תנ"ך - זכריה פרק א פסוק ח - ראיתי ׀ הלילה והנה־איש רכב על־סוס אדם והוא עמד בין ההדסים אשר במצלה ואחריו סוסים אדמים שרקים ולבנים:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

רָאִ֣יתִי ׀ הַלַּ֗יְלָה וְהִנֵּה־אִישׁ֙ רֹכֵב֙ עַל־ס֣וּס אָדֹ֔ם וְה֣וּא עֹמֵ֔ד בֵּ֥ין הַהֲדַסִּ֖ים אֲשֶׁ֣ר בַּמְּצֻלָ֑ה וְאַחֲרָיו֙ סוּסִ֣ים אֲדֻמִּ֔ים שְׂרֻקִּ֖ים וּלְבָנִֽים: (זכריה פרק א פסוק ח)

טקסט וניקוד:

רָאִיתִי ׀ הַלַּיְלָה וְהִנֵּה־אִישׁ רֹכֵב עַל־סוּס אָדֹם וְהוּא עֹמֵד בֵּין הַהֲדַסִּים אֲשֶׁר בַּמְּצֻלָה וְאַחֲרָיו סוּסִים אֲדֻמִּים שְׂרֻקִּים וּלְבָנִים: (זכריה פרק א פסוק ח)

טקסט בלבד:

ראיתי ׀ הלילה והנה־איש רכב על־סוס אדם והוא עמד בין ההדסים אשר במצלה ואחריו סוסים אדמים שרקים ולבנים: (זכריה פרק א פסוק ח)

תיקון קוראים:

ראיתי ׀ הלילה והנה־איש רכב על־סוס אדם והוא עמד בין ההדסים אשר במצלה ואחריו סוסים אדמים שרקים ולבנים: (זכריה פרק א פסוק ח)
חֲזֵיתִי בְּלֵיליָא וְהָא גֻברָא רָכֵיב עַל סוּסֵי סִמוֹק וְהוּא קָאֵים בֵּין אִילָנֵי הֲדַסַיָא דִּי בְּבָבֶל וּבָתְרוֹהִי סוּסָוָן סוּמָקִין קָחֲחִין וְחִיוָרִין :

במצלה - ל' וחס'.

ראיתי הלילה וגו' - רבותינו פירשו מה שפירשו באגדת 'חלק' (סנה' צג , א) , אך אין סדר הפרשה והלשון מתיישב כן. והנה איש - מלאך. על סוס אדום - רמז הוא להפרע מכשדים וממדי ופרס בחרב ובדם , כמו שהוא אמר: "וקצף גדול אני קוצף על הגוים" וגו' (להלן , טו). ואחריו סוסים אדומים וגו' - מוכנים לשליחותו של מקום; ויש בהם מיני צבעים הרבה , ושבח הוא לו. שרוקים - לא ידעתי מה צבע הוא; ויונתן תירגם: "קווחין". בין ההדסים אשר במצולה - "בין אילני הדסיא דבבל" (ת"י; ראה סנה' צג , א).

ראיתי הלילה והנה איש רוכב על סוס אדום והוא עומד בין ההדסים אשר במצולה - אני הייתי רואה במראות הלילה איש רוכב על סוס אדום , כדי ליפרע בדם מבבל; והיה אותו האיש עומד בין הצדיקים אשר במצולה - זו בבל; כמו "האומר לצולה חרבי" (יש' מד , כז). ולכך עומד שם - כדי לדבר עימי. ואחרי אותו האיש היו רוכבים אנשים בסוסים אדומים. שרוקים - 'פלאש' בלעז. והוא עיניין שררה: שלא היו כל הסוסים דומין , שזה אדום וזה לבן וזה שרוק , והוא היה שר על כולם.

