אבני
שהם
-
לאפוד
,
ואבני
מילואים
-
לחשן.
ויאמר
יוסף
הבבלי
,
כי
טעם
מלואים
-
בעבור
היות
החשן
כפול
,
והאבנים
באמצע.
ואחרים
אמרו
,
כי
נקראו
כן
בעבור
היות
החשן
מלא
אבנים;
והאפוד
איננו
כן
,
כי
הוא
גדול
,
ושתי
אבנים
לבדם
על
שתי
כתפותיו
(ראה
שמ'
כח
,
יב).
והגאון
אמר
(ראה
רס"ג
תורה)
,
כי
טעם
מלואים
-
הִדָבק
האבנים
בחשן
,
ויהיו
נערכים.
ובראשית
הנדבה
הזכיר
הנכבד
,
והוא
הזהב
(ראה
לעיל
,
ג)
,
ובאחרונה
-
האבנים
היקרות.
והזהב
-
לעשות
כפורת
עם
שני
כרובים
,
וזֵר
הארון
וארבע
טבעותיו
,
והמנורה
וכפתוריה
וקנותיה
ונרותיה
ומלקחיה
ומחתתיה
,
וזר
השולחן
וזר
מסגרתו
וארבע
טבעותיו
,
והקערות
והכפות
והקשות
והמנקיות
,
וזר
מזבח
הקטרת
ושתי
טבעותיו
,
ושתי
משבצות
ושתי
שרשרות
ושתי
טבעות
לאפוד
,
ושרשרות
,
וארבע
טבעות
זהב
לחשן
,
וציץ
נזר
הקודש
,
וחמשים
קרסי
המשכן
וטבעות
הקרשים
,
גם
ווי
עמודי
המסך
ופעמוני
זהב
,
גם
ווי
עמודי
הפרכת
,
וזהב
במעשה
האפוד
והחשן
ובשיבוצם
,
וציפוי
הארון
מבית
ומחוץ
,
וכן
בדיו
,
וציפוי
השולחן
וכן
בדיו
,
וציפוי
עמודי
הפרוכת
וציפוי
עמודי
המסך
וציפוי
מזבח
הקטרת
וכן
בדיו
,
וציפוי
קרשי
המשכן
ובריחיו.
והכסף
(ראה
לעיל
,
ג)
-
אדני
המשכן
,
והוא
הנקרא
'קדש'
(ראה
שמ'
לח
,
כז)
,
ואדני
הפרוכת
,
גם
ווי
עמודי
החצר
וחשוקיהם.
והנחשת
(ראה
לעיל
,
ג)
-
קרסי
האהל
חמשים
,
ואדני
המסך
חמשה
,
וציפוי
המזבח
,
והסירות
והיעים
והמזרקות
והמזלגות
והמחתות
ומכבר
,
וציפוי
בדי
המזבח
,
וששים
עמודי
החצר
וששים
אדניהם
,
וכיור
וכנו
,
וכל
היתידות.
ותכלת
(ראה
לעיל
,
ד)
-
למעיל
האיפוד
ופתיל
הציץ
ופתיל
הריכוס
,
ובגד
שרד
על
הארון
ועל
השולחן
ועל
המנורה
ועל
מזבח
הזהב
ועל
כל
כלי
השרת
,
וכן
במעשה
המשכן
והפרכת
והמסך
והאפוד
והחשן
,
ורמוני
המעיל
וכל
הלולאות
ומסך
השער
,
ולאבנט.
וארגמן
(ראה
שם)
-
לבגד
על
מזבח
העולה
,
ובמעשה
המשכן
והפרוכת
והמסך
והאפוד
והחשן
ומסך
השער
,
ולאבנט.
ותולעת
שני
(ראה
שם)
-
לפרוש
על
כלי
השולחן
,
ובמעשה
המשכן
,
גם
הפרוכת
והמסך
,
והאפוד
והחשן
ורימוני
המעיל
,
ומסך
שער
החצר
,
ובמעשה
האבנט.
ושש
(ראה
שם)
-
במעשה
המשכן
,
גם
הפרוכת
ומסך
הפתח
ומסך
שער
החצר
,
ולאפוד
ולחשן
,
וכל
קלעי
החצר
,
וכתנות
אהרן
ומצנפתו
ואבנטו
וכתנות
בניו
ואבנטים
ומגבעות
וכל
המכנסים.
וחכם
גדול
בספרד
שטעה
בפירוש
"בד"
(שמ'
כח
,
מב)
,
כי
אמר
שהוא
חוט
אחד
לבדו
,
הפך
'משזר';
והנה
שכח
"ואת
מכנסי
הבד
שש
משזר"
(שמ'
לט
,
כח);
ומצאנו
'משזר'
על
תולעת
השני
במעשה
רימוני
המעיל
(ראה
שם
,
כד).
