תנ"ך - והיה זה שלום אשור׀ כי־יבוא בארצנו וכי ידרך בארמנותינו והקמנו עליו שבעה רעים ושמנה נסיכי אדם:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

וְהָיָ֥ה זֶ֖ה שָׁל֑וֹם אַשּׁ֣וּר׀ כִּֽי־יָב֣וֹא בְאַרְצֵ֗נוּ וְכִ֤י יִדְרֹךְ֙ בְּאַרְמְנוֹתֵ֔ינוּ וַהֲקֵמֹ֤נוּ עָלָיו֙ שִׁבְעָ֣ה רֹעִ֔ים וּשְׁמֹנָ֖ה נְסִיכֵ֥י אָדָֽם: (מיכה פרק ה פסוק ד)

טקסט וניקוד:

וְהָיָה זֶה שָׁלוֹם אַשּׁוּר׀ כִּי־יָבוֹא בְאַרְצֵנוּ וְכִי יִדְרֹךְ בְּאַרְמְנוֹתֵינוּ וַהֲקֵמֹנוּ עָלָיו שִׁבְעָה רֹעִים וּשְׁמֹנָה נְסִיכֵי אָדָם: (מיכה פרק ה פסוק ד)

טקסט בלבד:

והיה זה שלום אשור׀ כי־יבוא בארצנו וכי ידרך בארמנותינו והקמנו עליו שבעה רעים ושמנה נסיכי אדם: (מיכה פרק ה פסוק ד)

תיקון קוראים:

והיה זה שלום אשור׀ כי־יבוא בארצנו וכי ידרך בארמנותינו והקמנו עליו שבעה רעים ושמנה נסיכי אדם: (מיכה פרק ה פסוק ד)
וִיהֵי מִבְּכֵין שְׁלָמָא לַנָא אַתּוּרָאָה אֲרֵי יֵיעוֹל בְּאַרעַנָא וַאֲרֵי יִדרוֹך בְּבִירָניָתַנָא וּנמַנֵי לַנָא שִׁבעָה מַלכִין וּתמָניָא רַברְבֵי אֱנָשָׁא :

והקמנו - ל'.

והיה זה שלום - גמור וקבוע , באין הפסק עוד; ולא ידמה לשאר התשועות , שהיו צרות אחריהן. אשור כי יבא (בנוסחנו: יבוא) - הרי כי משמש בלשון 'אם': אם יבא בארצנו כאשר הוא בא עתה , והקימונו עליו [שבעה רועים] וגו'. שבעה , ושמונה - רבותינו פרשו שמותיהם במסכת סוכה (נב , ב) , ואיני יודע מהיכן למדו ואמרו. [והם כתובים ומנויים בתרגום של מקרא זה.]

והיה זה שלום - תמיד. כלומר: בדבר זה יהיה שלום לנו מאשור: אשור כי יבוא בארצינו - פתרון: אשור שהיה נהוג לבוא תמיד ולדרוך בארמנותינו , והקימונו עליו שבעה רועים ושמונה נסיכי אדם - קצינים. ורבותינו פירשו אותם במסכת סוכה (נב , ב) מי הם.

והיה זה שלום - לא יפחד אנוש מאשור , אם יבוא בארצנו. ועוד: והקמונו עליו - והטעם: אם רצה אשור לבוא בארצנו , יקומו שרי זה המושל (ראה לעיל , א) רבים. שבעה גם שמונה - כדרך "תן חלק לשבעה וגם לשמונה" (קה' יא , ב). והטעם כפול , כי 'נסיכים' כמו רועים; והנה אינם חמשה עשר.

והיה זה שלום - פירוש: ויהיה בימי זה משיח שלום. אשור כי לא יבא (בנוסחנו: יבוא) בארצינו ולא ידרוך בארמנותינו; והקמונו עמו שבעה רועים ושמונה נסיכי אדם. ואת ארץ נמרוד - בפתיחת החרב. והציל אותנו מאשור , כי לא יבא (בנוסחנו: יבוא) בארצינו.

