תנ"ך - ועשית
קערתיו
וכפתיו
וקשותיו
ומנקיתיו
אשר
יסך
בהן
זהב
טהור
תעשה
אתם:
יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת
עוד...(לדוגמה לחיצה על "תיקון קוראים" תפתח את הפרק בתצורת "תיקון קוראים" - טקסט עם ניקוד וטעמים ולצידו טקסט ללא ניקוד וטעמים בפונט סת"ם. לחיצה על אחד מהפרשנים תפתח את הפרק עם טקסט, ניקוד וטעמים ולצידו הפירוש של אותו פרשן וכו')
וְעָשִׂ֨יתָ
קְּעָרֹתָ֜יו
וְכַפֹּתָ֗יו
וּקְשׂוֹתָיו֙
וּמְנַקִּיֹּתָ֔יו
אֲשֶׁ֥ר
יֻסַּ֖ךְ
בָּהֵ֑ן
זָהָ֥ב
טָה֖וֹר
תַּעֲשֶׂ֥ה
אֹתָֽם:
(שמות פרק כה פסוק כט)
וְעָשִׂיתָ
קְּעָרֹתָיו
וְכַפֹּתָיו
וּקְשׂוֹתָיו
וּמְנַקִּיֹּתָיו
אֲשֶׁר
יֻסַּךְ
בָּהֵן
זָהָב
טָהוֹר
תַּעֲשֶׂה
אֹתָם:
(שמות פרק כה פסוק כט)
ועשית
קערתיו
וכפתיו
וקשותיו
ומנקיתיו
אשר
יסך
בהן
זהב
טהור
תעשה
אתם:
(שמות פרק כה פסוק כט)
ועשית
קערתיו
וכפתיו
וקשותיו
ומנקיתיו
אשר
יסך
בהן
זהב
טהור
תעשה
אתם:
(שמות פרק כה פסוק כט)
וְתַעֲבֵיד
מְגִסוֹהִי
וּבָזִכּוֹהִי
וְקָסְוָתֵיהּ
וּמכִילָתֵיהּ
דְּיִתנַסַך
בְּהוֹן
דִּדהַב
דְּכֵי
תַּעֲבֵיד
יָתְהוֹן
:
יסך
-
ב':
שמ'
כה
,
כט;
לז
,
טז.
בהן
-
ה"י
(בצירה):
בר'
יט
,
כט;
ל
,
כו
,
לז;
*שמ'
כה
,
כט;
לז
,
טז;
וי'
י
,
א;
יא
,
כא;
יד
,
מ;
*במ'
י
,
ג;
טז
,
ז;
דב'
כח
,
נב;
יר'
ד
,
כט;
מח
,
ט;
נא
,
מג
(פעמיים).
ועשית
קערתיו
וכפותיו.
קערותיו
-
זה
דפוס
(ראה
מנחות
צז
,
א)
שהיה
עשוי
כדפוס
הלחם
,
והלחם
היה
עשוי
כמין
תיבה
פרוצה
(ראה
שם
צד
,
ב)
משתי
רוחותיה
,
שולים
לו
למטה
,
וקופל
מיכן
מיכן
כלפי
מעלה
כמין
כתלים
,
ולכך
קרוי
'לחם
הפנים'
,
שיש
לו
פנים
רואין
לכאן
ולכאן
לצדי
הבית
מזה
ומזה
,
ונותן
ארכו
לרחבו
של
שלחן
וכתליו
זקופים
כנגד
שפת
השלחן.
והיה
עשוי
לו
דפוס
זהב
ודפוס
ברזל
(ראה
שם
צד
,
א);
בדפוס
ברזל
הוא
נאפה
,
וכשמוציאו
מן
התנור
נותנו
בשל
זהב
עד
למחר
בשבת
שמסדרו
על
השלחן
,
ואותו
דפוס
קרוי
'קערה'
(ראה
שם
צז
,
א).
וכפותיו
-
הם
בזיכין
(ראה
שם)
שנותנין
בהם
לבונה;
שתים
היו
,
לשני
קומצי
לבונה
שנותנין
על
שתי
המערכות
,
שנאמר
"ונתת
על
המערכת
לבונה
זכה"
(וי'
כד
,
ז).
