תנ"ך - ביום־החדש
הראשון
באחד
לחדש
תקים
את־משכן
אהל
מועד:
יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת
עוד...(לדוגמה לחיצה על "תיקון קוראים" תפתח את הפרק בתצורת "תיקון קוראים" - טקסט עם ניקוד וטעמים ולצידו טקסט ללא ניקוד וטעמים בפונט סת"ם. לחיצה על אחד מהפרשנים תפתח את הפרק עם טקסט, ניקוד וטעמים ולצידו הפירוש של אותו פרשן וכו')
בְּיוֹם־הַחֹ֥דֶשׁ
הָרִאשׁ֖וֹן
בְּאֶחָ֣ד
לַחֹ֑דֶשׁ
תָּקִ֕ים
אֶת־מִשְׁכַּ֖ן
אֹ֥הֶל
מוֹעֵֽד:
(שמות פרק מ פסוק ב)
בְּיוֹם־הַחֹדֶשׁ
הָרִאשׁוֹן
בְּאֶחָד
לַחֹדֶשׁ
תָּקִים
אֶת־מִשְׁכַּן
אֹהֶל
מוֹעֵד:
(שמות פרק מ פסוק ב)
ביום־החדש
הראשון
באחד
לחדש
תקים
את־משכן
אהל
מועד:
(שמות פרק מ פסוק ב)
ביום־החדש
הראשון
באחד
לחדש
תקים
את־משכן
אהל
מועד:
(שמות פרק מ פסוק ב)
בְּיוֹם
יַרחָא
קַדמָאָה
בְּחַד
לְיַרחָא
תְּקִים
יָת
מַשׁכְּנָא
מַשׁכַּן
זִמנָא
:
הראשון
-
ס"ג
(מלא
וחסר
,
לא
כולל
'הראישון'):
בר'
כה
,
כה;
כו
,
א;
לב
,
יח;
מ
,
יג;
שמ'
ד
,
ח;
יב
,
טו
(פעמיים)
,
טז;
מ
,
ב
,
יז;
וי'
ד
,
כא;
כג
,
ה
,
ז
,
לה
,
לט
,
מ;
במ'
ז
,
יב;
ט
,
א;
כ
,
א;
כא
,
כו;
כח
,
טז
,
יח;
לג
,
ג
(פעמיים);
דב'
י
,
ד;
טז
,
ד;
כד
,
ד;
יהו'
ד
,
יט;
שו'
כ
,
כב;
ש"א
יז
,
ל;
ש"ב
יח
,
כז;
מ"ב
יז
,
מ;
יש'
ח
,
כג;
מג
,
כז;
יר'
נ
,
יז;
יח'
מ
,
כא;
הו'
ב
,
ט;
חגי
ב
,
ג
,
ט;
זכ'
יד
,
י;
מש'
יח
,
יז;
רות
ג
,
י;
אס'
ג
,
ז
,
יב;
דנ'
ח
,
כא;
י
,
ד
,
יב;
יא
,
יג;
עז'
ג
,
יב;
ו
,
יט;
ז
,
ט;
ח
,
לא;
י
,
יז;
נחמ'
ח
,
יח;
דה"א
יב
,
טז;
כד
,
ז;
כה
,
ט;
כז
,
ב
,
ג;
דה"ב
כט
,
ג
,
יז
(פעמיים);
לה
,
א.
הראשון
-
ס"ד
(מנין
זה
כולל
גם
'הראישון'
-
איוב
טו
,
ז).
ביום
החודש
הראשון
באחד
לחדש
-
זה
-
לְעולם
תחלה
לָעולם
(ראה
ר"ה
י
,
ב
-
יא
,
א);
והוא
סוד.
ביום
-
מחלוקת
היא:
יש
אומרים
(ראה
סע"ר
ז)
,
כי
ביום
השמיני
למלואים
היה
יום
ראש
חודש
ניסן.
והוצרכו
לומר
,
כי
בשלשה
ועשרים
יום
לאדר
הקים
משה
את
המשכן
,
והוא
יום
תחלת
המלואים;
והיה
משה
סותרו
בכל
יום
ומקימו
להרגיל
הכהנים.
