תנ"ך - צרר
רוח
אותה
בכנפיה
ויבשו
מזבחותם:
פ
יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת
עוד...(לדוגמה לחיצה על "תיקון קוראים" תפתח את הפרק בתצורת "תיקון קוראים" - טקסט עם ניקוד וטעמים ולצידו טקסט ללא ניקוד וטעמים בפונט סת"ם. לחיצה על אחד מהפרשנים תפתח את הפרק עם טקסט, ניקוד וטעמים ולצידו הפירוש של אותו פרשן וכו')
צָרַ֥ר
ר֛וּחַ
אוֹתָ֖הּ
בִּכְנָפֶ֑יהָ
וְיֵבֹ֖שׁוּ
מִזִּבְחוֹתָֽם:
פ
(הושע פרק ד פסוק יט)
צָרַר
רוּחַ
אוֹתָהּ
בִּכְנָפֶיהָ
וְיֵבֹשׁוּ
מִזִּבְחוֹתָם:
פ
(הושע פרק ד פסוק יט)
צרר
רוח
אותה
בכנפיה
ויבשו
מזבחותם:
פ
(הושע פרק ד פסוק יט)
צרר
רוח
אותה
בכנפיה
ויבשו
מזבחותם:
פ
(הושע פרק ד פסוק יט)
עוּבָדֵי
רַברְבֵיהוֹן
לָא
תָקְנִין
כְּמָא
דְלֵית
אִפשָׁר
לִמצָר
רוּחַ
בִּכנַף
כְּעַן
אַיתִי
עֲלֵיהוֹן
סָנְאָה
וְיִבַּהתּוּן
מֵאֵיגוֹרֵי
טָעֲוָתְהוֹן
:
אותה
-
ב'
מלא
בסיפרא:
הו'
ד
,
יט;
מל'
א
,
יג.
אותה
-
י"ב
מלא
(בלישנא):
*במ'
כב
,
לג;
ל
,
ט;
ש"א
יד
,
כז;
ש"ב
יג
,
יח;
יש'
כז
,
יא;
כח
,
ד;
לז
,
כו;
יר'
לב
,
לא;
לג
,
ב;
הו'
ד
,
יט;
מל'
א
,
יג;
תה'
כז
,
ד.
וכל
יהושע
ושופטים
ויחזקאל
דכותהון
בר
מן
ג'
חסר:
יהו'
ח
,
כד;
יח
,
ה;
יח'
כא
,
טז.
אותה
-
י"ג
מלא
(בלישנא):
מנין
זה
כולל
גם
את
יהושע
,
שופטים
ויחזקאל
המנויים
במנין
זה
כאחד.
אותה
ב'
מל'
בסיפ'
צרר
רוח
אותה
הארצה
אותה
מידכם
.
אותה
-
ב'
מל'
בסיפ';
מזבחותם
-
ל'.
צרר
רוח
אותה
בכנפיה
-
נדבק
הרוח
בכנפיה;
כעוף
הזה
שאין
הרוח
מנחתו
לשכון
עד
שמוליכו
למרחוק
,
כן
יבאו
עליהם
גייסות
ויַגלום
בגולה;
ואז
יבשו
מזבחותם
-
[מזבחי
תועבותם;
כאשר
יאמר
'חטא'
-
'חטאה'
,
כן
'זבח'
-
'זבחה'.]
מן
המקומות
שהיו
זובחים
שם:
[יבושו
מזבחות
,
]
שאין
פונה
אליהן.
[וכן
תירגם
יונתן:
"מאיגורי
טעוותהון".
רבי
יוסף
אומר:
מצאתי
לשון
אגדות
(ראה
ויקר"מ
יא
,
ו)
,
כאדם
המאיים
על
איש
המקניטו:
חייך
,
שאני
צורר
לך
בכנפיך!
כך
המקרא
הזה
מאיים
על
ישראל:
קנאתי
קשורה
,
וחמתי
להנקם
באחרית
,
ויבושו
ממעשיהם.]
צרר
רוח
אותה
בכנפיה
-
אמר
הקדוש
ברוך
הוא:
רוח
שאני
צורר
לכנסת
ישראל
בכנף
בגדה
,
אותה
רוח
שהוא
רועה
(ראה
הו'
יב
,
ב)
שומר
חטאתה
,
לפקוד
חטאתה
עליה;
כמה
דאת
אמר
"צרור
עון
אפרים
צפונה
חטאתו"
(הו'
יג
,
יב).