וקשותיו
-
הן
כמין
חצאי
קנים
חלולים
הנסדקין
לארכן
,
דוגמתן
עושה
של
זהב
ומסדר
שלשה
על
ראש
כל
לחם
,
שישב
לחם
האחד
על
גבי
אותן
קנים
,
ומבדילין
בין
לחם
ללחם
כדי
שתכנס
הרוח
ביניהם
ולא
יתעפשו.
ובלשון
ערבי
כל
דבר
חלול
קרוי
'קשוה'.
ומנקיותיו
-
תרגומו:
"ומכילתיה"
הן
סניפין
,
כמין
יתדות
זהב
עומדין
בארץ
,
וגבוהין
עד
למעלה
מן
השלחן
הרבה
כנגד
גובה
מערכת
הלחם
,
ומפוצלין
ששה
פיצולין
זה
למעלה
מזה
,
וראשי
הקנים
שבין
לחם
ללחם
סמוכין
על
אותן
פיצולין
,
כדי
שלא
יכבד
משא
הלחם
העליונים
על
התחתונים
וישברו.
ולשון
"מכילתיה"
-
סובלותיו
,
כמו
"נלאתי
הכיל"
(יר'
ו
,
יא);
אבל
לשון
'מנקיות'
איני
יודע
איך
נופל
על
'סניפין'.
ויש
מחכמי
ישראל
אומרים
(מנחות
צז
,
א):
קשותיו
-
אילו
סניפין
שמקשין
אותו
ומחזיקין
אותו
שלא
ישבר
,
ומנקיותיו
-
אילו
הקנים
,
שמנקין
אותו
שלא
יתעפש;
אבל
אונקלוס
שתרגם
"ומכילתיה"
,
היה
שונה
כדברי
האומר:
מנקיות
הן
סניפין.
אשר
יסך
בהם
(בנוסחנו:
בהן)
-
אשר
יכסה
בהם;
ועל
קשותיו
הוא
אומר
אשר
יסך
בהם
,
שהיו
עליו
כמין
סכך
,
וכן
במקום
אחר
הוא
אומר
"ואת
קשות
הנסך"
(במ'
ד
,
ז)
,
וזה
וזה
,
"יסך"
ו"הנסך"
,
לשון
'סכך'
ו'כיסוי'
הם.
קערותיו
-
דפוס
כעין
תיבה
פרוצה
,
לעשות
בו
הלחם.
וכפותיו
-
לצורך
שני
בזיכי
לבונה
,
כדכתיב
"ונתת
על
המערכת
לבונה
זכה"
(וי'
כד
,
ו).
קשותיו
ומנקיותיו
-
מפורשין
במנחות
(צז
,
א).
לפי
שהיה
הלחם
"שתים
מערכות"
,
"שש
המערכת"
(וי'
כד
,
ו)
זה
על
גב
זה
,
והיו
מזלגות
מכאן
ומכאן
לשולחן
,
וקשוות
שהיו
כחצאי
קנים
ממזלג
למזלג
,
והלחם
על
הקשוות
,
וכן
בין
לחם
ללחם
-
ששה
,
זה
על
זה;
ולפיכך
נקראין
במקום
אחר
"קשות
הנסך"
(במ'
ד
,
ז)
,
שמסככין
על
הלחם
בין
לחם
ללחם.
אשר
יסך
-
בקשוות
,
כמו
שפירשתי.
קערותיו
-
ידועות.
כפותיו
-
כלי
קטון
,
כטעם
"כף
אחת...
מלאה
קטרת"
(במ'
ז
,
יד);
והיא
צורת
כף
אדם.
וקשותיו
-
הם
הכוסות.
וטעם
אשר
יסך
בהן
-
שב
אל
הקשוות;
והעד
,
שאמר
הכתוב
"ואת
קשות
הנסך"
(במ'
ד
,
ז).
ויש
אומרים
ש"קסת
הסופר"
(יח'
ט
,
ב)
מגזרת
"קשות
הנסך"
(במ'
ד
,
ז);
כי
מצאנו
שי"ן
תחת
הסמ"ך
,
כמו
"בְּשׂוּרי
מהם"
(הו'
ט
,
יב);
ורבים
כמוהם.
