תנ"ך - והיו על־אהרן ועל־בניו בבאם׀ אל־אהל מועד או בגשתם אל־המזבח לשרת בקדש ולא־ישאו עון ומתו חקת עולם לו ולזרעו אחריו: ס

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

וְהָיוּ֩ עַל־אַהֲרֹ֨ן וְעַל־בָּנָ֜יו בְּבֹאָ֣ם׀ אֶל־אֹ֣הֶל מוֹעֵ֗ד א֣וֹ בְגִשְׁתָּ֤ם אֶל־הַמִּזְבֵּחַ֙ לְשָׁרֵ֣ת בַּקֹּ֔דֶשׁ וְלֹא־יִשְׂא֥וּ עָוֺ֖ן וָמֵ֑תוּ חֻקַּ֥ת עוֹלָ֛ם ל֖וֹ וּלְזַרְע֥וֹ אַחֲרָֽיו: ס (שמות פרק כח פסוק מג)

טקסט וניקוד:

וְהָיוּ עַל־אַהֲרֹן וְעַל־בָּנָיו בְּבֹאָם׀ אֶל־אֹהֶל מוֹעֵד אוֹ בְגִשְׁתָּם אֶל־הַמִּזְבֵּחַ לְשָׁרֵת בַּקֹּדֶשׁ וְלֹא־יִשְׂאוּ עָוֺן וָמֵתוּ חֻקַּת עוֹלָם לוֹ וּלְזַרְעוֹ אַחֲרָיו: ס (שמות פרק כח פסוק מג)

טקסט בלבד:

והיו על־אהרן ועל־בניו בבאם׀ אל־אהל מועד או בגשתם אל־המזבח לשרת בקדש ולא־ישאו עון ומתו חקת עולם לו ולזרעו אחריו: ס (שמות פרק כח פסוק מג)

תיקון קוראים:

והיו על־אהרן ועל־בניו בבאם׀ אל־אהל מועד או בגשתם אל־המזבח לשרת בקדש ולא־ישאו עון ומתו חקת עולם לו ולזרעו אחריו: ס (שמות פרק כח פסוק מג)
וִיהוֹן עַל אַהֲרֹן וְעַל בְּנוֹהִי בְּמֵיעַלהוֹן לְמַשׁכַּן זִמנָא אוֹ בְמִקרַבהוֹן לְמַדבְּחָא לְשַׁמָשָׁא בְקֻדשָׁא וְלָא יְקַבְּלוּן חוֹבָא וְלָא יְמוּתוּן קְיָם עָלַם לֵיהּ וְלִבנוֹהִי בָתְרוֹהִי :

על - אהרן - ה': ראה לעיל , לה. אל - המזבח - ט': *שמ' כח , מג; ל , כ; מ , לב; וי' א , טו; ב , ח; ט , ז , ח; טז , יח; במ' ה , כה. ולא - ישאו - ד': שמ' כח , מג; וי' כב , ט; יח' לד , כט; לט , י. ומתו - ח' (בקמץ): בר' לג , יג; שמ' ט , יט; כח , מג; במ' ד , טו , כ; דב' יז , ה; כב , כד; עמ' ו , ט. ומתו - ז' (בתורה , בקמץ): בר' לג , יג; שמ' ט , יט; כח , מג; במ' ד , טו , כ; דב' יז , ה; כב , כד.

על - אהרן - ה'; אל - המזבח - ט'; ומתו - ח'.

והיו כל הבגדים האלה על אהרן - הראויין לו , ועל בניו - האמורים בהם. בבאם אל אהל מועד - להיכל , וכן למשכן. ומתו - הא למדת , שהמשמש מחוסר בגדים במיתה (ראה סנה' פג , א). חקת עולם לו - כל מקום שנאמר 'חקה' [הוא גזירה מיד ולדורות] , לעכב (ראה מנחות יט , א).

בבאם - להקטיר או להעלות הנרות.