והיה זה שלום - דבר זה , שיהיו לאגֻדה אחת (ע"פ ש"ב ב , כה) , יהיה לשלום בינותם. שאשור , כשיבא (בנוסחנו: יבוא) בארצנו כמִתחלה לטרף טרף כאריה בעדר , יתחברו עליו כלם כאגֻדה אחת. והקמנו עליו שבעה רעים - לגרשו , ושמנה נסיכים מֹשלים באדם; ולא כבראשונה , שהיו ישראל חלוקים ושמחים איש במפלת חבירו , והיו אילו מועטים לעצמם ואילו מועטים לעצמם מלעמד כנגדו. שבעה ושמנה - כמו "תן חלק לשבעה וגם לשמנה" (בנוסחנו: לשמונה; קה' יא , ב); ולאו דווקא.

והיה זה שלום אשור כי יבא (בנוסחנו: יבוא) - תחת הפחד שאנו מפחדים בזמן הזה מאשור שיבא בארצנו וכי ידרך בארמנותינו , זה יהיה שלום לנו מכל פחד , שלא נפחד עוד לעולם. ופירוש זה - על המשיח; הוא יהיה סבת השלום , כמו שאמר "ודבר שלום לגוים" וגו' (זכ' ט , י). או פירושו: זה השלום יהיה , שלא יבא עוד אויב בארצנו כמו שהוא רגיל היום לבוא. והקמונו עליו. עליו - על האויב , אם יבא בזמן ההוא , כמו שבא בזמן הזה מלך אשור. אם יבא , אז נקים עליו שבעה רועים ושמונה נסיכי אדם - כלומר , שיעמדו נגד האויב ויכוהו. והרועים והנסיכים יהיו שרי המלך , הוא המלך המשיח; שיהיו רועי ישראל במצותו , ונסיכים ממונים עליהם. ומה שאמר שבעה ושמונה - כמו "תן חלק לשבעה וגם לשמונה" (קה' יא , ב) , כלומר: רבים רועים ונסיכים. ורועים ונסיכים - העניין כפול במלות שונות , כי הרועים הם הנסיכים. ויונתן תרגם: "ונמני עלנא שבעה מלכין ותמניא רברבי אינשא". ואני תמיה איך תירגם עליו: "עלנא". ויתכן לפרש עליו - עִמו; רוצה לומר: עם המלך המשיח; וכן "ועליו מטה מנשה" (במ' ב , כ). ורבותינו ז"ל אמרו (ראה סוכה נב , ב): מאי נינהו שבעה רועים? - דוד באמצע; אדם , שת ומתושלח מימינו; אברהם ויעקב ומשה משמאלו. ומאי נינהו שמנה נסיכי אדם? - ישי ושאול ושמואל , עמוס וצפניה , חזקיהו ואליהו ומשיח.

