תנ"ך - על־הרע כפים להיטיב השר שאל והשפט בשלום והגדול דבר הות נפשו הוא ויעבתוה:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

עַל־הָרַ֤ע כַּפַּ֙יִם֙ לְהֵיטִ֔יב הַשַּׂ֣ר שֹׁאֵ֔ל וְהַשֹּׁפֵ֖ט בַּשִּׁלּ֑וּם וְהַגָּד֗וֹל דֹּבֵ֨ר הַוַּ֥ת נַפְשׁ֛וֹ ה֖וּא וַֽיְעַבְּתֽוּהָ: (מיכה פרק ז פסוק ג)

טקסט וניקוד:

עַל־הָרַע כַּפַּיִם לְהֵיטִיב הַשַּׂר שֹׁאֵל וְהַשֹּׁפֵט בַּשִּׁלּוּם וְהַגָּדוֹל דֹּבֵר הַוַּת נַפְשׁוֹ הוּא וַיְעַבְּתוּהָ: (מיכה פרק ז פסוק ג)

טקסט בלבד:

על־הרע כפים להיטיב השר שאל והשפט בשלום והגדול דבר הות נפשו הוא ויעבתוה: (מיכה פרק ז פסוק ג)

תיקון קוראים:

על־הרע כפים להיטיב השר שאל והשפט בשלום והגדול דבר הות נפשו הוא ויעבתוה: (מיכה פרק ז פסוק ג)
מַבאֲשִׁין בִּידֵיהוֹן וְלָא מוֹטְבִין שִׁלטוֹנָא שָׁאֵיל וְדַיָנָא אָמַר עֲבֵיד לִי בְדִינִי דַאֲשַׁלֵים לָך בְּדִינָך וְרַבָּא מְמַלֵיל בְּתַחמוּדֵי נַפשֵׁיהּ וָי עֲלֵיהוֹן עַל דְּקַלקְלוּהָא :

הרַע - ב' בפתח: מי' ז , ג; תה' נד , ז. הרע - ט' בפתח (במלים מוטעמות , כולל 'רע'): בר' כד , נ; מא , כא; *וי' כז , י; במ' יא , א; יר' ב , יט; מי' ז , ג; תה' ז , י; נד , ז; נחמ' ב , א. וכל 'אמירה' ו'יצר' ולשון ועשייה (אולי: ולשון 'עשייה') ו'עין' דכותהון בר מן ז' בקמץ: במ' יא , י; ש"א כט , ז; מ"ב כא , ט; מל' ב , יז; קה' ד , ג; ח , יב; דה"ב לג , ט. וכל אתנח וסוף פסוק דכותהון. השַר - ד' בפתח: מי' ז , ג; *דנ' יב , א; דה"א טו , כז; כז , ח. והגדול - ב': מי' ז , ג; דה"א יב , טו.

השר ד' פת' על הרע כפים וכנניה השר המשא השר שמהות ובעת ההיא .

הרע - ב'; השר - ד'; והשפט - ל'; בשלום - ל'; והגדול - ב'; ויעבתוה - ל'.

על הרע כפים להטיב (בנוסחנו: להיטיב) - על שכר הרעת כפיכם אתם מקוים שייטיב לכם (ראה ירוש' תענית ח , א [סה , ב]). השר שואל - שוחד (ראה שם). והשופט - הדן את הדין , גם הוא בשילום: אומר לשופט חבירו , כשהוא גזלן ומחוייב בדין: שלם לי גמולי בדין אחר , ואני אזכה אותך בזה (ראה שם). והגדול דובר הוות נפשו - המלך או הנשיא אומר בדין רצון נפשו. הוות נפשו - דבר ההווה לנפשו ולרצונו , כמו "אין נפשי לעם (בנוסחנו: אל העם) הזה" (יר' טו , א); וכן תירגם יונתן: "תחמודי נפשיה". ויעבתוה - עשאוה קליעה של חטא בין שלשתן , כעבות העגלה החטאה (ע"פ יש' ה , יח). שה'עבות' - משולשת היא; כך מצאתיה בתלמוד ירושלמי (תענית ב , א [סה , ב]): עבדנוה קליעה דחובין.

על הרע כפים להיטיב - חמס מרבים בכפיהם. להיטיב - להרבות; כמו "הטיבו (בנוסחנו: היטיבו) מצבות" (הו' י , א) , שפתרונו: הרבו מצבות. השר שואל והשופט בשילום - כתרגומו: "תחמודי נפשי". ויעבתוה - הם משלשים חטא פשע ועון כעבותי גדילה בשלשה (ראה רש"י ורד"ק).

על... - אמר רבי מרינוס (ראה רקמה ע' נח): כמו "ותהי להם הלבנה לאבן" (בר' יא , ג) - תחת אבן. וככה: על הרע כפים - תחת הטיב (בנוסחנו: היטיב). מלת ויעבתוה - מגזרת "עבותים" (שו' טו , יג); והטעם: אם הגדול יחל לדבר הות מלבו ― הות - כמו "הוות בקרבה" (תה' נה , יב) ― יעבתוה השומעים; והטעם: יוסיפו עליה.

על הרע כפים להיטיב - פירוש: זה דרך ישראל: מי שיטיב להם , ירעו לו. השר שואל - פירוש: השר יבקש ממון בהשאלה. והשופט בשילום - פירוש: יבקש ממון בשילום , כלומר: כשתבוא לדין אזכה אותך בדין. והגדול דובר הות נפשו הוא ויעבתוה - פירוש: יעות הות נפשו; כלומר: יגדיל אותו , יעשה אותו עבות; כמו "כל אלה עבותה" (יח' ו , יג).

