אם
זרחה
השמש
עליו
-
אין
זה
אלא
כמין
משל
וכו'.
ואנקלוס
,
שתרגם:
"ואם
עינא
דסהדיא
נפלת
עלוהי"
,
לקח
לו
שטה
אחרת
,
לומר
שאם
מצאוהו
עדים
קודם
שבא
בעל
הבית
,
וכשבא
בעל
הבית
כנגדו
התרו
בו
שלא
יהרגנו
,
דמים
לו
-
חייב
עליו
אם
הרגו
,
מאחר
שיש
רואים
שאין
הגנב
בא
על
עסקי
נפשות
,
ולא
יהרג
את
בעל
הבית.
לשון
רבנו
שלמה.
ואני
תמה
,
שהרי
כשאמר
למעלה
"אין
לו
דמים"
(פס'
א)
,
לפטרו
על
הריגתו
,
ודאי
בשהתרו
בו
הוא
,
שאין
רוצח
חייב
מיתה
לעולם
אלא
בהתראה;
ואם
תאמר
שלא
בא
הכתוב
לומר
"אין
לו
דמים"
אלא
להתיר
לו
דמו
מידי
שמים
,
לומר
שהוא
מותר
להרגו
,
זה
איננו
אמת
,
אלא
הכתוב
הראשון
פוטרו
בכל
ענין
מידי
שמים
ומבית
דין
בהתראה
,
והשני
מחייבו
בדין
שניהם.
ואולי
יתכוֵן
הרב
לומר
,
שאם
מצאוהו
עדים
קודם
שבא
בעל
הבית
והכירוהו
והגנב
ידע
בהם
,
אינו
בא
על
עסקי
נפשות
עכשו
,
שכבר
ראה
שהכירוהו
העדים
,
ואם
יהרוג
יבאו
עדים
לבית
דין
,
ויהרגוהו.
וזה
טעם
אם
זרחה
השמש
עליו
-
כי
בלילה
,
שלא
הכירוהו
העדים
,
יהרגנו
לבעל
הבית
ויברח.
ועל
דעתי
-
נתכוֵן
אנקלוס
לומר
,
שאם
יצא
הגנב
מן
המחתרת
,
ובא
זה
לומר
עליו:
יש
לי
עדים
שבא
במחתרתו
,
דמים
לו
כשאר
החיים
,
ואינו
מותר
להרגו
,
ואם
הרגוֹ
-
נהרג
עליו;
אבל
ישלם
אם
לקח
משם
דבר.
ואמר
הכתוב:
אם
זרחה
השמש
עליו
,
שדבר
בהווה
,
שדרך
באי
מחתרת
לבא
בלילה
שאין
אדם
מכיר
בהן
,
וההורגו
שם
פטור
ומותר;
אבל
המתעכב
שם
עד
זרחה
השמש
עליו
,
הוא
מיטמר
ויוצא
ובורח
לנפשו
,
ואם
בא
לחייבו
על
פי
עדים
אינו
מתחייב
מיתה
,
לא
בבית
דין
ולא
ביד
בעל
הבית.
ואם
כן
,
על
דעת
האומר
בתלמוד
(סנה'
עב
,
א)
,
שהבא
במחתרת
ונטל
כלים
ויצא
פטור
,
בדמיה
קננהו
,
יהיה
שלם
ישלם
אם
אין
לו
ונמכר
חוזר
למעלה
אל
"כי
יגנוב
איש"
(לעיל
,
א);
כדרך
"ואף
לאמתך
תעשה
כן"
(דב'
טו
,
יז).
ודרך
הפשט
ידועה:
יאמר
,
שאם
חתר
בחשך
בתים
ונמצא
במחתרת
בלילה
,
יהרג
,
ואם
זרחה
השמש
על
הגנב
,
ואדם
רואהו
ומכירו
,
לא
יהרג
,
אבל
ישלם
מה
שגנב
והוציא
משם
ביום.
וטעם
השמש
-
האור
,
לעיני
הרואים;
וכן
"לעיני
השמש
הזאת"
(ש"ב
יב
,
יא)
-
בגלוי.
וטעם
הדין
הזה
כאשר
הזכרנו
,
כי
זה
יהרוג
את
בעל
הבית
וזה
יברח
ממנו.
אם
במחתרת
ימצא
הגנב
,
שהיה
משתדל
לגנוב
,
והכהו
הבעל
הבית
או
אי
זה
שיהיה
(ראה
סנה'
עב
,
ב)
,
ומת
-
לא
יתחייב
הורגו
מיתה.
