תנ"ך - והארץ
תענה
את־הדגן
ואת־התירוש
ואת־היצהר
והם
יענו
את־יזרעאל:
יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת
עוד...(לדוגמה לחיצה על "תיקון קוראים" תפתח את הפרק בתצורת "תיקון קוראים" - טקסט עם ניקוד וטעמים ולצידו טקסט ללא ניקוד וטעמים בפונט סת"ם. לחיצה על אחד מהפרשנים תפתח את הפרק עם טקסט, ניקוד וטעמים ולצידו הפירוש של אותו פרשן וכו')
וְהָאָ֣רֶץ
תַּעֲנֶ֔ה
אֶת־הַדָּגָ֖ן
וְאֶת־הַתִּיר֣וֹשׁ
וְאֶת־הַיִּצְהָ֑ר
וְהֵ֖ם
יַעֲנ֥וּ
אֶֽת־יִזְרְעֶֽאל:
(הושע פרק ב פסוק כד)
וְהָאָרֶץ
תַּעֲנֶה
אֶת־הַדָּגָן
וְאֶת־הַתִּירוֹשׁ
וְאֶת־הַיִּצְהָר
וְהֵם
יַעֲנוּ
אֶת־יִזְרְעֶאל:
(הושע פרק ב פסוק כד)
והארץ
תענה
את־הדגן
ואת־התירוש
ואת־היצהר
והם
יענו
את־יזרעאל:
(הושע פרק ב פסוק כד)
והארץ
תענה
את־הדגן
ואת־התירוש
ואת־היצהר
והם
יענו
את־יזרעאל:
(הושע פרק ב פסוק כד)
וְאַרעָא
תְרַבֵּי
עֲבוּרָא
וְחַמרָא
וּמִשׁחָא
וְאִנוּן
יְסַפְּקוּן
לְגָלְוָת
עַמִי
יִשׂרָאֵל
:
והארץ
-
ח'
ראשי
פסוקים:
*בר'
א
,
ב;
*וי'
כה
,
כג;
כו
,
מג;
דב'
יא
,
יא;
יהו'
יג
,
ה;
יש'
כד
,
ה;
יח'
לו
,
לד;
הו'
ב
,
כד.
(ואחד:
הארץ
-
במ'
לב
,
ד).
את
יזרעאל
-
את
בני
הגולה
(ראה
ת"י)
שנזרעו
ונקבצו.
והארץ
תענה
את
הדגן
התירוש
והיצהר
(בנוסחנו:
ואת
התירוש
ואת
היצהר)
-
כמה
דאת
אמר
"ונתנה
הארץ
יבולה"
(וי'
כו
,
ד);
מה
שזרעו
ונטעו
בתוכה.
והם
יענו
את
יזרעאל
-
והם
,
הדגן
התירוש
והיצהר
,
יענו
עצמם
לזורעים
בה;
כמה
דאת
אמר
"ונתן
זרע
לזורע
ולחם
לאוכל"
(יש'
נה
,
י).
והם
יענו
את
יזרעאל
-
שם
מקום
הנזכר
,
שישוב
כאשר
היה
-
ברוב
אדם.
והם
יענו
את
יזרעאל
-
כלומר:
ימצאו
למלך
יזרעאל.
אענה
את
השמים
-
לפתוח
את
אוצרו
הטוב
(ע"פ
דב'
כח
,
יב).
הם
יענו
את
הארץ
-
ויתן
טלם
וגשמיהם.
והארץ
תענה
את
הדגן
-
להצמיח
,
להוציא
פרי
תבואה
(ע"פ
תה'
קז
,
לז);
והם
-
הדגן
והתירוש
והיצהר
,
יענו
את
יזרעאל
-
ישראל
,
לחיותם
לשובע.
[אענה
את
השמים
והם
יענו
את
הארץ;
והארץ
תענה
את
הדגן
וגו'
והם
יענו
את
יזרעאל
-
"והכסף
יענה
את
הכל"
(קה'
י
,
יט).
פירושו:
מטריח;
והם
יטריחו
זה
את
זה.
ויזרעאל
הוא
ישראל
,
כי
כינוי
הוא.
מצאתי
בפרחון
(מחה"ש:
'ענה')].
והארץ
תענה
-
שתתן
את
יבולה
ועץ
השדה
יתן
פריו
(ע"פ
וי'
כו
,
ד).
והם
יענו
את
יזרעאל
-
כי
ברבות
הטובה
רבו
אוכליה
(ע"פ
קה'
ה
,
י)
,
כי
תהיינה
החרבות
מלאות
צאן
אדם
(ע"פ
יח'
לו
,
לח).
בפורענות
(ראה
הו'
א
,
ד)
קרא
שם
ישראל
'יזרעאל'
לפי
שהיו
זרועים
בגוים;
ובזמן
הישועה
קורא
אותם
'יזרעאל'
-
שיהיו
נזרעים
בארצם
,
לפיכך
אמר
אחריו
"וזרעתיה
לי
בארץ"
(להלן
,
כה).
ויונתן
תרגם
העניין
כן
(פס'
כג
-
כד):
"ויהא
בעידנא
ההיא
אקבל
צלותהון
אמר
יי'
אפקד
ית
שמיא
ואינון
יחתון
מטרא
על
ארעא.
וארעא
תרבי
עיבורא
חמרא
ומשחא
ואינון
יספקון
לגלות
עמי".
והיה
ביום
ההוא
אענה
נאום
יי'
,
והם
יענו
וגו'
-
כל
ענין
סוג
'ענה'
הוא
מציאות
דבר
אצל
דבר
,
וה'דבר'
-
סוג
לעצם
ולמקרה;
וכל
זה
גלוי
לבקיאים
בעברי
ובהגיון.
אבל
ראה
איך
הפליג
כאן
לסדר
סבות
פועלות
קצתם
תחת
קצתם
בסדור
,
ואיך
הפליג
תחלה
להניח
בכלל:
אענה
נאום
יי'
,
כי
הוא
הסיבה
המניעה
והממציאה
הכוללת
לכל
הבא
אחר
זה;
ואחר
זה
סדר
מדרגות.
וזה
,
שהשם
פועל
ומניע
לשמים
,
רוצה
לומר:
לגשמים
השמימיים
,
והם
יניעו
וימציאו
לארץ;
והיא
תמציא
הצמחים
,
והצמחים
ימציאו
שלימות
ארץ
ישראל
שראשה
שומרון
,
אחר
אחאב
ששם
גבול
יזרעאל
,
שקדם
לפנים
בתוכחת
שהיה
בן
זנונים
(ראה
הו'
א
,
ב
-
ד).
אך
עתה
לא
כן
הוא
,
אבל
הוא
הפך
,
כאמרו:
והארץ
תענה
את
הדגן
-
שתרבה
אותם.
והם
יענו
את
ישראל
-
שישְׂבְּעו
מהם.
וקורא
ישראל
'יזרעאל'.