תנ"ך - גם כי־יתנו בגוים עתה אקבצם ויחלו מעט ממשא מלך שרים:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

גַּ֛ם כִּֽי־יִתְנ֥וּ בַגּוֹיִ֖ם עַתָּ֣ה אֲקַבְּצֵ֑ם וַיָּחֵ֣לּוּ מְּעָ֔ט מִמַּשָּׂ֖א מֶ֥לֶךְ שָׂרִֽים: (הושע פרק ח פסוק י)

טקסט וניקוד:

גַּם כִּי־יִתְנוּ בַגּוֹיִם עַתָּה אֲקַבְּצֵם וַיָּחֵלּוּ מְּעָט מִמַּשָּׂא מֶלֶךְ שָׂרִים: (הושע פרק ח פסוק י)

טקסט בלבד:

גם כי־יתנו בגוים עתה אקבצם ויחלו מעט ממשא מלך שרים: (הושע פרק ח פסוק י)

תיקון קוראים:

גם כי־יתנו בגוים עתה אקבצם ויחלו מעט ממשא מלך שרים: (הושע פרק ח פסוק י)
אַף אִם יְשַׁווֹן בֵּית יִשׂרָאֵל דַּחלְתִי עַל לִבְּהוֹן מִבֵּינֵי עַמְמַיָא אֲקָרֵיב גָּלְוָתְהוֹן וְאַפִילוּ יַחכְּמוּן כִּזעֵיר אַעדִּי מִנְהוֹן מַרוַת מַלכִין שִׁלטוֹנִין :

ויחלו - ד': שו' כ , לא; יח' ט , ו; הו' ח , י; דה"ב כט , יז. מעט - ז' (זקף קמץ או רביע , בלישנא): דב' כח , סב; ש"ב יב , ח; הו' ח , י; *חגי א , ו , ט; זכ' א , טו; דה"ב כט , לד. וכל אתנחתא וסוף פסוק.

יתנו - ל'; ויחלו - ד'; מעט - ז'; מלך שרים - ל'.

גם כי יתנו בגוים - אעפ"י שעשו זאת , שהתנו אהבים בגוים , עתה אקבצם - בבא עת גאולתם לא אעכבנה. ויחלו מעט ממשא - ויכנעו מעט בגלותם , מיראת משא מלך ושרים (בנוסחנו: שרים) - מעול מלכי האומות.

גם כי יתנו בגוים עתה אקבצם - אע"פ שיתנו עמהם לעבוד עבודה זרה שלהם , אע"פ כן אני אקבצם מן הגלות. ויחלו מעט ממשא מלך ושרים (בנוסחנו: שרים) - ומה שהגליתִם ביניהם עשיתי כדי שיטעמו גלות , ויחלו מעט ממשא שישימו עליהם מלך ושרים. ויחלו - לשון 'חולי'. וידעו מה יש בין עבודתי שעבדו אותי ובין עבדות שיעבדו לאומות.

גם. טעם אקבצם - במצרים , אז יחלו להתאונן ולהתרעם מעט , מרוב משא מלך מצרים ואשור ושריהם. ולא יתכן מדרך הדקדוק לפרש ויחלו , רק כמו "וממקדשי תחלו" (יח' ט , ו).

גם כי יתנו בגוים - פירוש: יאמר הנביא: אע"פ שנתנו עצמם בגוים בשביל שיעזרו אותם , עתה אקבצם ואעשה להם רע. ויחלו מעט - פירוש ויחלו - לשון 'חולי'; ולא יוכלו לסבול המשא מן המלך והשרים שבחרו לעצמם (ראה לעיל , ד). ולמה אעשה להם זה הרע? - כי הרבה אפרים מזבחות לחטוא.

וכל זה (ראה לעיל , ט) לא יועיל להם כלום , שאף כשיתנו בגוים - וירבו להם אתנן , עתה - כשיהיו סבורים שנתפייס להם אשור באתננם , אקבץ הגוים עליהם להגלותם. ומעט ויחלו - ימתינו בשלותם. ממשא מלך ושרים (בנוסחנו: שרים) - שיהיו להם מלך ושרים נושאים במשאם להוציאם ולהביאם; כענין "ונשאו אתך במשא העם" (במ' יא , יז) - לצאת לפניהם ולהלחם מלחמותיהם להושיעם; וכשל עוזר ונפל עזור (ע"פ יש' לא , ג). [ממשא מלך - פירושו: בדורון ותשובה שנותנין למלכים ול שרים.] מלך , שרים - מוסב על "הם המליכו ולא ממני הסירו (בנוסחנו: השירו) ולא ידעתי" (לעיל , ד).

גם כי יתנו - יתנו גם כן עניין 'תנאי' , כמו "התנו" (לעיל , ט); אלא שזה מן 'הקל' וזה מן 'הכבד'. אמר: מה תועלת להם כי התנו בגוים? (ראה שם) - כי עתה בקרוב אקבץ את הגוים עליהם להגלותם. אלא שמתחלה יתאוננו ויתרעמו ממשא מלך שרים , כמו שכתוב בספר מלכים (ראה מ"ב יח , יד ועוד) שהיו נותנין מלכי האומות עליהם עונש מס; וזהו מעט כנגד הגלות. ויחלו - עניין 'תחִלה'. מלך שרים - חסר ו"ו השמוש , והוא כמו 'מלך ושרים'; וכן "שמש ירח" (חב' ג , יא); "ראובן שמעון" (שמ' א , ב); והדומים להם רבים. ופירוש שרים - שרי האומות. ויונתן תרגם: "אף אם ישוון בית ישראל דחלתי על לבהון מביני עממיא אקריב גלוותהון ואפילו יחכמון בזעיר אעדי מנהון מרוות מלכין ושלטונין".

יתנו - גם זה מענין 'תנאי' הנזכר (לעיל , ט). אקבצם - לארץ אשור בגלות; והטעם בזה: באחרית. אבל תנאי האהבים (ראה שם) החלו תכף שמת שלמה וקמו ירבעם ורחבעם; ועל זאת ההתחלה אמר: ויחלו מעט ממשא מלך שרים. וזה היה על שישק מלך מצרים , כמו שמבואר במלכים (ראה מ"א יד , כה); וכתיב "וידעו את עבודתי ועבודת ממלכות הארצות" (ראה דה"ב יב , ח).

גם כי יתנו אהבים בגוים , עתה אקבצם - שיבואו עליהם ולא יועילו להם תנאם. ו"התנו" (לעיל , ט) הוא 'כבד' , ויתנו - 'קל'. ויחלו מעט - ימתינו מעט ממשא מלך ושרים (בנוסחנו: שרים) - המנחות ששלחו להם , כך יבואו עליהם. ויחלו - כמו "לי שמעו ויחלו" (איוב כט , כא). ממשא - כמו "ותרב משאת בנימן" (בר' מג , לד).
ריכוז קישורים