ואם
זרחה
השמש
עליו
-
דמים
לו:
ראוי
שתדע
,
כי
הגנבה
תֵעשה
על
הרוב
בלילה
,
לפי
שאז
יבטח
הגנב
שלא
יראוהו
האנשים
,
ולזה
אמר
איוב
"ובלילה
יהי
כנגב"
(כד
,
יד)
,
ואמר
עוד
"כי
יחדו
בקר
למו
צלמות"
(שם
,
יז)
-
רוצה
לומר
,
שהרוצחים
והגנבים
ידאגו
מאד
בהיות
הבקר
,
עד
שהוא
אצלם
כמו
צלמות;
ולזה
אמרה
התורה:
אם
זרחה
השמש
עליו.
ולפי
שלא
אמר
הכתוב
'אם
זרחה
השמש
דמים
לו'
,
מגיד
שהוא
ראוי
שתהיה
הזריחה
עליו;
כאלו
תאמר
,
שיתחדש
שם
מה
שיפרסם
שהוא
עושה
מה
שיעשה
שם;
כאלו
תאמר
,
שראוהו
נכנס
לשם
,
כי
אז
יירא
מעשות
שם
דבר
,
לחשבו
שכבר
יִוָדע
שהוא
עשה
זה
,
כמו
שיירא
הגנב
מלגנוב
כשזרחה
השמש
,
לחשבו
שכבר
יראוהו
האנשים
(ראה
סנה'
עב
,
א).
וראוי
שתדע
,
שלא
אמרה
התורה
שאין
דמים
לזה
הגנב
-
מפני
רצותו
לגנוב
ממון
,
כי
אין
ראוי
שישלם
נפש
תחת
ממון;
ואמנם
ירדה
תורה
לסוף
דעתו
,
כי
הוא
נכנס
שם
לגנוב
,
והיה
דעתו
שאם
יעמוד
עליו
הבעל
הבית
או
אחד
מביתו
-
יהרגם
,
כדי
שתִשלַם
לו
הגנבה;
ולזה
התירה
התורה
להרגו
לכל
מי
שימצאהו.
ואמנם
,
כשזרחה
השמש
עליו
-
רוצה
לומר
,
שראוהו
שם
,
הנה
אז
ישָמר
מההריגה
,
לחשבו
שכבר
יִוָדע
מי
עשה
הדבר
הזה
,
ואז
לא
יוּתַר
להרגו.
ומזה
המקום
יתבאר
,
שהרודף
אחר
חברו
להרגו
-
מותר
להצילו
בנפשו
של
רודף
(ראה
משנה
סנה'
ח
,
ז;
סנה'
עב
,
ב).
שלם
ישלם
מה
שגנב
,
על
האופן
שיתבאר
אחר
זה.
ואם
אין
לו
דבר
שישלֵם
הגנבה
ממנו
,
ונמכר
בגנבתו
על
יד
בית
דין.
וזאת
המכירה
היא
לשש
שנים
,
כמו
שהתבאר
במה
שקדם
(בה"פ
שמ'
כא
,
ב).
ואם
המצא
תמצא
ביד
הגנב
הגנבה
,
משור
עד
חמור
עד
שה
חיים
-
שנים
ישלם.
ואולם
,
אם
טבחם
-
יתחייב
על
השור
חמשה
,
ועל
השה
ארבעה
(ראה
שמ'
כא
,
לז);
ולזה
אמר:
חיים.
וראוי
שתדע
,
שלא
תקָרא
'טביחה'
הנחירה
והעקור
ומה
שידמה
להם
(ראה
משנה
ב"ק
ז
,
ה)
-
וזה
מבואר
בנפשו
-
אלא
אם
היתה
שחיטתו
לכלבים
או
לרפואה
,
כי
אז
הנבול
הוא
מועיל
כמו
הטביחה
לזה
התכלית
אשר
כוון
בה
(ראה
שם
,
ב)
.
והוא
מבואר
,
שדין
תשלומי
כפל
נוהג
בכל
הדברים
המטלטלים
שהם
ממון
,
שנאמר
"כי
יתן
איש
אל
רעהו
כסף
או
כלים"
וגו'
,
"אם
ימצא
הגנב
ישלם
שנים"
(להלן
,
ו)
-
למדנו
שדין
תשלומי
כפל
נוהג
גם
במה
שאינו
בעל
חיים
,
כשהיה
ממון
(ראה
משנה
ב"מ
ד
,
ט).
ומזה
יתבאר
,
שמי
שגנב
עבד
כנעני
לא
ינהג
בו
דין
תשלומי
כפל
,
כי
אינו
דומה
לאלו
הפרטים
אשר
זכרה
התורה
בענין
הגנבה
,
כי
הוא
אדם
(ראה
ב"ק
סב
,
ב).