ואמרו
,
כי
השעיר
שדרש
משה
והנה
שֹׂרף
(ראה
וי'
י
,
טז)
הוא
שעיר
ראש
חודש
(ראה
במ'
כח
,
טו).
והנה
צוה
השם
,
שיקים
משה
המשכן
באחד
לחדש
הראשון
,
ולא
יסתרנו
עד
יום
נסוע
הארון.
והנה
מצאנו
בספרי
(ספ"ד
סח)
,
כי
מישאל
ואלצפן
היו
הטמאים
לנפש
אדם
(ראה
במ'
ט
,
ו);
והנה
יום
שמיני
למלואים
-
הוא
יום
שמיני
לחדש.
ויש
כדמות
ראיה
על
זה:
האחת
,
למה
לא
הזכיר
הכתוב
שהיה
משה
מקים
את
המשכן
וסותרו?
ואנה
יהיה
פתח
אהל
מועד
אחר
שיהיה
נסתר
,
כי
כתוב
"ופתח
אהל
מועד
תשבו
יומם
ולילה"
(וי'
ח
,
לה)?
ועוד
,
כי
כתוב
"ואל
בני
ישראל
תדבר
לאמר
קחו
שעיר
עזים
לחטאת"
(וי'
ט
,
ג)
,
וזהו
השעיר
שדרש
משה
(ראה
וי'
י
,
טז).
ועוד:
אם
היה
שעיר
ראש
חדש
,
למה
לא
הזכיר
שנים
פרים
ואיל
אחד
ושבעה
כבשים
(ראה
במ'
כח
,
יא)?
וכאשר
הזכיר
"מלבד
עולת
הבקר"
(שם
,
כג)
,
היה
ראוי
שיאמר
'ומלבד
עולת
החדש'!
והנה
על
דרך
הפשט
,
ביום
החדש
הראשון
היתה
תחלת
הקמת
המשכן.
והנה
זה
המשכן
הראשון
,
הקימוהו
ביום
אחד
לחדש
הראשון.
והחלו
לבנות
הבית
הראשון
,
שהוא
המשכן
השני
,
בחדש
השני
שהוא
אייר
,
בשני
לחדש
,
כי
כן
כתוב
"בחדש
השני
בשני"
(דה"ב
ג
,
ב).
ובתלמודנו
כתוב
(ראה
שבת
פז
,
ב)
,
כי
יום
חמישי
יצאו
בני
ישראל
ממצרים.
ואם
הוא
קבלה
,
נקבל;
ואם
דרך
סברא
,
לפני
יום
חמישי
יצאו
,
כי
אין
בין
שנה
פשוטה
לתחלת
שנה
אחרת
פחות
משלשה
ימים.
כי
שנת
'חסרין'
שלש
מאות
חמשים
ושלשה
,
ושלש
מאות
וחמשים
ייצאו
בשביעיות;
ואם
'מעוברת'
-
הם
חמשה
בחסרון.
ובעבור
שהכתוב
אומר
"ביום
השבת
יערכנו"
(וי'
כד
,
ח)
,
נראה
כי
ביום
השבת
ערך
הלחם
משה
על
השלחן;
והנה
ביום
ששי
הוקם
המשכן
או
יום
שבת.
אע"פ
שאין
זה
ראיה
גמורה
,
כי
יוכל
הטוען
להשיב:
"ביום
השבת
יערכנו"
הכהן
-
אחר
שהוקם
המשכן
,
וערך
משה
הלחם.
הנה
הזכיר
במעשה
,
כי
הקים
המשכן
(ראה
להלן
,
יח)
,
כאשר
אמרתי
בשני
המקצועות
(שמ'
כו
,
יח).
והלוים
שהם
משפחתו
הקימוהו
,
כי
איננו
מעשה
יחיד.
