תנ"ך - כי־המה עלו אשור פרא בודד לו אפרים התנו אהבים:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

כִּי־הֵ֙מָּה֙ עָל֣וּ אַשּׁ֔וּר פֶּ֖רֶא בּוֹדֵ֣ד ל֑וֹ אֶפְרַ֖יִם הִתְנ֥וּ אֲהָבִֽים: (הושע פרק ח פסוק ט)

טקסט וניקוד:

כִּי־הֵמָּה עָלוּ אַשּׁוּר פֶּרֶא בּוֹדֵד לוֹ אֶפְרַיִם הִתְנוּ אֲהָבִים: (הושע פרק ח פסוק ט)

טקסט בלבד:

כי־המה עלו אשור פרא בודד לו אפרים התנו אהבים: (הושע פרק ח פסוק ט)

תיקון קוראים:

כי־המה עלו אשור פרא בודד לו אפרים התנו אהבים: (הושע פרק ח פסוק ט)
אֲרֵי אִנוּן גְּלוֹ לְאַתּוּר עַל דְּהַלִיכוּ בִרעוּת נַפשְׁהוֹן כַּעֲרָד מָרוֹד בֵּית יִשׂרָאֵל אִתמְסַרוּ בְיַד עַמְמַיָא דִרחִימוּ :

פרא - ו' (ה' כתיב אל"ף ואחד כתיב ה"א): בר' טז , יב; יר' ב , כד; הו' ח , ט; איוב ו , ה; יא , יב; לט , ה. בודד - ג' (ומלא): יש' יד , לא; הו' ח , ט; תה' קב , ח. אהבים - ג' (בלישנא): הו' ח , ט; מש' ה , יט; ז , יח.

פרא - ו'; בודד - ג'; אהבים - ג'.

פרא בודד לו - נעשו כפרא שהולך בדד לעצמו , שואף רוח (ע"פ יר' ב , כד) , ממקום למקום לנוד. התנו אהבים - יונתן תירגם לשון 'תנין'; כערוד הזה שמהלך במדברות שאפו רוח כתנים (ע"פ יר' יד , ו) , לקנות להם אהבים - נואפים זרים. התנו - 'אדרגונידט' בלעז. ויש לפרש התנו - לשון "אתנן" (הו' ט , א).

פרא בודד לו - ישראל , שהם דומין לפרא לימוד מדבר (ראה יר' ב , כד) , שהולך לבדו במדבר ואינו מקבל מרות בני אדם; כמו כן ישראל אינן מקבלין לדברי הנביאים , והולכים אל אשור לזנות אחריהם: אפרים בעמים התנו אהבים - הם התנו אהבה ותנאי עמהם , כמה דאת אמר "אתנה המה לי אשר נתנו לי מאהביי" (הו' ב , יד).

כי. פרא - כמו "פרא אדם" (בר' טז , יב). וטעם בודד - כי לא היתה עצתם אחת. ומלת התנו - מגזרת "אתנן" (הו' ט , א): שהיה כל אחד נותן מנחות שלאהבים לשרי האומות.

בודד לו - דמיונו: "בדד ישב" (וי' יג , מו). התנו אהבים - פירוש: נתנו עצמם לאהבים; כמו "מצרים קראו אשור הלכו" (הו' ז , יא).

כי המה עלו אשור - לבקש אהבים ולכרות ברית עמם , כזונה המחזרת אחר מאהביה , ולפי שהיא דחוקה לפרנסה ולמזונות ומזדלזלת בעיניהם; כך ישראל היו תחלה עליונים לכל גויי הארץ (ע"פ דב' כח , א) והכל שמחים ליטפל ולהתחבר להם , ועכשיו הם צריכין להם ומזולזלים בעיניהם. פרא בודד לו - אל אשור הלכו לעזרה , שאורב להם וצודה להם כפרא שבודד - ומסתתר בדד במקום ייחוד. ואליו התנו אהבים - נתנו אתנן לאהבים ואתנן זונה להם , ויהיו להפך (ע"פ יח' טז , לד); ולכך נזדלזלו בעיניהם ככלי אין חפץ בו (ראה לעיל , ח) - שאין אדם קונה כלי שאין צריך לו אלא בדמים זולים מאד. התנו - לשון "אתנה המה לי" (הו' ב , יד).

כי המה עלו אשור - אמר עלו , ואם היא ירידה מארץ ישראל לאשור , כי פירוש עלו - נסתלקו מארצם והלכו לאשור; כמו "ועלה מן הארץ" (שמ' א , י). או אם תאמר כי "ועלה מן הארץ" - רוצה בו 'עליה' ממש , כלומר: לארץ אשר באו משם , והיא ארץ כנען - הנה כמהו לשון סלוק והפסק: "יצועי עלה" (בר' מט , ד); "כעלות גדיש בעתו" (איוב ה , כו); "אל תעלני בחצי ימי" (תה' קב , כה). והגאון רב סעדיה פירש עלו - כמו "באו" (עו' א , יא ועוד) , כתרגומו "עלו" (ת"י). ואפשר לפרש עלו אשור - 'עליה' ממש , והוא כשבא פול מלך אשור לארץ ישראל בימי מנחם בן גדי ויתן לו מנחם אלף ככר כסף (ראה מ"ב טו , יט) , ועלה מנחם אליו ממקום שהיה בו למקום שהיה בו פול; כי בארץ ישראל עצמה יש מקום גבוה מחבירו , כמו ירושלם שהיא גבוהה מכל ארץ ישראל (ראה ספ"ד קנב). ויונתן תרגם: "גלו לאתור". פרא בודד לו - הנה הוא כמו הפרא שהולך יחידי , שואף רוח במדבר (ראה יר' ב , כד); כן הוא הולך בעצת נפשו לבקש עזר הנה והנה , ממצרים ומאשור. וכן תרגם יונתן: "גלו לאתור על דהליכו ברעות נפשהון כערוד מרוד". אפרים התנו אהבים - לשון 'תנאי' , כמו "אתנה המה לי" (הו' ב , יד); "אתנן זונה" (מי' א , ז). אמר כי אפרים התנו אהבים עם מצרים ואשור והיו נותנין להם שוחד להיותם בבריתם ואהבתם. ויונתן תרגם: "איתמסרו ביד עממיא דרחימו".

פרא בודד לו - תאר לאשור , להיותו חיה רעה מן הצבוֹעים , כטעם "פרא (בנוסחנו: פרה) למוד מדבר" (יר' ב , כד) , ולכן הוא שונא בני אדם. התנו - מטעם 'תנאי'; כי היו עַמֵנו עושים תנאי וכרתו אהבה עם מלכי אשור; ולא הועיל זה להם , אבל הזיקם מאד. ובאור כל זה 'אוצר יי'' יבא.

כי המה עלו אשור - לכרות ברית עמהם; כמו הפרא שהולך לבד בלי מנהיג , כך הולך בלי עצת הנביאים. אפרים התנו אהבים - עם מלכי אשור.
ריכוז קישורים