תנ"ך - וערת אילם מאדמים וערת תחשים ועצי שטים:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

וְעֹרֹ֨ת אֵילִ֧ם מְאָדָּמִ֛ים וְעֹרֹ֥ת תְּחָשִׁ֖ים וַעֲצֵ֥י שִׁטִּֽים: (שמות פרק כה פסוק ה)

טקסט וניקוד:

וְעֹרֹת אֵילִם מְאָדָּמִים וְעֹרֹת תְּחָשִׁים וַעֲצֵי שִׁטִּים: (שמות פרק כה פסוק ה)

טקסט בלבד:

וערת אילם מאדמים וערת תחשים ועצי שטים: (שמות פרק כה פסוק ה)

תיקון קוראים:

וערת אילם מאדמים וערת תחשים ועצי שטים: (שמות פרק כה פסוק ה)
וּמַשׁכֵּי דְדִכרֵי מְסֻמְקֵי וּמַשׁכֵּי סָסְגוֹנָא וְאָעֵי שִׁטִין :

מאדמים - צבועות היו אדום לאחר עבודן. ועורות תחשים - מין חיה , ולא היתה אלא לשעה , והרבה גוונים היו לה (ראה תנח' תרומה ו); לכך מתורגם: "ססגונא" (ת"א) - ששָׂשׂ ומתפאר בגוונין שלו. ועצי שטים - ומאין היו להם במדבר? פירש רבי תנחומא (תנח' תרומה ט): יעקב אבינו צפה ברוח הקודש שעתידין ישראל לבנות משכן במדבר והביא ארזים למצרים ונטעם , וצוה את בניו ליטלם עמהם כשיצאו ממצרים.

ועורות אלים (בנוסחנו: אילם) - הם כבשים גדולים. ויש הפרש בין מאדמים ובין 'אדומים'; כי 'אדומים' הם כן בתולדותם , והמאדמים - אדם צְבָעם. והיא מלה על משקל "משובצים" (שמ' כח , כ) , שהם 'פעולים' מהבנין 'הכבד הדגוש'; ונקמץ האל"ף ולא בא בשרק , בעבור היותו מהגרון. ועורות תחשים - עור בהמה , שהוא עב; כי הנעל לא יֵעָשה כי אם מעור עב כעור השור , ולפי דעתי , שהוא שור; והכתוב אמר "ואנעלך תחש" (יח' טז , י). ועצי שטים - חוברה 'שטה' במ"ם , כאשר חברו 'סאה' ואמרו "שלש סאים" (בר' יח , ו). יש אומרים , שמהמדבר כרתום; והנכון בעיני שהוציאום ממצרים , והעד: "וכל אשר נמצא אתו עצי שטים" (שמ' לה , כד). והיו להעמיד האהלים , רק אהלי הגדולים שהם גבוהים; כי עשר אמות ארך קרש עץ שטים (ראה שמ' כו , טז). והתמה - הבריחים (ראה שמ' כו , כו - כח). ויש אומרים: מחוברים היו. ויש אומרים (ראה תנח' תרומה ט) , ששטה היא ארז , והעד: "אתן במדבר... ארז שטה" (יש' מא , יט); וזאת העדות איננה קיימת.

