תנ"ך - ואתה
קח־לך
בשמים
ראש
מר־דרור
חמש
מאות
וקנמן־בשם
מחציתו
חמשים
ומאתים
וקנה־בשם
חמשים
ומאתים:
יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת
עוד...(לדוגמה לחיצה על "תיקון קוראים" תפתח את הפרק בתצורת "תיקון קוראים" - טקסט עם ניקוד וטעמים ולצידו טקסט ללא ניקוד וטעמים בפונט סת"ם. לחיצה על אחד מהפרשנים תפתח את הפרק עם טקסט, ניקוד וטעמים ולצידו הפירוש של אותו פרשן וכו')
וְאַתָּ֣ה
קַח־לְךָ֘
בְּשָׂמִ֣ים
רֹאשׁ֒
מָר־דְּרוֹר֙
חֲמֵ֣שׁ
מֵא֔וֹת
וְקִנְּמָן־בֶּ֥שֶׂם
מַחֲצִית֖וֹ
חֲמִשִּׁ֣ים
וּמָאתָ֑יִם
וּקְנֵה־בֹ֖שֶׂם
חֲמִשִּׁ֥ים
וּמָאתָֽיִם:
(שמות פרק ל פסוק כג)
וְאַתָּה
קַח־לְךָ
בְּשָׂמִים
רֹאשׁ
מָר־דְּרוֹר
חֲמֵשׁ
מֵאוֹת
וְקִנְּמָן־בֶּשֶׂם
מַחֲצִיתוֹ
חֲמִשִּׁים
וּמָאתָיִם
וּקְנֵה־בֹשֶׂם
חֲמִשִּׁים
וּמָאתָיִם:
(שמות פרק ל פסוק כג)
ואתה
קח־לך
בשמים
ראש
מר־דרור
חמש
מאות
וקנמן־בשם
מחציתו
חמשים
ומאתים
וקנה־בשם
חמשים
ומאתים:
(שמות פרק ל פסוק כג)
ואתה
קח־לך
בשמים
ראש
מר־דרור
חמש
מאות
וקנמן־בשם
מחציתו
חמשים
ומאתים
וקנה־בשם
חמשים
ומאתים:
(שמות פרק ל פסוק כג)
וְאַתּ
סַב
לָך
בֻּסמִין
רֵישָׁא
מוֹרָא
דַכיָא
מַתקַל
חֲמֵישׁ
מְאָה
וְקִנְמָן
בְּסַם
פַּלגוּתֵיהּ
מַתקַל
מָאתַן
וְחַמשִׁין
וּקנֵי
בֻסמָא
מַתקַל
מָאתַן
וְחַמשִׁין
:
וקנמן
-
ל'
מחלפ';
בשם
-
ל'.
בשמים
ראש
-
חשובים.
וקנמון
בשם
-
לפי
שהקנמון
קליפת
עץ
הוא
,
יש
שהוא
טוב
ויש
בו
ריח
וטעם
,
ויש
שאינו
אלא
כעץ.
לכך
הוצרך
לכתוב:
קנמון
בשם
-
מן
הטוב.
מחציתו
חמשים
ומאתים
-
מחצית
הבאתו
תהא
חמשים
ומאתים;
נמצא
כולו
חמש
מאות
,
כמו
שיעור
מר
דרור.
אם
כן
למה
נאמרו
בו
חצאין?
גזרת
הכתוב
היא
להביאו
לחצאין
,
להרבות
בו
שני
הכרעות
,
שאין
שוקלין
עין
בעין.
וכך
שנויה
בברייתא
(כריתות
ה
,
א).
וקנה
בשם
-
קנה
של
בשם;
לפי
שיש
קנים
שאינן
של
בשם
,
הוצרך
לומר
קנה
בשם.
חמשים
ומאתים
-
סך
כולו.
בשמים
ראש
-
חשובים
,
כדכתיב
"עם
כל
ראשי
בשמים"
(שה"ש
ד
,
יד).
ונראה
בעיני
,
כי
'בשמים'
-
גידולי
אילנות
,
כדכתיב
"הפיחי
גני
יזלו
בשמיו"
(שם
,
טז)
,
אבל
בשמים
ראש
-
מיני
שרף
אילן
,
או
דברים
שמוציאין
מן
הקרקע.
מר
דרור
-
חשוב
,
וכן
"מור
עובר"
(שה"ש
ה
,
ה)
-
חשוב
בכל
סוחרי
מדינות.
