תנ"ך - סר
סבאם
הזנה
הזנו
אהבו
הבו
קלון
מגניה:
יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת
עוד...(לדוגמה לחיצה על "תיקון קוראים" תפתח את הפרק בתצורת "תיקון קוראים" - טקסט עם ניקוד וטעמים ולצידו טקסט ללא ניקוד וטעמים בפונט סת"ם. לחיצה על אחד מהפרשנים תפתח את הפרק עם טקסט, ניקוד וטעמים ולצידו הפירוש של אותו פרשן וכו')
סָ֖ר
סָבְאָ֑ם
הַזְנֵ֣ה
הִזְנ֔וּ
אָהֲב֥וּ
הֵב֛וּ
קָל֖וֹן
מָגִנֶּֽיהָ:
(הושע פרק ד פסוק יח)
סָר
סָבְאָם
הַזְנֵה
הִזְנוּ
אָהֲבוּ
הֵבוּ
קָלוֹן
מָגִנֶּיהָ:
(הושע פרק ד פסוק יח)
סר
סבאם
הזנה
הזנו
אהבו
הבו
קלון
מגניה:
(הושע פרק ד פסוק יח)
סר
סבאם
הזנה
הזנו
אהבו
הבו
קלון
מגניה:
(הושע פרק ד פסוק יח)
שִׁלטוֹנֵיהוֹן
אַסגִּיאוּ
שֵׁירָוָן
מִן
אוֹנֵיס
בְּכֵין
טְעוֹ
אִתפְּנִיאוּ
בָּתַר
זְנוּתָא
רְחִימוּ
דְיֵיתֵי
לְהוֹן
קְלָנָא
רַברְבֵיהוֹן
:
סר
סבאם
-
נעשה
משתיהם
זר
מעלי.
סר
-
לשון
זָר
,
כמו
"סורי
הגפן
נכריה"
(יר'
ב
,
כא);
כלומר:
סר
ממקומו
ונהפך
לאחר.
סבאם
-
משתה
יינם
גרם
,
שהיה
עם
הזונות.
אהבו
הבו
קלון
-
הזמינו
להם
קלון.
[הבו
-
לשון
הזמנה
,
כמו
"הבה
נרדה"
(בר'
יא
,
ז);
"הבה
נבנה"
(שם
,
ד);
"הבה
נתחכמה"
(שמ'
א
,
י).]
מגיניה
-
שריה
ומלכיה.
סר
סובאם
-
הוא
פונה
לשיכרותו
,
שמביאתו
לידי
זנות.
אהבו
הבו
קלון
-
הם
אוהבים
להזמין
עצמם
לקלון.
מגיניה
-
הם
המלכים
המגינים
עליהם.
סר
-
באה
עליהם
רעה
,
שסר
סבאם
מחסרון
התירוש.
ולא
שבו
מדרכם
הרעה
,
רק
מלכיה
הזנו
אחרים
בעבור
מתנות;
שהם
אומרים:
הבו!
ובאת
מלת
הבו
כמו
"את
אשר
תאפו
אפו"
(שמ'
טז
,
כג)
,
ועקר:
'אֱפו';
גם
אהבו
הבו
,
גם
"הבו
לכם"
(דב'
א
,
יג)
-
הכל
כמו
"רדו"
(יואל
ד
,
יג)
"צאו"
(בר'
יט
,
יד)
,
והשנוי
היה
בו
בעבור
אות
הגרון.
ומגניה
הם
המלכים
,
כמו
"כי
ליי'
מגיננו"
(תה'
פט
,
יט).
וסוף
הפסוק
מוכיח
,
כי
הטעם
כפול.
ומגיניה
שב
אל
"בית
און"
(לעיל
,
טו).
סר
סבאם.
פירוש
סבאם
-
כמו
"זולל
וסובא"
(דב'
כא
,
כ).
