תנ"ך - אך
איש
אל־ירב
ואל־יוכח
איש
ועמך
כמריבי
כהן:
יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת
עוד...(לדוגמה לחיצה על "תיקון קוראים" תפתח את הפרק בתצורת "תיקון קוראים" - טקסט עם ניקוד וטעמים ולצידו טקסט ללא ניקוד וטעמים בפונט סת"ם. לחיצה על אחד מהפרשנים תפתח את הפרק עם טקסט, ניקוד וטעמים ולצידו הפירוש של אותו פרשן וכו')
אַ֥ךְ
אִ֛ישׁ
אַל־יָרֵ֖ב
וְאַל־יוֹכַ֣ח
אִ֑ישׁ
וְעַמְּךָ֖
כִּמְרִיבֵ֥י
כֹהֵֽן:
(הושע פרק ד פסוק ד)
אַךְ
אִישׁ
אַל־יָרֵב
וְאַל־יוֹכַח
אִישׁ
וְעַמְּךָ
כִּמְרִיבֵי
כֹהֵן:
(הושע פרק ד פסוק ד)
אך
איש
אל־ירב
ואל־יוכח
איש
ועמך
כמריבי
כהן:
(הושע פרק ד פסוק ד)
אך
איש
אל־ירב
ואל־יוכח
איש
ועמך
כמריבי
כהן:
(הושע פרק ד פסוק ד)
עַל
דְּאָמְרִין
סָפַר
לָא
יַלֵיף
וְלָא
יוֹכַח
נְבֵי
וְעַמָך
נָצַן
עִם
מַלְפֵיהוֹן
:
אך
איש
אל
ירב
-
אתם
מתרים
בנביאי
אמת
שלא
יריבון
אתכם
ולא
יוכיחו
אתכם
,
כמה
שנאמר
בעמוס
,
שאמר
לו
אמציה
כהן
ביתאל:
"לא
תנבא
על
בית
(בנוסחנו
ללא
'בית')
יעקב
(לפנינו:
ישראל)
ולא
תטיף
על
בית
ישחק"
(ז
,
טז);
והוא
היה
בימי
ירבעם
בן
יואש
(ראה
עמ'
א
,
א)
,
שנתנבא
הושע
בימיו
(ראה
הו'
א
,
א).
ועמך
כמריבי
כהן
-
"נצן
עם
מלפיהון"
(ת"י);
שהכהנים
היו
בני
הוראה
,
כמה
שנאמר
"יורו
משפטיך
ליעקב"
(דב'
לג
,
י).
אך
איש
אל
ירב
-
על
שאמרו
לנביאי
אמת:
איש
אל
ירב
ויוכח
אותנו;
דכתיב
"ויאמר
אמציה
אל
עמוס
חוזה...
ברח
לך
אל
ארץ
יהודה
ואכול
שם
לחם
ושם
תינבא.
ובביתאל
אל
תוסף
עוד
להינבא
כי
מקדש
מלך
הוא
ובית
ממלכה
הוא"
(ראה
עמ'
ז
,
יב
-
יג).
ועמך
כמריבי
כהן
-
כתרגומו:
"ועמך
בנצן
עם
מלפיהון";
הם
הכהנים
שהיו
מורים
אותם
,
את
ישראל
,
שנאמר
"כי
שפתי
כהן
ישמרו
דעת
ותורה
יבקשו
מפיהו"
(מל'
ב
,
ז).
אך.
אין
איש
שיריב
אחר
או
יוכיחנו.
ומשפט
הכהנים
היה
להוכיח
לישראל
,
ועתה
שבו
הם
להוכיח
הכהן
,
כי
גם
הוא
רע
מעללים
,
כאשר
יפרש.
וזהו
ועמך
כמריבי
כהן.
אך
איש
אל
ירב
ואל
יוכח
איש
-
פירוש:
יאמר
הנביא
על
הכהן
,
כי
לא
ירב
ולא
יוכח
את
ישראל
,
אלא
שהוא
יעשה
כל
כך
רע
,
עד
שיחזור
העם
וירב
ויוכח
אותו.
