תנ"ך - גם
כי־יתנו
בגוים
עתה
אקבצם
ויחלו
מעט
ממשא
מלך
שרים:
יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת
עוד...(לדוגמה לחיצה על "תיקון קוראים" תפתח את הפרק בתצורת "תיקון קוראים" - טקסט עם ניקוד וטעמים ולצידו טקסט ללא ניקוד וטעמים בפונט סת"ם. לחיצה על אחד מהפרשנים תפתח את הפרק עם טקסט, ניקוד וטעמים ולצידו הפירוש של אותו פרשן וכו')
גַּ֛ם
כִּֽי־יִתְנ֥וּ
בַגּוֹיִ֖ם
עַתָּ֣ה
אֲקַבְּצֵ֑ם
וַיָּחֵ֣לּוּ
מְּעָ֔ט
מִמַּשָּׂ֖א
מֶ֥לֶךְ
שָׂרִֽים:
(הושע פרק ח פסוק י)
גַּם
כִּי־יִתְנוּ
בַגּוֹיִם
עַתָּה
אֲקַבְּצֵם
וַיָּחֵלּוּ
מְּעָט
מִמַּשָּׂא
מֶלֶךְ
שָׂרִים:
(הושע פרק ח פסוק י)
גם
כי־יתנו
בגוים
עתה
אקבצם
ויחלו
מעט
ממשא
מלך
שרים:
(הושע פרק ח פסוק י)
גם
כי־יתנו
בגוים
עתה
אקבצם
ויחלו
מעט
ממשא
מלך
שרים:
(הושע פרק ח פסוק י)
אַף
אִם
יְשַׁווֹן
בֵּית
יִשׂרָאֵל
דַּחלְתִי
עַל
לִבְּהוֹן
מִבֵּינֵי
עַמְמַיָא
אֲקָרֵיב
גָּלְוָתְהוֹן
וְאַפִילוּ
יַחכְּמוּן
כִּזעֵיר
אַעדִּי
מִנְהוֹן
מַרוַת
מַלכִין
שִׁלטוֹנִין
:
ויחלו
-
ד':
שו'
כ
,
לא;
יח'
ט
,
ו;
הו'
ח
,
י;
דה"ב
כט
,
יז.
מעט
-
ז'
(זקף
קמץ
או
רביע
,
בלישנא):
דב'
כח
,
סב;
ש"ב
יב
,
ח;
הו'
ח
,
י;
*חגי
א
,
ו
,
ט;
זכ'
א
,
טו;
דה"ב
כט
,
לד.
וכל
אתנחתא
וסוף
פסוק.
יתנו
-
ל';
ויחלו
-
ד';
מעט
-
ז';
מלך
שרים
-
ל'.
גם
כי
יתנו
בגוים
-
אעפ"י
שעשו
זאת
,
שהתנו
אהבים
בגוים
,
עתה
אקבצם
-
בבא
עת
גאולתם
לא
אעכבנה.
ויחלו
מעט
ממשא
-
ויכנעו
מעט
בגלותם
,
מיראת
משא
מלך
ושרים
(בנוסחנו:
שרים)
-
מעול
מלכי
האומות.
גם
כי
יתנו
בגוים
עתה
אקבצם
-
אע"פ
שיתנו
עמהם
לעבוד
עבודה
זרה
שלהם
,
אע"פ
כן
אני
אקבצם
מן
הגלות.
ויחלו
מעט
ממשא
מלך
ושרים
(בנוסחנו:
שרים)
-
ומה
שהגליתִם
ביניהם
עשיתי
כדי
שיטעמו
גלות
,
ויחלו
מעט
ממשא
שישימו
עליהם
מלך
ושרים.
ויחלו
-
לשון
'חולי'.
וידעו
מה
יש
בין
עבודתי
שעבדו
אותי
ובין
עבדות
שיעבדו
לאומות.
גם.
טעם
אקבצם
-
במצרים
,
אז
יחלו
להתאונן
ולהתרעם
מעט
,
מרוב
משא
מלך
מצרים
ואשור
ושריהם.
ולא
יתכן
מדרך
הדקדוק
לפרש
ויחלו
,
רק
כמו
"וממקדשי
תחלו"
(יח'
ט
,
ו).
גם
כי
יתנו
בגוים
-
פירוש:
יאמר
הנביא:
אע"פ
שנתנו
עצמם
בגוים
בשביל
שיעזרו
אותם
,
עתה
אקבצם
ואעשה
להם
רע.
