תנ"ך - על־כן׀ תאבל הארץ ואמלל כל־יושב בה בחית השדה ובעוף השמים וגם־דגי הים יאספו:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

עַל־כֵּ֣ן׀ תֶּאֱבַ֣ל הָאָ֗רֶץ וְאֻמְלַל֙ כָּל־יוֹשֵׁ֣ב בָּ֔הּ בְּחַיַּ֥ת הַשָּׂדֶ֖ה וּבְע֣וֹף הַשָּׁמָ֑יִם וְגַם־דְּגֵ֥י הַיָּ֖ם יֵאָסֵֽפוּ: (הושע פרק ד פסוק ג)

טקסט וניקוד:

עַל־כֵּן׀ תֶּאֱבַל הָאָרֶץ וְאֻמְלַל כָּל־יוֹשֵׁב בָּהּ בְּחַיַּת הַשָּׂדֶה וּבְעוֹף הַשָּׁמָיִם וְגַם־דְּגֵי הַיָּם יֵאָסֵפוּ: (הושע פרק ד פסוק ג)

טקסט בלבד:

על־כן׀ תאבל הארץ ואמלל כל־יושב בה בחית השדה ובעוף השמים וגם־דגי הים יאספו: (הושע פרק ד פסוק ג)

תיקון קוראים:

על־כן׀ תאבל הארץ ואמלל כל־יושב בה בחית השדה ובעוף השמים וגם־דגי הים יאספו: (הושע פרק ד פסוק ג)
עַל כֵּין תִּחרוּב אַרעָא וְיִצדֵּי כָּל דְּיָתֵיב בַּהּ בְּחַיַת בָּרָא וּבעוֹפָא דִשׁמַיָא וְאַף נוּנֵי יַמָא יִזעֲרוּן מִן קֳדָם חוֹבֵיהוֹן :

כל - יושב בה - ב': הו' ד , ג; עמ' ח , ח. ובעוף - ג': בר' א , כו , כח; הו' ד , ג. יאספו - ב': ש"ב יד , יד; הו' ד , ג.

יאספו - ב' אשר לא.

תאבל - תחרב , ויגדל האבל בה. [ואומלל כל יושביה בחית השדה ובעוף - כל ה יושב בה , בין באדם בין בחיה בין בעוף , כל יושביה , אף חיה ועוף , אומלל; 'אפולורי' בלעז.] יאספו - "יזערון מן קדם חוביהון" (ת"י) , לשון כליון; כמו "אסף אסיפם" (יר' ח , יג).

בחית השדה ובעוף השמים - שכן הוא אומר "מעוף השמים ועד בהמה נדדו הלכו" (יר' ט , ט).

על כן. למ"ד אומלל (בנוסחנו: ואמלל) - כפול. וטעם בחית השדה ובעוף השמים - שלא ימצאו מה יצודו; והעד: וגם דגי הים יאספו - ימותו. ויפת (? ראה קידושין יג , א) אמר , כי אלה רעים מדור המבול , כי דגי הים לא מתו. וזה דרך דרש.

על כן תאבל הארץ - תחרב ותִשָחת ארץ ישראל. ואומלל כל יושב בה - יכרת ממנה כל היושב בה. בחית השדה - עד חית השדה ועוף השמים; כי אחר שתהיה הארץ חרבה יכרת ממנה אדם ובהמה. ובחית השדה - אינו רוצה לומר: מדבריות , אלא הבהמה הגדלה בישוב עם בני אדם; ו'חיה' נקראת , כמו "זאת החיה אשר תאכלו" (וי' יא , ב). גם יתכן כי גם חיות המדבריות בכלל , כי לא תבוא החיה המדברית במקומות היישוב החרבים אם לא יהיה במקצתם ישוב , כמו שאמר "ורבה עליך חית השדה" (שמ' כג , כט). ובאמרו ובעוף השמים - כי רוב העופות לא ישכנו במדבר כי אם במקומות היישוב , שימצאו זרע ופירות ופרחי האילנות. או נאמר עוף השמים על דרך גוזמא , להפלגת הדבר. וכעניין הזה נאמר בנבואת ירמיהו "מעוף השמים ועד בהמה נדדו הלכו" (ט , ט). ויתפרש גם כן על אחד משני הפנים. ובדברי רבותינו ז"ל (ראה יומא נד , א): רבי יהודה אומר: חמשים ושתים שנה לא עבר איש ביהודה , שנאמר "על ההרים" וגו' "מעוף השמים ועד בהמה נדדו הלכו"; 'בהמה' בגימטריה חמשים ושתים הוו. רבי יוסי אומר: שבע שנים נתקיים בה "גפרית ומלח שרפה כל ארצה" (דב' כט , כב). ובי"ת בחית , ובעוף - רוצה לומר כי גם בהם תהיה הכריתה. וגם דגי הים יאספו - יכלו וימותו. ומה שאמר דגי הים , והם אינם בכלל חרבן הארץ , כי בים שוכנים - נֹאמר כי גם בים היתה הקללה , שנאמר "לא תזרע ולא תצמיח ולא יעלה בה כל עשב" (שם) , וכן בים - לא עלה בסלעים אשר בים וגם בקרקע הים עשב וצמח שמהם ירעו הדגים. וזה בים ארץ ישראל , שהיתה בארץ קללת האל בעון יושביה ביבשה ובים. ותרגם יונתן: ואף נוני ימא יזערון מן קדם חוביהון".

תאבל - כבר פירשתי זה השרש (יש' כד , ד). בחית השדה - הטעם: וגם בחית השדה; כלומר , שגם החיה והעוף אומללו. וכבר בארנו איך זה , והכל 'אוצר יי'' יבא. יאספו - מהם; הפך "יאסף להם" (במ' יא , כב). וכל זה ענין כולל לכל תנועה.
ריכוז קישורים