ועורות אילים - שהם גדולים. וזאת האומנות בארץ 'אל - שרק' , ויקרא 'גודאמסי' (עור מהעיר גדמס). תחשים - מין חיה , היתה ידועה בימים ההם; כי כן כתוב "ואנעלך תחש" (יח' טז , י) , והנה כבר היה נודע. ועצי שטים - יש מקדמונינו שאמרו (ראה תנח' תרומה ט) , שיעקב אבינו נטעם וישראל הוציאום ממצרים במצות משה; והראיה: "וכל אשר נמצא אתו" (שמ' לה , כד); כמו "התכלת" ו"הארגמן" (שם , כה). ויש לתמוה , למה נאמר "אשר נמצא אתו"? לצרכו. ואם אמרנו כן , יש לתמוה למה הוציאו עצי שטים , כי מה צרך יש להם? ועוד: הנה המצרים חושבים כי לזבח הם הולכים , ואחר כן ישובו; על כן השאילום. ואיך יוציאו קרשים רבים , ארך כל אחד עשר אמות (ראה שמ' כו , טז) , גם בריחים (ראה שם , כו)? והם עברו על מצרים מקום המלוכה , ומה היתה תשובתם לשואליהם , למה יוליכו עצי שטים , והם הולכים לזבח דרך שלשת ימים? והנה לא ידענו: אם קבלה היא ביד אבותינו , שממצרים הוציאום , גם אנחנו נסור אל משמעתם; ואם דרך סברא , יש לבקש דרך אחרת: כי היה סמוך אל הר סיני יער עצי שטים , ובבאם שם אמר להם משה , ששם יתעכבו הרבה; ואין עליהם ענן , כאשר פרשתי (שמ' טו , כב). אז עשה כל אחד סוכה , והנשיאים עשו כדמות חצרות - כל אחד כפי מעלתו; וכרתו כל היער , כי עם רב היה , ועשו סכות. ומשה לא דבר להם דבר המשכן , רק אחר יום הכפורים. וזה טעם "כל אשר נמצא אתו" (שמ' לה , כד).

מאודמים - צבועים אדום , כמו 'קורדיאן' (בלעז: עור מקורדובה) אדום; מדלא כתיב 'אדומים'. ועורות תחשים - העור נאה מאד , ודרך השרים והשריות לעשות מהם נעלים לנוי , כדכתיב "ואנעלך תחש" (יח' טז , י). ועצי שטים - במדבר היו יערים שגדל שם אותן עצים הקרוין 'שטים' , כדכתיב "וישב ישראל בשטים" (במ' כה , א) , וכתיב "וישלח יהושע בן נון מן השטים" (יהו' ב , א); על שם יער נקרא המקום 'שטים'. וכן כתוב "אתן במדבר ארז שיטה... תדהר ותאשור" וגו' (יש' מא , יט). ומשם היו מביאין אותם ומנדבין למשכן. והוא עץ קל וחלק ונאה; ותדע שהוא קל , שהרי ארבעים ושמונה קרשים ואדניהם (ראה שמ' כו , יח , כ , כב , כג) , וכל העמודים; ששים עמודי החצר ואדניהם (ראה שמ' כז , י - יג) , ותשע עמודי המשכן ואדניהם , חמש של מסך (ראה שמ' כו , לז) וארבע של פרוכת (ראה שם , לב) , והיתידות - היו מושכין שמונה בקר שנתנו לבני מררי , כמו שמפורש ב'נשא' (ראה במ' ז , ח); ואעפ"י שהקרשים היו קורות גדולות , בני עשר אמות (ראה שמ' כו , טז) , ורחבו אמה וחצי (ראה שם) , ועביו אמה , כמו שאנו למידין משני קרשים שבמקצועות (ראה שבת צח , ב) - אלא ודאי עץ חשוב וקל היה , דוגמת 'מזרא' (בלעז) , שעושין ממנו כוסות.

ועורות אלים (בנוסחנו: אילם) מאדמים - הם עורות אילים צבועים בצבע אדום; 'גודמסי' בלעז (עור מהעיר גדמס). ועורות תחשים - אחשוב כי הם תישים גדולים , ועורותיהם יותר חזקים ויותר קשים ויותר נבחרים מאד מעורות האילים; על כן כתוב "ואנעלך תחש" (יח' טז , י) , שהוא הנבחר שבעורות לעשות מִנְעָלִים. ורבותינו ז"ל אמרו (שבת כח , א) , שהוא מין חיה שיש לעורה גוונין הרבה. ועצי שטים - הוא מין ממיני הארזים; יתכן שכרתו אותם באחד מהמקומות אשר עברו בהם , לעשות מהם שולחנות ומה שידמה להם , והתנדב אותם מי שנמצאו בידיהם , כמו שמפורש בפרשת 'ויקהל' (שמ' לה , כד).
ריכוז קישורים