לכן
כל
איום
שבמקרא
בלשון
זה
,
בכל
הסיפרי
ובכל
פסיקתא
(ראה
ספ"ד
שמ;
שה"ר
א
,
ג
ועוד).
ולשון
בני
אדם
לומר
כן
לחבירו;
כשסרח
לו
,
אומר
לו:
'ייטו
אי
ליד
אינאון
דרפאל'
בלעז
(אני
קושר
אותך
ללא
עוררין).
ורבי
מנחם
ברבי
חלבו
פתר:
כנסת
ישראל
,
שהיא
דומה
לזה
שצרר
רוח
בכנף
בגדו
,
וכשהוא
מתיר
בגדו
אינו
כלום;
כמו
כן
היא
עבודה
זרה
שלא
יושיענה
בעת
צרתה;
והיא
רוח
ואינה
מושיעה.
צרר
-
כאדם
שיצרור
הרוח
בכנפיו
,
שלא
ימצא
מאומה.
או
בכנפיה
-
בכנפי
בית
און
(ראה
לעיל
,
טו).
ויבשו
-
המגנים
(ראה
לעיל
,
יח).
מזבחותם
-
בבית
און.
צרר
רוח
אותה
בכנפיה
-
פירוש:
יאמר
הנביא
,
כי
ישראל
צרר
הפסל
,
שהוא
רוח
והבל
,
בכנפיו.
ויבושו
מזבחותם
-
שיזבחו
לו.
צרר
רוח
אותה
בכנפי
בגדיה
,
וכשלה
ונפלה
ולא
תוכל
לקום
,
כל
כך
נכרכת
בם
בהִכָּשלה.
ואז
יבושו
מזבחותם
-
כי
לא
ימצאו
תועלת
באלהיהם
שזבחו
להם.
צרר
רוח
אותה
בכנפיה
-
כמו
האדם
שיצרור
הרוח
בכנפיו
,
וכשיתיר
כנפיו
לא
ימצא
כלום
,
כן
אפרים
החזיק
בעבודת
העגלים
וקוה
שיבא
לו
ממנה
תועלת
,
ולא
מצא
מאומה
אלא
נזק
וחסרון.
לפיכך
יהיה
להם
בשת
מזבחותם
שזבחו
לעגלים
,
כי
לחנם
עשו
אותם
הזבחים
,
כי
לא
בא
להם
מהם
טוב
כי
אם
רע;
והנה
הוא
כמו
הרוח
הצרור
בכנפים.
ואמר
צרר
-
לשון
זכר
,
ואמר
בכנפיה
-
לשון
נקבה
,
ואחר
לשון
רבים:
ויבשו
מזבחותם
-
כן
דרך
הכתוב
לדבר
על
עַם;
לשון
זכר
ולשון
נקבה
-
כי
העם
נקרא
בלשון
זכר
'עַם'
ובלשון
נקבה
'עדה'
או
'קהלה';
וכן
בלשון
יחיד
ובלשון
רבים
-
לשון
יחיד
דרך
כלל
,
ולשון
רבים
דרך
פרט.
זבחותם
-
היחידה
'זבחה'
,
בשקל
"שמלה"
(יש'
ג
,
ו);
זבחותם
-
בשקל
"שמלותם"
(בר'
מד
,
יג).
ואדני
אבי
ז"ל
פירש
צרר
רוח
-
הרוח
צרר
אותה;
-
רוצה
לומר:
עדת
אפרים
-
צרר
אותה
בכנפיה
להוליכה
בגולה
,
ואז
יבושו
מזבחותם.
ויהיה
הרוח
-
זכר
ונקבה.
צרר
-
כטעם
"מי
צרר
מים
בשמלה"
(מש'
ל
,
ד);
"צרור
המור"
(שה"ש
א
,
יג).
והנה
הפועֵל
בכאן
הוא
הרוח
,
ועדת
ישראל
הוא
הפעול.
וטעם
בכנפיה
-
כנוי
לרוח
,
כי
נכון
לשון
זכר
ונקבה
בכל
דבר.
וזה
כענין
"כנפי
רוח"
(תה'
יח
,
א).
ובכלל
זה
הענין
כטעם
"ואת
כלם
ישא
רוח"
(יש'
נז
,
יג).
צרר
הרוח
(לפנינו:
רוח)
אותה
בכנפיה
-
שילכו
בגלות.
ובא
הרוח
זכר
ונקבה.
ויבשו
מזבחתם
(בנוסחנו:
מזבחותם)
-
זביחה
-
שֵם:
זביחה
אחת;
כמו
"כצאן
לטבחה"
(יר'
יב
,
ג);
והרבים
'זיבחות'.