תנ"ך - זכריה פרק א פסוק ח - ראיתי
׀
הלילה
והנה־איש
רכב
על־סוס
אדם
והוא
עמד
בין
ההדסים
אשר
במצלה
ואחריו
סוסים
אדמים
שרקים
ולבנים:
יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת
עוד...(לדוגמה לחיצה על "תיקון קוראים" תפתח את הפרק בתצורת "תיקון קוראים" - טקסט עם ניקוד וטעמים ולצידו טקסט ללא ניקוד וטעמים בפונט סת"ם. לחיצה על אחד מהפרשנים תפתח את הפרק עם טקסט, ניקוד וטעמים ולצידו הפירוש של אותו פרשן וכו')
רָאִ֣יתִי
׀
הַלַּ֗יְלָה
וְהִנֵּה־אִישׁ֙
רֹכֵב֙
עַל־ס֣וּס
אָדֹ֔ם
וְה֣וּא
עֹמֵ֔ד
בֵּ֥ין
הַהֲדַסִּ֖ים
אֲשֶׁ֣ר
בַּמְּצֻלָ֑ה
וְאַחֲרָיו֙
סוּסִ֣ים
אֲדֻמִּ֔ים
שְׂרֻקִּ֖ים
וּלְבָנִֽים:
(זכריה פרק א פסוק ח)
רָאִיתִי
׀
הַלַּיְלָה
וְהִנֵּה־אִישׁ
רֹכֵב
עַל־סוּס
אָדֹם
וְהוּא
עֹמֵד
בֵּין
הַהֲדַסִּים
אֲשֶׁר
בַּמְּצֻלָה
וְאַחֲרָיו
סוּסִים
אֲדֻמִּים
שְׂרֻקִּים
וּלְבָנִים:
(זכריה פרק א פסוק ח)
ראיתי
׀
הלילה
והנה־איש
רכב
על־סוס
אדם
והוא
עמד
בין
ההדסים
אשר
במצלה
ואחריו
סוסים
אדמים
שרקים
ולבנים:
(זכריה פרק א פסוק ח)
ראיתי
׀
הלילה
והנה־איש
רכב
על־סוס
אדם
והוא
עמד
בין
ההדסים
אשר
במצלה
ואחריו
סוסים
אדמים
שרקים
ולבנים:
(זכריה פרק א פסוק ח)
חֲזֵיתִי
בְּלֵיליָא
וְהָא
גֻברָא
רָכֵיב
עַל
סוּסֵי
סִמוֹק
וְהוּא
קָאֵים
בֵּין
אִילָנֵי
הֲדַסַיָא
דִּי
בְּבָבֶל
וּבָתְרוֹהִי
סוּסָוָן
סוּמָקִין
קָחֲחִין
וְחִיוָרִין
:
ראיתי
הלילה
וגו'
-
רבותינו
פירשו
מה
שפירשו
באגדת
'חלק'
(סנה'
צג
,
א)
,
אך
אין
סדר
הפרשה
והלשון
מתיישב
כן.
והנה
איש
-
מלאך.
על
סוס
אדום
-
רמז
הוא
להפרע
מכשדים
וממדי
ופרס
בחרב
ובדם
,
כמו
שהוא
אמר:
"וקצף
גדול
אני
קוצף
על
הגוים"
וגו'
(להלן
,
טו).
ואחריו
סוסים
אדומים
וגו'
-
מוכנים
לשליחותו
של
מקום;
ויש
בהם
מיני
צבעים
הרבה
,
ושבח
הוא
לו.
שרוקים
-
לא
ידעתי
מה
צבע
הוא;
ויונתן
תירגם:
"קווחין".
בין
ההדסים
אשר
במצולה
-
"בין
אילני
הדסיא
דבבל"
(ת"י;
ראה
סנה'
צג
,
א).
ראיתי
הלילה
והנה
איש
רוכב
על
סוס
אדום
והוא
עומד
בין
ההדסים
אשר
במצולה
-
אני
הייתי
רואה
במראות
הלילה
איש
רוכב
על
סוס
אדום
,
כדי
ליפרע
בדם
מבבל;
והיה
אותו
האיש
עומד
בין
הצדיקים
אשר
במצולה
-
זו
בבל;
כמו
"האומר
לצולה
חרבי"
(יש'
מד
,
כז).
ולכך
עומד
שם
-
כדי
לדבר
עימי.
ואחרי
אותו
האיש
היו
רוכבים
אנשים
בסוסים
אדומים.
