תנ"ך - ויאמר
אלי
הראית
בן־אדם
הנקל
לבית
יהודה
מעשות
את־התועבות
אשר
עשו־פה
כי־מלאו
את־הארץ
חמס
וישבו
להכעיסני
והנם
שלחים
את־הזמורה
אל־אפם:
יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת
עוד...(לדוגמה לחיצה על "תיקון קוראים" תפתח את הפרק בתצורת "תיקון קוראים" - טקסט עם ניקוד וטעמים ולצידו טקסט ללא ניקוד וטעמים בפונט סת"ם. לחיצה על אחד מהפרשנים תפתח את הפרק עם טקסט, ניקוד וטעמים ולצידו הפירוש של אותו פרשן וכו')
וַיֹּ֣אמֶר
אֵלַי֘
הֲרָאִ֣יתָ
בֶן־אָדָם֒
הֲנָקֵל֙
לְבֵ֣ית
יְהוּדָ֔ה
מֵעֲשׂ֕וֹת
אֶת־הַתּוֹעֵב֖וֹת
אֲשֶׁ֣ר
עָשׂוּ־פֹ֑ה
כִּֽי־מָלְא֨וּ
אֶת־הָאָ֜רֶץ
חָמָ֗ס
וַיָּשֻׁ֙בוּ֙
לְהַכְעִיסֵ֔נִי
וְהִנָּ֛ם
שֹׁלְחִ֥ים
אֶת־הַזְּמוֹרָ֖ה
אֶל־אַפָּֽם:
(יחזקאל פרק ח פסוק יז)
וַיֹּאמֶר
אֵלַי
הֲרָאִיתָ
בֶן־אָדָם
הֲנָקֵל
לְבֵית
יְהוּדָה
מֵעֲשׂוֹת
אֶת־הַתּוֹעֵבוֹת
אֲשֶׁר
עָשׂוּ־פֹה
כִּי־מָלְאוּ
אֶת־הָאָרֶץ
חָמָס
וַיָּשֻׁבוּ
לְהַכְעִיסֵנִי
וְהִנָּם
שֹׁלְחִים
אֶת־הַזְּמוֹרָה
אֶל־אַפָּם:
(יחזקאל פרק ח פסוק יז)
ויאמר
אלי
הראית
בן־אדם
הנקל
לבית
יהודה
מעשות
את־התועבות
אשר
עשו־פה
כי־מלאו
את־הארץ
חמס
וישבו
להכעיסני
והנם
שלחים
את־הזמורה
אל־אפם:
(יחזקאל פרק ח פסוק יז)
ויאמר
אלי
הראית
בן־אדם
הנקל
לבית
יהודה
מעשות
את־התועבות
אשר
עשו־פה
כי־מלאו
את־הארץ
חמס
וישבו
להכעיסני
והנם
שלחים
את־הזמורה
אל־אפם:
(יחזקאל פרק ח פסוק יז)
וַאֲמַר
לִי
הַחֲזֵיתָא
בַר
אָדָם
הַזְעֵיר
לְבֵית
יְהוּדָה
מִלְמַעֲבַד
יָת
תּוֹעֵיבָתָא
דַּעֲבַדוּ
כָא
אֲרֵי
מְלוֹ
יָת
אַרעָא
חָטוֹפִין
וְתָבוּ
לְאַרגָּזָא
קֳדָמַי
וְהָאִנוּן
מֵיתַן
בַּהתָּא
לְאַפֵּיהוֹן
:
את
-
ט'
פסוקים
בסיפרא
'את
את
את':
יח'
ח
,
יז;
יג
,
כ;
טז
,
כה;
כ
,
כח;
כב
,
יא;
ל
,
כד;
לב
,
ל;
מג
,
י;
מד
,
ז.
הנקל
-
ב':
מ"א
טז
,
לא;
יח'
ח
,
יז.
להכעיסני
-
ו'
כתיב
כן
(בלישנא):
מ"א
יד
,
ט;
טז
,
ב;
מ"ב
כב
,
יז;
יח'
ח
,
יז;
טז
,
כו;
דה"ב
לד
,
כה.
הזמורה
-
ב':
יח'
ח
,
יז;
טו
,
ב.
הנקל
-
ב'
לכתו;
להכעיסני
-
ו'
כת'
כן;
הזמורה
-
ב'.
הנקל
לבית
יהודה
-
המעט
להם
וקל
בעיניהם
שאר
עבירות
שבידם.