על הרע כפים להטיב (בנוסחנו: להיטיב) - כשאדם מצפה להטיב ולתקן על הרע כפים שגזלו ועשקו אותם. השר - שהיה לו להטיב ולתקן , שואל שוחד; והשופט גם הוא שותף בשלום - שאינו רוצה לשפוט הנגזל מגוזלו אלא אם כן יחלוק עמו בְּשִלּוּם הגזל; והגדול ונשוא פנים - שהיה לו לדבר צדק , דובר הות נפשו של נגזל הבא; ובין כלם מעבתים ומגדילים ומחזקים את הרעה. ויעבתוה - כמו "מעשה עבת" (שמ' כח , יד): שכשהשר והשפט והגדול מחזיקים ידי הגזלן , הרי הרעה גדולה ועבֻתה , והחוט המשולש לא במהרה ינתק (ע"פ קה' ד , יב).

על הרע כפים להיטיב. הרע - מקור; וכן היטיב. אמר: יתנו דעתם על הרע בכפיהם להיטיבו ולחזקו. וזה דרך צחות , לאמר לשון על הפכו לעניין אחד; וכן "כי ייטיב אל אבי את הרעה עליך" (ש"א כ , יג); וכן "ההיטב חרה לך" (יונה ד , ט) - כל זה הלשון לחזק העניין. ואמר , כי בזה יחזקו להרע בכפיהם , לקחת שוחד להטות דין. השר שואל - כי לא ישאל המלך השחד בפיו , כי יתבייש מזה; אלא השר שואל בעבורו. והשופט בשלום - השופט ידו גם כן עמהם ויש לו חלק בשחד; וזהו שלום - שהוא 'גמול'; כמו "באו ימי השלום" (הו' ט , ז); וכן במשקל אחר: "ורודף שלמונים" (יש' א , כג). והנה השופט מטה הדין כדי שיגמול לו המלך טובה בממון שלוקח בהטיית הדין. והגדול - גם כן מי שהוא גדול בחצר המלך , והוא תחת השר , גם הוא דובר עם בעל הדין לתת שחד ויפסקו הדין כרצונו; וזהו הות נפשו - כלומר: שברון נפשו ואבדה מן העולם; כמו "יעז בהותו" (תה' נב , ט); "והות רשעים" (מש' י , ג). ויונתן תרגם: "וחמודי נפשיה". ויעבתוה - עניין חֹזק , כמו החבל החזק שנקרא "עבות" (ראה יש' ה , יח). כלומר: בין כולם חזקו ההטייה בשוחד שלוקחין. ואדני אבי ז"ל פירש , כי כל 'עבות' - משלשה חוטין; וכן "וכעבות העגלה חטאה" (יש' ה , יח) שהיא משלש רצועות , והיא החזקה. וכן פירשו רבותינו ז"ל (ראה סוכה לב , ב): "עבות" (וי' כג , מ) - שלשה עלין בקן אחד. וכן אמר ויעבתוה - לפי שהם שלשה מחזיקי העַולה והטיית הדין: השר והשופט והגדול.

על הרע כפים להיטיב - הליץ דרך צחות מליצה: להיטיב עם הרע. וטעם כפים - לקחת זהובים לשחד; הפך "נקי כפים" (תה' כד , ד). וטעם להיטיב - כמו ותיטב את ראשה" (מ"ב ט , ל) , כלומר: להחליק כפים ולמשחם בשמן השחד או בדבש; כטעם "והכהנים ירדו את ידיהם" (ראה יר' ה , לא) , כענין "רדה הדבש" (שו' יד , ט). והנה זה הפסוק דבק עם הקודם , רוצה לומר: מה שאמר "איש את אחיהו יצודו חרם" (לעיל , ב) - כלומר: יצודו אותו ויאמרו: על הרע וכו'. והפליג לזכור ענין המלשינים עם בני החצר , וזה , כי המלשינים ילשינוהו , כטעם "ברך נבות אלהים ומלך" (מ"א כא , יג) , עד שיתָפש החסיד העניו בחצר; ותכף ילכו הם לאשתו ובניו וקרוביו ויאמרו להם: הנה על הרע הזה אין תקנה , רק להיטיב כפים לבני החצר כלם; לכן לכו עמנו אתֶם ונדבר באזניהם , כי הם אהובינו. ולכן ילכו לדבר תחלה עם השר המושל , משנה למלך. וזכר הפלגת עָרמת בני החצר , אם שיהיו שלשתם במעמד אחד או לא , וזה , כי השר שואל רֹב ממון לפדיון נפשם , והשופט , שהוא יודע הדינים , אומר: נעשה פשרה דרך שלום למתק הנשאל מפי השר; והגדול - כמו השוטר , אומר: לא יוקח ממון כל הון שבעולם , כי הות נפשו הוא , כלומר: בן מות הוא זה התפוש. וטעם ויעבתוה - מענין "עץ עבות" (וי' כג , מ) - כי הם שלשה , וכל אחד מעמיק , כמו שהוא ידוע גם אצלנו.

על הרע כפים - שמלאו ידיכם חמס , ראוי להיטיב השם לכם? כולכם רעים: כשיבוא שום דין לפניכם , השר שואל והשופט אומר לתובע: אם אעזור לך תעשה לי שילום , והגדול התובע בפני שמי שכנגדו חלש ממנו , דובר הוות נפשו הוא - שמדבר כל מה שיחשוב בלבו ותובע חמס , כיון שעוזרים לו השר והשופט והגדול , ויעבתוה - שלשתם עיבתו זאת הרעה: השר והשופט והגדול. לשון הוות - מחשבה רעה , כמו "והוות רשעים יהדוף" (מש' י , ג). ויעבתוה - הוא לשון שילוש , כמו "מעשה עבות" (שמ' כח , יד) - שגודלים אותו בשלשה חוטים.
ריכוז קישורים