תנ"ך - חבור
עצבים
אפרים
הנח־לו:
יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת
עוד...(לדוגמה לחיצה על "תיקון קוראים" תפתח את הפרק בתצורת "תיקון קוראים" - טקסט עם ניקוד וטעמים ולצידו טקסט ללא ניקוד וטעמים בפונט סת"ם. לחיצה על אחד מהפרשנים תפתח את הפרק עם טקסט, ניקוד וטעמים ולצידו הפירוש של אותו פרשן וכו')
חֲב֧וּר
עֲצַבִּ֛ים
אֶפְרָ֖יִם
הַֽנַּֽח־לֽוֹ:
(הושע פרק ד פסוק יז)
חֲבוּר
עֲצַבִּים
אֶפְרָיִם
הַנַּח־לוֹ:
(הושע פרק ד פסוק יז)
חבור
עצבים
אפרים
הנח־לו:
(הושע פרק ד פסוק יז)
חבור
עצבים
אפרים
הנח־לו:
(הושע פרק ד פסוק יז)
אִתחַבַּרוּ
לְטָעֲוָתָא
בֵּית
יִשׂרָאֵל
שְׁבַקוּ
לְהוֹן
יָת
פֻּלחָנִי
:
אפרים
-
ד'
(בקמץ):
*במ'
יג
,
ח;
שו'
יז
,
א;
הו'
ד
,
יז;
יג
,
יב.
וכל
אתנחתא
וסופי
פסוקים
דכותהון.
חבור
-
ל';
אפרים
-
ד';
הנח
-
ל'.
חבור
עצבים
אפרים
-
נצמד
לעבודה
זרה
,
ואי
איפשר
לו
לפרוש;
לפיכך
הנח
לו
-
אתה
,
הנביא
,
ולא
תנבא
להוכיחו
,
כי
לא
יועיל.
חבור
עצבים
אפרים
הנח
לו
-
אמר
הקדוש
ברוך
הוא:
כשישראל
מתחברים
לעבודה
זרה
,
כביכול
אין
הקדוש
ברוך
הוא
מזיק
להם;
אבל
משחלק
לבם
-
עתה
יאשמו
(ע"פ
הו'
י
,
ב).
זהו
לפי
מדרשו
(ראה
ספ"ב
מב).
אבל
לפי
פשוטו
של
מקרא
כה
פתרונו:
חבור
עצבים
אפרים
-
עכשיו
אפרים
מחובר
עם
עובדי
עצבים
וצלמים;
הנח
לו
לעשות
מה
שהוא
רוצה
לעשות.
חבור.
יש
אומרים
כי
עצבים
-
כמו
"וכל
עצביכם"
(יש'
נח
,
ג).
והנכון:
כמו
"העצב
נבזה"
(יר'
כב
,
כח);
"לעצבי
כנען"
(תה'
קו
,
לח);
והכל
מגזרת
"עצבון"
(בר'
ג
,
יז)
,
כי
אין
תועלת
בפסיליהם
רק
עצבים.
והטעם:
מחוברים
הם
לפסילים
,
הם
חברתם.
הנח
לו
-
עד
שיסור
יינם
(ראה
להלן
,
יח)
,
אולי
יפקחו
עיניהם.
חבור
עצבים
אפרים
-
כלומר:
נתחבר
בעצבים
אפרים
,
הנח
לו.
חבור
עצבים
אתה
למלכות
אפרים
-
שנתחברת
עם
ירבעם
לאמנה
אחת
ומרדת
בי
ובמלכות
יהודה.
לפיכך
הנח
לו
-
ליהודה
ואל
תחטיאהו
לי
,
והדבק
במלכך
אפרים
שנתחברת
לו.
חבור
עצבים
-
חבור
ודבוק
הוא
עם
עצבים;
העגלים
והבעל
והאשרה
-
כל
כך
נתחבר
בהם
עד
שאין
לו
תקנה
,
ולא
ישמע
תוכחה.
הנח
לו
-
אמר
כנגד
הנביא:
הנח
לו
מלהוכיחו
,
כי
לא
יועיל!
וזה
על
דרך
העֲבָרה
,
כאדם
שקוצף
על
חבירו
שלא
ישמע
לו
בהוכיחו
אותו
,
אומר
לו:
כיון
שאין
אתה
שומע
לי
,
אניח
אותך
מלהוכיחך
לעולם!
אע"פ
כן
אחר
שעה
מוכיחו.
סוררה
-
זה
השרש
מיוחד
לפרה
שינהיגוה
בחבלים
בקרניה
להוליכה
למקום
-
מה
,
והיא
מתעותת;
וכן
הנמשל
מבואר.
עתה
ירעם
יי'
ככבש
במרחב
-
זה
משל
נכבד;
וזה
,
כי
הרועה
והמנהיג
הצאן
,
כשהוא
מניח
הצאן
במקום
רחב
ידים
עד
שיתפשט
הצאן
בשדה
וכרם
כרצונו
-
ויבאו
בעלי
השדות
ויכום
וישחיתום.
ולכן
היה
השם
יתעלה
מנהיגם
לפנים
למקום
נאות
לו
,
והם
היו
כפרה
סוררה
ולא
היתה
רוצה
ללכת
אחריו
,
לכן
יניחם
השם
שילכו
לִרעות
באשר
ירצו
ויזיקו
לאחרים
,
ובאחרית
לכן
יהיו
נשחתים;
וזהו
אמרו:
הנח
לו.
חבור
עצבים
הוא
אפרים
,
הנח
לו
-
יהודה
,
אל
תתחבר
עמו!