פועל יוצא באחר , אע"פ שהוא 'קל' - ולא דיי מה שעושים , אלא שבו להכעיסיני בתוך ביתי , והנם שולחים את הזמורה , היא ההפחה שמפיחים מפי טבעת , אל אפם - כינוי הוא , שהיו מפיחים כנגד ההיכל.
ריכוז קישורים