תנ"ך - ויאמר משה אל־ה' בי אדני לא איש דברים אנכי גם מתמול גם משלשם גם מאז דברך אל־עבדך כי כבד־פה וכבד לשון אנכי:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

וַיֹּ֨אמֶר מֹשֶׁ֣ה אֶל־יְהוָה֘ בִּ֣י אֲדנָי֒ לֹא֩ אִ֨ישׁ דְּבָרִ֜ים אָנֹ֗כִי גַּ֤ם מִתְּמוֹל֙ גַּ֣ם מִשִּׁלְשֹׁ֔ם גַּ֛ם מֵאָ֥ז דַּבֶּרְךָ֖ אֶל־עַבְדֶּ֑ךָ כִּ֧י כְבַד־פֶּ֛ה וּכְבַ֥ד לָשׁ֖וֹן אָנֹֽכִי: (שמות פרק ד פסוק י)

טקסט וניקוד:

וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל־יְהוָה בִּי אֲדנָי לֹא אִישׁ דְּבָרִים אָנֹכִי גַּם מִתְּמוֹל גַּם מִשִּׁלְשֹׁם גַּם מֵאָז דַּבֶּרְךָ אֶל־עַבְדֶּךָ כִּי כְבַד־פֶּה וּכְבַד לָשׁוֹן אָנֹכִי: (שמות פרק ד פסוק י)

טקסט בלבד:

ויאמר משה אל־ה' בי אדני לא איש דברים אנכי גם מתמול גם משלשם גם מאז דברך אל־עבדך כי כבד־פה וכבד לשון אנכי: (שמות פרק ד פסוק י)

תיקון קוראים:

ויאמר משה אל־יהוה בי אדני לא איש דברים אנכי גם מתמול גם משלשם גם מאז דברך אל־עבדך כי כבד־פה וכבד לשון אנכי: (שמות פרק ד פסוק י)
וַאֲמַר מֹשֶׁה קֳדָם יְיָ בְּבָעוּ יְיָ לָא גְבַר דְּמִלוּל אֲנָא אַף מֵאֶתמָלִי אַף מִדְּקַמוֹהִי אַף מֵעִדָּן דְּמַלֵילתָּא עִם עַבדָּך אֲרֵי יַקִיר מַמלַל וְעַמִיק לִישָׁן אֲנָא :

גם - י"ב פסוקים 'גם גם גם' (בדילוגים קצרים): בר' כד , כה; לב , כ; מג , ח; שמ' ד , י; יב , לב; שו' ח , כב; ש"א כח , ו; יש' מח , ח; יר' יב , ו; כג , יא; קה' ט , ו; דה"א יא , ב. ויאמר משה אל - יי' - ה': שמ' ד , י; יט , כג; לג , יב; במ' יא , יא; יד , יג. בי אדני - ה' בקמץ: *שמ' ד , י , יג; יהו' ז , ח; שו' ו , טו; יג , ח. אדני - קל"ד (בלישנא , ללא צרוף שם הוויה): בר' יח , ג , כז , ל , לא , לב; יט , יח; כ , ד; שמ' ד , י , יג; ה , כב; טו , יז; לד , ט (פעמיים); במ' יד , יז; יהו' ז , ח; שו' ו , טו; יג , ח; מ"א ג , י , טו; כב , ו; מ"ב ז , ו; יט , כג; יש' ג , יז , יח; ד , ד; ו , א , ח , יא; ז , יד , כ; ח , ז; ט , ז , טז; י , יב; יא , יא; כא , ו , ח , טז; כח , ב; כט , יג; ל , כ; לז , כד; לח , יד , טז; מט , יד; יח' יח , כה , כט; כא , יד; לג , יז , כ; עמ' ה , טז; ז , ז , ח; ט , א; מי' א , ב; זכ' ט , ד; מל' א , יב , יד; תה' ב , ד; טז , ב; כב , לא; ל , ט; לה , יז , כב , כג; לז , יג; לח , י , טז , כג; לט , ח; מ , יח; מד , כד; נא , יז; נד , ו; נה , י; נז , י; נט , יב; סב , יג; סו , יח; סח , יב , יח , כ , כג , כז , לג; עג , כ; עז , ג , ח; עח , סה; עט , יב; פו , ג , ד , ה , ח , ט , יב , טו; פט , נ , נא; צ , א , יז; קי , ה; קל , ב , ג , ו; איוב כח , כח; איכה א , יד , טו (פעמיים); ב , א , ב , ה , ז , יח , יט , כ; ג , לא , לו , לז , נח; דנ' א , ב; ט , ג , ד , ז , ט , טו , טז , יז , יט (שלוש פעמים); עז' י , ג; נחמ' א , יא; ד , ח. אנכי - ח' בטעמא (מלעיל): בר' ג , י; שמ' ד , י; שו' יז , ט; ש"א ט , כא; ל , יג; ש"ב ג , ח; עמ' ז , יד (השלישי בפסוק); רות ג , יג. וכל אתנחתא וזקף וסופי פסוקים דכותהון בר מן א': איוב לג , ט. לשון - י"ז (בקמץ): שמ' ד , י; יש' לג , יט; מה , כג; נד , יז; נז , ד; יח' ג , ה , ו; לו , ג; תה' יב , ד; קכ , ג; קמ , יב; מש' ו , כד; טו , ד; טז , א; יח , כא; כח , כג; איוב ה , כא.