ומחציתו
-
מפורש
בכריתות
(ה
,
א).
ואתה
קח
לך
-
יש
אומרים
,
כי
הבשמים
והסמים
(ראה
להלן
,
לד)
-
משה
הוציאם;
והכתוב
אמר
שהנשיאים
הביאום
(ראה
שמ'
לה
,
כז
-
כח)!
וטעם
ואתה
קח
לך
-
שלא
יפקידם
ביד
אחר;
או
שיבקשם
ויקחם
מכל
אשר
נמצא
אתו
(ע"פ
שמ'
לה
,
כג).
בשמים
ראש
-
שהוא
כל
בושם
ראש
לבשמים.
או
טעמו
כמו
"עם
כל
ראשי
בשמים"
(שה"ש
ד
,
יד).
מר
דרור
-
אמר
הגאון
(רס"ג
תורה):
'מוּשְך';
ועדותו:
"צרור
המור"
(שה"ש
א
,
יג).
רק
מה
יעשה
בפסוק
"אריתי
מורי"
(שה"ש
ה
,
א)
-
והנה
הוא
מלוקט
,
ואין
המוּשך
כן?
גם
"וידי
נטפו
מור"
(שם
,
ה)?
ורבי
יהודה
בן
בלעם
הספרדי
אמר
,
כי
מור
יתפרש
לשני
פירושים.
ולפי
דעתי
,
שהוא
כמשמעו
בלשון
קדר
וכן
בלשון
רומי.
ונבחר
,
כי
הוא
יעמיד
הכלי
והבגד
,
ולא
ירקב.
וטעם
דרור
-
כמו
"וקראתם
דרור
בארץ"
(וי'
כה
,
י)
-
שלא
יעבד.
וקנמון
בשם
-
אמר
הגאון
,
שהוא
עץ
רטוב.
וקנה
בשם
-
ידוע
,
שהוא
"קנה"
(שה"ש
ד
,
יד).
ואתה.
קח
לך
-
כדרך
"לך
לך"
(בר'
יב
,
א);
"וקחו
לכם
צאן"
(שמ'
יב
,
כא).
ועל
דרך
הפשט
,
כמוהו
"עשה
לך
שרף"
(במ'
כא
,
ח)
,
גם
"פסל
לך"
(שמ'
לד
,
א);
כי
כן
דרך
הלשון.
ומלת
מור
-
קשה.
והגאון
תרגמה
(רס"ג
תר"ת)
'מוסך'.
והנה
אינו
מעצים
,
אע"פ
שיש
לו
ריח
טוב.
אולי
בעבור
זה
הפרידו
הכתוב
מהבשמים
,
כי
כתוב
"אריתי
מורי
עם
בשמי"
(שה"ש
ה
,
א)
,
והנה
הוא
מלוקט.
ואומרים
המביאים
אותו
,
כי
הוא
נעשה
בגרון
הצבי.
והנה
כתוב
"וידי
נטפו
מור"
(שם
,
ה);
אולי
כן
הוא
בהיותו
לח.
וטעם
בשמים
ראש
-
שיוקח
הראש
מכל
בשם
,
כי
הוא
הנכבד
מהנשאר
באחרונה.
ואחר
שקנמון
-
בשם
,
מה
טעם
להזכירו?
אולי
שיהיה
מהנבחר
,
גם
כן
ה'קנה'.
וקדמונינו
אמרו
(כריתות
ה
,
א)
,
כי
משקל
הכל
שוה
,
וככה
נקבל;
רק
לא
ידענו
טעם
,
למה
הזכיר
מחציתו.
וטעם
החצאין
לא
אבין
,
כי
אין
מנהג
בכל
ארץ
ישמעאל
להוסיף
על
כל
דבר
שישקול
אפילו
במשקל
חרדל
,
ואף
כי
בכל
מעשה
רוקח.
בשמים
ראש
-
לפי
שאמר
"בשמים
לשמן
המשחה"
(שמ'
כה
,
ו)
,
פירש
הבשמים
עתה
וסכום
חשבונם.
בשמים
ראש
-
ראשי
בשמים;
כדכתיב
"עם
כל
ראשי
בשמים"
(שה"ש
ד
,
יד)
,
וכדכתיב
"ראשית
שמנים
ימשחו"
(עמ'
ו
,
ו).