וכן אמרו: ממך לי יצא להיות מושל לישראל (לפנינו: בישראל) וכו' , ועמד ורעה בעז יי' וכו'. והיה זה שלום אשור כי יבא (בנוסחנו: יבוא) בארצנו וכו' - מבואר בארוכה בספר יוסיפון (ע' 76 - 80 ) , כי זה יעוד פשוט על מתתיה ובניו , כי אלו היו הראשים. וגם אמרוֹ והקמונו עליו וכו' , כלומר: עִמו - כי עם מתתיה היה יהודה ויתר אחיו הגבורים שם , שהיו חמשה בנים למתתיה ועמם זקנים וגבורים מישראל , שנתחברו עם אלה רבים. ולכן אמר: שבעה ושמנה , כלומר: רבים ורבים. ושנה שמם לקרוא 'רועים' ו'נסיכים' , כמו ששנה שמות מושל ו"שופט" (מי' ד , יד) , כי כן היו אלה. כי שם לא היה מלך כמו דוד ושלמה וזולתם , כי כלם היו כהנים עובדי עבודת המקדש; רק לסבת כבוד השם לבשו כלי מלחמות והיו רועים ומושלים בעמנו , להצילם מיד החיה השלישית (ראה דנ' ח , כא). ואין קושיא כי לא נזכר בספר יוסיפון מתתיה ויהודה יצאו מבית לחם , כי אין חובה שהכל כתב יוסיפון! כי הסופרים הכותבים המאורעים רבים ורבים; וכמה שנויים ותוספות וגרעונות בין כותב דברי הימים ובין כותב ספר מלכים , וזולת זה בין נביא ונביא , ואם הם בענין אחד. וכדאי מיכה לסמוך עליו כי מבית לחם יצאו. ואולם הפליג זה הנביא לזכור אשור פעמים רבות - לפי שזאת החיה השלישית (ראה דנ' ז) כבשו כל ארץ אשור וגבול נמרוד שהיה ראש אשור , כמו שמפורש בתורה (ראה בר' י , ח - יא). וידוע כי החיה השנית כבשו ארץ אשור שאחד מראשם בבל (ראה שם); וזאת החיה השנית היתה אוהבת לישראל , ואז נכנעו בני אשור תחת ישראל. ובקום החיה השלישית , שהיתה שונאה לישראל , והשחיתה החיה השנית ומשלה על כל ארץ אשור - אז יצאו בני אשור להנקם עוד מעמנו , והיו חרוצים עם בני יון להשחית ישראל , ובפרט עם אנטיוכוס. ובכלל , כי על זאת ההצלחה והתשועה שהיתה לעמנו , עד שנשאר ירושלם שלא נחרבה , וגם שב בית המקדש לכבודו תחת אשר חללוהו אנטיוכוס וחבריו , ועשו חג חנכה המפורסם לנו שמונה ימים כאחד ימים טובים ― כי זאת התשועה היתה יותר גדולה מן התשועה שהיתה בימי חזקיה , וגם קרוב לתשועה ולהצלחה שהיה לנו בימי זרובבל ונחמיה ― הנה הרחיבו והאריכו ארבע נביאים שזכרנו (ראה פירושו מי' ד , יא) , ועדיין לא האריכו כראוי , לפי מה שכתוב ביוסיפון (ע' 80 - 86 ). ויותר מופלג , כי סיים: "והיה שארית יעקב" וכו' (להלן , ז) , "והיה ביום ההוא נאם יי'" (להלן , ט) - וזה נגלה פשוט ביוסיפון (ע' 89 - 90 ) , כי בן אנטיוכוס , כאשר נלחם מלחמה אחת עם בני חשמונאי ועַמֵנו על העיר בֵּתר , והראה השם להם שם מופתים נפלאים , כמו שכתוב שם שראו איש בדמות זהב והוא רוכב על סוס , ודמות הסוס כמראה להב , וביד האיש רֹמח וידו נטויה על מחנה יון. ואחרי כן התעוררו בני חשמונאי ועמנו והשחיתו כל מחנה יון ששמו מצור על ביתר , עיר גדולה לאלהים (ע"פ יונה ג , ג) שהיתה לעמנו , ונמלטו בן אנטיוכוס וליציאה שר צבאו. וכאשר ראו כל התשועה שעשה השם לישראל , שאלו מעַמֵנו ברית ושלום , ושלחו כמה אגרות שלום ליהודה בן חשמונאי וסיעתו ולכל ישראל , והחזירום לדת משה ויהודית. וזאת היתה תשועה והצלחה גדולה לאין חקר , כמו הראשונה שזכרתי ויותר , כי בזה היה אחרית נפילה למלכות יון. והיה עַמֵנו איש תחת גפנו ותחת תאנתו (ע"פ מי' ד , ד) , כי היה