תנ"ך - ונתת אל־הארן את העדת אשר אתן אליך:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

וְנָתַתָּ֖ אֶל־הָאָרֹ֑ן אֵ֚ת הָעֵדֻ֔ת אֲשֶׁ֥ר אֶתֵּ֖ן אֵלֶֽיךָ: (שמות פרק כה פסוק טז)

טקסט וניקוד:

וְנָתַתָּ אֶל־הָאָרֹן אֵת הָעֵדֻת אֲשֶׁר אֶתֵּן אֵלֶיךָ: (שמות פרק כה פסוק טז)

טקסט בלבד:

ונתת אל־הארן את העדת אשר אתן אליך: (שמות פרק כה פסוק טז)

תיקון קוראים:

ונתת אל־הארן את העדת אשר אתן אליך: (שמות פרק כה פסוק טז)
וְתִתֵּין בַּאֲרוֹנָא יָת סָהֲדוּתָא דְּאֶתֵּין לָך :

ונתת - כ"ח חסר (בלישנא): בר' מ , יג; *שמ' כה , טז , כא , כו , ל; כו , לד; כח , כג , ל; כט , ג , ו , יז; ל , טז , יח (פעמיים); מ , ז (פעמיים) , ח; וי' ב , טו; כד , ז; שו' טו , יח; מ"א ג , ט; ח , לד , לט; תה' סא , ו; דנ' י , יב; נחמ' ט , כ , לה (פעמיים). אל - הארן - ב': *שמ' כה , טז; מ , כ. וחד: ואל - הארן - שמ' כה , כא. אתן אליך (נתינה אליך) - ה': שמ' כה , טז , כא; דב' יג , ב; יח' ב , ח; ג , ג.

אל הארן ב' וסימנהון ונתת אל הארן ויתן את העדת אל הארן. וחד ואל הארן תתן.

ונתת - כ"ח חס'; אל - הארן - ב'.

ונתת אל הארון - כמו 'בארון'. העדות - התורה שהיא לעדות ביני וביניכם , שצויתי אתכם מצות הכתובות בה (ראה לק"ט שמ' כה , טז).

את העדות - הלוחות , שהם עדות וברית בין הקדוש ברוך הוא לישראל , ולכך נקראו "לוחות הברית" (דב' ט , ט).

וטעם ונתת אל הארון את העדות - כמי שיתן אל אדם הון להיותו מופקד אתו. וטעם העדות - לוחות הברית , כמו שטר עדות על הברית.

ונתת. הלוחות הם העדות , כאילו הם כמו שטר כתובה , והם לוחות הברית; והעד הנאמן: "ויקח ויתן את העדות אל הארון" (שמ' מ , כ) , ועוד לא כתב משה ספר תורה (ראה דב' לא , כד). וספר התורה - שמוהו הכהנים מצד ארון ברית יי' מחוץ (ראה שם , כו). ועוד: כתוב "אין בארון רק שני לוחות הברית" (ראה מ"א ח , ט); ומחלוקת היא (ראה ב"ב יד , א - ב). יש לשאול: הנה הכתוב אמר למשה: ונתת אל הארון הלוחות אשר אתן אליך , וכתוב: "ויתן אל משה ככלותו לדבר אתו" (שמ' לא , יח); והנה שברם , ולא מלא מצות האל! ויש להשיב: אולי בעבור זה אמרו חכמינו (ב"ב יד , ב) , כי שברי הלוחות היו בארון. ואין הכתוב מכחיש את דבריהם , כי הראשונים והאחרונים 'לוחות ברית' הם. ועוד נוכל להשיב , כי הכתוב לא דבר , רק על הלוחות השניים; ואין טענה ממלת "אשר אתן אליך" (להלן , כא) , כי הנה כתוב גם עליהם "ויתנם יי' אלי" (דב' י , ד). ועוד: הנה לא אמר השם למשה , שיעשה הארון וישם שם הלוחות הראשונות , כי השם ידע כי ישברם משה; רק אמר על הלוחות שפסלם משה: "ועשית לך ארון עץ" (שם , א). וקדמונינו אמרו (ראה רש"י שם) , כי אין זה הארון שעשה בצלאל; ונכון הוא. ועל דרך הפשט , אינו רחוק בעיני כי על הארון שעשה בצלאל ידבר; וכן כתוב "ועשו ארון עצי שטים" (לעיל , י). ואין טעם לשאול אנה היו מושמים אלה הלוחות עד שהוקם המשכן , כי אין צרך להזכיר זה. והוצרכתי לפרש זה , בעבור שהזכיר "ואשים... הלוחות בארון אשר עשיתי" (דב' י , ה). והנה , אם אמרנו כי יספר המעשה כאשר היה , אע"פ שלא נדע טעם למה יזכיר זה , והנה מה נעשה בכתוב אחר כן "ויהיו שם כאשר צוני" (שם)? וזה לאות , כי ידבר על הלוחות ששם משה בארון הברית , והם שם עד היום; וזה טעם "ויהיו שם". גם זה לאות ולעד , כי ספר התורה לא היה בארון; כי בתחלה שם הלוחות בארון , ואחר כן הכפורת עם הכרובים. והנה שכן הכבוד על הכרובים , וכתוב "יושב הכרובים" (תה' פ , ב); אם כן , איך ישים משה ספר התורה בשנת הארבעים בתוך הארון , אם לא יסיר הכפרת עם הכרובים מעל הארון? ואין צרך לכל זה.