ויש
לפרש
ראש
-
חשבון;
כמו
"כי
תשא
את
ראש"
(לעיל
,
יב)
,
דמתרגמינן
"ארי
תקבל
ית
חושבן"
(ת"א):
שיקחם
לפי
חשבון
שהוא
מונה
והולך.
מר
דרור
חמש
מאות
-
הסכימו
המפרשים
(ראה
רס"ג)
והרב
רבי
משה
מכללם
(מש"ת
כלי
המקדש
א
,
ב)
,
כי
המור
הוא
הנקרא
'מוסך'.
ורבי
אברהם
(בפירוש
ב
,
הארוך)
השיב
,
כי
איננו
בֹּשֶׂם
אעפ"י
שריחו
טוב;
ואולי
בעבור
זה
הפרידו
הכתוב
מן
הבשמים.
והוא
הִקְשָה
,
כי
כתוב
"אריתי
מורי"
(שה"ש
ה
,
א)
,
שהוא
דבר
מלוקט
-
ואומרים
המביאים
אותו
כי
הוא
נעשה
בגרון
הצבי!?
ועוד
,
מן
הכתוב
"וידי
נטפו
מור"
(שם
,
ה);
ואולי
כן
הוא
בהיותו
לח.
ויתכן
שיאמר
"אריתי"
בעבור
כי
הוא
דם
נצרר
בבטן
החיה
הדומה
לצבי
הידועה
בארץ
הודו
,
ובלכתה
בין
השיחים
בימי
החום
הגדול
מגרדת
בנפח
ההוא
,
והדם
יוצא
צרור
,
ולוקטים
אותו
מן
האחו;
ואמר
"וידי
נטפו
מור"
,
כי
הכתוב
ידמה
ריחו
כאלו
ידיו
תטפנה
בריח
ההוא
נטפי
מים.
ואחרים
אמרו:
איך
יכנס
בקטרת
ובשמן
הקדש
דם
חיה
טמאה?
גם
זו
אינה
קושיא
,
כי
הלחות
ההוא
הנאסף
בה
מרוב
הדם
ויזוב
ממנה
בחייה
,
אין
בו
לא
טומאה
ולא
מיאוס.
ופירשו
(ראה
רס"ג
וראב"ע
בפירוש
א
,
הקצר)
דרור
-
מלשון
"וקראתם
דרור"
(וי'
כה
,
י)
,
שיהיה
חפשי
מן
הזיוף
והתערובת.
ואולי
נֹאמר
,
שהצריך
הכתוב
להיותו
חפשי
,
לומר
שיוקח
מן
הצבי
ההוא
בהיותו
חפשי
,
מתהלך
בין
ערוגות
הבשמים
ומתענג
כרצונו;
כי
כאשר
ילָכד
ויעמד
ברשות
אדם
,
לא
יעשה
מור
כי
אם
מעט
,
ואיננו
מבושם;
וזה
דבר
ברור.
ועם
כל
זה
,
הנראה
אלי
מדברי
רבותינו
שאין
המור
'מוסך'
,
שכן
אמרו
במדרש
'חזית'
(שה"ר
ד
,
כט):
"מור"
-
'אינמרנון';
וה'מוסך'
אף
בלשון
חכמים
כך
שמו
,
'מוסך'
,
כמו
שאמרו
בברכות
(מג
,
א):
חוץ
ממוסך
,
מפני
שהוא
מין
חיה;
וכן
שם
בירושלמי
(ברכות
ו
,
ו
[י
,
ד]):
בר
ממוסכין;
וכתב
בעל
'הערוך'
('מסק')
,
כי
גם
כן
שמו
בלשון
יון.
ועוד
אמרו
שם
במדרש
'חזית'
(שה"ר
א
,
נח):
"צרור
המור
דודי
לי"
(שה"ש
א
,
יג)
-
זה
אברהם;
מה
המור
הזה
ראש
לכל
מיני
בשמים
,
כך
אברהם
ראש
לכל
הצדיקים;
מה
המור
הזה
אין
מפיח
אלא
באוּר
,
כך
אברהם
לא
נודעו
מעשיו
עד
שהושלך
לכבשן
האש;
ומה
המור
הזה
כל
מי
שלוקטו
ידיו
מתמרמרות
,
כך
אברהם
ממרמר
עצמו
ומסגף
עצמו
ביסורין.