שרוקים
-
'פלאש'
בלעז.
והוא
עיניין
שררה:
שלא
היו
כל
הסוסים
דומין
,
שזה
אדום
וזה
לבן
וזה
שרוק
,
והוא
היה
שר
על
כולם.
ראיתי.
כתוב
בתורה
"הוא
ישלח
מלאכו
לפניך"
(בר'
כד
,
ז);
"וילכו
שני
המלאכים
סדמה"
(ראה
בר'
יט
,
א);
וכתוב
"המלאך
הגואל
אותי"
(בר'
מח
,
טז);
"וישלח
מלאך"
(במ'
כ
,
טז);
"הנה
אנכי
שולח
מלאך"
(שמ'
כג
,
כ);
"ומלאך
פניו
הושיעם"
(יש'
סג
,
ט).
ובספר
דניאל
מפורש:
שר
יון
(ראה
דנ'
י
,
כ)
,
ושר
מלכות
פרס
(ראה
שם
,
יג)
,
ושר
השרים
הוא
מיכאל
(ראה
דנ'
יב
,
א).
והנה
הכלל:
כל
מעשי
השם
הנכבד
-
על
יד
המלאכים
הם
,
שהם
עושי
דברו.
והנה
המשל
שיבינו
בני
האדם
,
למלך
יושב
על
כסאו
וְישלח
שלוחיו
,
מהם
רגלים
ומהם
רוכבים
על
סוסים
,
שיבואו
מהרה
ויודיעוהו
הדברים
שהם
בממלכתו;
וככה
זה:
והנה
איש
-
מלאך
,
כמו
"והאיש
גבריאל"
(דנ'
ט
,
כא).
על
סוס
אדום
-
ככה
ראה
,
ואין
צורך
לבקש
טעם
למה
אדום.
וככה
לא
נבקש
טעם
למה
"צליל
לחם
שעורים"
(שו'
ז
,
יג)
,
ולא
'חטים'.
והמפרש
כי
"שעורים"
-
מדרך
'סערה'
,
ואדום
כמו
הדם
,
לשפוך
דמים
-
ואלה
כדברי
דרש
הם.
וזה
האיש
הרוכב
הוא
שר.
ופירוש
במצולה
-
קשה.
ויפת
אמר
כי
היא
שם
מקום
,
ונפתח
הבי"ת
כמו
"וזבח
וצלמנע
בקרקר"
(שו'
ח
,
י)
,
אע"פ
שאין
דרך
להפתח
על
שם
מקום;
כי
לא
יֵאמר
'בַּציון'
,
'בַּשומרון'
,
כי
אם
בשווא
או
בחירק.
ורבי
משה
הכהן
אמר
,
כי
במצולה
-
ברכת
מים
,
וסביבותיה
הדסים.
ואחריו
סוסים
-
ואין
איש
רוכב
עליהם.
ואלה
כדברי
יחזקאל
"ופני
שור
מהשמאל"
(בנוסחנו:
מהשמאול;
א
,
י).
ומלת
שרוקים
-
מגזרת
"שורקה"
(בר'
מט
,
יא)
,
כמראה
שורק.
ואלה
הסוסים
הם
רבים
על
שני
עינים.
[פירוש:
גוונים
(ראה
זכ'
ו
,
ג).]
ואחריו
סוסים
אדומים
-
פירוש:
מלכים
שהם
רוכבים
על
סוסים
אדומים
ועל
סוסים
שרוקים
,
כמו
"ולשרקה
בני
אתנה"
(בנוסחנו:
אתנו;
בר'
מט
,
יא).
והנה
איש
רכב
על
סוס
אדום
-
לעולם
בכל
המקרא
כֻּלה
,
מראה
המלאך
ומראה
הכבוד
מעין
המחזה:
לפי
שגלות
(אולי
צ"ל:
שמלכות)
פרס
חזקים
ובריאים
יותר
מכל
מלכות
שאחריהם
,
כמפורש
בדניאל
(פרק
ח)
,
הראו
לו
בה
בממשלתה
סוסים
אדומים.
ועיקר
שליחות
המלאך
עליה
הוא
,
כמו
שמוכיח
למטה;
לכך
גם
הוא
על
סוס
אדום.
ומלכות
יון
אחריה
שפלה
הימנה
מאד
,
וחזקה
ובריאה
ממלכות
רומי
שאחריה;
לכך
הראו
לו
בה
סוסים
שרוקים
-
לא
אדומים
ממש
ולא
לבנים
ממש
,
אלא
לבנים
אדמדמים.