שלום מופלג ביניהם ובין היונים וכל העמים שהיו כלם תחת היונים. וגם במות זה בן אנטיוכוס התגברו בני רומי , שהוא אחרון מן החיה השלישית כמו שנבוכד נצר החלק האחרון מן החיה הראשונה; והיו כל האומות תחת מלכות רומי , וכן גדולי יון היו נשמעים להם. הנה כתוב ביוסיפון (ע' 91 - 96 ) , כי זה הגוי , רוצה לומר: רומיים , נלחמו עם אניבל מלך אפריקיא מלחמות נפלאות; כי שר אחד מהם , שְמוֹ שיפיאו , נצח אניבל וכל בני אפריקיא נצוחים נפלאים , עד שנהרג אניבל והיו הרומיים אדונים לכל הארצות. ותכף שלחו אגרות דברי שלום ואמת (ע"פ אס' ט , ל) ליהודה בן חשמונאי ולכל עם יהודה , והיה ברית אמת בין רומי ובין ישראל , ותשקוט הארץ בזה הזמן כימי שלמה , ויותר מימי חזקיה , וכל שכן מימי זרובבל וכל זמן החיה השנית. ואע"פ שאין כתוב ביוסיפון (ע' 96 ) זה ההשקט , רק שמנה חדשים , אין קושיא בזה , כי אולי היה שמנה שנים או יותר. כל שכן כי אין הבדל בדברי הנביאים בין שמנה חדשים או שמנה שנים או עשרה. וכל זה יבין מי שהוא בקי בספרי הקדש ובהגיון. והכל מפורש בארכה ביוסיפון (ע' 96 - 100 ). וגם שם מפורש מה שסיים בכאן: "ועשיתי באף ובחמה נקם את הגוים אשר לא שמעו" (להלן , יד) , כי כתוב שם (ע' 96 ) , כי אחר זה ההשקט לעמנו מיון ורומי וכל הגוים החל יהודה הכהן בן חשמונאי לשפוט כל ישראל ולבער כל רשעי ישראל ופושעיהם מן הארץ. וכתיב שם (ע' 97 ) , כי הגוים אשר היו בעיר יפו ויבנה רִמו היהודים היושבים בקרבם , להעלותם על ספינות , הם ונשיהם ובניהם , ללכת ולצחוק עמם בים , והטביעו מאתים יהודים; ויֻגד ליהודה וירץ אל יפו ויצר עליה , ויתנה אלהים בידו , ויבדל היהודים שהיו בתוכה , ויך את העיר לפי חרב מאיש ועד אשה וישרוף את העיר; וכן עשה ליבנה , עד שנראה עשן האש ירושלם. וגם אז השחית ערים רבות מגוים שונים , כמו גוי ערב ועיר סספון (אולי עפרון) , שהיו מקללים את יהודה ומדברים דברים רעים על עם יי' בני ישראל. ויהודה הרג כלם בחרב , כמו שכתוב ביוסיפון (ע' 98 ) שלא נעשה כמוהו מימי קדם , כי שנים ריס בארך ושנים ברחב הלך את אגם הדם מן העיר עד שנגע באגם מים שהיה שם. וגם עם גוים רבים נלחם אז והשלימו עמו , עד שסיים וַיָשָב יהודה לירושלם שלשה ימים לפני חג השבועות. ומה לנו עוד פירוש אל מה שסיים על ענין זה בכלל: "ועשיתי באף ובחמה נקם את כל הגוים אשר לא שמעו" (ראה להלן , יד). ומי שירצה להכיר אמיתת כל זה יעיין ספר יוסיפון. ומי שאינו בקי בספרים , כל שכן מי שלא יפתח אותם , מי הוא ומה הוא? ואע"פ שלא נמצא אותו הספר , הנה היה זה כונת הנביא , אבל אנחנו לא נכירהו והיינו מפרשים דבריו כרצוננו , והינו מכוונים כונות לא כִּוון בם אומרם. וגם על כל אלה התשועות נבאו , כמו שאמרנו (מי' ד , יא) , יחזקאל ויואל , צפניה וזכריה , וגם דניאל שאינו מכלל הנביאים. וזכור כל זה מאד מאד. ואחרי שהשלמתי הכונה , אשוב לבאר קצת מאמרים באו בזה הספור; ואומַר , כי אמרוֹ:

והיה זה שלום אשור כי יבוא בארצינו - שיהא לנו שלום ולא יוכל להרע לנו. והקמונו עליו שבעה רועים ושמונה נסיכי אדם - אילו הם שרי חזקיהו. ותפש לך 'דרך חשבון' , כמו "תן חלק לשבעה וגם לשמונה" (קה' יא , ב); "כי שבע יפול צדיק וקם" (מש' כד , טז).
ריכוז קישורים