תנ"ך - ויען
מלאך־ה'
ויאמר
ה'
צבאות
עד־מתי
אתה
לא־תרחם
את־ירושלם
ואת
ערי
יהודה
אשר
זעמתה
זה
שבעים
שנה:
יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת
עוד...(לדוגמה לחיצה על "תיקון קוראים" תפתח את הפרק בתצורת "תיקון קוראים" - טקסט עם ניקוד וטעמים ולצידו טקסט ללא ניקוד וטעמים בפונט סת"ם. לחיצה על אחד מהפרשנים תפתח את הפרק עם טקסט, ניקוד וטעמים ולצידו הפירוש של אותו פרשן וכו')
וַיַּ֣עַן
מַלְאַךְ־יְהוָה֘
וַיֹּאמַר֒
יְהוָ֣ה
צְבָא֔וֹת
עַד־מָתַ֗י
אַתָּה֙
לֹא־תְרַחֵ֣ם
אֶת־יְרוּשָׁלִַ֔ם
וְאֵ֖ת
עָרֵ֣י
יְהוּדָ֑ה
אֲשֶׁ֣ר
זָעַ֔מְתָּה
זֶ֖ה
שִׁבְעִ֥ים
שָׁנָֽה:
(זכריה פרק א פסוק יב)
וַיַּעַן
מַלְאַךְ־יְהוָה
וַיֹּאמַר
יְהוָה
צְבָאוֹת
עַד־מָתַי
אַתָּה
לֹא־תְרַחֵם
אֶת־יְרוּשָׁלִַם
וְאֵת
עָרֵי
יְהוּדָה
אֲשֶׁר
זָעַמְתָּה
זֶה
שִׁבְעִים
שָׁנָה:
(זכריה פרק א פסוק יב)
ויען
מלאך־ה'
ויאמר
ה'
צבאות
עד־מתי
אתה
לא־תרחם
את־ירושלם
ואת
ערי
יהודה
אשר
זעמתה
זה
שבעים
שנה:
(זכריה פרק א פסוק יב)
ויען
מלאך־יהוה
ויאמר
יהוה
צבאות
עד־מתי
אתה
לא־תרחם
את־ירושלם
ואת
ערי
יהודה
אשר
זעמתה
זה
שבעים
שנה:
(זכריה פרק א פסוק יב)
וַאֲתֵיב
מַלאֲכָא
דַייָ
וַאֲמַר
יְיָ
צְבָאוֹת
עַד
אִימַתִּי
אַתּ
לָא
תְרַחֵים
עַל
יְרוּשׁלֶם
וְעַל
קִרוַיָא
דְבֵית
יְהוּדָה
דְּאֵיתִיתָא
עֲלֵיהוֹן
לְוָט
דְּנָן
שִׁבעִין
שְׁנִין
:
ויאמַר
-
צ"א
(בפתח):
ראה
עמ'
א
,
ב.
ואת
ערי
-
ז':
מ"א
ט
,
יט
(פעמיים);
יר'
ט
,
י;
כה
,
יח;
לד
,
כב;
זכ'
א
,
יב;
דה"ב
ח
,
ו.
ואת
ערי
-
ז';
זעמתה
-
ל'
מל'.
עד
מתי
(בנוסחנו
נוסף
'אתה')
לא
תרחם
את
ירושלם
ואת
ערי
יהודה
אשר
זעמתה
זה
שבעים
שנה
-
כששמע
המלאך
כן
,
אמר:
רבונו
של
עולם!
מה
נשתנו
אילו
מאילו?
שכל
האומות
יושבין
ושקיטין
בארצם
,
וישראל
גלו
לארץ
לא
להם
(ע"פ
בר'
טו
,
יג)
,
בבבל
,
והם
מענים
אותם;
ולמה
אין
אתה
מרחם
עליהם?
בשביל
שזעמתה
עליהם
לפי
שחטאו?
וכבר
הגיע
זמן
פקודתם
-
"לפי
מלאות
לחרבות
ירושלם
שבעים
שנה
אפקוד
אתכם"!
(צירוף
של
יר'
כט
,
י
ודנ'
ט
,
ב).
ויען
-
כמו
"וענית
ואמרת"
(דב'
כו
,
ה);
"ויען
איוב"
הראשון
(איוב
ג
,
ב).
או
הטעם
,
שיענה
לַשם
ששלחו;
והוא
הנכון.
והנה
הטעם:
בהתעורר
מלחמות
,
אז
יבָּנה
בית
השם
על
יד
זרובבל
,
כאשר
התנבא
חגי
"ושמתיך
כחותם"
(ב
,
כג).
וזה
שבעים
שנה
-
בארתיו
באר
היטב
בספר
דניאל
(ט
,
ב).