ומלכות
רומי
אחריה
שפלה
מכל
שלפניה
,
לכך
הראו
לו
בממשלתה
סוסים
לבנים.
ואע"פ
שהיא
חזקה
,
כמו
שמוכיח
בחיה
רביעית
(ראה
דנ'
ח
,
ט
-
יב)
ובשאר
חזונות
דניאל
(ראה
דנ'
ח
,
כג
-
כה)
-
לא
מעצמה
היא
חזקה
,
כי
'שפלה'
ו'צעירה'
קורא
אותה
(ראה
דנ'
ז
,
ח;
ח
,
ט);
אלא
על
ידי
אומות
אחרות
הרבה
,
רבים
ועצומים
,
שנתערבו
לאמנתה
,
לקחה
לה
קרנים
(ע"פ
עמ'
ו
,
יג)
,
ולא
מכחה
,
כמו
בבל
ופרס
ויון
שבכח
עצמן
ובזרועם
גברו.
וכל
אחד
נשתלח
לאומתו
כמראה
לפי
התגבורת
שניתן
לה.
גם
יש
לומר:
אדומים
-
שעדיין
עון
ישראל
אדום
כשני
(ע"פ
יש'
א
,
יח)
כל
זמן
שלא
נבנה
הבית;
כמו
שאמר
חגי
,
שטמא
העם
הזה
בעיניו
(ב
,
יד).
שרוקים
-
כשנבנה
הבית
נתפתח
האודם
קצת
אבל
לא
נתלבן
לגמרי
,
כי
לא
ניתן
להם
גלות
יון
לצרף
וללבן;
אבל
גלות
רומיים
ניתן
להם
לצרף
ולברר
וללבן
,
ויצרפו
ויתבררו
ויתלבנו
(ע"פ
דנ'
יב
,
י)
בו.
ולא
בבת
אחת
יצאו
,
אלא
אחר
האדומים
-
שרוקים
,
ואחר
השרוקים
-
לבנים.
ראיתי
הלילה
-
מראות
זכריה
סתומות
מאד
,
כמראות
דניאל
,
ולא
כן
מראות
שאר
הנביאים;
כי
כח
הנבואה
היתה
הולכת
ודלה
מימי
הגולה
,
לפיכך
לא
בארו
דבריהם
ולא
הבינו
המראות
כאשר
הם.
ואמר:
ראיתי
הלילה
-
במראות
הלילה
ראיתי
זאת
המראָה
שראיתי.
איש
רוכב
על
סוס
אדום
-
ומצאנו
בדברי
רבותינו
ז"ל
שפירשו
הפסוק
כך
(ראה
סנה'
צג
,
א):
ראיתי
הלילה
-
בקש
הקדוש
ברוך
הוא
להפך
את
העולם
כולו
ללילה.
והנה
איש
רוכב
על
סוס
אדום
-
ואין
איש
אלא
הקדוש
ברוך
הוא
,
שנאמר
"יי'
איש
מלחמה"
(שמ'
טו
,
ג).
על
סוס
אדום
-
בקש
הקדוש
ברוך
הוא
להפך
את
כל
העולם
כולו
לדם;
כיון
שנסתכל
בחנניה
מישאל
ועזריה
נתקררה
דעתו
,
שנאמר:
והוא
עומד
בין
ההדסים
אשר
במצולה
-
ואין
הדסים
אלא
צדיקים;
וכן
הוא
אומר
"ויהי
אומן
את
הדסה"
(אס'
ב
,
ז);
ואין
מצולה
אלא
בבל
,
שנאמר
"האומר
לצולה
חרבי"
(יש'
מד
,
כז).
מיד
טעונין
נעשו
שרוקים
,
ואדומים
-
לבנים
,
שנאמר:
ואחריו
סוסים
אדומים
שרוקים
ולבנים.
ואחרי
זה
נפרש
במראה
מה
שנוכל
לפרש:
איש
-
הוא
מלאך
,
כמו
שנאמר
"והאיש
גבריאל"
(דנ'
ט
,
כא);
וכן
אמר
בסוף
העניין
"מלאך
יי'
העומד
בין
ההדסים"
(להלן
,
יא).
וראה
אותו
רוכב
על
סוס
-
מורה
למהירות
שליחותו.
וטעם
אדום
ושאר
הגוונים
-
אפשר
שנאמרו
לטעם.
