תנ"ך - הילכו שנים יחדו בלתי אם־נועדו:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

הֲיֵלְכ֥וּ שְׁנַ֖יִם יַחְדָּ֑ו בִּלְתִּ֖י אִם־נוֹעָֽדוּ: (עמוס פרק ג פסוק ג)

טקסט וניקוד:

הֲיֵלְכוּ שְׁנַיִם יַחְדָּו בִּלְתִּי אִם־נוֹעָדוּ: (עמוס פרק ג פסוק ג)

טקסט בלבד:

הילכו שנים יחדו בלתי אם־נועדו: (עמוס פרק ג פסוק ג)

תיקון קוראים:

הילכו שנים יחדו בלתי אם־נועדו: (עמוס פרק ג פסוק ג)
הַיְהָכוּן תְּרֵין כַּחדָּא אֱלָהֵין אִם אִזדָּמַנוּ :

הילכו - ל'; נועדו - ל'.

הילכו שנים יחדיו - שאתם אומרים לנביאים: "לא תנבאו" (עמ' ב , יב) , כלום הנביאים מתנבאים לכם , אלא אם כן נצטוו?! כלום דברים נעשים אלא על פי דרכם?! בלתי אם נועדו - אלא אם כן קבעו מועד ללכת יחדיו למקום פלוני.

הילכו שנים יחדיו - וכי יכול , אם שני בני אדם הולכים ביחד ומדברים זה עם זה , ומצוה אחד לחבירו כלום דבר , יכול שיעבור על ציוויו שלא יתוועדו דבריהם ביחד? וכשם שדבריהם יתוועדו יחד , כך דבריו של הקדוש ברוך הוא יתוועדו ביחד עם דבריי , ואני אגיד לכם אותם הדברים; ולמה אתם אומרים שלא אדבר לכם כלום , דכתיב "אל תטיפו יטיפון" (מי' ב , ו)?!

הילכו. הזכיר למעלה "ועל הנביאים צויתם לאמר לא תנבאו" (עמ' ב , יב); והנה טרם אפקד עליכם (ראה לעיל , ב) , אודיעכם זאת ביד נביאי , אולי תשובו אלי. ולולי שנודעתי לנביא וגיליתי סודי לו להוכיחכם , לא היה מתנבא מלבו; כי איך ידע מה שאני עתיד לעשות? וככה אין דברו דרך מקרה. וראו: היתכן להיות שילכו שנים אנשים ברגע אחד למקום אחד בעבור דבר אחד , אם לא נועד זה עם זה? וכאשר תראו שהיה אמת דבר הנביא , דעו כי אני שלחתיו. ואיך יכול למרות את פי , שלא ינבא , כי אתם אומרים לו: "לא תנבאו" (עמ' ב , יב)?!

וכשתבוא עליכם הרעה , אל תאמרו כי מקרה הוא ולא מהקדוש ברוך הוא בשביל החטא שעשינו. כי יתכן שילכו שנים יחדיו , אלא אם כן נועדו מקודם?! או יתכן שישאג אריה ביער , אלא אם כן יש לו טרף?! או יתכן שיתן כפיר קולו ממעונתו , אלא אם כן לכד? או יתכן שיתקע שופר בעיר , ועם שבתוכה לא יחרדו?! בתימה. כך לא יתכן שתהיה רעה בעיר , אלא הקדוש ברוך הוא עשה; כי לא יעשה יי' (בנוסחנו: אדני) אלהים דבר כי אם גלה סודו אל עבדיו הנביאים.