ביום
החדש
הראשון
באחד
לחדש
תקים
את
משכן
אהל
מועד
-
על
דעת
רבותינו
(ראה
סע"ר
ז)
,
שהוא
יום
שמיני
למלואים
(ראה
וי'
ט
,
א)
,
טעם
הכתוב
,
שתקים
את
המשכן
ויעמד
כן
ולא
תורידנו
ולא
תקימנו
עוד.
כי
בנסוע
המחנות
הלויים
יורידו
אותו
ויקימו
אותו
(ראה
במ'
ד).
ולא
הוצרך
לצוות
עתה
על
הקמת
שבעת
ימים
הראשונים
,
כי
אמר
לו
מתחלה
"והקמות
את
המשכן
כמשפטו
אשר
הראת
(בנוסחנו:
הראית)
בהר"
(שמ'
כו
,
ל)
,
וכיון
שפירש
לו
עתה
כי
ביום
החדש
הראשון
תהיה
הקמתו
לעמדה
,
הנה
ידע
כי
שבעת
ימי
המלואים
יצטרך
להקים
ולהוריד.
ואולי
היה
כן
-
להרגיל
הלויים
במעשהו
,
כי
ממנו
יראו
וכן
יעשו
(ע"פ
שו'
ז
,
יז);
או
היה
להכתיר
היום
בעטרה
זו.
ונראה
לדעתם
,
כי
בשבעת
ימים
הראשונים
היה
מקים
אותו
בבקר
בבקר
,
ועומד
כן
כל
היום
וכל
הלילה
,
וכעלות
השחר
היה
מוריד
אותו
וחוזר
ומקימו
מיד;
כי
הכתוב
אמר
"ופתח
אוהל
מועד
תשבו
יומם
ולילה"
(וי'
ה
,
לה)
,
ואין
פתח
לאהל
,
רק
בעת
הקמתו;
וכבר
דרשו
(תו"כ
ויקרא
נדבה
פרשתא
ד
,
יד):
"אל
פתח
אוהל
מועד"
(שמ'
כט
,
ד)
-
בזמן
שהוא
פתוח
ולא
בזמן
שהוא
מפורק;
ואמרו
(זבחים
נה
,
ב):
שלמים
ששחטן
קודם
שיפתחו
דלתות
ההיכל
פסולין
,
שנאמר
"ושחטו
פתח
אוהל
מועד"
(וי'
ג
,
ב)
-
בזמן
שפתוח
ולא
בזמן
שנעול;
וכן
במשכן
,
עד
שלא
העמידו
הלויים
את
המשכן
ואחר
שפרקו
את
המשכן
-
פסולין;
ועוד
,
שהיה
מקריב
בו
תמיד
של
בין
הערבים
ומדליק
את
הנרות
בערב.
וב'ויקרא
רבא'
ראיתי
(?
וראה
במ"ר
יב
,
טו):
היה
משה
מעמידו
ומפרקו
שני
פעמים
בכל
יום.
רבי
חנינא
הגדול
אומר:
שלש
פעמים
בכל
יום
,
שנאמר:
תקים
,
"הוקם"
(להלן
,
יז)
,
"ויקם"
(להלן
,
יח)
-
אחת
לתמיד
של
שחר
ואחת
למלואים
ואחת
לתמיד
של
ערב.
ויתכן
שכל
זה
רגילוּת
,
להודיע
ענין
הקמתו
והסדר
,
ולא
יעמידנו
מפורק
כלל.
והכתוב
שאמר
כאן
"ויכס
הענן
את
אהל
מועד
וכבוד
יי'
מלא
את
המשכן"
(להלן
,
לד)
,
על
דעתם
-
היה
זה
ביום
השמיני
,
כי
אמר
"ויכל
משה
את
המלאכה"
(להלן
,
לג)
,
וכאשר
כלה
הקמה
זו
של
אחד
בניסן
כסה
הענן
את
המשכן.
