(שלוש
תועלות
לפרשת
'כי
תשא'
,
חלק
שלישי:
שמ'
ל
,
כב
-
לג)
התועלת
הרביעי
הוא
במצות
,
והוא
מה
שצוה
למשוח
כהנים
גדולים
ומשוּחַ
מלחמה
ומלכים
בשמן
המשחה
שעשה
משה
,
שנאמר
"שמן
משחת
קדש
יהיה
זה
לי
לדורותיכם"
(שמ'
ל
,
לא).
ולפי
שזאת
המשיחה
היתה
להעיר
על
עוצם
מעלת
הנמשח
,
הנה
לא
היתה
כי
אם
למלכי
בית
דוד
לבד
,
כי
להם
לבדם
נתנה
המלוכה;
ולפי
שכבר
נתקדשו
כולם
כאשר
נמשח
דוד
,
הנה
לא
תהיה
לזרע
דוד
אלא
כשהיה
שם
מחלקת.
וכבר
בארנו
אופן
עשייתו
אצל
באור
דיני
זאת
הפרשה
(שמ'
ל
,
כג
-
ל).
והתועלת
בזאת
המצוה
הוא
לישב
בַּנפש
מעלת
הנמשח
,
לְמה
שהיה
בזה
השמן
מהפלגת
טוּב
הריח
ולפי
שהיה
נעשה
על
ידי
משה
רבינו
,
אדון
כל
הנביאים.
ואולם
זאת
המשיחה
לא
היתה
למשוח
כל
הנמשח
-
כמו
שבארנו
במה
שקדם
(שמ'
כט
,
ז)
-
והנה
היתה
בכהן
,
שהיה
יוצק
על
ראשו
שמן
המשחה
ומושח
ממנו
על
גבי
עיניו
כמו
'כי'
יוָנית
,
שהוא
כצורת
הציץ
,
שהיה
חצי
עגול;
ובמלך
-
כצורת
נזר.
וכבר
התבאר
מדברי
התורה
(ראה
פירושו
לשמ'
ל
,
כה
-
ל)
,
שזאת
המשיחה
תהיה
לכהן
גדול
ולמשוּחַ
מלחמה.
ונתבאר
בספר
שמואל
(ש"א
טז
,
יג)
ומלכים
(מ"א
א
,
לט)
,
שהיא
תהיה
למלכי
בית
דוד
לבד
,
כשיביא
ההכרח
אל
זה;
רוצה
לומר
,
כשהיה
שם
מחלוקת
,
כמו
הענין
במשיחת
שלמה
מפני
מחלוקת
אדוניה.
כבר
נתבאר
זה
כולו
בראשון
מכרתות
(ה
,
ב).
ואולם
משיחת
כהן
הדיוט
לא
היתה
אלא
לפי
שעה
,
כי
במשיחה
ההיא
נתקדשו
כל
הבאים
אחריהם
להיות
כהנים;
ולזה
קראה
התורה
הכהן
הגדול
'כהן
משיח'
(ראה
וי'
ד
,
ג
ועוד)
,
כי
הוא
לבדו
ימָשח
בשמן
המשחה;
וכן
הענין
ב'משוח
מלחמה'.
ואולם
משיחת
כלי
בית
המקדש
לא
היתה
גם
כן
אלא
לפי
שעה
,
כי
הם
מתקדשים
כאשר
ישרתו
בם
בקדש
(ראה
במ'
ד
,
יב)
,
כמו
שבארנו
(שמ'
ל
,
לב
-
לג);
ואולם
נמשחו
בראשונה
-
לישב
בלב
ישראל
מעלת
המשכן
וכליו.
כבר
נתבאר
זה
בראשון
מיומא
(יב
,
ב).
התועלת
החמישי
והששי
הוא
במצות
,
והוא
מה
שהזהיר
שלא
לעשות
במתכונת
שמן
המשחה
,
שנאמר
"ובמתכנתו
לא
תעשו
כמוהו"
(שמ'
ל
,
לב)
,
ואם
עשה
-
חייב
כרת
,
אם
עשה
זה
במזיד;
והוא
שיעשה
כמעשה
הזה
ובשקל
הזה
,
רוצה
לומר:
לפי
יחס
זאת
ההרכבה.
כבר
נתבאר
זה
בראשון
מכרתות
(ה
,
א
-
ב).
והנה
התועלת
בזאת
האזהרה
הוא
,
כי
זה
הוא
ממה
שיביא
להקל
במעלת
שמן
המשחה
,
לרוב
הִמצאוֹ
אצל
האנשים.
ולזאת
הסבה
בעינה
הזהיר
שלא
לסוך
ממנו
על
בשר
אדם
,
אי
זה
שיהיה
,
שנאמר
"על
בשר
אדם
לא
ייסך"
(שמ'
ל
,
לב)
-
לקדושה
נִתן
ולא
לסיכה;
ואם
נתן
ממנו
על
אדם
שאינו
זר
אצלו
,
כמו
הכהן
הנמשח
והמלך
הנמשח
-
אינו
חייב
כרת
,
כי
הם
אינם
זרים
אצלו;
אבל
בזולתם
הוא
בכרת
,
בין
שסך
בין
שנתן
ממנו
עליו
,
רוצה
לומר:
על
גופו
,
לא
על
בגדיו
,
שנאמר
"ואשר
יתן
ממנו
על
זר"
(שמ'
ל
,
לג).
ואינו
חייב
כרת
אלא
על
השמן
שעשה
משה
,
שנאמר
"ממנו"
(שם)
,
והוא
שב
אל
מה
שאמר
"שמן
משחת
קדש
יהיה
זה
לי
לדורותיכם"
(שם
,
לא).
וכבר
נתבאר
זה
בראשון
מכרתות
(ה
,
א;
ו
,
ב
-
ז
,
א).