ועוד
,
שכבר
הוקשו
עבדים
לקרקעות:
אמר
"והתנחלתם
אותם
לבניכם
אחריכם"
(וי'
כה
,
מו;
ראה
קידושין
כב
,
ב);
ולפי
שלא
ינהג
זה
הדין
בקרקעות
,
כי
אינם
מטלטלין
,
ולא
תתכן
גם
כן
בהם
הגנבה
,
כי
הקרקעות
הם
ברשות
בעליו
איך
שיהיה
,
וכן
יִדמה
שיהיה
הענין
בעבד
,
ואינו
דומה
בזה
הענין
למטלטלין;
כי
האדם
ניכר
בסגולות
רבות
ימצאו
בו
,
יוכר
ויובדל
בהם
משאר
אישי
האדם
כלם
,
מה
שאין
כן
בבעלי
חיים
האחרים
ובשאר
המטלטלין;
ולזה
יֵראה
שלא
תתכן
הגנבה
בעבד
,
כי
אינו
ראוי
לבעלים
אם
לא
בהיותו
חי
,
ואז
הוא
ניכר
.
ולא
ינהג
זה
הדין
גם
כן
בגנבת
שטרות
,
לפי
שאין
גופן
ממון
(ראה
ב"ק
סב
,
ב).
והוא
מבואר
,
שתשלומי
ארבעה
וחמשה
אינו
נוהג
אלא
בשור
ושה.
ו'שור'
יקרא
אפילו
בן
יומו
,
שנאמר
"שור
או
כשב
או
עז
כי
יולד"
(וי'
כב
,
כז;
ראה
ב"ק
סה
,
ב);
ו'שה'
יקרא
מן
הכשבים
ומן
העזים
,
אחד
זכר
ואחד
נקבה
,
כמו
שהתבאר
במה
שקדם
(פירושו
לשמ'
יג
,
יג).
והוא
מבואר
,
שהוא
נקרא
'שה'
אפילו
אחר
שנה
,
שנאמר
"שה
תמים
זכר
בן
שנה"
(שמ'
יב
,
ה).
וראוי
שתדע
,
שהגנבה
בעינה
חוזרת
לבעלים
אפילו
לאחר
יאוש
,
שנאמר:
אם
המצא
תמצא
בידו
הגנבה
וגו'
-
רוצה
לומר
,
שהוא
משלם
הגנבה
ההיא
בעינה
(ראה
מש"ת
גנבה
א
,
יב)
,
ויענש
לתת
עוד
כשעור
מה
שרצה
לגנוב
מחברו.
וזה
גם
כן
מתבאר
ממה
שהקפידה
התורה
בנזקי
שור
ובור
שיהיה
המת
לנִּזק
(ראה
שמ'
כא
,
לד
,
לו);
וכן
ראוי
שתשוב
הגנבה
לבעליה.
והוא
מבואר
,
שאם
השביחה
הגנבה
מאליה
לפני
יאוש
-
הוא
לבעלים;
ולאחר
יאוש
-
הוא
לגנב
,
כי
כבר
קְנָאָהּ
ביאוש
בעלים
(ראה
מש"ת
גנבה
א
,
יא).
ואולם
אם
השביחה
בשהוציא
הגנב
הוצאה
בה
,
הנה
השבח
לגנב
אפילו
לפני
יאוש
(ראה
שם).
ואם
נשתנית
בידו
הגנבה
-
משלם
תשלומי
כפל
כשעת
הגנבה
,
שנאמר:
אם
המצא
תמצא
בידו
הגנבה
וגו'
שנים
ישלם
-
רוצה
לומר
,
שישלם
שנים
כמו
הגנבה.
ולזה
הוא
מבואר
,
שאם
גנב
טלה
ונעשה
איל
,
או
כלי
והתיכו
או
שברו
-
משלם
לו
שנים
כעין
שגנב;
ולזה
ישלם
שני
טלאים
כמו
הטלה
שגנב
(ראה
ב"ק
סה
,
ב)
,
או
שני
כלים
כמו
הכלי
שגנב
(ראה
מש"ת
גנבה
א
,
טו)
.
וראוי
שתדע
,
כי
הבא
במחתרת
נהרג
מפני
חָשבֵנוּ
שיהיה
רודף
להרוג
בעל
הבית
אם
יעמוד
להציל
ממונו;
ולזה
לא
יהיה
נהרג
אם
יתברר
לנו
שהוא
אינו
רודף;
כמו
שראוהו
עדים
שנכנס
שם
,
כי
יירא
מעשות
דבר
לדעתו
כי
יוָּדע
הדבר.
וכן
אם
היה
יוצא
משם
ונמצא
במחתרת
-
יש
לו
דמים
,
גנב
או
לא
גנב
,
כי
כבר
נתבאר
שהוא
אינו
רודף
(ראה
סנה'
עב
,
א).
וכן
אם
נתבאר
מעניינו
באור
שלם
שאין
כונתו
להמית
,
כמו
האב
שנכנס
בבית
הבן
-
יש
לו
דמים
(ראה
שם
,
ב).
