תנ"ך - ביום־החדש הראשון באחד לחדש תקים את־משכן אהל מועד:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

בְּיוֹם־הַחֹ֥דֶשׁ הָרִאשׁ֖וֹן בְּאֶחָ֣ד לַחֹ֑דֶשׁ תָּקִ֕ים אֶת־מִשְׁכַּ֖ן אֹ֥הֶל מוֹעֵֽד: (שמות פרק מ פסוק ב)

טקסט וניקוד:

בְּיוֹם־הַחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ תָּקִים אֶת־מִשְׁכַּן אֹהֶל מוֹעֵד: (שמות פרק מ פסוק ב)

טקסט בלבד:

ביום־החדש הראשון באחד לחדש תקים את־משכן אהל מועד: (שמות פרק מ פסוק ב)

תיקון קוראים:

ביום־החדש הראשון באחד לחדש תקים את־משכן אהל מועד: (שמות פרק מ פסוק ב)
בְּיוֹם יַרחָא קַדמָאָה בְּחַד לְיַרחָא תְּקִים יָת מַשׁכְּנָא מַשׁכַּן זִמנָא :

הראשון - ס"ג (מלא וחסר , לא כולל 'הראישון'): בר' כה , כה; כו , א; לב , יח; מ , יג; שמ' ד , ח; יב , טו (פעמיים) , טז; מ , ב , יז; וי' ד , כא; כג , ה , ז , לה , לט , מ; במ' ז , יב; ט , א; כ , א; כא , כו; כח , טז , יח; לג , ג (פעמיים); דב' י , ד; טז , ד; כד , ד; יהו' ד , יט; שו' כ , כב; ש"א יז , ל; ש"ב יח , כז; מ"ב יז , מ; יש' ח , כג; מג , כז; יר' נ , יז; יח' מ , כא; הו' ב , ט; חגי ב , ג , ט; זכ' יד , י; מש' יח , יז; רות ג , י; אס' ג , ז , יב; דנ' ח , כא; י , ד , יב; יא , יג; עז' ג , יב; ו , יט; ז , ט; ח , לא; י , יז; נחמ' ח , יח; דה"א יב , טז; כד , ז; כה , ט; כז , ב , ג; דה"ב כט , ג , יז (פעמיים); לה , א. הראשון - ס"ד (מנין זה כולל גם 'הראישון' - איוב טו , ז).

ביום החודש הראשון באחד לחדש - זה - לְעולם תחלה לָעולם (ראה ר"ה י , ב - יא , א); והוא סוד.

ביום - מחלוקת היא: יש אומרים (ראה סע"ר ז) , כי ביום השמיני למלואים היה יום ראש חודש ניסן. והוצרכו לומר , כי בשלשה ועשרים יום לאדר הקים משה את המשכן , והוא יום תחלת המלואים; והיה משה סותרו בכל יום ומקימו להרגיל הכהנים. ואמרו , כי השעיר שדרש משה והנה שֹׂרף (ראה וי' י , טז) הוא שעיר ראש חודש (ראה במ' כח , טו). והנה צוה השם , שיקים משה המשכן באחד לחדש הראשון , ולא יסתרנו עד יום נסוע הארון. והנה מצאנו בספרי (ספ"ד סח) , כי מישאל ואלצפן היו הטמאים לנפש אדם (ראה במ' ט , ו); והנה יום שמיני למלואים - הוא יום שמיני לחדש. ויש כדמות ראיה על זה: האחת , למה לא הזכיר הכתוב שהיה משה מקים את המשכן וסותרו? ואנה יהיה פתח אהל מועד אחר שיהיה נסתר , כי כתוב "ופתח אהל מועד תשבו יומם ולילה" (וי' ח , לה)? ועוד , כי כתוב "ואל בני ישראל תדבר לאמר קחו שעיר עזים לחטאת" (וי' ט , ג) , וזהו השעיר שדרש משה (ראה וי' י , טז). ועוד: אם היה שעיר ראש חדש , למה לא הזכיר שנים פרים ואיל אחד ושבעה כבשים (ראה במ' כח , יא)? וכאשר הזכיר "מלבד עולת הבקר" (שם , כג) , היה ראוי שיאמר 'ומלבד עולת החדש'! והנה על דרך הפשט , ביום החדש הראשון היתה תחלת הקמת המשכן. והנה זה המשכן הראשון , הקימוהו ביום אחד לחדש הראשון. והחלו לבנות הבית הראשון , שהוא המשכן השני , בחדש השני שהוא אייר , בשני לחדש , כי כן כתוב "בחדש השני בשני" (דה"ב ג , ב). ובתלמודנו כתוב (ראה שבת פז , ב) , כי יום חמישי יצאו בני ישראל ממצרים. ואם הוא קבלה , נקבל; ואם דרך סברא , לפני יום חמישי יצאו , כי אין בין שנה פשוטה לתחלת שנה אחרת פחות משלשה ימים. כי שנת 'חסרין' שלש מאות חמשים ושלשה , ושלש מאות וחמשים ייצאו בשביעיות; ואם 'מעוברת' - הם חמשה בחסרון. ובעבור שהכתוב אומר "ביום השבת יערכנו" (וי' כד , ח) , נראה כי ביום השבת ערך הלחם משה על השלחן; והנה ביום ששי הוקם המשכן או יום שבת. אע"פ שאין זה ראיה גמורה , כי יוכל הטוען להשיב: "ביום השבת יערכנו" הכהן - אחר שהוקם המשכן , וערך משה הלחם. הנה הזכיר במעשה , כי הקים המשכן (ראה להלן , יח) , כאשר אמרתי בשני המקצועות (שמ' כו , יח). והלוים שהם משפחתו הקימוהו , כי איננו מעשה יחיד.

