תנ"ך - ויאמר ה' אלו עבר בתוך העיר בתוך ירושלם והתוית תו על־מצחות האנשים הנאנחים והנאנקים על כל־התועבות הנעשות בתוכה:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

וַיֹּ֤אמֶר יְהוָה֙ אֵלָ֔ו עֲבֹר֙ בְּת֣וֹךְ הָעִ֔יר בְּת֖וֹךְ יְרוּשָׁלִָ֑ם וְהִתְוִ֨יתָ תָּ֜ו עַל־מִצְח֣וֹת הָאֲנָשִׁ֗ים הַנֶּֽאֱנָחִים֙ וְהַנֶּ֣אֱנָקִ֔ים עַ֚ל כָּל־הַתּ֣וֹעֵב֔וֹת הַֽנַּעֲשׂ֖וֹת בְּתוֹכָֽהּ: (יחזקאל פרק ט פסוק ד)

טקסט וניקוד:

וַיֹּאמֶר יְהוָה אֵלָו עֲבֹר בְּתוֹךְ הָעִיר בְּתוֹךְ יְרוּשָׁלִָם וְהִתְוִיתָ תָּו עַל־מִצְחוֹת הָאֲנָשִׁים הַנֶּאֱנָחִים וְהַנֶּאֱנָקִים עַל כָּל־הַתּוֹעֵבוֹת הַנַּעֲשׂוֹת בְּתוֹכָהּ: (יחזקאל פרק ט פסוק ד)

טקסט בלבד:

ויאמר ה' אלו עבר בתוך העיר בתוך ירושלם והתוית תו על־מצחות האנשים הנאנחים והנאנקים על כל־התועבות הנעשות בתוכה: (יחזקאל פרק ט פסוק ד)

תיקון קוראים:

ויאמר יהוה אלו עבר בתוך העיר בתוך ירושלם והתוית תו על־מצחות האנשים הנאנחים והנאנקים על כל־התועבות הנעשות בתוכה: (יחזקאל פרק ט פסוק ד)
וַאֲמַר יְיָ לֵיהּ עֲבַר בְּגוֹ קַרתָּא בְּגוֹ יְרוּשׁלֶם וְתִרשׁוֹם תַּוָא עַל בֵּית עֵינֵי גֻברַיָא דְּמִתאָנְחִין וּדמִדַּנקִין עַל כָּל תּוֹעֵיבָתָא דְּאִתעֲבִידָא בְּגַוַהּ :

ויאמר יי' אלו - ו' ראשי פסוקים (חסר ומלא): שמ' ד , יא; דב' לד , ד; מ"א ט , ג; יט , טו; יח' ט , ד; הו' א , ד. אלו - ג' חסר: ש"א כב , יג; יח' ט , ד; זכ' ב , ח. (ושלושה בתיאור הבית: יח' מ , לג , לד , לו.)

ויאמר יי' אלו - ו' רא' פס'; אלו - ג' חס'; והתוית - ל'; תו - ל'; מצחות - ל'; הנאנחים - ל'; והנאנקים - ל'.

והתוית תיו (בנוסחנו: תו) - ורשמת רושם. על מצחות האנשים - הצדיקים , כדי להיות לאות שלא יפגעו בם המשחיתים (להלן , ו).

אליו (בנוסחנו: אלו) - להאיש לבוש הבדים (השווה איכ"ר ב , ג). והתוית תיו (בנוסחנו: תו) - תכתוב בתיבה תי"ו; כמו "ויתו על דלתות השער" (ש"א כא , יד). הנאנחים והנאנקים על כל התועבות הנעשות בתוכה - שלא יגעו בהם הממונים להשחית בעיר.

והתוית תו - תסמן סימן ואות ניכר שלא ימותו , כאות דם המזוזות והמשקוף של מצרים (ראה שמ' יב , ז).

ויאמר יי' אלו - כתוב בלא יו"ד , וקרי - כמו "עלו בשמים ירעם" (ש"א ב , י) והדומים לו. ואחר שאמר בתוך העיר אמר בתוך ירושלם , אע"פ שידוע כי העיר שזכר היא ירושלם , שהרי זכר בעניין הפרשה בית יי' והיכל ואולם ומזבח (ראה יח' ח , יד , טז) , אלא הוסיף ואמר ירושלם , כלומר: העיר אשר בחרתי לשכן שמי בה (ראה מ"א יא , לו) , והם הסיעוני ממנה ברוב עוונותם. והתוית תו - הוא עניין 'סימן וכתיבה'; אמר שיַתוה בדיו על מצחות האנשים הנאנחים והנאנקים , לסימן שלא יגעו בהם המשחיתים. וזה העניין - כענין דם הפסח במצרים , לאות ולסימן (ראה שמ' יב , יג) , אלא שזה היה במראה הנבואה. ורבותינו ז"ל פירשו (שבת נה , א): תו - האות הנקראת תי"ו; אמר לו הקדוש ברוך הוא לגבריאל: כתוב על מצחן שלצדיקים תי"ו שלדיוֹ ועל מצחן שלרשעים תי"ו שלדם; ואמרו: מאי שנא תי"ו? רב אמר: תי"ו - תחיה , תי"ו - תמות. ושמואל אמר: תמה זכות אבות. ואלה האנשים היו הצדיקים אשר בירושלם , שהיו נאנחים ונאנקים על כל התועבות הנעשות בתוכה. ונאנקים - ענין 'צעקה וצוחה' , כמו "האנק דום" (יח' כד , יז); ושב הפועל - 'נפעל' , לרוב הפעולה , וכן "הנדברים בך" (יח' לג , ל).

והתוית - מבנין 'הפעיל' , מבעלי הה"א , בשקל "והשקית ברגלך" (דב' יא , י). ומלת תו - בשקל "צו לצו" (יש' כח , י) , ושרשם הוא 'צוה'; כי הם מנחי הלמ"ד , מגזרת "וקדוש ישראל התוו" (תה' עח , מא). והדגשוּת בא על דרך "ואעידה בָּם" (דב' לא , כח); "ועשית פֶּסַח" (דב' טז , א); כי כל שתי מלות כאלה , שבא הטעם מלעיל במלה הראשונה והשנייה , היה אובד טעם 'בג"ד כפ"ת הסמוך ליהו"א' , שמנהגו להיות רפה. רק אם יבא המילה השנייה מלרע , ישוב רפיות בג"ד כפ"ת למקומו , כמו "נחית בְחסדך... נהלת בְעזך" (שמ' טו , יג). והפירוש: ותכתוב כתיבה או צורת תי"ו , להיות זאת התי"ו אות לאלה הצדיקים הנאנחים והנאנקים , שלא יגעו בהם המשחיתים. וזה האות כדרך אות הדם שהיה על המשקוף , שכתוב בתורה בפרשת פסח (ראה שמ' יב , כב - כג). ומלת הנאנחים - מגזרת "אנחה" (יש' לה , י) , והנאנקים - מגזרת "בכי ואנקה" (מל' ב , יג) , ופירושו: עניין 'שאגה' (ראה פירושו ליח' כד , יז).

והתוית תיו על מצחות האנשים - שהיו נאנחים ונאנקים על כל התועבות הנעשות בתוכה , והיו מצטערים שלא היה כח בידם למחות , אלה הצדיקים שבה; והתוה עליהם תיו , שלא יכום מלאכי חבלה.
ריכוז קישורים