ועשית
-
מה
שאמרו
קדמונינו
(מנחות
צז
,
א)
,
ידוע
הוא.
ומלת
אשר
יוסך
בהן
שבה
אל
וקשותיו
,
לא
אל
הקרובה
אליה
,
שהיא
ומנקיותיו;
וכמוהו
"משה
ואהרן
בכהניו
ושמואל
בקוראי
שמו"
(תה'
צט
,
ו)
,
וכתוב
"בעמוד
ענן
ידבר
אליהם"
(שם
,
ז)
-
שהם
משה
ואהרן
ולא
שמואל.
והעד
,
כי
במעשה
הזכיר
"את
הקשות
אשר
יוסך
בהם"
(ראה
שמ'
לז
,
טז)
,
ועוד
"את
קשות
הנסך"
(במ'
ד
,
ז).
ומלת
'נסך'
-
לטעמים
רבים:
"לא
יסכו
ליי'
נסך"
(ראה
הו'
ט
,
ד);
"הפסל
נסך
חרש"
(יש'
מ
,
יט);
"ואני
נסכתי
מלכי"
(תה'
ב
,
ו).
אמר
רב
נתן
בעל
הערוך
(ערוך:
'קסיא')
,
כי
ה'קשות'
-
דמות
קנים
,
כי
כן
יקראו
בלשון
ישמעאל.
והמגיד
לו
לא
ידע
לשון
ערב
,
כי
נלעג
היה
(ע"פ
יש'
כח
,
יא);
כי
ה'קנים'
יקראו
'קצב'
,
בצד"י
ובי"ת.
ויש
שבוש
בדברי
הימים
(דה"א
כח
,
יז)
,
שהזכיר
תחת
הקערות
-
מזרקים
,
ותחת
הכפות
-
כפורים
,
והזכיר
הקשות
כאשר
הם
,
ותחת
המנקיות
אמר
'מזלגות';
והכל
זהב
,
לצרך
השלחן.
אולי
כלים
אחרים
היו
,
שצוה
דוד
לשומם
בשולחנות
שיעשה
שלמה;
ואין
ככה
שולחן
אהל
מועד.
ועשית
קערותיו
וקשותיו
,
וכפותיו
ומנקיותיו.
קערותיו
-
ללוש
בהם
את
הלחם.
כפותיו
-
לתת
בהם
הלבונה
לתתה
על
גבי
מערכת
הלחם
,
ונקטרת
משבת
לשבת
להיות
ללחם
לאזכרה
(ראה
וי'
כד
,
ז
-
ח).
קשותיו
-
כלים
שנותנין
בהם
מים
ללוש
הלחם
,
כדכתיב
"ואת
קשות
הנסך"
(במ'
ד
,
ז)
,
שהיו
מנסכין
ממנו
המים
על
גבי
הסולת
,
ללושו;
"קשות"
-
לשון
כלים
,
כדאמרינן
(משנה
סנה'
ט
,
ו):
'הגונב
את
הקסוה'
,
ומפרשים
(סנה'
פא
,
ב):
כלי
שרת;
וכן
תרגום
אנקלוס:
"קסותיה".
אשר
יוסך
בהן
-
שהיו
מתקנין
אותו
בהם
,
כמו
"הפסל
נסך
חרש"
(יש'
מ
,
יט)
-
ותיקן
,
להבדיל.
ומנקיותיו
-
שהיו
מנקין
בהם
את
התנור
מן
הדשן
,
ומנקין
בהם
השולחן
כששמין
עליו
הלחם
ומסדרין
שש
מכאן
ושש
מכאן
,
כדכתיב
ב'אמור
אל
הכהנים'
"שתים
מערכות
שש
המערכות"
(בנוסחנו:
המערכת;
וי'
כד
,
ו).
כל
לחם
ולחם
היה
משני
עשרונים
(ראה
שם
,
ה)
,
כמו
שתי
מדות
של
פסח
(ראה
וי'
כג
,
יג)
,
והיה
לחם
גדול
והדור
לבוא
לפני
המלך
,
והיו
מסדרין
ששה
לחמים
זה
אצל
זה
לארכו
של
שולחן.