ועיזים
(ראה
לעיל
,
ד)
-
יריעות
האהל
,
ועורות
אלים
מכסה
לאהל
,
ועורות
תחשים
מכסה
על
מכסה
,
וכן
על
הארון
בנסעו
,
ועל
השולחן
ועל
המנורה
ועל
שני
המזבחות
ועל
כל
כלי
השרת.
ועצי
שטים
(ראה
לעיל
,
ה)
-
לארון
ובדיו
,
והשולחן
ומסגרתו
ובדיו
,
וקרשים
,
וחמשה
עשר
בריחים
,
ועמודי
הפרכת
ארבעה
,
וחמשה
עמודי
מסך
פתח
האהל
,
והמזבחות
ובדיהם.
גם
יתכן
שנעשה
הארון
מעצי
שטים
-
בעבור
המשא
,
וכן
השולחן;
ומצאנו
השולחן
שעשה
שלמה
כולו
זהב
(ראה
מ"א
ז
,
מח).
וכן
מזבח
הקטרת.
והקדמונים
אמרו
(ראה
ירוש'
סוטה
ח
,
ג
[כב
,
ב
-
ג])
,
שעשה
משה
ארון
עץ
שטים
קודם
זה
הארון
,
ושׁם
שׂם
הלוחות
ברדתו
מההר;
ובפרשת
'והיה
עקב
תשמעון'
(דב'
י
,
א)
אפרש
זה.
ודע
,
כי
"שש"
(לעיל
,
ד)
-
תרגמו
הגאון
(רס"ג
תורה):
מין
ממיני
פשתים
במצרים
,
והוא
דק
מאד.
ויפה
תרגם;
והעד:
"וילבש
אותו
בגדי
שש"
(בר'
מא
,
מב).
וגם
הוא
אמר
,
כי
שלשה
עולמות
הם:
זה
העולם
הוא
הגדול
,
והמשכן
-
האמצעי
,
והאדם
-
הקטן;
שמים
-
בעולם
,
ויריעות
-
במשכן
,
וכתוב
"נוטה
שמים
כיריעה"
(תה'
קד
,
ב)
,
והראש
-
באדם;
ורקיע
,
ופרוכת
,
והמבדיל
בין
כלי
הנפש
לכלי
המאכל.
גם
אור
בעולם
,
ואור
השכינה
,
ואור
הנפש.
גם
הארץ
ועפר
באדם
,
ואדני
המשכן.
ובעולם
-
מלאכים
,
ובמשכן
יש
כרובים
,
ובאדם
מחשבות.
וצמחים
,
ולחם
הפנים
,
ומאכל
האדם.
ומאורות
,
ונרות
,
ועיניים.
ועוף
בעולם
,
ועוף
בקרבן
,
וכנפי
הריאה
באדם.
ובעולם
-
בהמה
וחיה
,
ובמשכן
-
קרבן
בהמה
,
ובאדם
-
ידיו
ורגליו.
ובעולם
-
שמחות
ואנחות
,
ובמשכן
-
כלי
שיר
ושחיטה
ושרפה
,
ובאדם
-
כבד
וטחול.
ובעולם
-
אדם
,
ובמשכן
-
כהן
גדול
,
ובאדם
הלב.
ובעולם
-
מלאכת
שמים
,
ובמשכן
-
ארון
ולוחות
,
ובאדם
-
חכמה.
גם
בעולם
-
רוחות
,
ובמשכן
-
קלעים
ויתרים
ויתדות
,
ובאדם
-
מיני
הכח.
ובעולם
-
מעשה
יום
שבת
,
ובמשכן
-
חנוכת
המזבח
,
ובאדם
-
מילה.
גם
הוא
אמר
(אמונות
ודעות
ע'
קמו):
אם
יטעון
טוען
עלינו:
איך
ירצה
השם
להשכין
כבודו
עם
בני
אדם
המגואלים
,
ויעזוב
מלאכיו
הטהורים?
והנה
התשובה
,
כי
הכבוד
שהשכין
עם
מלאכיו
הוא
כפלי
כפלים
מהכבוד
השוכן
עם
ישראל;
בעבור
כי
מעלת
המלאכים
גבוהה
וגדולה
על
כל
בני
אדם.
והנה
הגאון
הקיץ
עתה
משנתו
שהיה
אומר
בחמשה
ספריו
,
שמעלת
האדם
גדולה
מהמלאכים.