וכבר
כתב
רבנו
שלמה
מה
שדרשו
(תו"כ
שמיני
מילואים
פרשתא
א
,
טו):
"ויצאו
ויברכו
את
העם"
(וי'
ט
,
כג)
-
לפי
שכל
שבעת
ימי
המלואים
שהעמיד
משה
המשכן
,
והיה
משמש
בו
ומפרקו
,
לא
שרתה
בו
שכינה
,
והיו
ישראל
נכלמים
ואמרו
למשה:
משה
רבנו
,
כל
הטרח
שטרחנו
-
שתשרה
שכינה
בינינו
,
ונדע
שנתכפר
לנו
עון
העגל!
אמר
להם:
אהרן
אחי
כדאי
וחשוב
ממני
,
שעל
ידי
קרבנותיו
ועבודתו
תשרה
שכינה
בכם.
ובפרשת
'מלואים'
(שם
יד):
יכול
הוקם
המשכן
בראש
חדש
,
ושָרַת
שכינה
בשמיני
לחדש!?
תלמוד
לומר:
"וביום
הקים
את
המשכן
כסה
הענן
את
המשכן
לאהל
העדות"
(במ'
ט
,
טו)
-
מלמד
שביום
שהוקם
המשכן
שרת
שכינה
על
ידי
מעשה
אהרן
וכו'.
הנה
יאמרו
בפירוש
,
כי
כסוי
הענן
את
המשכן
בשמיני
למלואים
היה
,
והוא
אחד
בניסן;
אם
כן
תהיה
כל
הפרשה
הזו
לדעתם
ביום
השמיני.
והיה
זה
,
מפני
שהכתוב
יסדר
,
כי
צוה
השם
את
משה
שתהיה
הקמת
המשכן
לכלותה
ביום
החדש
הראשון
באחד
לחדש;
ואמר
כי
משה
עשה
כן
וכלה
כל
המלאכה
,
ואז
כסה
הענן
את
האהל
(ראה
להלן
,
לג
-
לד);
וכן
תמיד.
וחזר
הכתוב
אל
תחלת
הדבר
אשר
היה
למשה
מן
האהל
,
ואמר
"ויקרא
אל
משה"
(וי'
א
,
א);
וכל
זה
בסדר
נכון.
וכדמות
ראיה
להם
מה
שכתוב
"ויהי
ביום
כלות
משה
להקים
את
המשכן"
(במ'
ז
,
א)
-
ואם
לא
הוריד
אותו
,
מה
טעם
"ביום
כלות"
,
כי
ביום
אחד
החל
וכלה?
והראוי
שיאמר
'ויהי
ביום
הקים
משה
את
המשכן'!
ועוד
,
שאמר
שם
"זה
הדבר
אשר
צוה
יי'
תעשו
וירא
אליכם
כבוד
יי'"
(וי'
ט
,
ו)
-
"וירא
כבוד
יי'
אל
כל
העם"
(שם
,
כג);
ומשמעות
זה
,
שעדין
לא
כסה
הענן
את
האהל
ולא
מלא
כבוד
יי'
את
המשכן.
ומכל
מקום
,
ביום
הראשון
של
מלואים
נדבר
למשה
משם
כל
הפרשיות
הנאמרות
מתחלת
ספר
ויקרא
עד
"ויהי
ביום
השמיני"
(וי'
ט
,
א);
אבל
לא
היה
הענן
מכסה
אותו
,
והיו
סבורים
שהיה
הדבור
למשה
שם
מן
השמים
כאשר
היה
גם
בארץ
מצרים.
אבל
במדרש
'חזית'
מצאתי
(?
וראה
קה"ר
א
,
לא):
"ויהי
ביום
השמיני"
-
זה
היה
ראוי
להיות
תחלת
הספר
,
ולמה
נכתב
כאן?
אלא
שאין
מוקדם
ומאוחר
בתורה.
ואם
כן
יהיה
"ויקרא
אל
משה...
מאוהל
מועד"
(וי'
א
,
א)
אחר
"וירא
כבוד
יי'
אל
כל
העדה.
ותצא
אש...
ותאכל
על
המזבח"
(צירוף
של
במ'
טז
,
יט
עם
וי'
ט
,
כג
-
כד);
ויהיה
הדבור
לאהרן
,
"יין
ושכר"
(וי'
י
,
ט)
,
ממחרת
,
כי
לא
יתכן
שנדבר
לאהרן
מאהל
מועד
קודם
למשה.