והשלחן
היה
ארכו
(ראה
מנחות
צו
,
א)
,
למאן
דאמר:
אמת
כלים
-
באמת
בת
ששה
טפחים
(ראה
עירובין
ד
,
ב)
,
שנים
עשר
טפחים;
ורוחב
הלחם
-
טפח
,
ועוביו
-
טפח
,
דכתיב
לחם
הפנים
(בנוסחנו:
פנים)
,
ואין
'פנים'
פחותין
מטפח
-
נשארו
ששה
טפחים
ריוח
בין
לחם
ללחם
,
והיה
בין
לחם
ללחם
טפח
וחצי:
טפח
לכאן
,
וחצי
טפח
לכאן
,
כי
חמש
אוירות
בין
שש
לחמים.
ולמאן
דאמר
(ראה
שם):
אמת
כלים
-
בת
חמשה
טפחים
,
היה
אורך
השלחן
עשרה
טפחים
,
ונשאר
ארבעה
טפחים
בין
לחם
ללחם
,
וחצי
טפח
ויותר
מעט
,
חצי
טפח
לכאן
וחצי
טפח
לכאן.
ומדרש
אגדה
(ראה
מנחות
צז
,
א)
כמו
שפירש
רבנו
שלמה
,
כי
היו
שלשה
על
שלשה.
ו'מנקיות'
-
סניפין;
וה'קשות'
-
חצי
קנה
(ראה
שם
,
צו
,
א)
,
לתת
זה
על
גב
זה;
ו"קשות
הנסך"
(במ'
ד
,
ז)
-
לשון
'סוכה';
וה'קערות'
-
לתת
אותו
בהם
עד
השבת
,
שהיו
מסדרים
אותו;
ולחם
הפנים
-
שהיו
לו
פנים
(ראה
מנחות
צו
,
א)
,
ועשוי
כמין
תיבה
פרוצה
(ראה
שם
צד
,
ב).
ובשבעים
פנים
התורה
נדרשת
,
ואני
פירשתי
אחר
לשון
המקרא
העברי.
ואמרו
רבותינו
(מנחות
צו
,
ב):
סלוקו
כסדורו;
וזהו
נס
גדול
,
דכתיב
"חום
ביום
הלקחו"
(ש"א
כא
,
ז);
ואף
לפי
הפשט
נס
הוא
,
ואם
היה
"חום"
בסידורו
,
שהרי
מבששי
נעשה
,
והיה
"חום"
בשבת
הסידור!
ולפי
הפשט
,
"חום"
-
'פריש'
בלעז
(טרי).
פירש
רבנו
שלמה
,
כי
קערותיו
-
דפוסיו
,
וכפותיו
-
בזיכין
שנותנין
בהן
הלבונה
,
וקשותיו
-
כמין
חצאי
קנים
,
ומנקיותיו
-
הם
סניפין
מפוצלין
שסומכין
את
הקנים.
וכן
הוזכרו
הכלים
האלה
בגמרא
(מנחות
צז
,
א).
ואמר
הרב:
ולשון
"מכילתיה"
(ת"א)
-
סובלותיו
,
מלשון
"נלאיתי
כלכל"
(יר'
כ
,
ט);
"נלאיתי
הכיל"
(יר'
ו
,
יא).
ונחלקו
בו
חכמי
ישראל
(ראה
מנחות
צז
,
א
ותוספות
שם
צו
,
ב:
'לא')
,
שיש
אומרים:
קשותיו
אלו
סניפין
,
ומנקיותיו
אלו
הקנים.
אבל
אנקלוס
,
שתרגם:
"מכילתיה"
,
היה
שונה
כדברי
האומר:
'מנקיות'
הן
סניפין.
אלו
דבריו
ז"ל;
ולא
נתכוונו
אצלי
,
לפי
שאין
"מכילתיה"
בלשון
ארמי
אלא
שם
למִדות
,
כמו
האיפות
וכיוצא
בהן
,
שכן
תרגם
"איפת
צדק"
(וי'
יט
,
לו):
"מכילן
דקשוט";
"לא
יהא
לך
בביתך
מכילתא
ומכילתא"
(ת"א
לדב'
כה
,
יד);
וכן
בכל
מקום
בתלמוד
ובדברי
חכמים
(מנחות
נג
,
ב):
'כייל';
(ראה
ירוש'
דמאי
ג
,
ב
[כג
,
ב]):
'מיכל';
"במכילתא
דכייל
איניש
בה
מיתכיל"
(ראה
תרגום
ירושלמי
ב
לבר'
לח
,
כו).