לא יסורו ממנו - מפני קדושת ארון לא היה רוצה הקדוש ברוך הוא שישמשו בארון הקודש , להסיר הבדים מלהכניסן בטבעות; אלא כשבאין לנשאו , מחזיקין בראשי הבדים ונושאים אותו , וכשמניחין אותו , הולכים להם מיד , מפני אימת הקדושה. ועתה נותן טעם לדבר: ונתת אל הארון... - ולכך אני מצוה לנהוג דרך קדושה. ואע"פ שׁשׂם משה הבדים בארון , כדכתיב ב'ותכל' (שמ' לט , לב ואי'; ראה שמ' מ , כ) - ובפרשת 'נשא' כתיב "אהרון ובניו יבאו" (במ' ד , יט) , וכתיב שם גבי ארון "ושמו בדיו" (שם , ו) , אלמא שהוסרו!? איכא למימר , דאעפ"י ששמם משה , רצה הקדוש ברוך הוא שיושמו על ידי הכהנים; ולפיכך שמו אותם אהרון ובניו , ומאותה שעה לא הוסרו. ויש מפרשים (ראה ראב"ע הקצר כאן , וכן פירושו לבמ' ד , ו) , לפי הפשט , שלא יסורו שכתוב כאן , הכי קאמר: ושמו אותם בקביעות בתוך הטבעות , שלא ישמט הארון לכאן ולכאן כשנושאין אותו , אבל מוּסָרים היו , כמו שכתוב לשם "ושמו בדיו" (במ' ד , ו). אבל רבותינו מפרשים דלא היו מוסרין , כדמוכח במכות (כב , א) , דקאמרי גבי 'יש חורש תלם אחד ועובר עליו משום שמונה 'לאוין'' , ופריך: וליחשב נמי , שהסיר בדי ארון וקעבר ב'לאו' ד'לא יסורו'?! ובמסכת יומא (עב , א) נמי אמר: המסיר בדי ארון , לוקה; ולכך פירשתי שלא הוסרו , רק בפעם ראשון , כדי שיתנו על ידי כהנים. ויש מפרשים , שמה שכתוב "אהרון ובניו... ושמו בדיו" (שם , ה - ו) - אינו אלא שתיקנו אותם , ולא הוסרו מעולם , כדאמרינן ביומא (עב , א): מתפרקין ואינם נשמטים. ובבבא בתרא פרק קמא (יד , א) מפרש כמה הלוחות אוכלות בארון ואיך מונחות , בין למאן דאמר: אמת כלים באמת בת ששה טפחים , בין למאן דאמר: בת חמש טפחים [הגה"ה].

ויצקת לו ארבע טבעות זהב - רצה שיעשו אלו הטבעות על צד ההתכה , כדי שיהיה התדבקותם מעצמוּתם ויהיו יותר חזקים. על ארבע פעמותיו - רוצה לומר: זויותיו; והוא מענין "פעם" (יהו' ו , ג) , כי ה'פעם' הוא השניוּת והעדר ההתדבקות , וכן הענין בזויות , כי בהם יֵחלקו השטחים המקיפים בדבר קצתם מקצת. והנה היו שתי טבעות מהם על הצלע האחד מצלעות הרוחב , ושתי טבעות על צלעו השנית , ובהם היו נכנסים הבדים המצופים זהב. וצוה השם יתעלה שלא יסורו הבדים מטבעות הארון , אבל יהיו שם מוכנים לשאת את הארון בהם. והיה זה כן , כי מפני שהעדות הנתן בארון היה דבר שלם בעצמותו , והדבר השלם הוא מה שלא יחסר בו דבר - רצה השם יתעלה שימצא השלמות בארון בכל הפנים עד שלא יחסר בו דבר , אבל ימצא תמיד מוכן על השלמות , מבלי שיצטרך להביא בו דבר מחוץ.
ריכוז קישורים