"ולא ימות" (לעיל , לה) - מכלל 'לאו' אתה שומע 'הן': אם יהיו עליו לא יתחייב מיתה; הא אם יכנס מחוסר אחד מן הבגדים הללו , חייב מיתה; לשון רבנו שלמה. ואינו נכון בעיני; שהיה לו לכתוב פסוק זה לאחר שיזכיר כל שמנה בגדים , ולמה הזכיר זה בשלשה בגדים: חשן ואפוד ומעיל , קודם שיזכיר ציץ וכתנת , מצנפת ואבנט ומכנסים?! וכן אמר "ובצאתו ולא ימות" (שם) - ואין ביציאה עבודה שיתחייב עליה משום מחוסר בגדים!? וכן והיו על אהרן ועל בניו - כתב רבנו שלמה: והיו כל הבגדים האלה על אהרן ועל בניו - הראויין לו והאמורין בהם; ומתו - הא למדת , שהמשמש מחוסר בגדים חייב מיתה. וכן נראה זה בדרך הפשט. אבל לפי העולה מן הסוגיות שבגמרא אין דעת רבותינו כן , אבל אצלם המצוה הזאת שוה בכולם , באהרן ובבניו , והיא על המכנסים , והעונש גם כן בהם; כי צוה בעשיה: "ועשה להם מכנסי בד" (לעיל , מב) , וצוה על הלבישה: והיו על אהרן ועל בניו; כי בשאר הבגדים צוה למעלה בעשיתן (פס' ב ואי') , וצוה בלבישה: "והלבשת אותם את אהרן אחיך ואת בניו אתו" (לעיל , מא). אם כן הצוָאה הזו כולה על המכנסים , ועליהן יהיה הענש. למדנו זה ממה שאמרו בסנהדרין (פג , ב) וב'שחיטת קדשים' (זבחים יז , ב): מחוסר בגדים ששימש , מנא לן דבמיתה? אמר רבי אבהו , אמר רבי יוחנן , ומטו בה משמיה דרבי אלעזר ברבי שמעון: "וחגרת אותם אבנט... וחבשת להם מגבעות והיתה להם כהנה לחקת עולם" (שמ' כט , ט) - בזמן שבגדיהם עליהם כהונתם עליהם , אין בגדיהם עליהם אין כהונתם עליהם , והוו להו זרים; ואמר מר: זר ששימש - במיתה. ואם היה הכתוב הזה אצלם בכל הבגדים , הנה בכאן עונש מפורש למחוסר בגדים , כמאמר הרב; אבל הוא במכנסים בלבד , והכתוב האחר - בשאר הבגדים , ולא הוזכרו שם המכנסים. והראיה על דעתם , שלא הזכיר למטה בסדר הלבישה מכנסים כלל (ראה שמ' כט , ח - ט) , כי בעבור שענש עליהם בכאן , אין צורך לחזור ולהזכירם , כי בידוע שילבישם. ומה שאמר למעלה "ונשמע קולו בבואו אל הקדש ולא ימות" (לעיל , לה) - הוא על דעתי ביאור למצות הפעמונים (ראה לעיל , לג - לד); כי מפני שאין בהם צורך בלבישה , ואין דרך הנכבדים לעשות להם כן , לכך אמר כי צוה בהם בעבור שישָמע קולו בבואו בקדש , ויכנס לפני אדוניו כאלו ברשות; כי הבא בהיכל מלך פתאום חייב מיתה בטכסיסי המלכות , כענין אחשורוש (ראה אס' ד , יא). וירמוז למה שאמרו במסכת יומא , ירושלמי (א , ה [לט , א]): "וכל אדם לא יהיה באהל מועד" (וי' טז , יז) - אפילו אותן שכתוב בהן "ודמות פניהם פני אדם" (יח' א , י) לא יהיו באוהל מועד. על כן צוה להשמיע קולו , כמי שיקרא 'הוציאו כל איש מעלי' (ע"פ בר' מה , א) , ויבא לעבוד את המלך ביחוד; וכן "בצאתו" (לעיל , לה) - לצאת ברשות , ושיִוָדע הדבר , כדי שיוכלו משרתי המלך לשוב לפניו. וב'פירקי היכלות' (ראה או"מ ע' 122 ) יִוָדע זה הענין; והנה הטעם , שלא יפגעו בו מלאכי אלהים. והזכיר זה בכהן גדול - למעלתו , וזה טעם "לפני יי'" (לעיל , לה): כי העובד לפניו , ראוי שתשרה שכינתו בעבודתו לפניו , "כי מלאך יי' צבאות הוא" (מל' ב , ז); כי ההדיוטים יכנסו בהיכל להקטיר ולהיטיב. וראיתי במדרש 'ואלה שמות רבא' (לח , ח) באבני חשן , מה טעם שיהא הקדוש ברוך הוא מסתכל בהם , בבגדי הכהן , בכניסתו ביום הכפורים , ונזכר לזכות השבטים: רבי יהושע בשם רבי לוי: משל לבן מלכים , שהיה פדגוג נכנס אצלו , מלמד על בנו סניגוריא , והיה מתירא מן העומדים עליו שמא יפגעו בו; מה עשה? הלבישו פורפירא שלו , שיהיו רואין אותו ומתייראין ממנו. כך אהרן , היה נכנס בכל עת לבית קדש הקדשים , ואלו (ואלולי) זכיות הרבה שהיו נכנסות עמו ומסייעות אותו , לא היה יכול להכנס. למה? שהיו מלאכי השרת שם. מה עשה הקדוש ברוך הוא? נתן לו מדמות לבושי הקדש , שנאמר "וילבש צדקה כשריון" (יש' נט , יז). עד כאן אגדה זו. ואעפ"י שלא היה נכנס לפני ולפנים בבגדים אלו , אף באהל מועד , הוצרך לכך ביום הכפורים , שהרי כתוב "וכל אדם לא יהיה באהל מועד" (וי' טז , יז).

והיו על אהרן ועל בניו בבאם אל אהל מועד - לכבוד השם יתעלה. או בגשתם אל המזבח - לעבוד עבודה; שאם עבדו בזולת זה האופן , חייבין מיתה בידי שמים (ראה סנה' פג , ב). (התועלות לשמ' כז , כ - כח , מג , בקובץ תועלות לרלב"ג).
ריכוז קישורים