ואיני
יודע
אם
זה
דברי
הכל
או
הם
דברי
יחיד
,
כי
על
דברי
רבי
ישמעאל
נאמרו
שם.
תקים
את
משכן
אהל
מועד
-
לא
פירש
לו
בצוָאה
הזו
כיצד
סדר
ההקמה
,
כאשר
פירש
במעשה:
"ויתן
את
אדניו
וישם
את
קרשיו"
(להלן
,
יח);
והיה
זה
מפני
שכבר
הראה
אותו
ההקמה
במראית
הענן
,
כמו
שאמר
"והקמות
את
המשכן
כמשפטו
אשר
הָראית
בהר"
(שמ'
כו
,
ל).
וכן
קצר
כאן
ואמר
"ושמת
שם
את
ארון
העדות"
(להלן
,
ג)
ולא
הזכיר
'ואל
הארון
תתן
את
העדות'
,
כי
בהזכירו
"ארון
העדות"
יבין
זה
,
כי
לא
יקָרא
הארון
כן
,
רק
בהיות
בו
לוחות
העדות;
וכבר
נצטווה
מתחלה:
"ונתת
את
הכפרת
על
הארון
מלמעלה
ואל
הארון
תתן
את
העדות
אשר
אתן
אליך"
(שמ'
כה
,
כא)
,
ולא
הוצרך
כאן
-
אלא
לצוותו
בהקדמה
,
כי
תשומת
הארון
עם
הלוחות
יקדים
לכל
הכלים.
וכן
קצר
בענין
השולחן
והמנורה
,
שכבר
צוה
אותו
(ראה
שמ'
כו
,
לה)
באי
זה
מקום
מן
המשכן
יעמידם.
וקצר
בענין
לבישת
אהרן
ובניו
,
שאמר
"והלבשת
את
אהרן
את
בגדי
הקדש"
(להלן
,
יג)
ובבניו
אמר
"והלבשתם
(בנוסחנו:
והלבשת
אתם)
כתנות"
(להלן
,
יד)
,
כי
כבר
צוה
אותו
בפרט
בסדר
לבישתם
,
ולא
בא
עכשו
אלא
לסדר
לו
שעת
הלבישה
,
שתהיה
אחר
הקמת
המשכן
כולו;
והזכיר
"כתנות"
-
שבהן
יתחיל
הלבישה.
ביום
החדש
הראשון
באחד
לחדש
תקים
את
משכן
אהל
מועד
-
הנה
זה
החדש
הוא
חדש
ניסן
,
כי
הוא
הראשון
,
כמו
שהתבאר
בפרשת
'בוא
אל
פרעה'
(שמ'
יב
,
ב).
ואמנם
היה
זה
החדש
ראש
השנה
למלאכת
המשכן
,
כי
הוא
היותר
ראוי
להיות
ראש
השנה
מתשרי
,
כי
אז
יתקרב
השמש
אל
הישוב
ויתחדשו
הצמחים
והפירות
וישמחו
החיים.
ועוד
,
כי
הסדור
במועדים
מתחיל
תמיד
מחג
המצות
,
לסבה
נזכרהּ
בגזרת
השם
במה
שיבא
מזכר
קרבנות
המועדים
(ראה
סוף
תועלות
לבמדבר
כח
-
כט).
ואולם
לענין
השמטה
והיובל
ולמעשרות
ומה
שידמה
להם
-
מַתחֶלת
השנה
מתשרי
,
כי
אז
ההתחלה
לענין
הצמחים;
וזה
,
כי
זרע
קודם
לקציר
בהכרח
.
ומזה
המקום
למדנו
,
שהוא
ראוי
שתִשלם
נתינת
השקלים
באחד
בניסן
,
כי
הוא
ראש
השנה
לעבודת
המשכן
(ראה
ירוש'
שקלים
א
,
א
[מה
,
ד];
ר"ה
ז
,
א).