ראיתי. כתוב בתורה "הוא ישלח מלאכו לפניך" (בר' כד , ז); "וילכו שני המלאכים סדמה" (ראה בר' יט , א); וכתוב "המלאך הגואל אותי" (בר' מח , טז); "וישלח מלאך" (במ' כ , טז); "הנה אנכי שולח מלאך" (שמ' כג , כ); "ומלאך פניו הושיעם" (יש' סג , ט). ובספר דניאל מפורש: שר יון (ראה דנ' י , כ) , ושר מלכות פרס (ראה שם , יג) , ושר השרים הוא מיכאל (ראה דנ' יב , א). והנה הכלל: כל מעשי השם הנכבד - על יד המלאכים הם , שהם עושי דברו. והנה המשל שיבינו בני האדם , למלך יושב על כסאו וְישלח שלוחיו , מהם רגלים ומהם רוכבים על סוסים , שיבואו מהרה ויודיעוהו הדברים שהם בממלכתו; וככה זה: והנה איש - מלאך , כמו "והאיש גבריאל" (דנ' ט , כא). על סוס אדום - ככה ראה , ואין צורך לבקש טעם למה אדום. וככה לא נבקש טעם למה "צליל לחם שעורים" (שו' ז , יג) , ולא 'חטים'. והמפרש כי "שעורים" - מדרך 'סערה' , ואדום כמו הדם , לשפוך דמים - ואלה כדברי דרש הם. וזה האיש הרוכב הוא שר. ופירוש במצולה - קשה. ויפת אמר כי היא שם מקום , ונפתח הבי"ת כמו "וזבח וצלמנע בקרקר" (שו' ח , י) , אע"פ שאין דרך להפתח על שם מקום; כי לא יֵאמר 'בַּציון' , 'בַּשומרון' , כי אם בשווא או בחירק. ורבי משה הכהן אמר , כי במצולה - ברכת מים , וסביבותיה הדסים. ואחריו סוסים - ואין איש רוכב עליהם. ואלה כדברי יחזקאל "ופני שור מהשמאל" (בנוסחנו: מהשמאול; א , י). ומלת שרוקים - מגזרת "שורקה" (בר' מט , יא) , כמראה שורק. ואלה הסוסים הם רבים על שני עינים. [פירוש: גוונים (ראה זכ' ו , ג).]

ואחריו סוסים אדומים - פירוש: מלכים שהם רוכבים על סוסים אדומים ועל סוסים שרוקים , כמו "ולשרקה בני אתנה" (בנוסחנו: אתנו; בר' מט , יא).

והנה איש רכב על סוס אדום - לעולם בכל המקרא כֻּלה , מראה המלאך ומראה הכבוד מעין המחזה: לפי שגלות (אולי צ"ל: שמלכות) פרס חזקים ובריאים יותר מכל מלכות שאחריהם , כמפורש בדניאל (פרק ח) , הראו לו בה בממשלתה סוסים אדומים. ועיקר שליחות המלאך עליה הוא , כמו שמוכיח למטה; לכך גם הוא על סוס אדום. ומלכות יון אחריה שפלה הימנה מאד , וחזקה ובריאה ממלכות רומי שאחריה; לכך הראו לו בה סוסים שרוקים - לא אדומים ממש ולא לבנים ממש , אלא לבנים אדמדמים. ומלכות רומי אחריה שפלה מכל שלפניה , לכך הראו לו בממשלתה סוסים לבנים. ואע"פ שהיא חזקה , כמו שמוכיח בחיה רביעית (ראה דנ' ח , ט - יב) ובשאר חזונות דניאל (ראה דנ' ח , כג - כה) - לא מעצמה היא חזקה , כי 'שפלה' ו'צעירה' קורא אותה (ראה דנ' ז , ח; ח , ט); אלא על ידי אומות אחרות הרבה , רבים ועצומים , שנתערבו לאמנתה , לקחה לה קרנים (ע"פ עמ' ו , יג) , ולא מכחה , כמו בבל ופרס ויון שבכח עצמן ובזרועם גברו. וכל אחד נשתלח לאומתו כמראה לפי התגבורת שניתן לה. גם יש לומר: אדומים - שעדיין עון ישראל אדום כשני (ע"פ יש' א , יח) כל זמן שלא נבנה הבית; כמו שאמר חגי , שטמא העם הזה בעיניו (ב , יד). שרוקים - כשנבנה הבית נתפתח האודם קצת אבל לא נתלבן לגמרי , כי לא ניתן להם גלות יון לצרף וללבן; אבל גלות רומיים ניתן להם לצרף ולברר וללבן , ויצרפו ויתבררו ויתלבנו (ע"פ דנ' יב , י) בו. ולא בבת אחת יצאו , אלא אחר האדומים - שרוקים , ואחר השרוקים - לבנים.

