תנ"ך - הושע פרק ד פסוק יט - צרר רוח אותה בכנפיה ויבשו מזבחותם: פ

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

צָרַ֥ר ר֛וּחַ אוֹתָ֖הּ בִּכְנָפֶ֑יהָ וְיֵבֹ֖שׁוּ מִזִּבְחוֹתָֽם: פ (הושע פרק ד פסוק יט)

טקסט וניקוד:

צָרַר רוּחַ אוֹתָהּ בִּכְנָפֶיהָ וְיֵבֹשׁוּ מִזִּבְחוֹתָם: פ (הושע פרק ד פסוק יט)

טקסט בלבד:

צרר רוח אותה בכנפיה ויבשו מזבחותם: פ (הושע פרק ד פסוק יט)

תיקון קוראים:

צרר רוח אותה בכנפיה ויבשו מזבחותם: פ (הושע פרק ד פסוק יט)
עוּבָדֵי רַברְבֵיהוֹן לָא תָקְנִין כְּמָא דְלֵית אִפשָׁר לִמצָר רוּחַ בִּכנַף כְּעַן אַיתִי עֲלֵיהוֹן סָנְאָה וְיִבַּהתּוּן מֵאֵיגוֹרֵי טָעֲוָתְהוֹן :

אותה - ב' מלא בסיפרא: הו' ד , יט; מל' א , יג. אותה - י"ב מלא (בלישנא): *במ' כב , לג; ל , ט; ש"א יד , כז; ש"ב יג , יח; יש' כז , יא; כח , ד; לז , כו; יר' לב , לא; לג , ב; הו' ד , יט; מל' א , יג; תה' כז , ד. וכל יהושע ושופטים ויחזקאל דכותהון בר מן ג' חסר: יהו' ח , כד; יח , ה; יח' כא , טז. אותה - י"ג מלא (בלישנא): מנין זה כולל גם את יהושע , שופטים ויחזקאל המנויים במנין זה כאחד.

אותה ב' מל' בסיפ' צרר רוח אותה הארצה אותה מידכם .

אותה - ב' מל' בסיפ'; מזבחותם - ל'.

צרר רוח אותה בכנפיה - נדבק הרוח בכנפיה; כעוף הזה שאין הרוח מנחתו לשכון עד שמוליכו למרחוק , כן יבאו עליהם גייסות ויַגלום בגולה; ואז יבשו מזבחותם - [מזבחי תועבותם; כאשר יאמר 'חטא' - 'חטאה' , כן 'זבח' - 'זבחה'.] מן המקומות שהיו זובחים שם: [יבושו מזבחות , ] שאין פונה אליהן. [וכן תירגם יונתן: "מאיגורי טעוותהון". רבי יוסף אומר: מצאתי לשון אגדות (ראה ויקר"מ יא , ו) , כאדם המאיים על איש המקניטו: חייך , שאני צורר לך בכנפיך! כך המקרא הזה מאיים על ישראל: קנאתי קשורה , וחמתי להנקם באחרית , ויבושו ממעשיהם.]

צרר רוח אותה בכנפיה - אמר הקדוש ברוך הוא: רוח שאני צורר לכנסת ישראל בכנף בגדה , אותה רוח שהוא רועה (ראה הו' יב , ב) שומר חטאתה , לפקוד חטאתה עליה; כמה דאת אמר "צרור עון אפרים צפונה חטאתו" (הו' יג , יב). לכן כל איום שבמקרא בלשון זה , בכל הסיפרי ובכל פסיקתא (ראה ספ"ד שמ; שה"ר א , ג ועוד). ולשון בני אדם לומר כן לחבירו; כשסרח לו , אומר לו: 'ייטו אי ליד אינאון דרפאל' בלעז (אני קושר אותך ללא עוררין). ורבי מנחם ברבי חלבו פתר: כנסת ישראל , שהיא דומה לזה שצרר רוח בכנף בגדו , וכשהוא מתיר בגדו אינו כלום; כמו כן היא עבודה זרה שלא יושיענה בעת צרתה; והיא רוח ואינה מושיעה.

צרר - כאדם שיצרור הרוח בכנפיו , שלא ימצא מאומה. או בכנפיה - בכנפי בית און (ראה לעיל , טו). ויבשו - המגנים (ראה לעיל , יח). מזבחותם - בבית און.

צרר רוח אותה בכנפיה - פירוש: יאמר הנביא , כי ישראל צרר הפסל , שהוא רוח והבל , בכנפיו. ויבושו מזבחותם - שיזבחו לו.

צרר רוח אותה בכנפי בגדיה , וכשלה ונפלה ולא תוכל לקום , כל כך נכרכת בם בהִכָּשלה. ואז יבושו מזבחותם - כי לא ימצאו תועלת באלהיהם שזבחו להם.

צרר רוח אותה בכנפיה - כמו האדם שיצרור הרוח בכנפיו , וכשיתיר כנפיו לא ימצא כלום , כן אפרים החזיק בעבודת העגלים וקוה שיבא לו ממנה תועלת , ולא מצא מאומה אלא נזק וחסרון. לפיכך יהיה להם בשת מזבחותם שזבחו לעגלים , כי לחנם עשו אותם הזבחים , כי לא בא להם מהם טוב כי אם רע; והנה הוא כמו הרוח הצרור בכנפים. ואמר צרר - לשון זכר , ואמר בכנפיה - לשון נקבה , ואחר לשון רבים: ויבשו מזבחותם - כן דרך הכתוב לדבר על עַם; לשון זכר ולשון נקבה - כי העם נקרא בלשון זכר 'עַם' ובלשון נקבה 'עדה' או 'קהלה'; וכן בלשון יחיד ובלשון רבים - לשון יחיד דרך כלל , ולשון רבים דרך פרט. זבחותם - היחידה 'זבחה' , בשקל "שמלה" (יש' ג , ו); זבחותם - בשקל "שמלותם" (בר' מד , יג). ואדני אבי ז"ל פירש צרר רוח - הרוח צרר אותה; - רוצה לומר: עדת אפרים - צרר אותה בכנפיה להוליכה בגולה , ואז יבושו מזבחותם. ויהיה הרוח - זכר ונקבה.

צרר - כטעם "מי צרר מים בשמלה" (מש' ל , ד); "צרור המור" (שה"ש א , יג). והנה הפועֵל בכאן הוא הרוח , ועדת ישראל הוא הפעול. וטעם בכנפיה - כנוי לרוח , כי נכון לשון זכר ונקבה בכל דבר. וזה כענין "כנפי רוח" (תה' יח , א). ובכלל זה הענין כטעם "ואת כלם ישא רוח" (יש' נז , יג).

צרר הרוח (לפנינו: רוח) אותה בכנפיה - שילכו בגלות. ובא הרוח זכר ונקבה. ויבשו מזבחתם (בנוסחנו: מזבחותם) - זביחה - שֵם: זביחה אחת; כמו "כצאן לטבחה" (יר' יב , ג); והרבים 'זיבחות'.