והנה
המוסך
ריחו
מפיח
בלא
אוּר!
ועוד
שנינו
(משנה
מקואות
ט
,
ה):
אלו
חוצצין
בכלים:
הזפת
והמור
וכו'
על
המרדעת;
רבן
שמעון
בן
גמליאל
אומר:
עד
כאיסר
האיטלקי;
וקתני
(שם
,
ז):
זה
הכלל:
כל
המקפיד
עליו
-
חוצץ
,
וכל
שאינו
מקפיד
עליו
אינו
חוצץ.
ואין
המוסך
דבר
נדבק
כזפת
שיָחוֹץ
,
ואם
שמא
מתקנין
אותו
בענין
שידבק
בכלים
,
אינו
מקפיד
עליו
שיחוץ
אפילו
על
המרדעת!
ותרגום
"מור
ואהלות
קציעות
כל
בגדותיך"
(תה'
מה
,
ט):
"מירא
ואקסי
לאווין
וקציעתא"
(ת"י).
והקרוב
,
שהוא
הנקרא
כן
בלשון
ערבי
'מור'
,
שיש
ממנו
מינין:
'מור'
,
'אחמר'
ו'אביץ'
,
ובו
מקטרין
וריחו
מפיח
באוּר
ביותר.
והנה
הלשונות
עברית
וארמית
וגם
הערבית
שוות
בו;
ובלשון
אגדה
(שה"ר
ד
,
יד)
פרסית
או
יונית
נקרא
'אנמרנון'
,
קרוב
לזה
,
וגם
בלשון
רומיים
נקרא
'מירא'.
ולהשואת
הלשונות
בו
נראה
שהוא
המין
ההוא
,
והוא
יחשב
בסמים.
ומה
שאמרו
(מגילה
י
,
ב)
שהוא
'ראש
לכל
הבשמים'
-
שהזכירתו
תורה
בראשם
,
או
שהוא
בהקטרות
משובח
מכולם.
ואיפשר
שימצא
עוד
במיניו
בעל
ריח
מבושם
ביותר
,
והוא
הנקרא
דרור
,
והלוקטו
לזה
ידיו
מתמרמרות
-
שהוא
מר
כלענה.
ושנו
ב'ספרא'
(תו"כ
ויקרא
פרשתא
יב
חובה
פרק
כב
,
ז):
דברים
שאי
אפשר
לדעתן
,
כגון
המערב
מים
ביין
,
קומוס
במור
-
כי
זה
מזייפין
אותו
בקומוס
הנקרא
'צמג
אל
ערבי'
,
שהוא
נדמה
לו;
ולכך
אמר:
מר
דרור
,
שיהיה
נקי
מן
הזיוף
שמזייפין
אותו
תמיד.
ויתכן
כי
לשון
דרור
בכל
מקום
-
נקיוּת
,
וכן
"וקראתם
דרור
בארץ
לכל
יושביה"
(וי'
כה
,
י)
,
שיהיו
כל
בעלי
הארץ
נקיים
מעבדות
ומכל
שעבוד
בגופם
ובארצותם
,
כלשון
"ובעל
השור
נקי"
(שמ'
כא
,
כח).
ומה
שאמר
הכתוב
"וידי
נטפו
מור
ואצבעותי
מור
עובר"
(שה"ש
ה
,
ה)
-
יתכן
שיהיה
שיעורו:
'וידי
נטפו
שמן
מור';
כי
המנהג
לסוך
בו
גם
הידים
,
לעדן
ולרכך
אותם
,
כדכתיב
"ששה
חדשים
בשמן
המור"
(אס'
ב
,
יב);
ופירשו
בו
(מגילה
יג
,
א):
שמן
זית
שלא
הביא
שליש
,
מפני
שמשיר
את
השער
ומעדן
את
הבשר.
והענין
,
כי
השמן
הזה
מתקנין
אותו
במור
,
ונקרא
כן.
וזה
טעם
"נטפו".
ואני
סבור
שהוא
'אינמרנון'
המוזכר
במדרש
,
שכך
קורין
בירושלמי
(דמאי
א
,
ג
[כב
,
ב])
שמן
ורד:
'ורדינון';
וכן
דרך
השמות
בשמנים
בלשונות
הגוים.
גם
יתכן
שיוציאו
מן
המור
שמן
,
כאשר
נעשה
במצטכי
וזולתו
מן
הצמגים;
והנה
ראוי
לקרותו
מור
ו"שמן
המור"
(אס'
ב
,
יב).
