תנ"ך - וירכסו את־החשן מטבעתו מטבעתיו אל־טבעת האפוד בפתיל תכלת להיות על־חשב האפוד ולא־יזח החשן מעל האפוד:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

וְיִרְכְּס֣וּ אֶת־הַ֠חֹשֶׁן מִֽטַּבְּעֹתָ֞ו מִֽטַּבְּעֹתָ֞יו אֶל־טַבְּעֹ֤ת הָאֵפוֹד֙ בִּפְתִ֣יל תְּכֵ֔לֶת לִֽהְי֖וֹת עַל־חֵ֣שֶׁב הָאֵפ֑וֹד וְלֹא־יִזַּ֣ח הַחֹ֔שֶׁן מֵעַ֖ל הָאֵפֽוֹד: (שמות פרק כח פסוק כח)

טקסט וניקוד:

וְיִרְכְּסוּ אֶת־הַחֹשֶׁן מִטַּבְּעֹתָו מִטַּבְּעֹתָיו אֶל־טַבְּעֹת הָאֵפוֹד בִּפְתִיל תְּכֵלֶת לִהְיוֹת עַל־חֵשֶׁב הָאֵפוֹד וְלֹא־יִזַּח הַחֹשֶׁן מֵעַל הָאֵפוֹד: (שמות פרק כח פסוק כח)

טקסט בלבד:

וירכסו את־החשן מטבעתו מטבעתיו אל־טבעת האפוד בפתיל תכלת להיות על־חשב האפוד ולא־יזח החשן מעל האפוד: (שמות פרק כח פסוק כח)

תיקון קוראים:

וירכסו את־החשן מטבעתו מטבעתיו אל־טבעת האפוד בפתיל תכלת להיות על־חשב האפוד ולא־יזח החשן מעל האפוד: (שמות פרק כח פסוק כח)
וְיַחֲדוּן יָת חֻשׁנָא מֵעִזקָתֵיהּ לְעִזקָת אֵיפוֹדָא בְּחוּטָא דִתכִילְתָא לְמִהוֵי עַל הִמיַן אֵיפוֹדָא וְלָא יִתפָּרַק חֻשׁנָא מֵעִלָוֵי אֵיפוֹדָא :

האפוד - ז' מלא: ראה לעיל , כז. ולא - יזח - ב': שמ' כח , כח; לט , כא.

וירכסו - ל'; מטבעתו - מטבעתיו ק'; האפוד - ז' מל'; ולא - יזח - ב'.

וירכסו - לשון חיבור; וכן "מרוכסי איש" (תה' לא , כא) - חיבורי חבלי רשעים; וכן "והרכסים לבקעה" (יש' מ , ד) - הרים הסמוכים זה לזה ― שאי איפשר לירד לגיא שביניהם אלא בקושי גדול , שמתוך סמיכתן הגיא זקופה ועמוקה ― יהיו לבקעת מישור ונוחה לילך. להיות על חשב האפוד - להיות החשן דבוק על חשב האפוד [ - אל חשב האפוד.] ולא יזח - לשון 'ניתוק'; ולשון ערבי הוא , כדברי דונש בן לברט (דונש ע' *82).

וירכסו - ויחגרו.

ומלת וירכסו - מגזרת "מרוכסי איש" (תה' לא , כא) , כדרך עוות.

ולא יזח החשן - לשון נתוק , ולשון ערבי הוא , כדברי דונש בן לבראט (דונש ע' * 82 ); לשון רבנו שלמה. והקרוב אלי , שהוא כמו 'ולא יסח' , מן "בית גאים יסח יי'" (מש' טו , כה); "ובוגדים יסחו ממנה" (מש' ב , כב) - ענין נתיצה ונתוק , בחלוף הסמ"ך והזי"ן , כמו "יעלזו חסידים בכבוד" (תה' קמט , ה) עם "נתעלסה באהבים" (מש' ז , יח); "ונתצתם את מזבחותם" (דב' יב , ג) עם "נתסו נתיבותי" (איוב ל , יג); וכן "ושמרתם את משמרת הבית מסח" (מ"ב יא , ו) - מהנתץ , יזהירם שלא יפרד אחד מהם וינתץ המשמר. ואולי גם כן "ולמזח תמיד יחגרה" (תה' קט , יט) - להרס ונתיצה; יאמר שיחגור הקללה תמיד עד שיהרס וינתץ בה כאשר אחרים מתאזרים בחגורתם. "אין מזח עוד" (יש' כג , י) - אין הריסה עוד; יאמר לצור: עברי באנשי ארצך כיאור אל ארץ תרשיש שהיתה סוחרתך , ואין הריסה ופרוד עוד , שלא יפרד אחד מכלכם משם ולא ישוב לצור , כי תחרב לגמרי. הנפרד ממעמד חביריו יקָרֵא 'הורס' , כלשון "אל יהרסו אל יי' לראות" (צירוף של שמ' יט , כא ושם , כד) , וכתיב "וממעמדך יהרסך" (יש' כב , יט). וכן "ומזיח אפיקים רפה" (איוב יב , כא) - נתיצת האפיקים , הם הנחלים השוטפים והורסים ההרים והגאיות. ו"מזח" - בשקל 'מֵצַח' , שניהם בעלי הנו"ן , כי הוא מלשון 'נצוח' , כי חוזק הראש במצח.

ובשני קצות החשן השפלות , לצד הבלתי נראה , היו שתי טבעות זהב , וכנגדם היו בכתפות האפוד שתי טבעות זהב , והיה פתיל תכלת נתון באלו הטבעות , ובו יקשרו החשן עם האפוד מלמטה , באופן שיהיה חשב האפוד חגור מלמטה מפתיל התכלת , כאמרו להיות על חשב האפוד. ולא יזח החשן מעל האפוד - הנה זאת האזהרה היא מצות 'לא תעשה'. והוא מבואר , שזאת האזהרה היא שלא יתפרק זה החבור דרך קלקול , לא שיהיה עובר מי שיפרק אותו לתקנו; וזה יתבאר ממה שאמר במעיל האפוד "לא יקרע" (להלן , לב) , והנה הקריעה היא מה שיעשה דרך קלקול והשחתה. וכזה יהיה אמרו ולא יזח החשן מעל האפוד - שלא יעשה זה דרך קלקול והשחתה. וגם כן הנה יתבאר מצד הוראת הגדר , כי אמרו לא יזח - הרצון בו: פירוק חבורו דרך קלקול (ראה מש"ת כלי המקדש ט , י).
ריכוז קישורים