תנ"ך - כי כפרה סררה סרר ישראל עתה ירעם ה' ככבש במרחב:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

כִּ֚י כְּפָרָ֣ה סֹרֵרָ֔ה סָרַ֖ר יִשְׂרָאֵ֑ל עַתָּה֙ יִרְעֵ֣ם יְהוָ֔ה כְּכֶ֖בֶשׂ בַּמֶּרְחָֽב: (הושע פרק ד פסוק טז)

טקסט וניקוד:

כִּי כְּפָרָה סֹרֵרָה סָרַר יִשְׂרָאֵל עַתָּה יִרְעֵם יְהוָה כְּכֶבֶשׂ בַּמֶּרְחָב: (הושע פרק ד פסוק טז)

טקסט בלבד:

כי כפרה סררה סרר ישראל עתה ירעם ה' ככבש במרחב: (הושע פרק ד פסוק טז)

תיקון קוראים:

כי כפרה סררה סרר ישראל עתה ירעם יהוה ככבש במרחב: (הושע פרק ד פסוק טז)
אֲרֵי כְּתוֹרָא דְאִתפְּטֵים וּבעֵיט כֵּין מְרֵיד בִּסגֵי טוּבָא יִשׂרָאֵל כְּעַן יְדַבְּרִנוּן יְיָ כְּאִמַר בְּבִקעֲתָא :

ירעם - ג': הו' ד , טז; ט , ב; תה' מט , טו. (ואחד: וירעם - תה' עח , עב). ככבש - ב': יר' יא , יט; הו' ד , טז.

כפרה - ל'; סררה - ל' וחס'; ירעם - ג'; ככבש - ב'.

כי כפרה סוררה - "כתורא דאיתפטים ובעיט" (ת"י) , כן סרר ישראל מרוב אכילה ושתייה. עתה ירעם - מרעית מצומצמת , ככבש הרועה במרחב , ולא כשור פטם , שאובסין אותו בשעורין וכרשינין.

כי כפרה סוררה סרר ישראל - כאותה פרה שמפוטמת בתוך מרבק , מרוב שהיא שמינה ואין מעלין עליה עול (ע"פ במ' יט , ב) , לכך היא סוררת ומבעטת היא ברגליה; כמו כן עשו ישראל מרוב טוב שהיה להם: "שבעו וירם לבם על כן שכחוני" (הו' יג , ו). עתה ירעם יי' ככבש אלוף (ע"פ יר' יא , יט) במרחב - עתה הם רועים במרעה הרחב לרוב , אבל מיכן ואילך יסור סובאם מהם (ראה להלן , יח). וכמו שעושין לאותה פרה , שמרעיבין אותה במרחב ואינה מתפטמת כל כך מפני שלא מצאה רוב דשא , והיא רועה כדוברה (ע"פ יש' ה , יז) , כמו כן יעשה הקדוש ברוך הוא לישראל , שירעם ככבש אלוף במרחב , שאוכל כמנהגו ואינו שבע ביותר; כמה דאמר "ורעו כבשים כדוברם" (שם).

כי. 'סורר' - הוא שיסור מן הדרך שצֻוה , שלא ילך בה. והנה דמה ישראל כפרה סוררה שלא יוכל אדם לחרוש בה. וטעם עתה - היה השם רועה אותם ככבש במרחב , לולא הייתם סוררים. או הטעם: עתה ירעם השם ככבש לבדו במקום מרחב , והוא טועה.

כי כפרה סוררה סרר ישראל - ואילו לא היו סוררים , עתה ירעם יי' ככבש במרחב.

כי כפרה סוררה - ובועטת בשׂבְעָתה , כן סרר ישראל עתה - בעת שהייתי רועה אותם לשובע ולבטח ככבש בכר נרחב (ע"פ יש' ל , כג) , אוכלים ושמחים וחוגגים (ע"פ ש"א ל , טז) איש תחת גפנו ותחת תאנתו בימי שלמה (ראה מ"א ה , ה); שמנו ובעטו (ע"פ דב' לב , טו) , "ואכל ושבע ודשן ופנה אל אלהים אחרים" (דב' לא , כ). ואחרי שאתם סוררים בי ובועטים , אין לי חפץ בכם שתשבעו בשמי (ראה לעיל , טו).

כי כפרה סוררה - כמו הפרה הרעה שמעקלת ומעוותת עצמה מתחת העול , ולא יוכל אדם לחרוש בה , כן סרר ישראל מתחת אלהיהם; שקבלו עליהם עול התורה והמצות אשר צום , ועותו עצמם מתחת העול ופרקו מעליהם עול המצות. עתה ירעם יי' ככבש במרחב - לולי שסרר , היה רועה אותם יי' בהשפע כמו הכבשים במרחב , רוצה לומר: בכר נרחב , שרועים כרצונם; וכן אמר: "ירעה מקנך (בנוסחנו: מקניך) ביום ההוא כר נרחב" (יש' ל , כג). וכבש - שם כלל על כבשים רבים , כמו "ויהי לי שור וחמור" (בר' לב , ו); כן פירש אדני אבי ז"ל. ויש מפרשים: עתה ירעם בארצם ככבש יחידי במרחב , שהוא צועק והולך אילך ואילך ואינו שוקט ואינו רועה. ויונתן תרגם: "ארי כתורא דאיתפטם ובעט כן מריד ישראל בסגי טובא כען ידברינון יי' כאימר בבקעה". ועניין סוררה וסרר - עניין העות והשתנות מהמנהג; וכן "בן סורר ומורה" (דב' כא , יח) והדומים לו.

סוררה - זה השרש מיוחד לפרה שינהיגוה בחבלים בקרניה להוליכה למקום - מה , והיא מתעותת; וכן הנמשל מבואר. עתה ירעם יי' ככבש במרחב - זה משל נכבד; וזה , כי הרועה והמנהיג הצאן , כשהוא מניח הצאן במקום רחב ידים עד שיתפשט הצאן בשדה וכרם כרצונו - ויבאו בעלי השדות ויכום וישחיתום. ולכן היה השם יתעלה מנהיגם לפנים למקום נאות לו , והם היו כפרה סוררה ולא היתה רוצה ללכת אחריו , לכן יניחם השם שילכו לִרעות באשר ירצו ויזיקו לאחרים , ובאחרית לכן יהיו נשחתים; וזהו אמרו: הנח לו.

כי כפרה סוררה - שאינה מקבלת עול , סרר ישראל. עתה ירעם יי' - לשון שבר הוא , כמו "גם בני נוף ותחפנחס ירעוך קדקד" (יר' ב , טז); "תרועם בשבט ברזל" (תה' ב , ט); כלומר: ישברם וילכו בהכנעה. ככבש הגדל במרחב - שהוא נוח להתפש ואינו סורר.
ריכוז קישורים