ויען
מלאך
יי'
ויאמר:
יי'
צבאות
עד
מתי
אתה
לא
תרחם
את
ירושלם
-
כלומר
,
שכל
זמן
שהארץ
ישבת
ושקטת
(ראה
לעיל
,
יא)
לא
נוכל
לבנות
ירושלם.
ויען
מלאך
יי'
ויאמר
-
בשמעו
שאף
כשתפול
פרס
יעמדו
עוד
אומות
אחרות
לשעבד
בישראל
,
ולא
יוָשעו
תשועת
עולמים
(ע"פ
יש'
מה
,
יז).
עד
מתי
אתה
לא
תרחם
-
וכי
לעולם
יהו
בניך
תחת
האומות?!
וירושלם
וערי
יהודה
בזעם
זה
שבעים
שנה
,
וכבר
נתמלאה
נבואת
ירמיהו
(כט
,
י)
משנה
ראשונה
לכורש
(ראה
דה"ב
לו
,
כב
-
כג)
,
ועדיין
ערי
קדשך
(ע"פ
יש'
סד
,
ט)
ועמך
בזעם
,
שביתך
חרב
ואין
להם
רשות
לבנותו!
ואע"פ
שכבר
כלו
שבעים
שנה
,
מכל
מקום
נופל
בו
לומר
לשון
זה
שבעים
שנה
,
כי
בשנת
שבעים
שנה
עצמה
בלבד
לא
יפול
בו
הלשון
יותר
משאם
עברה
כולה;
כמו
"זה
עשרים
שנה"
(בר'
לא
,
לח)
-
שכבר
עברה;
וכמו
"זה
ארבעים
שנה
יי'
אלהיך
עמך"
(דב'
ב
,
ז)
-
ועדיין
עומד
בה.
ותדע
שאין
הנביא
עומד
עכשיו
בסוף
שבעים
שנה
-
שבשביל
כך
יאמר
זה
שבעים
שנה
-
שהרי
אף
בשנת
ארבע
לדריוש
יאמר
למטה
"וזה
שבעים
שנה"
(זכ'
ז
,
ה)
,
כמו
כאן
"בשנת
שתים"
(לעיל
,
ז).
מעתה:
אין
הדבר
תלוי
בשנה
עצמה
יותר
מִשֶאִם
עברה;
ומה
לי
עברה
ועומד
בשנה
שאחריה
ומה
לי
עומד
בשנת
עשרים
או
ארבעים
שאחריה
,
ולעולם
שבעים
של
בבל
בתחלת
מלכות
מדי
ופרס
כָּלוּ.
וכן
הוכחתי
בדניאל
(ט
,
ב)
פירוש
נכון
ומבורר
מכמה
יסודות.
ויען
-
זהו
'העומד
בין
ההדסים'
(ראה
לעיל
,
י)
,
שהיה
לעזרת
ישראל
,
או
המלאך
הדובר
בנביא
(ראה
לעיל
,
ט);
והוא
הנכון.
עד
מתי
אתה
לא
תרחם
את
ירושלם
-
כי
בעוד
שישקטו
האומות
,
לא
יצאו
מהגולה
עד
אבוד
מלכות
בבל.
והנה
המראה
הזאת
כבר
עבר
עניינה
בזמן
שראה
אותה
,
אלא
שהראה
לו
מה
שעבר
,
בעבור
הראותו
כי
שלות
בבל
וחרבנה
-
הכל
מאת
האל
באמצעות
המלאכים
המנהיגים
,
וכי
הם
משתדלים
בטוב
ישראל.
וכן
ממשלת
השלש
מלכיות
הנותרות
(ראה
פירושו
לעיל
,
ח)
ומפלתם
-
הכל
יהיה
מאת
האל
,
כמו
שהראהו
מה
שהיה
במלכות
בבל
שעברה.
אשר
זעמת
(בנוסחנו:
זעמתה)
זה
שבעים
שנה
-
אם
על
מה
שעבר
,
כמו
שפירשנו
,
היו
שבעים
שנה
למלכות
בבל
,
וזעומה
היתה
כל
מלכות
נבוכדנצר.
או
אמר
זה
שבעים
שנה
על
זמן
המראה
,
שהיתה
"בשנת
שתים
לדריוש"
(לעיל
,
ז)
,
ואז
שָׁלמו
לחרבות
ירושלם
שבעים
שנה;
ואע"פ
שזאת
המראה
היתה
בחדש
שבט
(ראה
שם)
והם
החלו
לבנות
בחודש
כסליו
(ראה
חגי
ב
,
יח)
,
אע"פ
כן
זעומה
היתה
עדיין
,
וכל
זמן
בנותם
העיר
,
בְּמלחמה
היו
עם
צריהם.
עד
מתי...
לא
תרחם
את
ירושלם
וערי
יהודה
שהן
חרבות;
מה
נשתנו
מכל
האומות
שיושבים
ושוקטים?!