וכן
"נלאיתי
הכיל"
(יר'
ו
,
יא)
-
לשון
מדה
מַחזקת
,
מן
"אלפים
בת
יכיל"
(מ"א
ז
,
כו);
"וכל
בשליש"
(יש'
מ
,
יב);
"קטן
מהכיל
את
העולה"
(מ"א
ח
,
סד);
וכן
רבים.
וכן
"נלאיתי
כלכל"
(יר'
כ
,
ט)
-
על
דעתי
אינו
לשון
סבל
,
אבל
הוא
מן
הלשון
הזה
בעצמו:
'נלאיתי
הכיל';
כלשון
"לא
תוכל
הארץ
להכיל
את
כל
דבריו"
(עמ'
ז
,
י).
וכן
"רוח
איש
יכלכל
מחלהו"
(מש'
יח
,
יד)
-
שיכיל
אותו
בתוך
נפשו
ולא
יקוץ
בו;
"הנה
השמים
ושמי
השמים
לא
יכלכלוך"
(מ"א
ח
,
כז)
-
לא
יכילו
ולא
יחזיקו
גודל
רוממותך
,
כי
אין
לך
קצב
ומדה
,
"אף
כי
הבית
הזה"
,
הקטן
,
"אשר
בניתי"
(שם);
"מכלכל
(לפנינו:
יכלכל)
דבריו
במשפט"
(תה'
קיב
,
ה)
-
שלא
יהיה
כסיל
יוציא
כל
רוחו
(ע"פ
מש'
כט
,
יא)
,
אבל
מכיל
דבריו
בקרבו
כראוי
ומוציא
מהן
כראוי;
"ויכלכל
יוסף"
(בר'
מז
,
יב)
-
שנתן
להם
מזון
כאשר
יכילו
,
לא
החסיר
ולא
העדיף
,
רק
"לחם
לפי
הטף"
(שם);
וכן
כולם.
אבל
דעתו
של
אנקלוס
לא
נתברר;
ואולי
מנקיותיו
,
לדעתו
,
שֵם
לְמִדוֹת
,
כי
היתה
שָם
מדה
מַחזקת
שני
עשרונים
קמח
למדוד
בה
החלה
האחת
,
לא
היו
מודדין
בעשרון
של
מנחות.
ולית
ליה
מתניתין
דקתני
(משנה
מנחות
ט
,
א):
שתי
מדות
של
יבש
היו
במקדש
-
עשרון
וחצי
עשרון;
אבל
היו
שם
לדעתו
שלש
מדות:
עשרון
,
וחצי
עשרון
,
ושני
עשרונים.
והנכון
בעיני
בדעתו
,
כי
ה'מכילא'
הוא
הדפוס
העשוי
לבצק
,
כמו
שאמרו
(מנחות
צד
,
א):
שלשה
דפוסין
היו
שם:
נותנה
בדפוס
ועדיין
הוא
בצק;
וכמין
דפוס
היה
בתנור;
וכשהוא
רודה
נותנה
לדפוס
כדי
שלא
תתקלקל.
והדפוס
הזה
שהוא
כדי
שלא
תתקלקל
,
אינו
צריך
להיות
בצורת
הלחם
ובשיעורו
,
אבל
הוא
עשוי
כעין
קערה
,
לסמוך
דפנותיו
של
לחם
-
והוא
קערותיו;
אבל
הדפוס
הראשון
של
בצק
עשוי
כמדתו
של
לחם
וכשיעורו
,
ארכו
עשרה
ורחבו
חמשה
וקרנותיו
שבע
אצבעות
(ראה
מנחות
צו
,
א)
,
ובו
מושיבין
הבצק
ומודדין
אותו
ומתקנין
אותו;
ולפיכך
הוא
נקרא
'מכילא'
,
שהוא
עשוי
למדה.
ולשון
'מנקיות'
-
שֵם
,
כמו
'איפה'
ו'סאה'
,
כשם
קערותיו
וקשותיו
ושאר
השמות
שאין
להם
תאר.