ביום החדש הראשון באחד לחדש תקים את משכן אהל מועד - על דעת רבותינו (ראה סע"ר ז) , שהוא יום שמיני למלואים (ראה וי' ט , א) , טעם הכתוב , שתקים את המשכן ויעמד כן ולא תורידנו ולא תקימנו עוד. כי בנסוע המחנות הלויים יורידו אותו ויקימו אותו (ראה במ' ד). ולא הוצרך לצוות עתה על הקמת שבעת ימים הראשונים , כי אמר לו מתחלה "והקמות את המשכן כמשפטו אשר הראת (בנוסחנו: הראית) בהר" (שמ' כו , ל) , וכיון שפירש לו עתה כי ביום החדש הראשון תהיה הקמתו לעמדה , הנה ידע כי שבעת ימי המלואים יצטרך להקים ולהוריד. ואולי היה כן - להרגיל הלויים במעשהו , כי ממנו יראו וכן יעשו (ע"פ שו' ז , יז); או היה להכתיר היום בעטרה זו. ונראה לדעתם , כי בשבעת ימים הראשונים היה מקים אותו בבקר בבקר , ועומד כן כל היום וכל הלילה , וכעלות השחר היה מוריד אותו וחוזר ומקימו מיד; כי הכתוב אמר "ופתח אוהל מועד תשבו יומם ולילה" (וי' ה , לה) , ואין פתח לאהל , רק בעת הקמתו; וכבר דרשו (תו"כ ויקרא נדבה פרשתא ד , יד): "אל פתח אוהל מועד" (שמ' כט , ד) - בזמן שהוא פתוח ולא בזמן שהוא מפורק; ואמרו (זבחים נה , ב): שלמים ששחטן קודם שיפתחו דלתות ההיכל פסולין , שנאמר "ושחטו פתח אוהל מועד" (וי' ג , ב) - בזמן שפתוח ולא בזמן שנעול; וכן במשכן , עד שלא העמידו הלויים את המשכן ואחר שפרקו את המשכן - פסולין; ועוד , שהיה מקריב בו תמיד של בין הערבים ומדליק את הנרות בערב. וב'ויקרא רבא' ראיתי (? וראה במ"ר יב , טו): היה משה מעמידו ומפרקו שני פעמים בכל יום. רבי חנינא הגדול אומר: שלש פעמים בכל יום , שנאמר: תקים , "הוקם" (להלן , יז) , "ויקם" (להלן , יח) - אחת לתמיד של שחר ואחת למלואים ואחת לתמיד של ערב. ויתכן שכל זה רגילוּת , להודיע ענין הקמתו והסדר , ולא יעמידנו מפורק כלל. והכתוב שאמר כאן "ויכס הענן את אהל מועד וכבוד יי' מלא את המשכן" (להלן , לד) , על דעתם - היה זה ביום השמיני , כי אמר "ויכל משה את המלאכה" (להלן , לג) , וכאשר כלה הקמה זו של אחד בניסן כסה הענן את המשכן. וכבר כתב רבנו שלמה מה שדרשו (תו"כ שמיני מילואים פרשתא א , טו): "ויצאו ויברכו את העם" (וי' ט , כג) - לפי שכל שבעת ימי המלואים שהעמיד משה המשכן , והיה משמש בו ומפרקו , לא שרתה בו שכינה , והיו ישראל נכלמים ואמרו למשה: משה רבנו , כל הטרח שטרחנו - שתשרה שכינה בינינו , ונדע שנתכפר לנו עון העגל! אמר להם: אהרן אחי כדאי וחשוב ממני , שעל ידי קרבנותיו ועבודתו תשרה שכינה בכם. ובפרשת 'מלואים' (שם יד): יכול הוקם המשכן בראש חדש , ושָרַת שכינה בשמיני לחדש!? תלמוד לומר: "וביום הקים את המשכן כסה הענן את המשכן לאהל העדות" (במ' ט , טו) - מלמד שביום שהוקם המשכן שרת שכינה על ידי מעשה אהרן וכו'. הנה יאמרו בפירוש , כי כסוי הענן את המשכן בשמיני למלואים היה , והוא אחד בניסן; אם כן תהיה כל הפרשה הזו לדעתם ביום השמיני. והיה זה , מפני שהכתוב יסדר , כי צוה השם את משה שתהיה הקמת המשכן לכלותה ביום החדש הראשון באחד לחדש; ואמר כי משה עשה כן וכלה כל המלאכה , ואז כסה הענן את האהל (ראה להלן , לג - לד); וכן תמיד. וחזר הכתוב אל תחלת הדבר אשר היה למשה מן האהל , ואמר "ויקרא אל משה" (וי' א , א); וכל זה בסדר