תנ"ך - הושע פרק ד פסוק ד - אך איש אל־ירב ואל־יוכח איש ועמך כמריבי כהן:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

אַ֥ךְ אִ֛ישׁ אַל־יָרֵ֖ב וְאַל־יוֹכַ֣ח אִ֑ישׁ וְעַמְּךָ֖ כִּמְרִיבֵ֥י כֹהֵֽן: (הושע פרק ד פסוק ד)

טקסט וניקוד:

אַךְ אִישׁ אַל־יָרֵב וְאַל־יוֹכַח אִישׁ וְעַמְּךָ כִּמְרִיבֵי כֹהֵן: (הושע פרק ד פסוק ד)

טקסט בלבד:

אך איש אל־ירב ואל־יוכח איש ועמך כמריבי כהן: (הושע פרק ד פסוק ד)

תיקון קוראים:

אך איש אל־ירב ואל־יוכח איש ועמך כמריבי כהן: (הושע פרק ד פסוק ד)
עַל דְּאָמְרִין סָפַר לָא יַלֵיף וְלָא יוֹכַח נְבֵי וְעַמָך נָצַן עִם מַלְפֵיהוֹן :

יוכח - ל'; כמריבי - ל'.

אך איש אל ירב - אתם מתרים בנביאי אמת שלא יריבון אתכם ולא יוכיחו אתכם , כמה שנאמר בעמוס , שאמר לו אמציה כהן ביתאל: "לא תנבא על בית (בנוסחנו ללא 'בית') יעקב (לפנינו: ישראל) ולא תטיף על בית ישחק" (ז , טז); והוא היה בימי ירבעם בן יואש (ראה עמ' א , א) , שנתנבא הושע בימיו (ראה הו' א , א). ועמך כמריבי כהן - "נצן עם מלפיהון" (ת"י); שהכהנים היו בני הוראה , כמה שנאמר "יורו משפטיך ליעקב" (דב' לג , י).

אך איש אל ירב - על שאמרו לנביאי אמת: איש אל ירב ויוכח אותנו; דכתיב "ויאמר אמציה אל עמוס חוזה... ברח לך אל ארץ יהודה ואכול שם לחם ושם תינבא. ובביתאל אל תוסף עוד להינבא כי מקדש מלך הוא ובית ממלכה הוא" (ראה עמ' ז , יב - יג). ועמך כמריבי כהן - כתרגומו: "ועמך בנצן עם מלפיהון"; הם הכהנים שהיו מורים אותם , את ישראל , שנאמר "כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו" (מל' ב , ז).

אך. אין איש שיריב אחר או יוכיחנו. ומשפט הכהנים היה להוכיח לישראל , ועתה שבו הם להוכיח הכהן , כי גם הוא רע מעללים , כאשר יפרש. וזהו ועמך כמריבי כהן.

אך איש אל ירב ואל יוכח איש - פירוש: יאמר הנביא על הכהן , כי לא ירב ולא יוכח את ישראל , אלא שהוא יעשה כל כך רע , עד שיחזור העם וירב ויוכח אותו. על כן יאמר הנביא:

אך איש אל ירב - אך שלא להריב ושלא להוכיח אותם; היו אישים ושרים שבהם , הם הכהנים המורים , ורואין רעתם ומעשיהם הרעים ולא יוכיחום; ואך להחניף ולשתוק הם מוכיחים. כל 'איש' - לשון בעלים ואדונים. ועמך כמריבי כהן - אף העם כל כך נעשו סוררים מתוך שהניחום בלא תוכיחה , שאם כהן יוכיחם לפרקים , הם עומדים כנגדו כבני אדם בעלי תורה , שיודעים תורה ככהן ומריבים עמו להתיר מה שהוא אוסר , לומר: שלך טמא ושלי טהור. מריבי כהן - אינו אלא כהוראת כהן , שהוא שירותו , כדכתיב "יורו משפטיך ליעקב" (דב' לג , י). וזה גרמו להם מוכיחיהם שהניחום בלי תוכחה ומוסר ורידוי. ולפיכך:

אך איש אל ירב ואל יוכח איש - 'אך' זה אינו למעט , אבל הוא לאמת הדבר; כמו "אך עצמי ובשרי אתה" (בר' כט , יד); "אך לשקר שמרתי" (ש"א כה , כא); "אך טוב לישראל אלהים" (תה' עג , א). אמר: איש אל ירב ואל יוכח חבירו על רשעו , כי לא יועילנו; או: כי גם הוא עושה רעה כמוהו. ועמך כמריבי כהן - כ"ף כמריבי - לאמת הדבר , כמו כ"ף "השבעה לי כיום" (בר' כה , לג); "כמשיגי (בנוסחנו: כמסיגי) גבול" (הו' ה , י) , והדומים להם. אמר: הכהן היה לו להורות ולהריב ולהוכיח העם , כמו שאמר "יורו משפטיך ליעקב" (דב' לג , י); "ובאת אל הכהן" (דב' כו , ג; ראה יז , ט); ובזמן הזה - העם מריבים הכהן; כי לא די שלא יקבלו תוכחתו , אלא הם מריבים ומוכיחים אותו; על דרך שאמרו 'דור ששופט את שופטיו' (ראה תנח' משפטים י). או פירושו , כי הכהן רע כמוהם , ואם הוא יוכיחם הם גם כן יוכיחוהו. ויש מפרשים כמריבי כהן - כעדת קרח שהריבו ועירערו על הכהונה. ויונתן תרגם: "ברם על דאמרין ספר לא יליף ולא יוכח נביא ועמך נצן כדן עם מלפיהון".

אך איש אל ירב וכו' - אמר הנביא על עצמו ועל כל נביא ושלם , כי כל אדם ימָנע מלהוכיח זה העם , כי הם מריבים עמו כי יוכיחם. וכ"ף 'כמריבי' - לאִמוּת. וזכר כהן - כי להם נִתנה התורה להורות העם , כטעם "יורו משפטיך ליעקב" (דב' לג , י).

אך איש אין בכם שירב אותם ויוכיח איש את חבירו - שכולם הם רעים. ועמך - דומים כעדת קרח שהיו מריבי כהן (ראה במ' טז).