מעשות
את
התועבות
-
אם
היו
חדילים
מעשות
את
כל
התועבות
אשר
עשו
בביתי
פה.
כי
מלאו
את
הארץ
חמס
-
ונקל
בעיניהם
אותו
עון
,
וישובו
להכעיסני
בתוך
ביתי
בתועבות
האלה.
והנם
שולחים
[את
הזמורה
אל
אפם
-
והנם
שולחים]
אל
חוטמם
את
ריח
רע
של
זמורה
זו
,
שהם
מזמרין
ברוח
היוצא
מפי
טבעת
,
כלומר:
בָּשְתם
זו
אל
פיהם
ישוב.
[ומנחם
(מחברת:
'זמר')
פירש
והנם
שולחים
את
הזמורה
אל
אפם
-
ענין
דופי
וקלון
הוא;
לפרושו
השוה
ריח
מקטרתם
וכעס
קרבנם
וניחוחם
(ע"פ
יח'
כ
,
כח)
למלאכת
דופי
נקבים
(ע"פ
יח'
כח
,
יג)
,
ו"אחוריהם
אל
היכל
יי'"
(לעיל
,
טז)
יורה
על
הענין.]
הנקל
לבית
יהודה
-
המעט
להם
וקל
בעיניהם
מעשות
את
התועבות
אשר
עשו
פה?!
ומה
התועבות
אשר
עשו
פה?
כי
מלאה
(בנוסחנו:
מלאו
את)
הארץ
חמס;
נקל
בעיניהם
אותו
עון
,
אלא
וישובו
להכעיסני
בתוך
ביתי
בתועבות
האלה
אשר
אתה
רואה.
והנם
שולחים
את
הזמורה
אל
אפם
-
מלקטים
להם
שבט
שיהיו
לוקים
בו.
זמורה
הוא
'שבט'
,
כמו
"הזמורה
אשר
היתה
בעצי
היער"
(ראה
יח'
טו
,
ב);
כלומר:
מקריבים
הפורענות
עליהם
בעונותם.
כי
מלאו
את
הארץ
חמס
-
בעריהם.
וישבו
להכעיסני
-
כאן
בביתי.
ולא
דיי
להם
כל
זה
,
אלא
הנם
עוד
שלחים
את
הזמורה
אל
אפם
-
משל
הוא
על
אדם
שמחבב
דבר
רע
שהיה
לו
להשליך
ולהסר
מעל
פניו
,
והוא
תופסו
ומעמידו
על
פניו
,
שטוב
הוא
לו
שיראנו
תמיד
,
ועל
ידי
כך
מניח
הטוב
ממנו;
שהוא
כאדם
שהיה
לו
להשליך
ולהסיר
מעל
פניו
זמורות
רעות
שבכרם
המקלקלות
הגפנים
,
והן
שלוחות
ופשוטות
על
פניו
ואינו
מסירם
,
וטוב
לו
להניחם.
ו'שילוח'
נופל
בפישוט
ענפים
וזמורות
בכמה
מקומות
,
כגון
"ותשלח
בדים
ותעש
פאורות"
(ראה
יח'
יז
,
ו).
וכאן
כך
הוא
אומר:
הזמורה
המאוסה
ומתועבת
לפני
,
היא
עבודה
זרה
,
אותה
שולחים
ופושטים
על
פניהם
ומחבבין
אותה
,
ואותה
שמו
על
פניהם
,
ואותי
השליכו
אחרי
גום
(ע"פ
יח'
כג
,
לה)
-
שפניהם
אליה
ואחוריהם
אל
היכלי
(ראה
לעיל
,
טז).
אל
אפם
-
לשון
חיבה
,
ממה
שהוא
אומר
במקום
אחר
"ואת
יהודה
אסיר
מעל
פני"
(ראה
מ"ב
כג
,
כז).
ועיקרו
-
על
שפניהם
לעבודה
זרה
ואחוריהם
אליו
הוא
מקפיד.
ויאמר
אלי.
הנקל
-
בצירי
'נפעל'
,
עבר
או
תואר.
אמר:
וכי
קל
הוא
בעיניהם
התועבות
אשר
עשו
פה
,
כי
מלאו
את
הארץ
חמס
,
עד
ששבו
עוד
להכעיסני
בביתי
,
והנם
שולחים
את
הזמורה
אל
אפם?