מדוע צויתם על הנביאים: "לא תנבאו" (עמ' ב , יב)?! אילו נביא אחד נתנבא לכם , שהייתם יכולים לומר: לא מאת המקום הוא שלוח אלא מלבו הוא מדבר; אבל כמה נביאים מתנבאים לכם שלא ראו זה את זה מעולם , ומה שזה מתנבא זה מתנבא , וכל הנביאים שנתנבאו מימי ירבעם בן נבט - כלם סגנון אחד להם; ואיפשר זה אם לא שאני זימנתים לכך?! הילכו שנים יחדו - למקום אחד בעיצה אחת ולדבר אחד , בלתי אם נועדו מתחלה לכך? אם לא נועדו ונזדמנו ריעי איוב וקראו ביניהם תחלה יום מועד (ע"פ איכה ב , כב) לילך ולנחמו , איך הלכו יחדו בלב אחד ועצה אחת לנוד לו ולנחמו (ראה איוב ב , יא)? אף שני נביאים , איך ילכו בשליחות אחד לדבר דבר אחד בשמי , אם לא ייעדתִם וזימנתִם? הרי ירמיה בארץ ישראל ויחזקאל בבבל מתנבאים שניהם דבר אחד , והיה להם להכיר כי אני שלחתִם!

הילכו שנים - אחר שפשעתם בי , ראו מה קרה לכם! כי לא יוכל לצאת מן העיר אדם מפַּחד אויב , ולא אפילו שנים , אם לא נועדו יחדו ללכת בדרך אחד ולעמוד נגד האויב אם יפגע בהם. והחכם רבי אברהם אבן עזרא ז"ל פירש: הזכיר למעלה "ועל הנביאים צויתם לאמר לא תנבאו" (עמ' ב , יב) , והנה: טרם שאפקוד עליכם (ראה לעיל , ב); אודיעכם זאת ביד נביאי , אולי תשובו אלי ולולי שנודעתי לנביא וגליתי סודי לו להוכיחכם לא היה מתנבא מלבו , כי איך יֵדע מה שאני עתיד לעשות? וככה אין דברוֹ דרך מקרה. וראו אם יתכן שילכו שנים אנשים ברגע אחד למקום אחד בעבור דבר אחד , אם לא נועדו זה עם זה! וכאשר תראו שיהיה אמת דבר הנביא , דעו כי אני שלחתיו; ואיך יוכל למרות את פי שלא ינבא , כי אתם אומרים: "לא תנבאו"?!