על
כן
יאמר
הנביא:
אך
איש
אל
ירב
-
אך
שלא
להריב
ושלא
להוכיח
אותם;
היו
אישים
ושרים
שבהם
,
הם
הכהנים
המורים
,
ורואין
רעתם
ומעשיהם
הרעים
ולא
יוכיחום;
ואך
להחניף
ולשתוק
הם
מוכיחים.
כל
'איש'
-
לשון
בעלים
ואדונים.
ועמך
כמריבי
כהן
-
אף
העם
כל
כך
נעשו
סוררים
מתוך
שהניחום
בלא
תוכיחה
,
שאם
כהן
יוכיחם
לפרקים
,
הם
עומדים
כנגדו
כבני
אדם
בעלי
תורה
,
שיודעים
תורה
ככהן
ומריבים
עמו
להתיר
מה
שהוא
אוסר
,
לומר:
שלך
טמא
ושלי
טהור.
מריבי
כהן
-
אינו
אלא
כהוראת
כהן
,
שהוא
שירותו
,
כדכתיב
"יורו
משפטיך
ליעקב"
(דב'
לג
,
י).
וזה
גרמו
להם
מוכיחיהם
שהניחום
בלי
תוכחה
ומוסר
ורידוי.
ולפיכך:
אך
איש
אל
ירב
ואל
יוכח
איש
-
'אך'
זה
אינו
למעט
,
אבל
הוא
לאמת
הדבר;
כמו
"אך
עצמי
ובשרי
אתה"
(בר'
כט
,
יד);
"אך
לשקר
שמרתי"
(ש"א
כה
,
כא);
"אך
טוב
לישראל
אלהים"
(תה'
עג
,
א).
אמר:
איש
אל
ירב
ואל
יוכח
חבירו
על
רשעו
,
כי
לא
יועילנו;
או:
כי
גם
הוא
עושה
רעה
כמוהו.
ועמך
כמריבי
כהן
-
כ"ף
כמריבי
-
לאמת
הדבר
,
כמו
כ"ף
"השבעה
לי
כיום"
(בר'
כה
,
לג);
"כמשיגי
(בנוסחנו:
כמסיגי)
גבול"
(הו'
ה
,
י)
,
והדומים
להם.
אמר:
הכהן
היה
לו
להורות
ולהריב
ולהוכיח
העם
,
כמו
שאמר
"יורו
משפטיך
ליעקב"
(דב'
לג
,
י);
"ובאת
אל
הכהן"
(דב'
כו
,
ג;
ראה
יז
,
ט);
ובזמן
הזה
-
העם
מריבים
הכהן;
כי
לא
די
שלא
יקבלו
תוכחתו
,
אלא
הם
מריבים
ומוכיחים
אותו;
על
דרך
שאמרו
'דור
ששופט
את
שופטיו'
(ראה
תנח'
משפטים
י).
או
פירושו
,
כי
הכהן
רע
כמוהם
,
ואם
הוא
יוכיחם
הם
גם
כן
יוכיחוהו.
ויש
מפרשים
כמריבי
כהן
-
כעדת
קרח
שהריבו
ועירערו
על
הכהונה.
ויונתן
תרגם:
"ברם
על
דאמרין
ספר
לא
יליף
ולא
יוכח
נביא
ועמך
נצן
כדן
עם
מלפיהון".
אך
איש
אל
ירב
וכו'
-
אמר
הנביא
על
עצמו
ועל
כל
נביא
ושלם
,
כי
כל
אדם
ימָנע
מלהוכיח
זה
העם
,
כי
הם
מריבים
עמו
כי
יוכיחם.
וכ"ף
'כמריבי'
-
לאִמוּת.
וזכר
כהן
-
כי
להם
נִתנה
התורה
להורות
העם
,
כטעם
"יורו
משפטיך
ליעקב"
(דב'
לג
,
י).
אך
איש
אין
בכם
שירב
אותם
ויוכיח
איש
את
חבירו
-
שכולם
הם
רעים.
ועמך
-
דומים
כעדת
קרח
שהיו
מריבי
כהן
(ראה
במ'
טז).