תנ"ך - סר סבאם הזנה הזנו אהבו הבו קלון מגניה:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

סָ֖ר סָבְאָ֑ם הַזְנֵ֣ה הִזְנ֔וּ אָהֲב֥וּ הֵב֛וּ קָל֖וֹן מָגִנֶּֽיהָ: (הושע פרק ד פסוק יח)

טקסט וניקוד:

סָר סָבְאָם הַזְנֵה הִזְנוּ אָהֲבוּ הֵבוּ קָלוֹן מָגִנֶּיהָ: (הושע פרק ד פסוק יח)

טקסט בלבד:

סר סבאם הזנה הזנו אהבו הבו קלון מגניה: (הושע פרק ד פסוק יח)

תיקון קוראים:

סר סבאם הזנה הזנו אהבו הבו קלון מגניה: (הושע פרק ד פסוק יח)
שִׁלטוֹנֵיהוֹן אַסגִּיאוּ שֵׁירָוָן מִן אוֹנֵיס בְּכֵין טְעוֹ אִתפְּנִיאוּ בָּתַר זְנוּתָא רְחִימוּ דְיֵיתֵי לְהוֹן קְלָנָא רַברְבֵיהוֹן :

הזנה - ל'; הבו - ל'.

סר סבאם - נעשה משתיהם זר מעלי. סר - לשון זָר , כמו "סורי הגפן נכריה" (יר' ב , כא); כלומר: סר ממקומו ונהפך לאחר. סבאם - משתה יינם גרם , שהיה עם הזונות. אהבו הבו קלון - הזמינו להם קלון. [הבו - לשון הזמנה , כמו "הבה נרדה" (בר' יא , ז); "הבה נבנה" (שם , ד); "הבה נתחכמה" (שמ' א , י).] מגיניה - שריה ומלכיה.

סר סובאם - הוא פונה לשיכרותו , שמביאתו לידי זנות. אהבו הבו קלון - הם אוהבים להזמין עצמם לקלון. מגיניה - הם המלכים המגינים עליהם.

סר - באה עליהם רעה , שסר סבאם מחסרון התירוש. ולא שבו מדרכם הרעה , רק מלכיה הזנו אחרים בעבור מתנות; שהם אומרים: הבו! ובאת מלת הבו כמו "את אשר תאפו אפו" (שמ' טז , כג) , ועקר: 'אֱפו'; גם אהבו הבו , גם "הבו לכם" (דב' א , יג) - הכל כמו "רדו" (יואל ד , יג) "צאו" (בר' יט , יד) , והשנוי היה בו בעבור אות הגרון. ומגניה הם המלכים , כמו "כי ליי' מגיננו" (תה' פט , יט). וסוף הפסוק מוכיח , כי הטעם כפול. ומגיניה שב אל "בית און" (לעיל , טו).

סר סבאם. פירוש סבאם - כמו "זולל וסובא" (דב' כא , כ). וכך יאמר הנביא: סרו ממנהגם הראשון , אלא ישתכרו יותר. והזנה הזנו אהבו הבו קלון מגיניה - פירוש: וגם אהבו קלון המלך שלהם; כי המלך הוא המגן שלהם. אהבו הבו - לשון כפול הוא , כמו הזנה הזנו.

סר סבאם - דרך העולם , כשאדם שכור אז שוגה ותועה , וכשסר יינו מעליו אינו שוגה. אבל אֵילו , כל כך לקח לבם היין והתירוש לזנות מאחרי , שאף כשסר סבאם וסר יינם מעלהם , עדיין הזנה הזנו. אהבו - משכב דוֹדֵי אחרים , לזנות מתחתי. הבו - נתנו אתנן לקלון ולערוה; ומי? מגיניה - הטובים שבהם , שהיה להם להגין עליהם מן הפורענות. ולפיכך

סר סבאם - תרגום "ויבאש" (שמ' טז , כ): "וסרי" (ת"א). כל כך הם שותים עד שבאש סבאם בפיהם; והוא היין או השכר , כמו "סבאך מהול במים" (יש' א , כב). הזנה הזנו - ורב שתיית היין והשכר מביא אותם לזנות. וכן ישעיה הנביא הוכיח אפרים ברוב שתיית היין , כמו שאמר: "הוי עטרת גאות שכורי אפרים" (יש' כח , א) וכל העניין כמו שכתוב שם. ויונתן תרגם סר כמו 'שׂר' בשי"ן: "שלטוניהון אסגיאו שירואן מן אוניס". אהבו הבו קלון מגיניה - מגניה הם שריה , כי השרים לעם כמו מגינים. אמר , שהשרים אוהבים לאמר: הבו! אומרים לעשוקים: תנו לנו שוחד , ונעביר מעליכם המשפט! וזהו קלון להם. וכנוי ה"א 'מגיניה' - כינוי לעדת אפרים. ויונתן תרגם: "רחימו דייתי להון קלנא רברבניהון".

סר סבאם - גם בזה בא במוחלט , והטעם: סר אליהם , כטעם "שכורי אפרים" (יש' כח , א); כי בזה היו עשרת השבטים נשקעים מאד. ונמשך לזה הזנה הזנו , כי הם חברים רעים (ראה לעיל , יא ועוד). וכן אהבו לאמר: הבהב! כטעם הוראת יבל ויובל ותובל קין (ראה בר' ד , כ - כב). וגם כל זה נמשך לשכורים. וטעם מגניה - תאר לשרים , כי הם מגני העם; כטעם "אנכי מגן לך" (בר' טו , א). כלומר: קלון ובושת תמיד למגניה , כי גם המה - כל ענינם בשת וחרפה.

- הולכים ומשתכרים , ואחרי שיסור סבאם ויעמדו על דעתם , הזנה הזנו - שם הפועל הוא. אהבו הבו קלון מגיניה - השרים שלה , שהם מגיניה , אהבו ללכת אחרי הקלון; ונפל האל"ף מן הבו.
ריכוז קישורים