תנ"ך - ויהי כהכותם ונאשאר אני ואפלה על־פני ואזעק ואמר אהה אדני ה' המשחית אתה את כל־שארית ישראל בשפכך את־חמתך על־ירושלם:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

וַֽיְהִי֙ כְּהַכּוֹתָ֔ם וְנֵֽאשֲׁאַ֖ר אָ֑נִי וָאֶפְּלָ֨ה עַל־פָּנַ֜י וָאֶזְעַ֗ק וָֽאֹמַר֙ אֲהָהּ֙ אֲדנָ֣י יְהֹוִ֔ה הֲמַשְׁחִ֣ית אַתָּ֗ה אֵ֚ת כָּל־שְׁאֵרִ֣ית יִשְׂרָאֵ֔ל בְּשָׁפְכְּךָ֥ אֶת־חֲמָתְךָ֖ עַל־יְרוּשָׁלִָֽם: (יחזקאל פרק ט פסוק ח)

טקסט וניקוד:

וַיְהִי כְּהַכּוֹתָם וְנֵאשֲׁאַר אָנִי וָאֶפְּלָה עַל־פָּנַי וָאֶזְעַק וָאֹמַר אֲהָהּ אֲדנָי יְהֹוִה הֲמַשְׁחִית אַתָּה אֵת כָּל־שְׁאֵרִית יִשְׂרָאֵל בְּשָׁפְכְּךָ אֶת־חֲמָתְךָ עַל־יְרוּשָׁלִָם: (יחזקאל פרק ט פסוק ח)

טקסט בלבד:

ויהי כהכותם ונאשאר אני ואפלה על־פני ואזעק ואמר אהה אדני ה' המשחית אתה את כל־שארית ישראל בשפכך את־חמתך על־ירושלם: (יחזקאל פרק ט פסוק ח)

תיקון קוראים:

ויהי כהכותם ונאשאר אני ואפלה על־פני ואזעק ואמר אהה אדני יהוה המשחית אתה את כל־שארית ישראל בשפכך את־חמתך על־ירושלם: (יחזקאל פרק ט פסוק ח)
וַהֲוָה כְּקַטָלוּתְהוֹן וְאִשׁתְּאַרִית אֲנָא וְאִשׁתַּטַחִית עַל אַפַּי וּצוַחִית וַאֲמַרִית קַבֵּיל בָּעוּתִי יְיָ אֱלֹהִים הַמְחַבֵּיל אַתּ יָת כָּל שְׁאָרָא דְיִשׂרָאֵל בְּמִשׁפְּכָך יָת חִמתָּך עַל יְרוּשׁלֶם :

ואפלה - ג' (בלישנא): יח' ט , ח; דנ' ח , יז; דה"א כא , יג.

ואפלה ב' ויהי כהכותם ובבאו נבעתי ואפלה. וחד אפלה נא ביד יי'.

כהכותם - ל'; ונאשאר - ל'; ואפלה - ג'; המשחית - ל'; בשפכך - ל'.

ונשאר (בנוסחנו: ונאשאר) אני - ונשארתי אני.

נשאר (בנוסחנו: ונאשאר) אני - יחידי עמו בחצר.

ויהי כהכותם - בכ"ף. כהכותם בחצרות , כי שם היה הנביא במראה , ונאשאר אני - נשארתי אני ביניהם , שלא הכוני. ומלת ונאשאר מורכבת מן 'ונשאר' , שהוא 'נפעל' עבר , ומן 'אשאר' , שהוא אית"ן מן הקל. וטעם ההרכבה - אמר: כשהיו מכים , נתתי עיני מי נשאר בחצרות שלא הכו , וראיתי כי לא נשאר אלא אני; זהו נאשאר. ואמר שני טעמים במלה אחת - לקצר , והוא דרך צחות , כמו שפירשנו במלת "משתחויתם" (יח' ח , טז). ובא להודיע , כי לא היה בחצרות בית יי' מי שהיה עליו התו (ראה לעיל , ד) אלא הוא לבדו. ואזעק... על ירושלם - כי היא היתה שארית , כי כל ישראל זולתי ירושלם כבר מתו ברעב או בחרב , או גלו.

ויהי כהכותם - מקור מבנין 'הפעיל' , מבעלי הה"א; והכ"ף מדמיון , והמ"ם סימן המכים. ומלת ונאשאר - 'נפעל' , ולא בא הנו"ן בחרק כמנהג , מפני האל"ף הנוסף בו; וכבר מצאנוה במלה אחרת בפעלים שלא לצורך , והיא אל"ף "והאזניחו נהרות" (יש' יט , ו). והפירוש: ונשאר עצמי מהכות , שלא הכוני. והנה מצאנו מדבר בשתי לשונות: 'נשארתי' או 'נשאר אני'. וכמוהו "כי אומלל אני" (תה' ו , ג) , ופירושו: אני עצמי. ולא חשש לאמר אם נשארו "הנאנחים והנאנקים" (לעיל , ד) , שאין ספק בהם , אחר שהתי"ו נכתב על מצחותם; רק אמר מעצמו שנשאר , בעבור תימה , שלא התוה לבוש הבדים על מצחו ולא הכוהו. כן היה דעתו. ואפלה - פעל עבר , והה"א נוספת. וה"א הֲמשחית - לתמה , והוא 'פועֵל' מבנין 'הפעיל'. ובי"ת בשפכך - כמו 'עם'; והוא מקור , והכ"ף לנוכח. והטעם: עם שפיכת חמתך על ירושלם , רצית להשחית הכל?!

ויהי כהכותם ונשאר (בנוסחנו: ונאשאר) אני - כמו 'ונשארתי אני' , ואין לו דומה במקרא. ולא שהכו ממש , אלא רמז הראו לי , שעתיד חיל כשדים להרוג אותם , בין בתוך בית המקדש ובין בתוך העיר.
ריכוז קישורים