תנ"ך - ויצקת לו ארבע טבעת זהב ונתתה על ארבע פעמתיו ושתי טבעת על־צלעו האחת ושתי טבעת על־צלעו השנית:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

וְיָצַ֣קְתָּ לּ֗וֹ אַרְבַּע֙ טַבְּעֹ֣ת זָהָ֔ב וְנָ֣תַתָּ֔ה עַ֖ל אַרְבַּ֣ע פַּעֲמֹתָ֑יו וּשְׁתֵּ֣י טַבָּעֹ֗ת עַל־צַלְעוֹ֙ הָאֶחָ֔ת וּשְׁתֵּי֙ טַבָּעֹ֔ת עַל־צַלְע֖וֹ הַשֵּׁנִֽית: (שמות פרק כה פסוק יב)

טקסט וניקוד:

וְיָצַקְתָּ לּוֹ אַרְבַּע טַבְּעֹת זָהָב וְנָתַתָּה עַל אַרְבַּע פַּעֲמֹתָיו וּשְׁתֵּי טַבָּעֹת עַל־צַלְעוֹ הָאֶחָת וּשְׁתֵּי טַבָּעֹת עַל־צַלְעוֹ הַשֵּׁנִית: (שמות פרק כה פסוק יב)

טקסט בלבד:

ויצקת לו ארבע טבעת זהב ונתתה על ארבע פעמתיו ושתי טבעת על־צלעו האחת ושתי טבעת על־צלעו השנית: (שמות פרק כה פסוק יב)

תיקון קוראים:

ויצקת לו ארבע טבעת זהב ונתתה על ארבע פעמתיו ושתי טבעת על־צלעו האחת ושתי טבעת על־צלעו השנית: (שמות פרק כה פסוק יב)
וְתַתֵּיך לֵיהּ אַרבַּע עִזקָן דִּדהַב וְתִתֵּין עַל אַרבַּע זָויָתֵיהּ וְתַרתֵּין עִזקָן עַל סִטרֵיהּ חַד וְתַרתֵּין עִזקָן עַל סִטרֵיהּ תִּניָנָא :

ונתתה - י"ה מלא בסיפרא: ראה שמ' כא , כג.

ויצקת - לשון מתכת , כתרגומו. על ארבע פעמותיו - כתרגומו: זויותיו. ובזויות העליונות סמוך לכפרת היו נתונים , שנים מכאן ושנים מכאן , לרחבו של ארון , והבדים נתונין בהם , ואורכו של ארון מפסיק בין הבדים אמתים וחצי בין בד לבד , שיהיו שני בני אדם הנושאין את הארון מהלכין ביניהם [וכן מפורש במנחות בפרק 'שתי הלחם' (צח , ב)]. ושתי טבעות על צלעו וגו' - הן הן ארבע טבעות שבתחלת המקרא , ופירש לך היאך היו; והוי"ו יתרה היא , ופתרונו כמו 'שתי טבעות'; ויש לך לישבה כן: ושתים מן הטבעות הללו על צלעו האחת. צלעו - צדו.

ויצקתה (לפנינו: ויצקת) לו - בולטין מגוף הארון , ולא מחוברות. ושתי טבעות מן הארבע טבעות על צלעו האחת - מצד רחבו , שהרי בולטין היו הבדים לצד ההיכל. ובעל כרחך: ארכו של ארון - מצפון לדרום , והבדים - ממזרח למערב.

ויצקת - טעמו כמו "וגם יצק בו מים" (יח' כד , ג) , בעבור שייצק הזהב החם , והוא כמים , על הצורה. ורבים אמרו , כי שמונה טבעות הם; ולפי דעתי - שהם ארבע , כי ושתי טבעות - הוסיף לבאר , כאילו אמר: השתי הטבעות הנזכרות - על צלעו האחת.

ויצקת. חפשתי בכל המקרא ולא מצאתי 'פעם' שהוא 'זוית' , רק 'רגל': "רגלי עני פעמי דלים" (יש' כו , ו); "וישם לדרך פעמיו" (תה' פה , יד); "מה יפו פעמיך" (שה"ש ז , ב); ורבים ככה. על כן הוצרכתי לפרש , כי רגלים היו לארון; כי דרך בזיון הוא שישב הארון בארץ. ועוד , מה טעם לומר ושתי טבעות בתוספת הו"ו? ואילו היו הראשונות , היה כתוב 'שתי הטבעות' , להודיע שהם ארבע טבעות זהב שהזכיר , כמשפט הלשון. ויש מחכמי דורנו שהבין זה ואמר , כי הבדים היו מושמים בטבעות שהיו על ה'פעמונים'; וכאשר יצטרכו לשאת את הארון , יוסרו מהטבעות השפליות ויושמו בטבעות העליונות; וכן כתוב "ושמו בדיו" (במ' ד , ו). ולפי דעתי , שהבדים , אחר שהושמו בטבעות העליונות , לא הוסרו משם; כי כן כתוב "לא יסורו ממנו" (להלן , טו). ופירוש "ושמו בדיו" (במ' ד , ו) - על הכהנים , שהיו משימים בדי הארון בכתפות הקהתים. וכאשר הושם הארון בדביר , הוצרכו להיותו סמוך אל הקיר , שיסוכו הכרובים על הארון ועל בדיו; על כן האריכו קצה כל אחד מהבדים; וזהו "ויאריכו הבדים" (מ"א ח , ח). והנה הארבעה טבעות השפליים היו ליופי ותפארת , כמשפט הארונים.

