תנ"ך - נדמו עמי מבלי הדעת כי־אתה הדעת מאסת ואמאסאך ואמאסך מכהן לי ותשכח תורת אלהיך אשכח בניך גם־אני:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

נִדְמ֥וּ עַמִּ֖י מִבְּלִ֣י הַדָּ֑עַת כִּי־אַתָּ֞ה הַדַּ֣עַת מָאַ֗סְתָּ וְאֶמְאָֽסְאךָ֙ וְאֶמְאָֽסְךָ֙ מִכַּהֵ֣ן לִ֔י וַתִּשְׁכַּח֙ תּוֹרַ֣ת אֱלֹהֶ֔יךָ אֶשְׁכַּ֥ח בָּנֶ֖יךָ גַּם־אָֽנִי: (הושע פרק ד פסוק ו)

טקסט וניקוד:

נִדְמוּ עַמִּי מִבְּלִי הַדָּעַת כִּי־אַתָּה הַדַּעַת מָאַסְתָּ וְאֶמְאָסְאךָ וְאֶמְאָסְךָ מִכַּהֵן לִי וַתִּשְׁכַּח תּוֹרַת אֱלֹהֶיךָ אֶשְׁכַּח בָּנֶיךָ גַּם־אָנִי: (הושע פרק ד פסוק ו)

טקסט בלבד:

נדמו עמי מבלי הדעת כי־אתה הדעת מאסת ואמאסאך ואמאסך מכהן לי ותשכח תורת אלהיך אשכח בניך גם־אני: (הושע פרק ד פסוק ו)

תיקון קוראים:

נדמו עמי מבלי הדעת כי־אתה הדעת מאסת ואמאסאך ואמאסך מכהן לי ותשכח תורת אלהיך אשכח בניך גם־אני: (הושע פרק ד פסוק ו)
אִטְפַשׁוּ עַמִי מִבְּלִי דַעתָּא אֲרֵי אַתּ בְּמִדַּע דַּחלְתִי קַצתָּא וַאֲרַחֲקִנָך מִלְשַׁמָשָׁא קֳדָמַי וְעַל דְּאִתנְשִׁיתָא אוֹרָיתָא דֶאֱלָהָך אֲרַחֵים בְּנָך אַף אֲנָא :

מכהן - ב': הו' ד , ו; דה"ב יא , יד.

מכהן ב' ואמאסאך כי הזניחם ירבעם .

מבלי הדעת - ל'; ואמאסאך - יתיר א'; מכהן - ב'; תורת אלהיך - ל'.

אשכח בניך - שאותן שעמדו על הר סיני נתנו בניהם ערבים תחת אבותיהם , לשמור את התורה (ראה שו"ט ח , ד).

וכשלתה (בנוסחנו: וכשלת) היום וכשל גם נביא עמך לילה - פתרון: וכשלתה אתה וגם נביאי השקר עמך ביום ובלילה. וכשלתה - 'אצופיר' בלעז; כמו "ולצור מכשול" (יש' ח , יד). ודמיתי אמך - אומתך , שתהיה בגלות כאלם לא יפתח פיו (ע"פ תה' לח , יד) בשביל דבר זה. כי אתה הדעת מאסתה (בנוסחנו: מאסת). הדעת - היא תורה , שמוֹדַעַת לאדם דרכי הקדוש ברוך הוא. ואמאסך מכהן לי - האי דישנא להאי פרדישנא (ע"פ סנה' צד , ב): כנגד שמאסתה הדעת , גם אני אמאסך מעבוד לי.

נדמו עמי מבלי הדעת - זאת המלה , אם היתה מגזרת 'דמות' , יהיה אחריה 'אל' בשלש נקודות: "אל מי דמית" (יח' לא , ב); ובאפס מלת 'אל' - מטעם כרית כריתה , כמו "ודמיתי אמך" (לעיל , ה); והטעם , שלא תלד עוד אחר , שיהיה במקומך כהן. ואתה תכשל במהרה , גם ימותו בניך. נדמו - אומר לכהן: בחסרון דעתך נכרתו עמי , כי אתה הדעת מאסת , ואמאסך מכהן לי. ותשכח תורת אלהיך - הטעם כפול. כי אתה הדעת מאסת - כי לכהן ניתנה התורה; ועוד , כי הם השופטים: "כי שפתי כהן ישמרו דעת" (מל' ב , ז). אשכח בניך - חלילה שהשם ישכח; רק הטעם , שיכשלו בני הכהן וילכו לאבדון.

נדמו עמי - פירוש: נחתכו עמי. מבלי דעת (בנוסחנו: הדעת) - יאמר הקדוש ברוך הוא על ירושלם: נדמו עמי , למה? כי הכהן (ראה לעיל , ד) - הדעת מאס; על כן אמאס אותו מכהן לי.

