תנ"ך - כי־הנה אנכי מצוה והנעותי בכל־הגוים את־בית ישראל כאשר ינוע בכברה ולא־יפול צרור ארץ:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

כִּֽי־הִנֵּ֤ה אָֽנֹכִי֙ מְצַוֶּ֔ה וַהֲנִע֥וֹתִי בְכָֽל־הַגּוֹיִ֖ם אֶת־בֵּ֣ית יִשְׂרָאֵ֑ל כַּאֲשֶׁ֤ר יִנּ֙וֹעַ֙ בַּכְּבָרָ֔ה וְלֹא־יִפּ֥וֹל צְר֖וֹר אָֽרֶץ: (עמוס פרק ט פסוק ט)

טקסט וניקוד:

כִּי־הִנֵּה אָנֹכִי מְצַוֶּה וַהֲנִעוֹתִי בְכָל־הַגּוֹיִם אֶת־בֵּית יִשְׂרָאֵל כַּאֲשֶׁר יִנּוֹעַ בַּכְּבָרָה וְלֹא־יִפּוֹל צְרוֹר אָרֶץ: (עמוס פרק ט פסוק ט)

טקסט בלבד:

כי־הנה אנכי מצוה והנעותי בכל־הגוים את־בית ישראל כאשר ינוע בכברה ולא־יפול צרור ארץ: (עמוס פרק ט פסוק ט)

תיקון קוראים:

כי־הנה אנכי מצוה והנעותי בכל־הגוים את־בית ישראל כאשר ינוע בכברה ולא־יפול צרור ארץ: (עמוס פרק ט פסוק ט)
אֲרֵי הָאֲנָא מְפַקֵיד וַאֲבַדַּר בְּכָל עַמְמַיָא יָת בֵּית יִשׂרָאֵל כְּמָא דְמַחזְרִין בְּעַרבְּלָא וְלָא נָפֵיל מִנֵיהּ אֶבֶן מִבֵּינָא לְאַרעָא :

והנעותי - ג' חסר בלישנא: במ' לב , יג; עמ' ט , ט; *איכה ב , טו. יפול - ז' מלא: יש' י , לד; יג , טו; נד , טו; יח' ו , יב; עמ' ט , ט; דה"א יב , כ; וכל קהלת (קה' י , ח; יא , ג. והם נחשבים לצורך המניין הזה לאחד). (וכל משלי דכותהון בר מן ג' חסר: מש' יא , ה , יד; יג , יז). ארץ - ה' דמטעין (כלומר: צורת 'ארצה' סבירה יותר ועלולה להטעות): בר' מה , כה; במ' לב , לב; ש"א כה , כג; מ"א א , לא; עמ' ט , ט.

והנעותי - ל'; ינוע - ל'; בכברה - ל'; יפול - ז' מל'.

כי הנה אנכי מצוה - להגלותם ולהניעם בכל הגוים הנעה רבה ויתירה , כאשר ינוע מה שכוברין בכברה לאחר שנפלו ממנה סובין הדקין , ונשארו הגסין והצרורות שאין יכולין לצאת , ואז המנענע מנענע בכל כחו. ינוע - על ידי אחרים; 'אישט אישקרוליר' [בלעז]; ולא יתכן לקרות 'יָנוּעַ' , שהוא דבר הנע מאליו.

כאשר ינוע בכברה ולא יפול צרור ארץ - כמו שינוע אדם תבואה בכברה ומניע הצרור - הפסולת שבתוכו , ואינו נופל מתוך הכברה; כמו כן אני מניעם בגלות.

והניעותי בכל הגוים - שגלו בחלח וחבור וערי מדי (ראה מ"ב יז , ו). וטעם לא יפול צרור ארצה (בנוסחנו: ארץ) - כאשר אמר כי לא ישמיד בית יעקב , רק ממלכתו לבדו (ראה לעיל , ח). ויפת אמר: כל ממלכות הארץ ישמיד , רק ישראל לבדו ישאר; ופרש "סכת דוד" (להלן , יא) על המשיח הבא מדויד; ונכון הוא. ואם על גלות השבטים , גם הוא נכון להיות "סכת דוד" על חזקיהו , שנמלט מכף סנחריב , ויצא שמו עד מרחוק (ע"פ דה"ב כו , טו; ראה דה"ב לב , כג) , וכן כתוב.

והניעותי בית ישראל בגוים כאשר ינוע החטה בכברה , ולא יפול צרור ארצה (בנוסחנו: ארץ).

אלא הנה אנכי מצוה והניעתי (בנוסחנו: והנעותי) בכל הגוים את בית ישראל כאשר ינוע הדגן בכברה - שהדגן יוצא והצרורות שבו נשארים בה: עיקרי העם ושריו אדיריו ינועו בגוים , והפחותים מדלת העם ישארו (ראה מ"ב כד , יד).

כי הנה אנכי מצוה - זה אני גוזר עליהם , שאניע אותם בכל הגוים. כאשר ינוע בכברה - כמו שינוע גרגיר החטה בכברה כשכוברים אותה , ויפול העפר והפסולת שבה לארץ , והגרגרים הטובים שהם גסים ישארו למעלה. וכן הצרורות שבהם , שהם גסים והם מתנועעים בכברה אילך ואילך כשכוברין אותה - כן ישראל יתנועעו ויִטַּלטלו בכל הגוים , ולא יכלו ויפלו לארץ אלא החוטאים שבהם , הדומים לעפר ולפסולת , שאין להם תקוה בגאולה ולא ישובו מחטאיהם - אותם יפלו לארץ; והאחרים החיים שיהיו בזמן הגאולה , וכן אותם שמתו בגלות ומתו בתשובה - כולם יראו הגאולה וישובו אל ארצם ולא יפלו לארץ.

כי הנה אנכי מצוה - גם זה כמו שקדם: "כי הנה יי' מצוה" (עמ' ו , יא). וביאור זה 'אוצר יי'' יבא. כאשר ינוע בכברה וכו' - ידוע כי האדם משים הבר בכברה כדי שיפלו בארץ בעד נקבי הכברה צרורות וגושי עפר , כטעם "אשר לא ימצא שם גם צרור" (ראה ש"ב יז , יג); וזה כענין "אם יפול משערת ראשו ארצה" (ש"א יד , מה). וטעם והניעותי - בגלות. וזה בשׂוֹרה מצד מה שיסיים: ולא יפול צרור ארץ; ורבים מזה המין , ובאורם 'אוצר יי'' יבא. והענין בזה , כי אף השפלים והדלים לא ימָחה שמם בגלות.

כאשר ינוע בכברה ולא יפול צרור ארצה (בנוסחנו: ארץ) - כשבוררין הקמח כל הקמח יורד , והסובין הגסין נעים ונדים על הכברה , ואין צרור מהם נופל ארצה , שאינם מכילים בנקבי הכברה; כך אניע בית ישראל בגלות. וינוע הוא בניין 'נפעל' מן 'נע'; כמו "תכון תפילתי" (תה' קמא , ב); "יכונו דרכיי" (תה' קיט , ה).
ריכוז קישורים