ואין
הבדל
בין
שנמצא
הגנב
במחתרת
או
שנמצא
בתוך
גגו
של
אדם
או
בתוך
חצרו
או
בתוך
קרפפו
,
הנה
אם
נהרג
-
אין
לו
דמים
,
כי
הוא
נכנס
שם
לגנוב
,
ואם
יעמוד
אדם
לפניו
,
יהרגנו;
ולא
אמרה
התורה
במחתרת
אלא
בהוה
,
כי
הכונה
היא
למנוע
המכוין
להרוג
שלא
יהרוג
(ראה
שם).
ואין
הבדל
בין
שנמצא
שם
ביום
או
בלילה
(ראה
מש"ת
גנבה
ט
,
ז)
,
כי
התורה
לא
אמרה
'אם
זרחה
השמש
דמים
לו'
,
אבל
אמרה:
אם
זרחה
השמש
עליו
,
כמו
שזכרנו
במה
שקדם.
וזה
מבואר
בעצמו
,
כי
ביום
ישתדל
יותר
להרוג
הקם
עליו
,
כדי
שלא
יתפרסם
ענינו
,
כי
לא
יוכל
לברוח
שלא
יראוהו
האנשים.
והוא
מבואר
,
שאין
הבדל
בנמצא
במחתרת
בין
שיהיה
איש
או
אשה
,
גדול
או
קטן
,
שנאמר:
אם
במחתרת
ימצא
הגנב
-
אי
זה
שיהיה
(ראה
שם
,
ט).
וראוי
היה
להיות
כן
,
כדי
לשמור
שלא
יהרֹג;
הלא
תראה
כי
השור
נסקל
לשמירה
שלא
יהרֹג
(ראה
שמ'
כא
,
כח
-
כט)
,
ואעפ"י
שאינו
ראוי
ליענש
מצד
עצמו
,
כי
אין
לו
דעת
,
שתבא
לו
מצוה
או
אזהרה
.
והנה
הבא
במחתרת
לתוך
שדה
או
גנה
או
דיר
או
סהר
וכיוצא
בהם
-
יש
לו
דמים
,
כי
לא
עלה
בדעתו
שימצא
שם
אדם
,
ולזה
לא
היתה
כונתו
כי
אם
לגנוב
(ראה
מש"ת
גנבה
ט
,
יב).
וראוי
שתדע
,
שאין
האשה
נמכרת
בגנבתה
,
שנאמר:
ונמכר
בגנבתו
-
האיש
נמכר
בגנבתו
ולא
האשה
(ראה
סוטה
כג
,
ב);
ולזה
תמצא
שבארה
התורה
זה
הדין
בעבד
עברי
לבד.
ואולם
האשה
,
לא
תמצא
שיהיה
שליט
אחר
למכרה
כי
אם
אביה
בהיותה
קטנה
,
שנאמר
"וכי
ימכור
איש
את
בתו
לאמה"
(שמ'
כא
,
ז).
וראוי
היה
להיות
כן
,
כי
האשה
,
אם
תמָכר
,
יהיה
לחוש
לעבֵרה
,
מה
שאין
כן
באיש
הנמכר;
ולזה
צותה
התורה
בבת
הנמכרת
,
שייעדה
האדון
לו
לאשה
,
או
לבנו
(ראה
שמ'
כא
,
ח
-
ט).
והוא
מבואר
,
שאינו
נמכר
בגנבתו
אם
לא
היה
גדול
,
כי
אינו
בן
עונשים.
והנה
הוא
נמכר
בגנבתו
-
אבל
אינו
נמכר
בכפלו
או
בתשלומי
ארבעה
וחמשה
,
שנאמר:
ונמכר
בגנבתו
(ראה
קידושין
יח
,
א).
ואם
היה
שוה
יותר
מגנבתו
,
אינו
נמכר
,
שנאמר:
ונמכר
בגנבתו
-
שיהיה
כולו
נמכר
בגנבתו;
אבל
אם
היה
שוה
פחות
מגנבתו
,
הרי
הוא
נמכר
,
כי
כבר
תוכלל
מכירתו
בגנבתו
,
והשאר
יהיה
חוב
עליו
עד
שתמצא
ידו
(ראה
מש"ת
גנבה
ג
,
יד).
ולא
ימכר
על
השאר
שנית;
שאם
היה
זה
כן
,
לא
יהיה
רושם
במה
שאמרה
התורה
"שש
שנים
יעבוד"
(שמ'
כא
,
ב)
,
כי
אחר
זה
ישוב
להמכר
(ראה
קידושין
יח
,
א)!
והיה
ראוי
אם
כן
,
שימכר
בפעם
אחת
לזמן
ארוך
בגנבתו;
ואולם
רצתה
תורה
שלא
ימכר
כי
אם
לשש
שנים
בגנבתו
,
ולא
שימכר
שנית
על
השאר
.