הילכו שנים יחדיו בלתי אם נועדו - כבר הודעתיך , כי התמיהות יֵעשו לסבות רבות: פעם על הנמנע הגמור , ופעם על האפשרי הרחוק ועל המעט , ופעם על הבלתי ראוי והגון , ופעם לסבות אחרות. וביאור כל זה 'אוצר יי'' יבא. אמר אבן כספי: אחר שמוסכם הוא מכל החכמים והפילוסופים כי הנביאים הם למעלה מאד מן הפילוסופים , עד שארסטו וחביריו הבל המה בערך לנביאים האמיתיים - ואנחנו לא נוכל לדעת אחד ממאה מכל דברי ארסטו וחביריו בכל ספריהם , איך נבין אף אחד מני אלף מדברי הנביאים בספריהם?! אבל על כל פנים ניגע להשיג מה שנוכל; ורב לנו ולדומים לנו אם נשיג אחד מרבבה בטרם נמות , ונִתן תודה ליי' , "כי יי' יתן חכמה" (מש' ב , ו) , יתברך ויתעלה. ואחר זאת ההצעה (ההקדמה) אומר , כי גם זה הנביא דבר עמוקות גדולות בזאת הפרשה , ואין זה מקום ביאורם , רק מקום הערתם ורמיזתם; ונשוב לכונתינו. דע , כי כל המשלים האלו הם משלים למכוון בכאן , והוא: הִשָחת עשרת השבטים על ידי מלך אשור. וטעם שנים - דבר וקבוץ; כלומר: אשור ומחנהו. ואריה הוא מלך אשור , וגם הוא ומחנהו בכלל , וכן כפיר; והטרף והנלכד והצפור הוא עם ישראל. ופירוש ומוקש - הוא העניבה ביחוד , שהיא בכלל הפח והרשת , הנקרא 'לאס' בלעז. והטעם , כי הצפור - לא יתפשנו בפח אלא אם כן יש שם מוקש. ופירוש היעלה פח - כי הפח והרשת בכלל שטוח ופרוש בארץ על יד הציידים כדי שילכוד עופות; ולא יסתלק משם אלא אם כן לכד. ובכלל היה הנמשל בכל זה על ענין מלך אשור ועמנו. ואע"פ שלא יהיה הבדל כלל בין משל למשל באלו החמשה דברים שזכרנו , לא יזיק , כי כן נהגו הנביאים; כמו שאמר ישעיה "כמלונה במקשה כעיר נצורה" (א , ח). אבל בכאן יש הבדלים - מה. וזה , כי הראשון - מבואר שהוא ענין בעצמו; כלומר , כי מלך אשור עם כל משפחות צפונה או מלכיהם שהם רבים , כמו שאמר ירמיה (ראה יר' א , טו) , נועדו יחדיו להשחית ישראל , כמו שכתוב בקבוץ מלכים ביהושע "ויועדו יחדיו" (צירוף של יהו' יא , ה עם איוב ב , יא); וזהו הסכנה העצומה. מצורף שרמז בזה כי להם ראש מיעד ומניע גם רבים מניעים; אבל הרחוק הוא השם המניע לכל. ואולם הארבעה משלים הנשארים , ראה הפלגה: כי זכר בשנים מהם שלילה , רוצה לומר: אין לו , אין לה , ובשנים חיוב , רוצה לומר: 'לכידה'. וביאור השנים הראשונים , כי אריה - רמז למלך העליון , והיה זה שלמנאצר (ראה מ"ב יז); וכפיר - רמז לשאר המלכים והשרים הבאים עמו. גם פירוש וטרף אין לו - זולת פירוש בלתי אם לכד; כי הראשון אינו מחייב שלכד , אבל הטעם: אין לו ביער ההוא. כי זאת ה'שאגה' ו'נתינת הקול' הוא לשמחה; כי אלו החיות הצבועיות (האכזריות) שואגות וצועקות , פעם לרעָב כי לא ימצאו טרף , ופעם לרוב התעוררותם כי ילכדו הטרף והוא בין ידיהם או קרוב להם. ועל זה המין האחרון הוא אומר אלו המאמרים , כי זה ראוי לפי הנמשל. והטעם , כי האריה שואג ביער , כי שם ביער לו טרף מוכן ומזומן , כי הוא יודע ורואה ששם בהמות כלם נמסרות לו לחפצו. וכן כפיר האריות הקטן אין לו שאגה , גם לא אמר עליו ביער , רק: ממעונתו; ואמר , כי משמיע קולו במעונתו כשלכד ממש , כי אין הבהמות נמסרות לו ביער או זולתו כמו לאריה הזקן. ובכלל , כי כן היה הענין בנמשל , כי שלמנאצר היה בטוח בעצמו ובגבורתו וכחו בלי ספק שישראל בידו לעת בואו כחפצו , לכן היה שואג ממקומו; והכפירים נתנו קול (ע"פ יר' ב , טו) כי לכדום. והענין בשנים האחרים מבואר , כי ישראל יפלו ויתפשו בפח מלך אשור , כי באמת הוא מתוקן המלאכה , כי בו מוקש. ועם זה ידעו כי לא יסתלק זה הפח המתוקן אלא אם כן לכד , כלומר: לא ישוב לארצו כמו שעשה פול (ראה מ"ב טו , יט - כ) , אלא אם כן השחית הכל לגמרי. וכל אלו החמשה משלים עד הנה מבוארים גם מכמה צדדים , ויארך לכתוב.

הילכו שנים יחדיו בלתי אם נועדו - וזימנו זה את זה שילכו ביחד? כך כל החיילות הבאים עליכם: אילולי שאני צויתי לבוא עליכם , לא היו באים.
ריכוז קישורים