תנ"ך - ישבו ישבי בצלו יחיו דגן ויפרחו כגפן זכרו כיין לבנון:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

יָשֻׁ֙בוּ֙ יֹשְׁבֵ֣י בְצִלּ֔וֹ יְחַיּ֥וּ דָגָ֖ן וְיִפְרְח֣וּ כַגָּ֑פֶן זִכְר֖וֹ כְּיֵ֥ין לְבָנֽוֹן: (הושע פרק יד פסוק ח)

טקסט וניקוד:

יָשֻׁבוּ יֹשְׁבֵי בְצִלּוֹ יְחַיּוּ דָגָן וְיִפְרְחוּ כַגָּפֶן זִכְרוֹ כְּיֵין לְבָנוֹן: (הושע פרק יד פסוק ח)

טקסט בלבד:

ישבו ישבי בצלו יחיו דגן ויפרחו כגפן זכרו כיין לבנון: (הושע פרק יד פסוק ח)

תיקון קוראים:

ישבו ישבי בצלו יחיו דגן ויפרחו כגפן זכרו כיין לבנון: (הושע פרק יד פסוק ח)
יִתכַּנשׁוּן מִבֵּינֵי גָלְוָתְהוֹן יִתְּבוּן בִּטלַל מְשִׁיחֲהוֹן יֵיחוֹן מִיתַיָא וְיִסגֵּי טוּבָא בְאַרעָא יְהֵי דֻכרַן טָבוָתְהוֹן עָלֵיל וְלָא פָסִיק כְּדֻכרַן יַבָּבוּת חֲצוֹצְרָתָא עַל חֲמַר עַתִּיק דְּמִתנַסַך בְּבֵית מַקדְּשָׁא :

ישבו - ז' חסר: ראה הו' ג , ה. יחיו - ב': בר' יב , יב; הו' יד , ח.

יחיו - ב' ואתך.

ישובו ישבי בצלו - אותם שהיו כבר יושבים בצל הלבנון שדימה בו את ישראל ובית המקדש (ראה לעיל , ו - ז) , ועכשיו גלו מעליו , ישובו אליו. [יחיו דגן - יקיימו דגן ויכניסו לאוצר.] זכרו כיין לבנון - "כדוכרן יבבות חצוצרתא דעל חמר עתיק דמתנסיך בבית מקדשא" (ת"י) - שהיו תוקעין בחצוצרות על הנסכים כשהלוים אומרים בשיר.

יושבי בצילו - של אותו אילן (ראה לעיל , ז). כנגד שאמר למעלה "גורן ויקב לא ירעם" (הו' ט , ב) , חזר וריפא כאן: יחיו דגן ויפרחו כגפן.

ישובו. אמר יפת: (? ראה יפת הושע ע' 393 - 394 ) יושבי בצל הלבנון (ראה לעיל , ז). ולפי דעתי: יושבי בצל ישראל , והם העבדים , שיהיו אכריהם וכורמיהם. יחיו דגן , והַקָמוֹת יפרחו כגפן. וזכרו - ריחו כדרך "אזכרתה" (וי' ב , ב). ויפת אמר (יפת הושע ע' 395 ) זכר גפנם למרחוק כיין לבנון.

זכרו כיין לבנון - פירוש: ריחו; ודומה לו "אזכרתה ליי'" (וי' ו , ח).

ישובו עוד ישבו בצלו - שלא יוכלו ליפרד ממנו , מפני ריחו הטוב ופירותיו הטובים. יחיו - ויקיימו לו שרשיו ויונקותיו (ראה לעיל , ו - ז) דגן , ומדי שנה בשנה , ויפרחו - וירטבו שרשיו מדי שנה בשנה כגפן. זכרו - של אפרים , שיזכירני תמיד , יהיה כאילו אני יין לבנון המובחר , שאדם זוכר תמיד ומדבר בו מרוב מתיקותו וביסומו; כענין "נזכירה דודיך מיין" (שה"ש א , ד); כן יהיה לו לאפרים זכרון , להזכיר חסדי אליו , לאמר: מה לי עוד לעצבים - אין לי חפץ בהם , שהרי אני עניתי - ונכנעתי ונשפלתי עליהם. ואשורנו - ואותו ראיתי שאני כברוש רענן על ידו , ו"אלכה ואשובה אל אישי הראשון כי טוב לי אז מעתה" (הו' ב , ט). את זה תזכור , שהרי ממני פריך נמצא - שהייתי לך כטל (ראה לעיל , ו).

ישובו יושבי בצלו - ישובו לארצם ויהיו יושבים בצל האל. יחיו דגן - יחיו עצמם בכל עת במצוות האל שיקיימו , כמו הדגן שמחיה את האדם ברוב. דגן - חסר כ"ף הדמיון; וכמוהו "לב שמח ייטיב גהה" (מש' יז , כב); "כי חטאת קסם מרי" (ש"א טו , כג); והדומים להם. ואם תאמר: יִפסק טובם , כמו הדגן שנפסק ויבש עד שיזרעו אותו פעם אחרת? לא! אלא ויפרחו כגפן - כמו הגפן , כי אחר שלקטו פירותיו אינו נפסק ויבש אלא יפרח שנה אחרת , וכן בכל שנה ושנה. זכרו כיין לבנון - ריחו; כמו "אזכרתה ליי'" (וי' ו , ח). אמר: ריח יין הגפן , שנמשלו ישראל לו , יהיה כריח יין לבנון , שיש לו ריח טוב. וראיתי ב'ספר אסף הרופא' (ע' 161 ) , כי יין לבנון ויין חרמון ויין הכרמל ויין הרי ירושלם ויין הרי שומרון ויין כפתר מצרים - אלה היינות הם העליונים על כל מיני היין לריח ולטעם , אף למרפא. ומשל הריח יהיה השם הטוב שיהיה לישראל בכל העמים לעתיד. ויונתן תרגם הפסוק כן: יתכנשון מביני גלוותהון יתבון בטלל משיחהון ייחון מתיא ויסגי טובא בארעא יהי דוכרן טבותהון עליל ולא פסיק כדוכרן יבבות חצוצרתא על חמר עתיק דמתנסך בבית מקדשא". ויש מפרשים ישובו - ינוחו , כמו "בשובה ונחת" (יש' ל , טו). יש מפרשים יחיו דגן - שיהיה שינוי טבע בדגן לעתיד בבא הגואל , שיחיו אותו כמו הגפן , ולא יצטרכו לזרוע הדגן אלא פעם אחת , כמו הגפן. וכיוצא בזה זכרו רבותינו ז"ל בשנוי טבע שיהיה לעתיד בחטה (ראה כתובות קיא , ב).

דגן - כמו דגן.

ישובו ישראל ויהיו יושבי בצלו שֶלַשֵם. יחיו דגן - יחיו ברוב דגן. ואע"פ שהוא 'כבד' , לא 'יצא באחר' , והוא 'עומד בעצמו'.
ריכוז קישורים