תנ"ך - ויהי ברדת משה מהר סיני ושני לחת העדת ביד־משה ברדתו מן־ההר ומשה לא־ידע כי קרן עור פניו בדברו אתו:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

וַיְהִ֗י בְּרֶ֤דֶת מֹשֶׁה֙ מֵהַ֣ר סִינַ֔י וּשְׁנֵ֨י לֻחֹ֤ת הָֽעֵדֻת֙ בְּיַד־מֹשֶׁ֔ה בְּרִדְתּ֖וֹ מִן־הָהָ֑ר וּמֹשֶׁ֣ה לֹֽא־יָדַ֗ע כִּ֥י קָרַ֛ן ע֥וֹר פָּנָ֖יו בְּדַבְּר֥וֹ אִתּֽוֹ: (שמות פרק לד פסוק כט)

טקסט וניקוד:

וַיְהִי בְּרֶדֶת מֹשֶׁה מֵהַר סִינַי וּשְׁנֵי לֻחֹת הָעֵדֻת בְּיַד־מֹשֶׁה בְּרִדְתּוֹ מִן־הָהָר וּמֹשֶׁה לֹא־יָדַע כִּי קָרַן עוֹר פָּנָיו בְּדַבְּרוֹ אִתּוֹ: (שמות פרק לד פסוק כט)

טקסט בלבד:

ויהי ברדת משה מהר סיני ושני לחת העדת ביד־משה ברדתו מן־ההר ומשה לא־ידע כי קרן עור פניו בדברו אתו: (שמות פרק לד פסוק כט)

תיקון קוראים:

ויהי ברדת משה מהר סיני ושני לחת העדת ביד־משה ברדתו מן־ההר ומשה לא־ידע כי קרן עור פניו בדברו אתו: (שמות פרק לד פסוק כט)
וַהֲוָה כַּד נְחַת מֹשֶׁה מִטוּרָא דְסִינַי וּתרֵין לוּחֵי סָהֲדוּתָא בִּידָא דְמֹשֶׁה בְּמֵיחֲתֵיהּ מִן טוּרָא וּמֹשֶׁה לָא יְדַע אֲרֵי סְגִי זִיו יְקָרָא דְאַפּוֹהִי בְּמַלָלוּתֵיהּ עִמֵיהּ :

לחת העדת - ג': שמ' לא , יח; לב , טו; לד , כט. קרן - ג': שמ' לד , כט , ל , לה.

מהר סיני - ל'; ברדתו - ל'; קרן - ג'.

ויהי ברדת משה - כשהביא לוחות האחרונות ביום הכפורים. כי קרן - לשון 'קרנים' , שהאור מבהיק ובולט כמין קרן. ומהיכן זכה לקרני ההוד? רבותינו אמרו (תנח' כי תשא לז): מן המערה , שנתן הקדוש ברוך הוא ידו על פניו , שנאמר "ושכתי כפי" (שמ' לג , כב). [(תר"ש:) בדברו אתו במערה , כשעבר על פניו וקרא באזניו את המדות.]

כי קרן - לשון 'הוד' , וכמוהו "וקרנים (בנוסחנו: קרנים) מידו לו" (חב' ג , ד). והמדמהו ל"קרני ראם קרניו" (דב' לג , יז) אינו אלא שוטה. כי שתי מחלקות הם ברוב תיבות שבתורה; וגם מנחם (מחברת: 'קרן') כן פירש.

כי קרן עור פניו - כטעם "זוהר" (יח' ח , ב); וכן "וקרנים (בנוסחנו: קרנים) מידו לו" (חב' ג , ד).

ומשה לא ידע כי קרן עור פניו - בדבר השם עמו בעבוֹר הכבוד על פניו; על כן הזהירוּ כזוהר הרקיע (ע"פ דנ' יב , ג). ומלת קרן - מגזרת "וקרנים (בנוסחנו: קרנים) מידו לו" (חב' ג , ד) , כי כתוב "ונוגה כאור תהיה" (שם) , והנה "וקרנים מידו" - הטעם כפול , כמשפט. ישתחקו עצמות חוי הפושע , שאמר , כי בעבור שלא אכל לחם שבו פני משה יבשות כמו הקרן , וטעם "ויראו" (בנוסחנו: וייראו; להלן , ל) - שהיו פניו מכוערות. ואיך לא פקח עיניו זה המקולל? כי לא יירא האדם לגשת אל האדם , רק בעבור דבר פלא שהתחדש , שלא ראה כמוהו! ואין אדם שלא ראה פני המת , שלא יירא מגשת אליו. ועוד: אילו היה ככה , למה לא היה תמיד המסוה על פניו? ולמה היה מסיר אותו בדברו עם ישראל (ראה להלן , לב , לה)? והלא ראה , כי בהיותו בן מאה ועשרים שנה לא כהתה עינו ולא נס לחה (ראה דב' לד , ז) , ואף כי כאשר היה בן שמנים?!

קרן עור פניו - קרן הוא מענין זוהר , כמו "וקרנים (בנוסחנו: קרנים) מידו לו" (חב' ג , ד). והרצון בזה , שלעוצם התבודדות משה מעניני הגוף והיותו דבק עם השם יתעלה זה הזמן הארוך , שב זוהר השכל אל העור , שהוא מסך מבדיל - רוצה לומר: החמר - עד ששב משה כאלו הוא שכל פשוט , ולזה לא היה מרגיש בענינים הגופיים. ולפי שה'פָּנים' הוא שם יפול על הצורה , המשיל החמר לעור הפנים , כי הוא מחיצה ומסך לצורה האנושית מהשגת המושכלות , כמו שהתבאר במקומו .

והגיע למשה מחוֹזק ההתבודדות שקרן עור פניו - רוצה לומר , שהיה לו זוהר השכל גם בעת חשבו לדבר עם ישראל , עד שכבר היו באים לפניו ולא היה מרגיש בהם.
ריכוז קישורים