ואמר
,
כי
שכן
הכבוד
עם
ישראל
לאות
ולמופת
על
דבר
הענן;
ועוד
,
להיות
מקום
מועד
לדיבור
השם;
ועוד
,
שיראה
המופתים;
ועוד
,
לעשות
שם
גדול
לישראל;
ועוד
,
שיזהרו
מהטֻמאות
,
בדעתם
כי
השם
עמם;
ועוד
,
שישמרו
מהעבירות;
ועוד
,
שלא
ישבעו
לשקר
בדינם;
ועוד
,
להתפלל
בו
לבקש
ישועה
מצרה;
ועוד
,
להיות
התפילה
נגדו;
ועוד
,
לבוא
הנכרי
לשמו
(ראה
מ"א
ח
,
מא);
ועוד
,
שיבטח
לבם;
ועוד
,
להיותו
לעֵד
,
כי
בסור
הכבוד
יגלו
מהארץ.
וכל
אלה
הדברים
שהזכיר
הגאון
זכר
צדיק
לברכה
נכונים
הם
,
כנגד
דעות
אנשי
דורינו.
והנה
גם
אנכי
עתה
אורה
אותך
בדרך
האמת:
שים
לבך
לדעת
סוד
הכרובים
,
כי
אין
לכפורת
'קוֹמָה'
(ראה
להלן
,
יז)
,
ולמה
המנורה
בימין
והשלחן
בצפון
(ראה
שמ'
מ
,
כב
-
כד)
,
וכרכוב
המזבח
עד
חציו
(ראה
שמ'
כז
,
ה)
,
ומזבח
הקטרת
-
לא
יעלו
עליו
עולה
(ראה
שמ'
ל
,
ט).
ואחר
שתבין
אלה
,
תדע
סוד
נחש
הנחשת
(ראה
במ'
כא
,
ח).
כי
בהיות
הכבוד
שוכן
בישראל
,
תשרה
רוח
הקודש
על
אציליהם
ויתנבאו
,
וכל
זמן
שהם
שומרים
עבודת
המשכן
,
חרב
לא
תעבר
בארצם
(ע"פ
וי'
כו
,
ו).
ומלת
לאפוד
ולחשן
-
אפרש
עוד
בפרשה
השנית
(ראה
שמ'
כח
,
ו).
אבני
שהם
ואבני
מלואים
לאפוד
ולחושן
-
על
שם
שעושין
לה
בזהב
מושב
כמין
גוּמא
,
ונותנין
האבן
שם
למלאת
הגומא
,
קרויין
'אבני
מלואים';
ומקום
הגומא
קרוי
'משבצת'.
לאפוד
ולחשן
-
ה
שהם
ל
אבני
אפוד
,
ואבני
ה
מלואים
לחשן;
לשון
רבנו
שלמה.
וכן
פירש
"משובצים
זהב
יהיו
במלואותם"
(שמ'
כח
,
כ)
-
מוקפין
משבצות
בעמק
שיעור
שיתמלא
בעובי
האבן;
זהו
לשון
"מלואותם";
וכן
כל
לשון
'מלוי'
האמור
בענין
הזה.
ואיננו
נכון
בעיני
כלל
,
שיקרא
אותם
עתה
אבני
מלואים
על
שם
העתיד
עוד
לצוות
,
למלא
בהם
הגומא
שיעשו
להם;
ועוד
,
כי
גם
אבני
השהם
היו
"מוסבות
משבצות
זהב"
(שמ'
לט
,
ו)
,
ולא
קרא
אותם
'מלואים'.
ועוד
,
שכבר
אמרו
רבותינו
בגמרא
(סוטה
מח
,
ב):
אבנים
הללו
אין
מפרשין
עליהן
באזמל
,
שנאמר
"במלואותם";
ואם
היה
פירוש
"במלואותם"
שימלאו
האבנים
את
הגומות
,
לא
היה
ראיה
מכאן
שלא
לחרוץ
בהן
השמות
באזמל
כלל.
ועוד
,
כי
ענין
מושב
האבנים
,
שאמר
הרב
שהוא
עשוי
כמין
גומא
,
איננו
כן
,
אבל
הוא
כדברי
אנקלוס
,
שתרגם:
"מרמצן";
והוא
,
שעשו
מלמטה
מושב
כמדת
האבן
,
ומוציאין
ממנו
מזלג
שלש
השִנַיִם
שיאחזו
את
האבן;
מלשון
חכמים
(שבת
צ
,
א):
ומפקי
ליה
ברמצא
דפרזלא;
(שבת
קג
,
א):
כגון
דבזעא
ברמצא
דפרזלא.
וכן
יעשו
גם
היום
בכל
אבן
יקרה
בטבעות
,
כדי
שתראה
מכל
צד
,
ולא
יטמין
יפיה
והדרה
בתוך
הגומא.