ראיתי הלילה - מראות זכריה סתומות מאד , כמראות דניאל , ולא כן מראות שאר הנביאים; כי כח הנבואה היתה הולכת ודלה מימי הגולה , לפיכך לא בארו דבריהם ולא הבינו המראות כאשר הם. ואמר: ראיתי הלילה - במראות הלילה ראיתי זאת המראָה שראיתי. איש רוכב על סוס אדום - ומצאנו בדברי רבותינו ז"ל שפירשו הפסוק כך (ראה סנה' צג , א): ראיתי הלילה - בקש הקדוש ברוך הוא להפך את העולם כולו ללילה. והנה איש רוכב על סוס אדום - ואין איש אלא הקדוש ברוך הוא , שנאמר "יי' איש מלחמה" (שמ' טו , ג). על סוס אדום - בקש הקדוש ברוך הוא להפך את כל העולם כולו לדם; כיון שנסתכל בחנניה מישאל ועזריה נתקררה דעתו , שנאמר: והוא עומד בין ההדסים אשר במצולה - ואין הדסים אלא צדיקים; וכן הוא אומר "ויהי אומן את הדסה" (אס' ב , ז); ואין מצולה אלא בבל , שנאמר "האומר לצולה חרבי" (יש' מד , כז). מיד טעונין נעשו שרוקים , ואדומים - לבנים , שנאמר: ואחריו סוסים אדומים שרוקים ולבנים. ואחרי זה נפרש במראה מה שנוכל לפרש: איש - הוא מלאך , כמו שנאמר "והאיש גבריאל" (דנ' ט , כא); וכן אמר בסוף העניין "מלאך יי' העומד בין ההדסים" (להלן , יא). וראה אותו רוכב על סוס - מורה למהירות שליחותו. וטעם אדום ושאר הגוונים - אפשר שנאמרו לטעם. וכתב אדני אבי ז"ל , כי סוס אדום הוא רמז לנבוכדנצר , הנקרא 'רישא דדהבא' (ראה דנ' ב , לח) , והזהב הוא אדום. כי נבואתו בארבע מלכיות , כמו חלום נבוכדנצר (ראה דנ' ב) ומראות דניאל (ראה דנ' ז - ח). ואע"פ שהסוסים הם היו בַּמָשל המלאכים שלוחי האל , כמו שכתוב (להלן , י) , מכל מקום רמז הוא לארבע מלכיות. ופירוש איש רוכב - כי המלאכים מושלים בתחתונים , וכל מעשה האל בארץ על ידם ובאמצעותם; ושליחותו היתה לעקור מלכות בבל. ואע"פ שבזמן המראה הזאת כבר נעקרה מלכות בבל , נראה לו המראה שלימה כמו שהיתה , מפני המלכיות השלש העתידות. ובזמן מלכות פרס היתה מראה זו , כמו שאמר "בשנת שתים לדריוש" (לעיל , ז). והוא עומד בין ההדסים אשר במצולה - הם ישראל; המשילם להדסים שיש להם ריח טוב - כן ישראל בבבל יש להם ריח מִצְוֹת; רוצה לומר: עומד ביניהם לעזרם ולהוציאם מהגלות. במצולה - היא בבל. ואחריו סוסים אדומים שרוקים ולבנים. שרקים - מין צבע , לא נתברר אצלינו מהו. ויש אומרים , שהיו שרוקים במסרק; ואין לו טעם. והנה שרוקים במראה הזאת - במקום "שחורים" הנזכר במראה האחרת (זכ' ו , ב) , שהיא ארבע מרכבות. ויונתן תרגם שרוקים: "קחתין"; נוסח אחר: "קווחין". ואלה הסוסים - מן הדומה לא היה עליהם רוכב; וזה שהיה רוכב היה שר למלאכים האחרים , לפיכך ראה אותו רוכב. ואחריו סוסים אדמים - אם נפרש סוס אדום על נבוכדנצר , נפרש סוסים אדומים על בנו ועל בן בנו; והנה הם כנגד המרכבה הראשונה (ראה שם). שרקים ולבנים - כאלו אמר: ואחריהם שרוקים ואחריהם לבנים. והנה לא זכר כנגד המרכבה הרביעית (ראה שם , ג) , כי לא ראה אותה בזאת המראה בעבור היותה רחוקה , אע"פ שראה אותה במראות האחרות.

