תנ"ך - ויקרא באזני קול גדול לאמר קרבו פקדות העיר ואיש כלי משחתו בידו:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

וַיִּקְרָ֣א בְאָזְנַ֗י ק֤וֹל גָּדוֹל֙ לֵאמֹ֔ר קָרְב֖וּ פְּקֻדּ֣וֹת הָעִ֑יר וְאִ֛ישׁ כְּלִ֥י מַשְׁחֵת֖וֹ בְּיָדֽוֹ: (יחזקאל פרק ט פסוק א)

טקסט וניקוד:

וַיִּקְרָא בְאָזְנַי קוֹל גָּדוֹל לֵאמֹר קָרְבוּ פְּקֻדּוֹת הָעִיר וְאִישׁ כְּלִי מַשְׁחֵתוֹ בְּיָדוֹ: (יחזקאל פרק ט פסוק א)

טקסט בלבד:

ויקרא באזני קול גדול לאמר קרבו פקדות העיר ואיש כלי משחתו בידו: (יחזקאל פרק ט פסוק א)

תיקון קוראים:

ויקרא באזני קול גדול לאמר קרבו פקדות העיר ואיש כלי משחתו בידו: (יחזקאל פרק ט פסוק א)
וְאַכלִי וַאֲנָא שָׁמַע קָל רַב לְמֵימַר אִתקָרַבוּ דִּממֻנַן עַל קַרתָּא וּגבַר מָן חִבּוּלֵיהּ בִּידֵיהּ :

משחתו - ל'.

קרבו פקדות העיר - הַקריבו את הפקידים אשר הפקדתי לשחת את העיר.

קרבו פקודת (בנוסחנו: פקדות) העיר - פקידות העיר.

פקודת (בנוסחנו: פקדות) העיר - פקידים הנפקדים עליה להשחיתה; כמו "פקודת כל המשכן" (במ' ד , טז) , שאלעזר היה פקדת המשכן.

ויקרא. פקדות העיר - האנשים הפקודים על אנשי החיל , וכן "וישם הכהן פקודות על בית יי'" (מ"ב יא , יח). וסמכם אל העיר באמרו פקדות העיר , שבאו אל העיר תחילה והחיל אחריהם. ואלה פקדות העיר שמבאר , שהיו ששה אנשים והשביעי בתוכם (ראה להלן , ב) שהיה סופר המלך , אלה הם שבעה השרים שבאו אל העיר כאשר הובקעה , כמו שאמר בספר ירמיהו , והם "נרגל שראצר סמגר נבו שרסכים רב סריס נרגל שראצר רבמג" (ראה יר' לט , ג); ואע"פ שהם שמונה , הראשון פקיד על השבעה ולא נמנה בתוכם. והראה לו במראה הנבואה , כי בזה הדרך תלכד ירושלם. ואיש כלי משחתו בידו - כלי בחירק , כי הוא יחיד , וכן "כלי מפצו" (להלן , ב). משחתו - בצירי , והוא שֵם; וכמוהו שֵם אבל הם בחרק: "תהרגו למשחית" (יח' ט , ו); "חרשי משחית" (יח' כא , לו).

ויקרא באזני - האל את שלוחו.

ויקרא - הקורא הוא השם הנכבד יתעלה. ובי"ת באזני מֹשכת בעד הקול. או הקול - הפועֵל , כמו "ואשמע קול מדבר" (יח' א , כח); והטעם: קול שהיה שומע , הבא מאת השם. ומלת קרבו - צווי מהבנין 'הכבד הדגוש' , בשקל "פרקו נזמי הזהב" (שמ' לב , ב); "ברכו יי'" (שו' ה , ב) - והרי"ש היתה ראויה להיות דגושה , רק איננה מקבלת דגשות. ומלת פקודות - שם מגזרת "פקידים" (בר' מא , לד); והטעם חסר , כמו "חמור לחם" (ש"א טז , כ) , שפירושו: 'נושא לחם'; וככה טעם זה: בעלי פקודות העיר - הממונים על העם. והטעם: שמעתי שקורא בקול גדול ואומר לבעלי פקודות העיר: קרבו עצמכם ובואו אלי , וכל איש מכם יביא כלי משחיתו בידו , ושחתו העיר! או מלת קרבו - פעל עבר מפעל 'קל' , והוא תחת עתיד , ומלת פקודות - כטעם "באו ימי הפקודה" (הו' ט , ז); והטעם: קרבו והגיעו נקמות העיר. ובעוד שזה קורא , היו באים ששה משחיתים הנזכרים בפסוק הבא , לעשות נקמה באנשי העיר. ומלת משחתו - שם כלי שמשחיתים בו , והוי"ו סימן הפועֵל. וזה השם יספר הכתוב הבא בלשון אחר: "מפצו" (להלן , ב) , והטעם אחד. והצרי תחת חרק. או יהיה משקל אחר: 'משחת' על משקל "משען ומשענה" (יש' ג , א); ולא נשתנה בכינוי הוי"ו כאשר נשתנה "משען" בסמיכות הטעם: "כל משעַן לחם וכל משעַן מים" (שם).

ויקרא הבורא באזני קול גדול - למלאכים. קרבו פקודות העיר - כמו "מה תעשו ליום פקודה" (יש' י , ג). וכל איש יבוא עם כלי משחיתו בידו.
ריכוז קישורים