וקנמון
בשם
מחציתו
-
לפי
שה
קנמון
קליפת
עץ
,
יש
שהוא
טוב
ויש
בו
ריח
וטעם
,
ויש
שאינו
אלא
כעץ
,
לכך
הוצרך
לומר:
קנמון
בשם
,
מן
הטוב;
לשון
רבנו
שלמה.
והרב
רבי
משה
(מש"ת
כלי
המקדש
ב
,
ד)
אמר
שהוא
'קשר
סליכה'
,
ואחרים
(ראה
רס"ג
וראב"ע
בפירוש
א
,
הקצר)
אומרים
שהוא
העץ
הטוב
הנקרא
'עוד
טייב'.
ואינו
כדברי
כולם
,
שהרי
אמרו
בבראשית
רבא
(סה
,
יז)
ובמדרש
'חזית'
(שה"ר
ד
,
כט):
קנמון
היה
גדל
בארץ
ישראל
,
והיו
עזים
וצבאים
אוכלים
ממנו
-
והנה
הוא
כעשב
השדה
,
ירעו
אותו
הצאן.
ולפי
דעתי
הוא
התבן
המבושם
הנקרא
בערבי
'אידכר'
,
ובלשון
רומיים
'אשקיננט'
,
והוא
בושם
חשוב
,
[והוא
בלעז
'סאייקא
דמיקא'
,
]
והוא
מרעה
לגמלים
במקומו.
ורבנו
בעל
ה'הלכות'
(רי"ף)
כתב
בפסחים
(כה
,
ב):
כגון
קנמון
וסנבל
שדומין
לתבן.
וה"קדה"
(להלן
,
כד)
ידועה
מלשון
הארמית
שהיא
קציעה
(ראה
ירוש'
יומא
ד
,
ה
[מא
,
ד])
,
וכן
בערבי.
בשמים
ראש
-
ענינו
כמו
"ראשי
בשמים"
(שה"ש
ד
,
יד)
,
והרצון
בו:
המשובחים.
מר
דרור
חמש
מאות
-
רוצה
לומר:
משקל
חמש
מאות
שקלים
,
כמו
שאמר
בסוף
"וקדה
חמש
מאות
בשקל
הקדש"
(להלן
,
כד).
וקנמן
בשם
-
הוא
הקנמון
(ראה
כריתות
ו
,
א);
ואולי
אמר
בשם
לפי
שיש
ממנו
שאינו
בֹּשׂם.
וראוי
שתדע
,
כי
מקנמון
בשם
היה
שם
גם
כן
חמש
מאות
שקלים;
וזה
,
שאם
היתה
כונת
התורה
שלא
יקחו
ממנו
כי
אם
מאתים
וחמשים
שקלים
,
היה
ראוי
שיאמר
'וקנמן
בשם
מחציתו'
-
רוצה
לומר:
מחצית
החמש
מאות
,
או
'וקנמן
בשם
חמשים
ומאתים';
ולזה
הוא
מבואר
,
שהרצון
באמרו
וקנמן
בשם
מחציתו
חמשים
ומאתים
-
שיהיה
מחצית
מה
שיקחו
ממנו
מאתים
וחמשים
שקלים.
והנה
רצתה
התורה
שישקל
הקנמון
בשם
בשני
פעמים
,
כדי
שיהיה
משקלו
נוסף
מעט
על
משקל
המר
דרור
וה"קדה"
(להלן
,
כד)
,
כי
יהיו
בו
שתי
הכרעות
(ראה
כריתות
ה
,
א).
וזה
כולו
מחכמת
התורה
בזאת
ההרכבה
,
שתהיה
באופן
היותר
שלם
אל
מה
שכוון
בה
מטוּב
הריח
והקיום;
ולא
נוכל
לעמוד
על
אופן
החכמה
בזאת
ההרכבה
מצד
קצורנו
בידיעת
טבעי
הדברים
וידיעת
טבע
הנמזג
מהם
,
ומצד
קצורנו
בידיעת
מה
שכיונה
בו
התורה
בזאת
ההרכבה.
וקנה
בשם
-
הוא
ה"קנה"
(שה"ש
ד
,
יד)
,
אלא
שיש
ממנו
שאינו
בּשם;
וממנו
ילקח
משקל
חמשים
ומאתים
שקלים.