תנ"ך - ויעש את הכיור נחשת ואת כנו נחשת במראת הצבאת אשר צבאו פתח אהל מועד: ס

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

וַיַּ֗עַשׂ אֵ֚ת הַכִּיּ֣וֹר נְחֹ֔שֶׁת וְאֵ֖ת כַּנּ֣וֹ נְחֹ֑שֶׁת בְּמַרְאֹת֙ הַצֹּ֣בְאֹ֔ת אֲשֶׁ֣ר צָֽבְא֔וּ פֶּ֖תַח אֹ֥הֶל מוֹעֵֽד: ס (שמות פרק לח פסוק ח)

טקסט וניקוד:

וַיַּעַשׂ אֵת הַכִּיּוֹר נְחֹשֶׁת וְאֵת כַּנּוֹ נְחֹשֶׁת בְּמַרְאֹת הַצֹּבְאֹת אֲשֶׁר צָבְאוּ פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד: ס (שמות פרק לח פסוק ח)

טקסט בלבד:

ויעש את הכיור נחשת ואת כנו נחשת במראת הצבאת אשר צבאו פתח אהל מועד: ס (שמות פרק לח פסוק ח)

תיקון קוראים:

ויעש את הכיור נחשת ואת כנו נחשת במראת הצבאת אשר צבאו פתח אהל מועד: ס (שמות פרק לח פסוק ח)
וַעֲבַד יָת כִּיוֹרָא דִנחָשָׁא וְיָת בְּסִיסֵיהּ דִּנחָשָׁא בְּמֶחזְיָת נְשַׁיָא דְּאָתיָן לְצַלָאָה בִּתרַע מַשׁכַּן זִמנָא :

הכיור - ג' מלא בתורה (בלישנא): *שמ' ל , יח; לא , ט; לח , ח. (וכל נביאיה דכותיה בר מן ב' (חסר): מ"א ז , ל; מ"ב טז , יז). במראת - ד' , ב' חסר וב' מלא: *בר' מו , ב; *שמ' לח , ח; יח' ח , ג; מ , ב. הצבאת - ב' (אחד חסר ואחד מלא): שמ' לח , ח; ש"א ב , כב.

במראות ד' ב' מל' וב' חס' ויאמר אלהים לישראל במראת הלילה במראת הצבאת ותבא אתי ירושלמה במראות אלהים במראות אלהים הביאני.

הכיור - ג' מל' בתור'; במראת - ד'; הצבאת - ב'.

במראות הצובאות - בנות ישראל היו בידן מראות שרואות בהן כשהן מתקשטות , ואף אותן לא עכבו מלהביא לנדבת המשכן. והיה משה מואס בהן מפני שעשויין ליצר הרע; אמר לו הקדוש ברוך הוא: קבל , שאילו חביבין עלי מן הכל , שעל ידיהן העמידו הנשים הללו צבאות רבות במצרים; כשהיו בעליהן יגיעים בעבודת פרך בשדה , היו הולכות ומוליכות להן מאכל ומשתה ומאכילות אותם , ונוטלות המראות , וכל אחת רואה עצמה עם בעלה , ומשדלתו בדברים: אני נאה ממך; ומתוך כך מביאות אותם לידי תאוה ונזקקות להם , ומתעברות ויולדות שם , שנאמר "תחת התפוח עוררתיך" (שה"ש ח , ה); וזהו שנאמר: במראות הצובאות. ונעשה הכיור מהם , שהוא לשום שלום בין איש לאשתו , להשקות ממים שמתוכו את שקינא לה בעלה. ותדע לך שהן מראות ממש , שהרי נאמר "ונחשת התנופה שבעים ככר" וגו' (שמ' לח , כט) , "ויעש בה את אדני פתח אהל מועד" וגו' (שם , ל) , וכיור וכנו לא הוזכרו שם , למדת שלא היה נחשת של כיור מנחשת שאר התנופה; כך דרש רבי תנחומא (תנח' פקודי ט). אשר צבאו - להביא נדבתן; [וכן תרגם אונקלוס: "במחזית נשיא" , והוא תרגום של 'מראות'; ובלעז 'מירורויירש'. וכן מצינו בישעיה: "והגליונים" (יש' ג , כג) , ומתרגמינן: "ומחזייתא" (ת"י).]

במראות הצובאות - הבי"ת מקום מ"ם , כבי"ת "והנותר בבשר" (וי' ח , לב). וטעם הצֹבאות - החכמות שטוו החמשה הנזכרים (ראה שמ' לה , ו). או נשים באות תמיד להתפלל אל מקום האהל , ועזבו כל תאות העולם , על כן נתנו מראותם; כי אין עסק הנשים כי אם ליפות פניהן.

ובי"ת במראות - תחת מ"ם; כי נכון הוא בלשון הקדש , כמו "והנותר בבשר ובלחם" (וי' ח , לב); וככה בלשון ישמעאל. וטעם הצובאות - כי משפט כל הנשים להתייפות , לראות פניהם בכל בקר במראות נחשת או זכוכית לתקן הפארים שהם על ראשיהם , הם הנזכרים בספר ישעיהו (ג , כ); כי מנהג ישראל היה כמנהג ישמעאל עד היום; והנה היו בישראל עובדות השם , שסרו מתאות זה העולם , ונתנו מראותיהן נדבה כי אין להם צרך עוד להיות יפות , רק באות יום יום אל פתח אהל מועד להתפלל ולשמוע דברי המצות. וזהו אשר צבאו - כי היו רבות. ולא הזכיר הכתוב מדת הכיור כאשר הזכיר מדת הכיורים שעשה שלמה (מ"א ז , לח); רק נעשה בכל המראות שהביאו. והכַּן , שהוא המכונה (ראה שם , כז ואי') , לעולם הוא כמדת הכיור; כן המשפט.