בי אדני ה' קמצ' איש דברים אנכי שלח נא ביד מה במה ויעתר מנוח.

ויאמר משה אל - יי' - ה'; בי אדני - ה'; אנכי - ח' בטע' וכל אתנח' וס' פסו' וזקף דכות' ב' מ' א'; כבד - ל'; וכבד - ל'; לשון - י"ז.

גם מתמול וגו' - (ויק"ר יא , ו:) למדנו ששבעת ימים היה הקדוש ברוך הוא מפתה את משה לילך בשליחותו: מתמול , שלשם , מאז דברך - הרי שלשה , ושלשה 'גמין' רבויין הן - הרי ששה , והוא היה עומד ביום השביעי כשאמר לו זאת עד "שלח נא ביד תשלח" (להלן , יג) , עד שחרה בו וקבל עליו. וכל זה , שלא היה רוצה ליטול גדולה על אהרן אחיו , שהיה גדול הימנו ונביא היה (ראה תנח' שמות כז) , שנאמר לעלי: "הנגלה נגליתי אל בית אביך בהיותם במצרים" (ש"א ב , כז) - והוא אהרן; וכן ביחזקאל: "ואודע להם בארץ מצרים" (כ , ה) , "ואומר להם (בנוסחנו: אלהם) איש גלולי עיניו השליכו" (ראה שם , ז) - אותה נבואה לאהרן נאמרה (ראה תנח' שמות כז). כבד פה - בכבדות אני מדבר. בלשון לעז 'בלבא'.

בי יי' - כבר פירשתי בי (בר' מג , כ). לא איש דברים - לא אוכל לדבר צחות ― כי ראוי לדבר לפני מלך בצחות ― וכן הייתי מיום היותי. גם מאז דברך - זה לנו האות , כי כל הנבואה הזאת לא היתה ביום אחד. כבד פה - בתולדת. וכבד לשון - בלשון מצרים; בעבור שיש לו שנים רבות שלא דבר בה.

