תנ"ך - יואל פרק ד פסוק ד - וגם מה־אתם לי צר וצידון וכל גלילות פלשת הגמול אתם משלמים עלי ואם־גמלים אתם עלי קל מהרה אשיב גמלכם בראשכם:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

וְ֠גַם מָה־אַתֶּ֥ם לִי֙ צֹ֣ר וְצִיד֔וֹן וְכֹ֖ל גְּלִיל֣וֹת פְּלָ֑שֶׁת הַגְּמ֗וּל אַתֶּם֙ מְשַׁלְּמִ֣ים עָלָ֔י וְאִם־גֹּמְלִ֤ים אַתֶּם֙ עָלַ֔י קַ֣ל מְהֵרָ֔ה אָשִׁ֥יב גְּמֻֽלְכֶ֖ם בְּרֹאשְׁכֶֽם: (יואל פרק ד פסוק ד)

טקסט וניקוד:

וְגַם מָה־אַתֶּם לִי צֹר וְצִידוֹן וְכֹל גְּלִילוֹת פְּלָשֶׁת הַגְּמוּל אַתֶּם מְשַׁלְּמִים עָלָי וְאִם־גֹּמְלִים אַתֶּם עָלַי קַל מְהֵרָה אָשִׁיב גְּמֻלְכֶם בְּרֹאשְׁכֶם: (יואל פרק ד פסוק ד)

טקסט בלבד:

וגם מה־אתם לי צר וצידון וכל גלילות פלשת הגמול אתם משלמים עלי ואם־גמלים אתם עלי קל מהרה אשיב גמלכם בראשכם: (יואל פרק ד פסוק ד)

תיקון קוראים:

וגם מה־אתם לי צר וצידון וכל גלילות פלשת הגמול אתם משלמים עלי ואם־גמלים אתם עלי קל מהרה אשיב גמלכם בראשכם: (יואל פרק ד פסוק ד)
וְאַף מָא אַתּוּן חֲשִׁיבִין קֳדָמַי צוֹר וְצִידוֹן וְכָל תְּחוּמֵי פְלִשׁתָּאֵי הֲגִמלָא אַתּוּן מְשַׁלְמִין קֳדָמַי אִם גָּמְלִין אַתּוּן קֳדָמַי קַלִיל בִּפרִיעַ אָתִיב גִּמלְכוֹן בְּרֵישְׁכוֹן :

וגם - ה' ראשי פסוקים בסיפרא: ראה יואל ב , יב. גמלים - ב': יואל ד , ד; דה"ב כ , יא. גמלכם - ב' (וחסר): יואל ד , ד , ז.

גמלים ב' ואם גמלים אתם והנה הם גמלים .

וכל גלילות - ל'; עלי - ל'; גמלים - ב'; גמלכם - ב'.

הגמול אתם משלמים - זה הגמול שנתן שלמה לחירם מלך צר , עשרים עיר (ראה מ"א ט , יא). קל מהרה - לשון זריזות.

צור וצידון וכל גלילות פלשת - אילו שכיני ארץ ישראל; צור וצידון יושבין במערבה של ארץ ישראל.

וגם מה אתם לי - מתנבא על צר וצידון ופלשתים , שיבא יום אידם. והנה מצאנו כתוב , כי הפלשתים היו "מביאים ליהושפט מנחה וכסף משא" (דה"ב יז , יא) , וזה לאות שגברה ידו עליהם. וטעם הגמול - כאילו גמלתי לכם רע. או: אתם תחלו לגמול לי; כמו "אשר גמלנו אותו" (בר' נ , טו).

הגמול - שמא גמול הרעה שהרעו לכם עמי אתם משלמים עלי לחלק את ארצי?! ואם גומלים אתם עלי רעה תחילה - בלא תשלום?! ובין כך ובין כך , קל מהרה אשיב גמולכם בראשכם.

וגם מה אתם לי - מה לי ולכם שבאתם בארצי (ע"פ שו' יא , יב)? שאתם שכנים , והיה לכם להטיב לעמי! ולא עשיתם כן , אלא כאשר ראיתם שבאו עליהם מלכי האומות התחברתם עמהם לשלול שלל ולבוז בז (ע"פ יש' י , ו). ויונתן תרגם: "ואף מה אתון חשיבין קדמי". גלילות - כמו 'גבולים'. הגמול - הה"א: ה"א השאלה. וגמול הוא תחלת הטובה שמטיב אדם לחבירו או תחלת הרעה; כמו "כי גמל עלי" (תה' יג , ו); "שגמלת לנו" (תה' קלז , ח). ויש - להשבת הטובה או הרעה; וכשיקשר העניין בלשון 'שִלום' הוא להשבת הגמול , כמו שאמר: הגמול אתם משלמים עלי?! ואם גמלים אתם עלי - הוא תחלת הרעה. אמר: מה זה שאתם מרֵיעים לי? אם תחשבו להנקם ממני , שהרעתי לכם - ומתי הרעתי לכם? ואם תאמרו כי אתם מעצמכם גומלים לי עתה רעה ― כי מי שירע לבני ישראל מחשבתו להרע לי , כי הם בני ― ואם כן הוא , קל מהרה אשיב גמולכם בראשכם!

וגם מה אתם לי צר וצידון - מה שנאה יש לי עמכם שנתחברתם עם אויבי ישראל? הגמול אתם משלמים לי - שאני הריעותי לכם? או אתם מתחילים לגמול עלי?