וכך
יאמר
הנביא:
סרו
ממנהגם
הראשון
,
אלא
ישתכרו
יותר.
והזנה
הזנו
אהבו
הבו
קלון
מגיניה
-
פירוש:
וגם
אהבו
קלון
המלך
שלהם;
כי
המלך
הוא
המגן
שלהם.
אהבו
הבו
-
לשון
כפול
הוא
,
כמו
הזנה
הזנו.
סר
סבאם
-
דרך
העולם
,
כשאדם
שכור
אז
שוגה
ותועה
,
וכשסר
יינו
מעליו
אינו
שוגה.
אבל
אֵילו
,
כל
כך
לקח
לבם
היין
והתירוש
לזנות
מאחרי
,
שאף
כשסר
סבאם
וסר
יינם
מעלהם
,
עדיין
הזנה
הזנו.
אהבו
-
משכב
דוֹדֵי
אחרים
,
לזנות
מתחתי.
הבו
-
נתנו
אתנן
לקלון
ולערוה;
ומי?
מגיניה
-
הטובים
שבהם
,
שהיה
להם
להגין
עליהם
מן
הפורענות.
ולפיכך
סר
סבאם
-
תרגום
"ויבאש"
(שמ'
טז
,
כ):
"וסרי"
(ת"א).
כל
כך
הם
שותים
עד
שבאש
סבאם
בפיהם;
והוא
היין
או
השכר
,
כמו
"סבאך
מהול
במים"
(יש'
א
,
כב).
הזנה
הזנו
-
ורב
שתיית
היין
והשכר
מביא
אותם
לזנות.
וכן
ישעיה
הנביא
הוכיח
אפרים
ברוב
שתיית
היין
,
כמו
שאמר:
"הוי
עטרת
גאות
שכורי
אפרים"
(יש'
כח
,
א)
וכל
העניין
כמו
שכתוב
שם.
ויונתן
תרגם
סר
כמו
'שׂר'
בשי"ן:
"שלטוניהון
אסגיאו
שירואן
מן
אוניס".
אהבו
הבו
קלון
מגיניה
-
מגניה
הם
שריה
,
כי
השרים
לעם
כמו
מגינים.
אמר
,
שהשרים
אוהבים
לאמר:
הבו!
אומרים
לעשוקים:
תנו
לנו
שוחד
,
ונעביר
מעליכם
המשפט!
וזהו
קלון
להם.
וכנוי
ה"א
'מגיניה'
-
כינוי
לעדת
אפרים.
ויונתן
תרגם:
"רחימו
דייתי
להון
קלנא
רברבניהון".
סר
סבאם
-
גם
בזה
בא
במוחלט
,
והטעם:
סר
אליהם
,
כטעם
"שכורי
אפרים"
(יש'
כח
,
א);
כי
בזה
היו
עשרת
השבטים
נשקעים
מאד.
ונמשך
לזה
הזנה
הזנו
,
כי
הם
חברים
רעים
(ראה
לעיל
,
יא
ועוד).
וכן
אהבו
לאמר:
הבהב!
כטעם
הוראת
יבל
ויובל
ותובל
קין
(ראה
בר'
ד
,
כ
-
כב).
וגם
כל
זה
נמשך
לשכורים.
וטעם
מגניה
-
תאר
לשרים
,
כי
הם
מגני
העם;
כטעם
"אנכי
מגן
לך"
(בר'
טו
,
א).
כלומר:
קלון
ובושת
תמיד
למגניה
,
כי
גם
המה
-
כל
ענינם
בשת
וחרפה.
-
הולכים
ומשתכרים
,
ואחרי
שיסור
סבאם
ויעמדו
על
דעתם
,
הזנה
הזנו
-
שם
הפועל
הוא.
אהבו
הבו
קלון
מגיניה
-
השרים
שלה
,
שהם
מגיניה
,
אהבו
ללכת
אחרי
הקלון;
ונפל
האל"ף
מן
הבו.