ויאמר. כל המפרשים פה אחד , כי פירוש בי - לשון בקשה. ורבי יהודה הלוי אמר , כי היא דרך קצרה , והטעם: בי אדני העון (ע"פ ש"א כה , כד); כאומר: עשה בי עֹנש מה שתרצה , והניחני מזה , שלא תשלחני; וככה "בי אדני ידבר נא עבדך דבר" (בר' מד , יח): עשה בי מה שתרצה , והניחני שאדבר. איש דברים - יודע לדבר צחות , שאיננו מתעכב בלשונו בדברו או מגמגם , או שיִכְבְּדו על פיו אותיות ידועות. ומנהג העברים , כאשר ירצו להשוות שני דברים או שלשה , יוסיפו מלת גם בתחלה; כמו "משֹל בנו גם אתה , גם בנך , גם בן בנך" (שו' ח , כב). וטעם שלשום - כי לא יאמר תמול , כי אם ליום הזה שהוא מדבר בו; והנה יהיה שלשום - שעבר ליום הזה. והמ"ם כדרך לשון רבים , בעבור היום ואתמולו , ואע"פ שאין השי"ן קמוצה כמשפט. או המ"ם נוסף באחרונה , כאשר הוא נוסף בראשונה: "ויהי כמשלש חדשים" (בר' לח , כד). גם מאז דברך - מעת דברך; כמו "מאז באתי אל פרעה לדבר בשמך" (שמ' ה , כג). כי לא סר כובד לשונו , רק נשאר כאשר היה. והאומר (ראה רשב"ם) , ששכח לשון מצרים - איננו נכון , כי הוא אומר שני דברים: כבד פה , וכבד לשון. ועוד: נלמד מתשובת השם "מי שם פה לאדם או מי ישום אלם" (להלן , יא) , שאיננו מדבר על לשון מצרים. רק ככה נולד , שהיה כבד פה , שלא יכול להוציא אותיות השפה וכל אותיות הלשון; רק קצתם היה מוציאם בכובד. וזהו טעם "ואנכי אהיה עם פיך והוריתיך אשר תדבר" (להלן , יב) - שיורנו לדבר מלות , שאין שם מאותיות הכבדות על פיו.

לא איש דברים אנכי - ולא אוכל לומר שליחותך. גם מתמול גם משלשום - כלומר: מעולם מום זה , ואינו מום עובר , כי מום קבוע. כי מאז דברך לא נתרפאתי , ולא אוכל לדבר , כי כבד פה וכבד לשון אנכי; ומה יועילו לי אותות?!

גם מתמול גם משלשום גם מאז דברך אל עבדך - למדנו שכל שבעת הימים היה הקדוש ברוך הוא מפתה את משה ללכת בשליחותו: מתמול ומשלשום ומאז דברך - הרי שלשה; ושלשה 'גמין' - רבויין , הרי ששה; והיה עומד ביום השביעי; לשון רבנו שלמה. ועל דרך הפשט , יאמר: כי אני כבד פה... גם מתמול גם משלשום , כי מנעורי הייתי כבד פה , אף כי עתה שאני זקן , וגם מאז דברך היום אל עבדך , כי לא הסירות כבדות פי בצוותך אותי ללכת אל פרעה לדבר בשמך , ואם כן איך אלך לפניו?! והנה משה , מרוב חפצו שלא ילך , לא יתפלל לפניו יתברך שיסיר כבדות פיו , אבל טען: אחרי שלא הסירות כבדות פי מעת שדברת לי ללכת , אל תצוני שאלך , כי לא יתכן לאדון הכל לשלוח שליח ערל שפתים אל מלך עמים. והקדוש ברוך הוא , כיון שלא התפלל בכך , לא רצה לרפאתו , אבל אמר לו: אנכי אהיה עם פיך והוריתיך אשר תדבר - שיהיו דברי אשר אשים בפיך (ע"פ יש' נט , כא) במלות נכונות , שתוכל לבטא בהן יפה. וב'אלה שמות רבא' (ג , טו) אמרו: אמר לו: אם אתה אינך איש דברים אל תחוש , הלא אני בראתי כל פיות שבעולם , ואני עשיתי אלם מי שחפצתי , וחרש ועור , ופקח לראיה ופקח לשמיעה , ואם חפצתי שתהיה איש דברים - היית , אלא לעשות בך אני חפץ , ובעת שתדבר יהיו דבריך נכונים , שאני אהיה עם פיך; הדא הוא דכתיב: ועתה לך ואנכי אהיה עם פיך. ולפי זה נראה בעיני , שלא רצה להסיר ממנו כובד לשונו , בעבור שהיה בו ממעשה הנס שספרו רבותינו (שמ"ר א , כו) שאירע לו עם פרעה. והנכון בעיני , שאמר השם למשה: מי שם פה לאדם או מי ישום אלם? הלא אנכי השם עושה כל , ובידי לרפאת אותך; ועתה , כיון שלא תרצה ברפואתך ולא התפללת לפני על זה , לך אל אשר אני מצוה לך , ואנכי אהיה עם פיך ואצליח שליחותי. גם אפשר שיהיה רמז מ"ויחר אף יי' במשה" (להלן , יד) , שלא רצה לרפאתו ושלחו על כרחו. מי שם פה לאדם - דבור , בעבור היותו בפה , וכן "שפה אחת" (בר' יא , א); "מדברות שפת כנען" (יש' יט , יח). או מי ישום אלם - פירשו בו (ראה מו"נ ג , י) , שהוא נמשך ל'אדם': או מי ישום אדם אלם; כלומר: מי יברא אדם שהוא אלם. והשימה - לאדם , כי האִלְּמוּת לא יושם , כי איננו דבר , אבל הוא העדר הדבור. ואולי בעבור היות באדם נפש מדברת , והאלמים בהיות בהם אוטם בגידי הלשון יאלמו , יתכן לאמר: מי ישים האלמות. והרב אמר במורה הנבוכים (ג , י) , כי המסיר קנין יאמר בו שפעל האפיסה , כי יאמרו במי שיכבה הנר , שהביא החשך; וכן על דעתו "יוצר אור ובורא חשך עושה שלום ובורא רע" (יש' מה , ז).