תדע
שהוא
כן
,
שהרי
שתי
שרשרות
זהב
התחובות
בשתי
טבעות
שבחשן
תקועים
במשבצות
שבכתפות
האפוד
(ראה
שמ'
כח
,
כד
-
כה)
,
ואם
המשבצות
בתים
הם
למושב
אבנים
,
היאך
יתקעו
בהן
שרשרות?
ומה
ישמשו
שם
גומות
שבהן?
אבל
הן
מזלגות
,
כמו
שאמרנו
,
ונקבי
השרשרות
נכנסין
בהן.
וממנו
לפי
דעתי
"כי
אחזני
השבץ"
(ש"ב
א
,
ט)
-
אנשים
בידם
הרמחים
ובראשם
מזלגות
לתפוש
הבורחים
,
כמו
שאמר
"והנה
הרכב
ובעלי
הפרשים
הדביקוהו"
(שם
,
ו).
ופירוש
"מוסבות
משבצות"
-
שיעשה
רמצי
זהב
סביבן.
ועל
דעת
אנקלוס
,
שאמר:
"משקען"
-
היו
האבנים
משוקעות
בתוך
בתים
,
והיו
יוצאין
מהן
רמצין
מקיפין
אותן
ואוחזין
בהן
מלמעלן.
אבל
ענין
מלואים
הוא
,
שתהיינה
האבנים
אבנים
שלמות
,
שנבראו
כך
,
ולא
תהיינה
אבני
גזית
-
שנכרתו
ממחצב
גדול
או
שנחצב
מהן
כלום;
כי
גם
בתולדת
ידוע
,
שאין
שלמות
כחות
האבנים
היקרות
והסגולות
שבהן
זולתי
באבן
אשר
היא
כחלוקי
אבנים
מן
הנחל.
ולכך
תרגם
אנקלוס:
"אשלמותא";
כי
לשון
מלוי
כלים
או
גומא
בתרגומו
-
'מלוי'
ממש:
"ותמלא
כדה"
(בר'
כד
,
טז)
-
"ומליאת";
וכן
כולם;
אבל
בכאן
תרגם
המלוי
לשון
'שלמות'
,
וכן
"מלא
אותם
חכמת
לב"
(שמ'
לה
,
לה):
"אשלם"
-
כי
איננו
דבר
שימלא
כלי
,
אבל
הוא
שלמות
,
שהיו
שלמים
בחכמה.
וזה
טעם
"ובחרשת
אבן
למלאת"
(שמ'
לא
,
ה)
-
שידעו
לפתח
פתוחי
חותם
באבנים
במליאותם.
והנה
באבני
האפוד
נאמר
"מעשה
חרש
אבן
פתוחי
חותם
תפתח
את
שתי
האבנים
על
שמות
בני
ישראל"
(שמ'
כח
,
יא)
,
כי
היו
עושין
חריץ
בהם
בכתיבת
השמות
כאשר
יעשו
חרשי
האבן
,
והנה
לא
היו
במלואותם;
אבל
באבני
החשן
כתוב
"ומלאת
בו
מלואת
אבן"
(שם
,
יז)
,
וכתיב
"יהיו
במלואותם"
(שם
,
כ).
"והאבנים
על
שמות
בני
ישראל...
שתים
עשרה
על
שמותם"
(שמ'
לט
,
יד)
-
לא
מעשה
חרש
,
ולכן
לא
היה
למשה
רבנו
עצה
בהם
זולתי
בשמיר
שהזכירו
רבותינו
,
כמו
שאמרו
במסכת
סוטה
(מח
,
ב):
אבנים
הללו
אין
כותבין
עליהן
בדיו
,
שנאמר
"פתוחי
חותם"
(שמ'
כח
,
כא)
,
ואין
מפרשין
עליהן
באזמל
,
שנאמר
"במלואותם"
(שם
,
כ)
,
אלא
מביא
שמיר
ומראה
להן
והן
נבקעין
מאליהן.
ו"במלואותם"
לא
נאמר
אלא
באבני
החשן
,
ואל
תחוש
למה
שהוזכר
באגדה
(גיטין
סח
,
א):
איכא
שמיר
דאיתי
משה
לאבני
אפוד
-
שהחשן
יקראו
'אפוד'
בדרך
העברה
,
מפני
שהוא
מחובר
בו;
וכדכתיב
בֵּיה
"הגישה
האפוד"
(ש"א
כג
,
ט)
,
ובחשן
היו
שואלים.
והנה
פירוש
הכתוב:
אבני
שהם
-
שלש
,
שתים
לאפוד
ואחת
לחשן
,
ואבני
מלואים
לחשן.
ואם
היה
דעת
רבותינו
שיהיו
גם
אבני
האפוד
מלואים
,
מן
הכתוב
הזה
,
יהיו
לאפוד
ולחשן
,
שניהם
,
אבני
שהם
ואבני
מלואים.