במראות הצובאות - שהיה נתון בין אוהל מועד ובין המזבח (ראה שמ' ל , יח) , משוך מעט כלפי צפון (? ראה זבחים נט , א) , כדי שתראנה אותו הנשים הצבאות (ע"פ ש"א ב , כב) ויהא נזכר להנה , שמשם משקין הסוטות; כדכתיב "מים קדושים בכלי חרס" (לפנינו: חרש; במ' ה , יז) , ומתרגמינן: "מי כיור במאן דחסף" (ת"א); ונִוָסרו (ע"פ יח' כג , מח) במראות - במקום ראייתן. אורך אל עלי יהל , בנה משכן והאהל , למקדשך אותי נהל , ערלת לב היה מוהל , ואור פני מלכי ינהל , וצל לעשקי לא יהי נהל , אך יבוש ויבהל , בסיימי סדר 'ויקהל'.

במראות הצובאות - בנות ישראל היו בידן מראות , שרואות בהן כשהן מתקשטות , ואף אותן לא עכבו , והיה משה מואס בהן מפני שעשוין ליצר הרע; אמר לו הקדוש ברוך הוא: אלו חביבין מן הכל , שעל ידיהן העמידו הנשים צבאות רבות במצרים , וכו'; ונעשה הכיור מהן - שהוא לשׂוּם שלום בין איש לאשתו , להשקות מן המים שבו לאשה שקנא לה בעלה ונסתרה. לשון רבנו שלמה. והטעם במדרש הזה: שבכל מלאכת המשכן קבלו התכשיטין מן הנשים , כדכתיב "ויבאו האנשים על הנשים" (שמ' לה , כב) , והביאו "חח ונזם וטבעת וכומז" (שם) , והכומז כפי מדרשו (ראה שבת סד , א) יותר נמאס , אבל שם נתערבה כל הנדבה; אבל שיעשו כלי מיוחד מן התכשיט העשוי ליצר הרע - לא היה משה בוחר בכך , עד שנאמר לו כן מפי הגבורה. ולא ידעתי איך יתפרש לפי זה אשר צבאו פתח אהל מועד; ואולי יאמר , שהביאו הנשים הנדבה ההיא אל אהל משה שקראוֹ "אהל מועד" (שמ' לג , ז) , והוא עצמו קבל מהן על פי הַדִּבֵּר; כי אהל המשכן לא נעשה עדין. ואנקלוס תרגם: "דאתיאן לצלאה לתרע משכן זימנא" - נוטים דבריו לדברי רבי אברהם , שאמר (בפירוש ב , הארוך) , שהיו הנשים האלה עובדות השם , וסרו מתאות זה העולם ונתנו מראותיהן נדבה , ובאות בכל יום ויום אל פתח אהל מועד להתפלל ולשמוע דברי המצות. ויתכן עוד שנאמר בדרך הפשט , שעשה הכיור וכנו ממראות הנשים , אשר באו מהן צבא גדול ונאספו אל פתח אהל מועד לתת מראותיהן בנדבת לבן; והיה נחשת המראות נחושת קלל (ע"פ יח' א , ז) , ממורט (ע"פ מ"א ז , מה) ויפה מאד , ועל כן ייחדו אותו מתחלה לכלי הזה , והנשים בראותן כן נאספות ובאות צבאות צבאות לתת כולן מראותיהן , להעשות בהן כל הכיור וכנו. וגם נכון הוא שיתכוונו בכך מתחלה מפני ענין הסוטה , והן קבלו כן בשמחה , והתנדבו לתת בו כל מראותיהן.

ויעש את הכיור נחשת ואת כנו נחשת במראות הצובאות אשר צבאו פתח אהל מועד - הנה אלו המראות היו מנחשת , והיה מלוטש באופן שהיו רואות בהן תמונתן כמשפט המראה; והנשים ישתמשו בהן לקשט עצמן , לראות אם תקון ראשן הוא לפי הראוי . והוא מבואר שאלו המראות היו מנחשת מזוקק , כדי שישלם בו הרשם התמונה. וכבר נתקבצו צבא מהם להתנדב אלו המראות , לפי שלא היה להם נחשת אחֵר להשלים המלאכה; וזה מורה על הפלגת נדבת לבן להביא המצטרך לזאת המלאכה. ואולם אמר במראות הצובאות - כי תמונת הכיור וכנו עשה בנחשת ההוא , על צד מה שיאמר שהצורה היא בחומר; וזה הוא אחד מהדרכים שיאמר בהם שהדבר בדבר , כמו שזכר הפילוסוף ב'ספר השמע'. או תהיה אות הבי"ת תמורת מ"ם , והרצון בו , שהוא עשה הכיור וכנו ממראות הצובאות; וכבר מנו מזה המין בעלי הלשון הרבה.
ריכוז קישורים