כי כבד פה וכבד לשון אנכי - רוצה לומר , שהיה כבד פה באופן שלא היה יכול להוציא הדבור מפיו כי אם בקושי , כמנהג העלגים; והיה כבד לשון - שהיה לואה , כשהיה רוצה לסדר דבריו באופן נאות , כי לא היה איש דברים; ולזה היה לו מהקושי העצום , כשיוכרח לדבר לפני פרעה , לשתי אלו הסבות. והנה אמר לו השם יתעלה , על מה שאמר שהוא כבד פה , שהוא יהיה עם פיו - על דרך שאר המופתים - בעת שידבר לפני פרעה , באופן שלא יהיה אז כבד פה; ועל מה שאמר שהוא כבד לשון , אמר אליו השם יתעלה , שהוא יורנו אשר ידבר. והנה אפשר , והוא הנכון , שיהיה הרצון בכבד פה וכבד לשון - כפל הענין במלות שונות; והרצון בזה , שכבר יכבד עליו לסדר דבריו באופן נאות. ואחשוב שתהיה הסבה בזה רוב התבודדותו בענינים האלהיים , ולזה אמר גם מאז דברך אל עבדך , כי מן העת ההיא התחיל להיות בו כובד הלשון , לחשקו להשיג השם יתעלה תמיד מפני מה שנגלה לו מעוצם מדרגתו.

ויאמר משה אל יי': בי אדני , הנה עם כל זה לא יאות לי לעשות זה השליחות , כי לא איש דברים אנכי גם מתמול - שלא היתה לי זאת ההשגה הנפלאה באמתת מציאותך , כל שכן עתה , שימנע אותי עוצם התבודדותי בהשגתך מלהפריד הדבקות הזה , באופן שאוכל להשתדל לסדר דברי עם בני ישראל ועם פרעה כהוגן; גם לא הייתי איש דברים משלשם - שלא היתה לי השגה שלימה בך כהשגה אשר היתה לי תמול; גם לא הייתי איש דברים מעת התחלת לדבר עם עבדך - שהיה קודם שלשום , כי מן העת ההוא נקשרה נפשי בך , באופן שלא יכולתי להתיר הקשר הזה , בדרך שיִשְלם לי סדור הדברים כהוגן בדברי עם בני האדם.
ריכוז קישורים