ראיתי הלילה וכו' - בני ההמון יחשבו שידיעת העתידות הוא הענין היותר מעולה שהיה לנביאים , וזה לפי שענין ההמון כלו וכל תשוקותיו אינו , רק לדברים הדמיונים , כקיבוץ הממון והשכיבה עם הנשים והאכילה והשתייה; ולכן יְנשאו כל קוסם ומנחש וזולת זה מבעלי הכחות המודיעים העתידות ממאורעי הזמן. וחלילה! אבל הדבר היותר מעולה לנפש הנבואית ולמעלה הוא ידיעת המושכלות באל ובמלאכיו , רוצה לומר: חכמת האלהות , שקודמת לה חכמת הטבע; ובזה יתרונם על בעלי הנפש העיונית , כמו אפלטון וארסטו וזולתם. אבל בהיותם בהתבודדות הנבואי באלו הענינים מחכמת האלהות , יתאחדו עם השכל הנפרד המכונה 'השכל הפועל' ו'רוח הקדש' ו'רוח אלהים' ו'רוח יי'' , עד שיֵדעו גם מן המאורעים העתידים בעולמנו זה , שהם תחת האפשר - כירידת הגשם , או מחוייבים - כעליית השמש , מה שלא יוכלו לדעת חכמי העיון , כי אין התאחדותם עם השכל הפועל כל כך; ולכן תמצא , כי הנביאים יספרו לנו ענין התאחדותם עם השכל הפועל בדברים שהם מחכמת הטבע והאלהות , שאינם דברים עתידים רק דברים שוקדים הכרחיים; ויספרו לנו שאחרי כן השיגו ענינים מן המאורעים עתידים. והראש בזה - יעקב אבינו במשל הסולם , כמו שכתוב בתורה (ראה בר' כח , יב ואי'); ואחר - ישעיה בענין המרכבה , במראָה המוּחל בה "בשנת מות המלך עוזיהו" וכו' (ראה יש' ו , א ואי'); ואחר - יחזקאל במרכבה בתחלת ספרו (ראה יח' א) וגם אחרי כן (ראה יח' ג , יב - יג). ולעולם לא נמצא כי במראָה אחת יקדים סדורו בעתידות ויסיים במושכלות , אבל בהפך זה , כמו שאמרנו; ולפעמים כֻּלו מושכלות ופעמים כֻּלו עתידות. ובאור זה כלו 'אוצר יי'' יבא. ואולם הוצרכתי להציע זה בכאן בקיצור , וגם כי לא אוכל לפרש בכאן אלו המראות הנכבדות שדבר זה הנביא , שהם: תחלה ראיתי הלילה והנה איש רוכב על סוס אדום וכו'; ואחריו מראָה שנית באמרו "וישב המלאך הדובר בי" וכו' , "ויאמר אלי מה אתה רואה ואומר ראיתי והנה מנורת זהב" (ד , א - ב) , ומצורף לזה קצת פירושו למראה זו , באמרו "שבעה אלה עיני יי'" וכו' (שם , י) , עד שסיים "העומדים על אדון כל הארץ" (שם , יד); ואחרי זה מראה שלישית באמרו "ואשוב ואשא עיני ואראה והנה מגלה עפה" וכו' (ה , א) , עד שסיים "את אבן העפרת אל פיה" (שם , ח); ואחרי זה מראה רביעית באמרו "ואשא עיני ואראה שתים נשים יוצאות" וכו' (שם , ט) , עד שסיים "מכונתה" (שם , יא); ואחרי זה מראה חמישית באמרו "ואשוב ואשא" וכו' (ו , א) , עד שסיים "הניחו את רוחי בארץ צפון" (שם , ח). אלה החמשה מראות הם מודיעות ענינים ופנות גדולות מחכמת הטבע והאלהות , יותר שלמות ממה שנכתב בספרי ארסטו וחביריו , הן שנכיר אנחנו הן שלא נכיר. אבל מה שאכיר לא אכתוב בזה הספר דבר , כי אין זה מכוָנת זה הספר , אבל במקום אחר אני אכתוב; והכל 'אוצר יי'' יבא. וגם עוד יש בספר זה שתי מראות שאינם חמורות כל כך: בראשונה אמרוֹ "ואשא את עיני ואראה והנה ארבע קרנות" וכו' (ב , א) , "ויראני יי' ארבע חרשים" וכו' (ראה שם , ג); והשנית "ויראני את יהושע" וכו' (ג , א) , עד שסיים "הנני מפתח פתוחה" וכו' (שם , ט). כי אלו השתי מראות , אע"פ שבהם ענינים מחכמת הטבע והאלהות , הנה נתערבו בם ענינים שהם מאורעות עתידות; ולכן אכתוב באלה פירוש - מה , לפי הראוי לספרנו זה.

ראיתי הלילה - בחזיון הנבואה. והנה איש רוכב על סוס אדום - מלאך היה ונדמה לאיש; והיה רוכב על סוס אדום - סימן שיפרע מבבל בדם. בין ההדסים אשר במצולה - פשטו כמשמעו. ואחריו סוסים - הרבה רוכבי סוסים , מהם היו אדומים ומהם היו שרוקים ומהם לבנים. שרוקים הם לא אדומים ולא שחורים ממש; 'מורילי' בלעז.