וכשלת - אתה , האיש הראוי להוכיחם היום ברוב צרות. וכשל גם נביא - המתעה לאמר: שלום שלום (ראה יר' ח , יא); ולכך בחרת בתעלולי העם ושתקת להם. שניכם תיכשלו ברוב צרות. היום - בצהרים , כאילו בלילה; כעוֵר באפלה (ע"פ דב' כח , כט) , מדה במדה , שאתם הכשלתם רבים בתורה (ע"פ מל' ב , ח). הרי שקל הכתוב כהן השותק כנביא המתעה. ודמיתי אמך - ואשתיק ואדמים אמך בבושה , בהִכָּשלה ובנופלה גם היא מאין מנהל לה ומאין מחזיק בידה מכל בנים ילדה וגידלה (ע"פ יש' נא , יח). שהרי נדמו ונשתקו עמי - בבושה , בהכשלם ובנופלם בצרות על ידך , כאילו לא היה ביניהם כהן מורה (ע"פ דה"ב טו , ג) לדעת איך יראו את יי' וללכת בדרכיו ולא ייכשלו בה (ע"פ יר' לא , ח); והיה לך לנהלם שלא ייכשלו. והרי שטת זו כשטת "כאשר שכלה נשים חרבך כן תשכל מנשים אמך" (ש"א טו , לג); אף זו: כאשר הכשלת אתה את עמי , ונדמו מאין מחזיק ומנהל , כן תדמה אמך במכשלות מאין מחזיק ומנהל; שימות הכהן והנביא בקוצר ימים בחרב וברעב ובדבר (ע"פ יר' לח , ב) , ותהיינה אמותהם שכולות ואלמנות (ע"פ יר' יח , כא). כי אתה - הכהן , הדעת מאסת - להורות ולהודיעם הדרך הטובה. ואמאסך מכהן לי - מדה במדה , כי לא עשיתיך כהן אלא להורות משפטי ותורותי לעמי (ראה דב' לג , י); והואיל ואתה מואסם , מה לי ולכהונתך?! אשכח בניך גם אני - כאשר שכחת אתה את עמי ליכשל וליפול ברעה.

נדמו עמי - גם זה עניין כריתה (ראה לעיל , ה); ויונתן תרגם: "אטפשו". מבלי הדעת - כי אין מי שיודיעם ויורם הדרך הטובה. כי אתה הדעת מאסת - אמר כנגד הכהן שהיה בזמן ההוא: אתה מאסת הדעת לעצמך ולהורות לעם , לפיכך אני אמאסך מכהן לי; כיון שאין אתה עושה משפט הכהן , שהוא להורות התורה , אמאסך - שלא תהיה כהן בביתי. ואיך אמר כי מבלי הדעת נדמו - והלא היו להם כל זמן נביאי אמת שהיו מורים להם התורה ומוכיחים אותם יום יום על רעתם? נֹאמר , כי אחר שהכהנים שהיה להם להורות התורה היו תועים מדרך האמת כמו העם , היו נתלים בהם; ובנביאי האמת היו מסופקים , מפני נביאי השקר שהיו מורים להם הפך האמת; לפיכך נדמו העם ונשחתו. ואמאסאך - כתוב באל"ף יתירה בין הסמ"ך וכ"ף הנמצא , ולא ידענו עניינה למה נכתבה שם. ותשכח תורת אלהיך - כי לכהנים נתנה להורותה , כמו שכתוב "ויכתב משה את התורה הזאת ויתנה אל הכהנים בני לוי" (דב' לא , ט) , וכתוב "יורו משפטיך ליעקב" (דב' לג , י) , ואתה שכחת אותה מללמדה ומלהורותה. אשכח בניך גם אני - גם אני אשכח בניך; כי אתה תמות , כי מאסתיך מכהן לי , גם בניך אשכח ואמאס , שלא יעמדו תחתיך ולא יהיה להם כבוד הכהונה; או ימותו או יִגלו. ועניין אשכח - על דרך משל , כאדם השוכח דבר ולא ישים אליו לבו; ועל הדרך הזה "השכח חנות אל" (תה' עז , י); "ולא ישכח את ברית אבותיך" (דב' ד , לא).

גם נביא - נביא השקר. וזכר לילה - לפי שהיו חולמים ורואים הבליהם בלילה , והם מספרים חלומותם לעם מחר ביום. ודמיתי אמך , וכן נדמו - הכל מטעם 'דמיון'; והראשון 'יוצא'. וכבר בארנו (יש' ו , ה - ו) כי אין בזה השרש , רק ענין אחד , רק שהוא ממאמר המצטרף , פעם דמיון לטובה ופעם לרעה. ומדרך העברי וההגיון לְחַסֵּר המצורף , וישאר הדבר סתום , רק שיפורש לפי מקומו; וזה ענין דק בזה וזולת זה. והכל 'אוצר יי'' יבא. ועל כל פנים הדמיון בכאן לרעה ולרעים , ולכן פירש: מבלי הדעת - כי אין דעת להם הם דומים לשוטים. מכהן לי - הנכון , שירמוז זה לכלל העם , והנה נאמר להם בכלל "ואתם תהיו לי ממלכת כהנים" (שמ' יט , ו); וגם בפרט לכהנים , שהיו כבני עלי כולם היום (ראה ש"א ב , יב ואי').

נדמו עמי - גם (ראה לעיל , ה) יש לפרשו לשון הכרתה. ואמאסך מכהן לי - ועד עכשיו קראתי אתכם "ממלכת כהנים" (שמ' יט , ו).
ריכוז קישורים