ואולי
המדות
המצודקות
,
"איפת
צדק"
ו"הין
צדק"
(וי'
יט
,
לו)
-
יקראו
אותן
'מנקיות'
,
שהם
נקיות
מן
השקר
,
ומנקות
בעליהן
מן
האונאה
והחטא.
וה'קשוות'
-
שם
כולל
הקנים
והסניפים;
אולי
בעבור
פיצולן
יקָראו
כן
בחלוף
הצד"י
בשי"ן
,
כמו
"וייראו
יושבי
קצוות
מאותותיך"
(תה'
סה
,
ט)
,
כחלוף
צד"י
ושי"ן
במלת
"שחוק"
(תה'
קכו
,
ב
לעומת
בר'
כא
,
ו).
וכתב
רבי
אברהם
(בפירוש
ב
,
הארוך):
ויש
שבוש
בדברי
הימים
(דה"א
כח
,
יז)
,
שהזכיר
תחת
קערות
-
מזרקות
,
ותחת
הכפות
-
כְּפוֹרים
,
והזכיר
הקשוות
כאשר
הם
,
ותחת
המנקיות
-
מזלגות;
והכל
זהב
לצורך
השולחן.
אולי
כלים
אחרים
היו
,
שצוה
דוד
לשומם
בשולחנות
שיעשה
שלמה
,
ואין
ככה
שולחן
אהל
מועד.
והשבוש
בדברי
רבי
אברהם
הוא
,
כי
מה
שאמר
הכתוב
,
"והמזלגות
והמזרקות
והקשוות
זהב
טהור
ולכפורי
הזהב
במשקל
לכפור
וכפור"
(שם)
,
איננו
מחובר
עם
"לשולחנות
המערכת"
(שם
,
טז)
בלבד
,
אבל
הוא
חוזר
למה
שאמר
"ולכל...
עבודת
בית
יי'
ולכל
כלי
עבודת
בית
יי'"
(שם
,
יג).
ואמר
"לזהב
לכל
כלי
עבודה
ועבודה"
(שם
,
יד)
,
והזכיר
המזלגות
והמזרקות
שהם
כלי
המזבח
,
והקשוות
לשולחן
,
והכפורים
למזבח
(שם
,
יז)
,
והזכיר
"ולמזבח
הקטורת
במשקל
זהב
מזוקק"
(ראה
שם
,
יח);
ואמר
"הכל
בכתב
מיד
יי'
עלי
השכיל
כל
מלאכות
התבנית"
(שם
,
יט)
-
והנה
הוא
כלל
לכל
צרכי
בית
המקדש.
קערותיו
-
הם
הדפוסים
שהיו
אופין
בהם
לחם
הפנים
,
ומניחין
אותו
בהם
עד
שיערכוהו
על
השולחן.
וכפותיו
-
הם
הכפות
שמניחין
בהם
הלבונה
אצל
מערכת
לחם
הפנים
,
כמו
שיתבאר
במה
שיבא
(וי'
כד
,
ז).
וקשותיו
-
הם
כמו
סעיפי
אילן
מפוצלין
פצולין
,
לסמוך
בהם
המנקיות
,
אשר
עליהם
יונח
לחם
הפנים.
והיו
שם
ארבע
קְשָׂוֹת
,
שנים
מצד
זה
ושנים
מצד
זה
,
כדי
שיסמכו
עליהם
שתי
המערכות
של
לחם
הפנים;
ואלו
הקשוֹת
היו
קבועים
בקרקע
כנגד
בדי
השולחן.
וה'מנקיות'
הם
כמו
חצאי
קנים
חלולים
,
ושמנה
ועשרים
מנקיות
היו
שם
,
ארבע
עשרה
לכל
מערכת;
וזה
,
שכבר
היה
מניח
הלחם
הראשון
על
השולחן
,
ואחר
מניח
שלש
מנקיות
על
הלחם
ההוא
,
והם
נסמכות
בקשות
,
ועליהם
היה
מניח
הלחם
השני
,
וכן
בזה
האופן
עד
הלחם
החמישי;
ובין
הלחם
החמישי
והששי
לא
היה
משים
כי
אם
שתי
מנקיות
,
כי
אין
עליו
זולת
הלחם
הששי
(ראה
מנחות
צז
,
א).