ויצקת לו ארבע טבעות... ושתי טבעות - לפי הפשט , מדקאמר ושתי , נראה ששמונה טבעות היו: בתחילה יצק ארבע טבעות קטנים , קבועים בארון , ובאותן קבע ארבע טבעות גדולים ורחבים , שהבדים קבועים בהם; וכשהיו מניחין הארון הנושאין אותו , נופלים הטבעות שהם נתונים בתוך הטבעות הקבועים , ונשפלים הבדים והיו כמו נתלים שם. ולא היו כנגד גובה הארון אלא כשנושאים אותם.

ארבע פעמותיו - כתרגומו: "ארבע זויתיה"; ובזויות העליונות סמוך לכפרת היו נתונים. ושתי טבעות על צלעו האחת - הן הן ארבע טבעות שבתחלת המקרא , ופירוש הכתוב: ושתים מן הטבעות האלו על צלעו האחת. כך פירש רבנו שלמה , ויפה פירש; אבל לא ידעתי למה אמר שבזויות העליונות סמוך לכפרת היו הטבעות , שהכובד יהיה יתר מאד; ועוד , כי דרך הכבוד הוא , שיהיה הארון נשא וגבוה למעלה על כתפות הכהנים. ורבי אברהם אמר: חפשתי בכל המקרא ולא מצאתי 'פעם' שהוא 'זוית' , רק 'רֶגֶל': "מה יפו פעמיך" (שה"ש ז , ב); "רגלי עני פעמי דלים" (יש' כו , ו); על כן הוצרכתי לפרש , כי רגלים היו לארון. ופירש כי הם שמֹנה טבעות , ארבע תחתונות לשאת אותו בהם , והעליונות היו ליפיו. ואין דבריו נכונים; אבל אם כדבריו , שה'פַּעַם' - 'רֶגֶל' , יצוה הכתוב שיהיו הטבעות בזויות התחתונות אשר הארון יושב בהן. ויקרא הצדדים התחתונים 'רַגְלַיִם' , כי לשון הקדש יתפוש כל הצורות לדמות האדם , ויאמר בכל דבר לעליונו 'ראש' , ולצד התחתון 'רגל'. וזה באמת כך הוא , שבזויות התחתונות היו הטבעות , והארון נישא למעלה , כמו שפירשתי; אבל לפי דעתי אין 'פַּעַם' - 'רֶגֶל' , אבל הוא שם הפסיעה: "מה יפו פעמיך" (שה"ש ז , ב) - פסיעותיך; כענין שנאמר בתלמוד (ע"ז יח , א): כמה נאות פסיעותיה של ריבה זו; וכן "מדוע אחרו פעמי מרכבותיו" (שו' ה , כח). ואמר הכתוב בכאן פעמותיו - לפסיעות הכהנים הנושאים אותו; רמז שני דברים: שיהיו הטבעות בזויות למטה ממש , סמוכים למושב הארון , ושיהיה כל ארכו של ארון מפסיק בין שתי הטבעות. כי הארון ארכו למזרח , והטבעות - שנים בצפון , אחד בראש מזרחי ואחד במערבי , ושנים בדרום , ופעמי הכהנים הולכים בין טבעת לטבעת ולפניהם. ובמשנת המשכן שנו (במה"ק ח): ארבע טבעות של זהב היו קבועות בו , שתים בצפונו ושתים בדרומו , שבהם היו נתונים הבדים ולא היו זזים משם לעולם , וכו'.

ויצקת לו ארבע טבעות זהב - רצה שיעשו אלו הטבעות על צד ההתכה , כדי שיהיה התדבקותם מעצמוּתם ויהיו יותר חזקים. על ארבע פעמותיו - רוצה לומר: זויותיו; והוא מענין "פעם" (יהו' ו , ג) , כי ה'פעם' הוא השניוּת והעדר ההתדבקות , וכן הענין בזויות , כי בהם יֵחלקו השטחים המקיפים בדבר קצתם מקצת. והנה היו שתי טבעות מהם על הצלע האחד מצלעות הרוחב , ושתי טבעות על צלעו השנית , ובהם היו נכנסים הבדים המצופים זהב. וצוה השם יתעלה שלא יסורו הבדים מטבעות הארון , אבל יהיו שם מוכנים לשאת את הארון בהם. והיה זה כן , כי מפני שהעדות הנתן בארון היה דבר שלם בעצמותו , והדבר השלם הוא מה שלא יחסר בו דבר - רצה השם יתעלה שימצא השלמות בארון בכל הפנים עד שלא יחסר בו דבר , אבל ימצא תמיד מוכן על השלמות , מבלי שיצטרך להביא בו דבר מחוץ.
ריכוז קישורים