נכון. וכדמות ראיה להם מה שכתוב "ויהי ביום כלות משה להקים את המשכן" (במ' ז , א) - ואם לא הוריד אותו , מה טעם "ביום כלות" , כי ביום אחד החל וכלה? והראוי שיאמר 'ויהי ביום הקים משה את המשכן'! ועוד , שאמר שם "זה הדבר אשר צוה יי' תעשו וירא אליכם כבוד יי'" (וי' ט , ו) - "וירא כבוד יי' אל כל העם" (שם , כג); ומשמעות זה , שעדין לא כסה הענן את האהל ולא מלא כבוד יי' את המשכן. ומכל מקום , ביום הראשון של מלואים נדבר למשה משם כל הפרשיות הנאמרות מתחלת ספר ויקרא עד "ויהי ביום השמיני" (וי' ט , א); אבל לא היה הענן מכסה אותו , והיו סבורים שהיה הדבור למשה שם מן השמים כאשר היה גם בארץ מצרים. אבל במדרש 'חזית' מצאתי (? וראה קה"ר א , לא): "ויהי ביום השמיני" - זה היה ראוי להיות תחלת הספר , ולמה נכתב כאן? אלא שאין מוקדם ומאוחר בתורה. ואם כן יהיה "ויקרא אל משה... מאוהל מועד" (וי' א , א) אחר "וירא כבוד יי' אל כל העדה. ותצא אש... ותאכל על המזבח" (צירוף של במ' טז , יט עם וי' ט , כג - כד); ויהיה הדבור לאהרן , "יין ושכר" (וי' י , ט) , ממחרת , כי לא יתכן שנדבר לאהרן מאהל מועד קודם למשה. ואיני יודע אם זה דברי הכל או הם דברי יחיד , כי על דברי רבי ישמעאל נאמרו שם. תקים את משכן אהל מועד - לא פירש לו בצוָאה הזו כיצד סדר ההקמה , כאשר פירש במעשה: "ויתן את אדניו וישם את קרשיו" (להלן , יח); והיה זה מפני שכבר הראה אותו ההקמה במראית הענן , כמו שאמר "והקמות את המשכן כמשפטו אשר הָראית בהר" (שמ' כו , ל). וכן קצר כאן ואמר "ושמת שם את ארון העדות" (להלן , ג) ולא הזכיר 'ואל הארון תתן את העדות' , כי בהזכירו "ארון העדות" יבין זה , כי לא יקָרא הארון כן , רק בהיות בו לוחות העדות; וכבר נצטווה מתחלה: "ונתת את הכפרת על הארון מלמעלה ואל הארון תתן את העדות אשר אתן אליך" (שמ' כה , כא) , ולא הוצרך כאן - אלא לצוותו בהקדמה , כי תשומת הארון עם הלוחות יקדים לכל הכלים. וכן קצר בענין השולחן והמנורה , שכבר צוה אותו (ראה שמ' כו , לה) באי זה מקום מן המשכן יעמידם. וקצר בענין לבישת אהרן ובניו , שאמר "והלבשת את אהרן את בגדי הקדש" (להלן , יג) ובבניו אמר "והלבשתם (בנוסחנו: והלבשת אתם) כתנות" (להלן , יד) , כי כבר צוה אותו בפרט בסדר לבישתם , ולא בא עכשו אלא לסדר לו שעת הלבישה , שתהיה אחר הקמת המשכן כולו; והזכיר "כתנות" - שבהן יתחיל הלבישה.

ביום החדש הראשון באחד לחדש תקים את משכן אהל מועד - הנה זה החדש הוא חדש ניסן , כי הוא הראשון , כמו שהתבאר בפרשת 'בוא אל פרעה' (שמ' יב , ב). ואמנם היה זה החדש ראש השנה למלאכת המשכן , כי הוא היותר ראוי להיות ראש השנה מתשרי , כי אז יתקרב השמש אל הישוב ויתחדשו הצמחים והפירות וישמחו החיים. ועוד , כי הסדור במועדים מתחיל תמיד מחג המצות , לסבה נזכרהּ בגזרת השם במה שיבא מזכר קרבנות המועדים (ראה סוף תועלות לבמדבר כח - כט). ואולם לענין השמטה והיובל ולמעשרות ומה שידמה להם - מַתחֶלת השנה מתשרי , כי אז ההתחלה לענין הצמחים; וזה , כי זרע קודם לקציר בהכרח . ומזה המקום למדנו , שהוא ראוי שתִשלם נתינת השקלים באחד בניסן , כי הוא ראש השנה לעבודת המשכן (ראה ירוש' שקלים א , א [מה , ד]; ר"ה ז , א).
ריכוז קישורים