ויחלו
מעט
-
פירוש
ויחלו
-
לשון
'חולי';
ולא
יוכלו
לסבול
המשא
מן
המלך
והשרים
שבחרו
לעצמם
(ראה
לעיל
,
ד).
ולמה
אעשה
להם
זה
הרע?
-
כי
הרבה
אפרים
מזבחות
לחטוא.
וכל
זה
(ראה
לעיל
,
ט)
לא
יועיל
להם
כלום
,
שאף
כשיתנו
בגוים
-
וירבו
להם
אתנן
,
עתה
-
כשיהיו
סבורים
שנתפייס
להם
אשור
באתננם
,
אקבץ
הגוים
עליהם
להגלותם.
ומעט
ויחלו
-
ימתינו
בשלותם.
ממשא
מלך
ושרים
(בנוסחנו:
שרים)
-
שיהיו
להם
מלך
ושרים
נושאים
במשאם
להוציאם
ולהביאם;
כענין
"ונשאו
אתך
במשא
העם"
(במ'
יא
,
יז)
-
לצאת
לפניהם
ולהלחם
מלחמותיהם
להושיעם;
וכשל
עוזר
ונפל
עזור
(ע"פ
יש'
לא
,
ג).
[ממשא
מלך
-
פירושו:
בדורון
ותשובה
שנותנין
למלכים
ול
שרים.]
מלך
,
שרים
-
מוסב
על
"הם
המליכו
ולא
ממני
הסירו
(בנוסחנו:
השירו)
ולא
ידעתי"
(לעיל
,
ד).
גם
כי
יתנו
-
יתנו
גם
כן
עניין
'תנאי'
,
כמו
"התנו"
(לעיל
,
ט);
אלא
שזה
מן
'הקל'
וזה
מן
'הכבד'.
אמר:
מה
תועלת
להם
כי
התנו
בגוים?
(ראה
שם)
-
כי
עתה
בקרוב
אקבץ
את
הגוים
עליהם
להגלותם.
אלא
שמתחלה
יתאוננו
ויתרעמו
ממשא
מלך
שרים
,
כמו
שכתוב
בספר
מלכים
(ראה
מ"ב
יח
,
יד
ועוד)
שהיו
נותנין
מלכי
האומות
עליהם
עונש
מס;
וזהו
מעט
כנגד
הגלות.
ויחלו
-
עניין
'תחִלה'.
מלך
שרים
-
חסר
ו"ו
השמוש
,
והוא
כמו
'מלך
ושרים';
וכן
"שמש
ירח"
(חב'
ג
,
יא);
"ראובן
שמעון"
(שמ'
א
,
ב);
והדומים
להם
רבים.
ופירוש
שרים
-
שרי
האומות.
ויונתן
תרגם:
"אף
אם
ישוון
בית
ישראל
דחלתי
על
לבהון
מביני
עממיא
אקריב
גלוותהון
ואפילו
יחכמון
בזעיר
אעדי
מנהון
מרוות
מלכין
ושלטונין".
יתנו
-
גם
זה
מענין
'תנאי'
הנזכר
(לעיל
,
ט).
אקבצם
-
לארץ
אשור
בגלות;
והטעם
בזה:
באחרית.
אבל
תנאי
האהבים
(ראה
שם)
החלו
תכף
שמת
שלמה
וקמו
ירבעם
ורחבעם;
ועל
זאת
ההתחלה
אמר:
ויחלו
מעט
ממשא
מלך
שרים.
וזה
היה
על
שישק
מלך
מצרים
,
כמו
שמבואר
במלכים
(ראה
מ"א
יד
,
כה);
וכתיב
"וידעו
את
עבודתי
ועבודת
ממלכות
הארצות"
(ראה
דה"ב
יב
,
ח).
גם
כי
יתנו
אהבים
בגוים
,
עתה
אקבצם
-
שיבואו
עליהם
ולא
יועילו
להם
תנאם.
ו"התנו"
(לעיל
,
ט)
הוא
'כבד'
,
ויתנו
-
'קל'.
ויחלו
מעט
-
ימתינו
מעט
ממשא
מלך
ושרים
(בנוסחנו:
שרים)
-
המנחות
ששלחו
להם
,
כך
יבואו
עליהם.
ויחלו
-
כמו
"לי
שמעו
ויחלו"
(איוב
כט
,
כא).
ממשא
-
כמו
"ותרב
משאת
בנימן"
(בר'
מג
,
לד).