והנם
-
הם
מקטירים
בביתי
ושולחים
ריח
קטרתם
אל
אפי
,
מלבד
הבזיון
שעושין
לי
,
שמחזירין
אחוריהם
אל
היכלי
(ראה
לעיל
,
טז).
הזמורה
-
פירוש:
ריח
רע
,
והוא
על
דרך
כינוי
לקטרת
שהיו
מקטירים
,
והוא
עטוש
מלמטה.
לפיכך
תרגם
יונתן:
"מייתן
בהתא
לאפיהון"
,
ותרגום
"בשת"
(מי'
א
,
יא):
"בהתא"
,
והוא
מקום
הבשת.
אפם
-
'אפי'
רוצה
לומר
,
אלא
שכינה
הכתוב;
והוא
אחד
משמונה
עשרה
מילין
שהם
'תיקון
סופרים'
(ראה
או"א
ס' 168
).
והנם
שולחים
את
הזמורה
אל
אפם
-
זה
משל
נכבד
ומבואר
גם
אצלנו
,
כי
האוחז
או
הדומה
לו
משבט
שיכפף
מהר
בהנעתו
,
הנה
כשירצה
להכות
בו
אחר
,
יכפף
ראשו
ברחוק
ויֻכה
בו
בעצמו
ובפניו;
וזה
כמו
שאמר
ירמיה
"האותי
הם
מכעיסים
הלא
אותם
למען
בשת
פניהם"
(ז
,
יט).
ויאמר.
הנקל
-
הה"א
לתמה;
והוא
מבנין
'נפעל'
מפעלי
הכפל
,
בשקל
"נמס
בתוך
מעי"
(תה'
כב
,
טו).
והפירוש:
אם
דבר
נקל
הוא
לבית
ישראל
ומעט
הוא
בעיניהם
שאר
תועבותיהם
,
אם
יניחו
לעשות
אלה
בבית!?
והטעם:
לא
יספיק
להם
כי
מלאו
הארץ
חמס
,
וישובו
כל
יום
להכעיסני!?
או
פירושו:
כי
שבו
והכעיסו
אותי
בביתי
,
ודי
להם
מה
שיעשו
חוץ
מביתי.
והנם
שולחים...
הזמורה
-
פירושו:
ריח
רע
היוצא
מלמטה
שיפיחו
,
וללעג
וליצנות.
ונקרא
זמורה
אותו
הריח
,
בעבור
שישמיע
קול
בצאתו.
ואמר
הכתוב
אל
אפם
ולא
אמר
'אפי'
,
בעבור
כבוד
השם;
ולחרף
-
כי
להם
לבדם
יזיק
זה
,
ולא
לשם
,
והם
ישאו
את
עונם
,
כענין
"האותי
אתם
(לפנינו:
הם)
מכעיסים"
(יר'
ז
,
יט).
ונכנס
ה"א
הידיעה
על
מלת
זמורה
,
כי
זאת
הנבָלה
ידועה
ורגילה
אצלם.
ורבי
יונה
הספרדי
ז"ל
פירש
(השרשים:
'זמר')
,
כי
בעבור
שאמר
למעלה
"ואיש
מקטרתו
בידו"
(פס'
יא)
,
חרף
מעשיהם
ואמר
,
כי
אותו
הקטורת
הוא
ריח
רע
שישלחום
אל
אפם.
ועם
זה
הפירוש
אין
לנו
צורך
תקון
סֹפְרים.
הנקל
לבית
יהודה
-
יש
תמיהות
שהן
קיימות
,
כמו
"הנגלה
נגליתי"
(ש"א
ב
,
כז);
"הכמכת
מכהו
הכהו"
(יש'
כז
,
ז);
ופתרונם:
'הלא
נגליתי';
'הלא
כמכת
מכהו
הכהו';
אף
זה:
הלא
נקל
לבית
יהודה
התועבות
אשר
עושים
בירושלם
,
כי
מָלְאוּ
את
הארץ
חמס
-
והוא
פועל
יוצא
באחר
,
אע"פ
שהוא
'קל'
-
ולא
דיי
מה
שעושים
,
אלא
שבו
להכעיסיני
בתוך
ביתי
,
והנם
שולחים
את
הזמורה
,
היא
ההפחה
שמפיחים
מפי
טבעת
,
אל
אפם
-
כינוי
הוא
,
שהיו
מפיחים
כנגד
ההיכל.