וכתב
אדני
אבי
ז"ל
,
כי
סוס
אדום
הוא
רמז
לנבוכדנצר
,
הנקרא
'רישא
דדהבא'
(ראה
דנ'
ב
,
לח)
,
והזהב
הוא
אדום.
כי
נבואתו
בארבע
מלכיות
,
כמו
חלום
נבוכדנצר
(ראה
דנ'
ב)
ומראות
דניאל
(ראה
דנ'
ז
-
ח).
ואע"פ
שהסוסים
הם
היו
בַּמָשל
המלאכים
שלוחי
האל
,
כמו
שכתוב
(להלן
,
י)
,
מכל
מקום
רמז
הוא
לארבע
מלכיות.
ופירוש
איש
רוכב
-
כי
המלאכים
מושלים
בתחתונים
,
וכל
מעשה
האל
בארץ
על
ידם
ובאמצעותם;
ושליחותו
היתה
לעקור
מלכות
בבל.
ואע"פ
שבזמן
המראה
הזאת
כבר
נעקרה
מלכות
בבל
,
נראה
לו
המראה
שלימה
כמו
שהיתה
,
מפני
המלכיות
השלש
העתידות.
ובזמן
מלכות
פרס
היתה
מראה
זו
,
כמו
שאמר
"בשנת
שתים
לדריוש"
(לעיל
,
ז).
והוא
עומד
בין
ההדסים
אשר
במצולה
-
הם
ישראל;
המשילם
להדסים
שיש
להם
ריח
טוב
-
כן
ישראל
בבבל
יש
להם
ריח
מִצְוֹת;
רוצה
לומר:
עומד
ביניהם
לעזרם
ולהוציאם
מהגלות.
במצולה
-
היא
בבל.
ואחריו
סוסים
אדומים
שרוקים
ולבנים.
שרקים
-
מין
צבע
,
לא
נתברר
אצלינו
מהו.
ויש
אומרים
,
שהיו
שרוקים
במסרק;
ואין
לו
טעם.
והנה
שרוקים
במראה
הזאת
-
במקום
"שחורים"
הנזכר
במראה
האחרת
(זכ'
ו
,
ב)
,
שהיא
ארבע
מרכבות.
ויונתן
תרגם
שרוקים:
"קחתין";
נוסח
אחר:
"קווחין".
ואלה
הסוסים
-
מן
הדומה
לא
היה
עליהם
רוכב;
וזה
שהיה
רוכב
היה
שר
למלאכים
האחרים
,
לפיכך
ראה
אותו
רוכב.
ואחריו
סוסים
אדמים
-
אם
נפרש
סוס
אדום
על
נבוכדנצר
,
נפרש
סוסים
אדומים
על
בנו
ועל
בן
בנו;
והנה
הם
כנגד
המרכבה
הראשונה
(ראה
שם).
שרקים
ולבנים
-
כאלו
אמר:
ואחריהם
שרוקים
ואחריהם
לבנים.
והנה
לא
זכר
כנגד
המרכבה
הרביעית
(ראה
שם
,
ג)
,
כי
לא
ראה
אותה
בזאת
המראה
בעבור
היותה
רחוקה
,
אע"פ
שראה
אותה
במראות
האחרות.
ראיתי
הלילה
וכו'
-
בני
ההמון
יחשבו
שידיעת
העתידות
הוא
הענין
היותר
מעולה
שהיה
לנביאים
,
וזה
לפי
שענין
ההמון
כלו
וכל
תשוקותיו
אינו
,
רק
לדברים
הדמיונים
,
כקיבוץ
הממון
והשכיבה
עם
הנשים
והאכילה
והשתייה;
ולכן
יְנשאו
כל
קוסם
ומנחש
וזולת
זה
מבעלי
הכחות
המודיעים
העתידות
ממאורעי
הזמן.
וחלילה!
אבל
הדבר
היותר
מעולה
לנפש
הנבואית
ולמעלה
הוא
ידיעת
המושכלות
באל
ובמלאכיו
,
רוצה
לומר:
חכמת
האלהות
,
שקודמת
לה
חכמת
הטבע;
ובזה
יתרונם
על
בעלי
הנפש
העיונית
,
כמו
אפלטון
וארסטו
וזולתם.
אבל
בהיותם
בהתבודדות
הנבואי
באלו
הענינים
מחכמת
האלהות
,
יתאחדו
עם
השכל
הנפרד
המכונה
'השכל
הפועל'
ו'רוח
הקדש'
ו'רוח
אלהים'
ו'רוח
יי''
,
עד
שיֵדעו
גם
מן
המאורעים
העתידים
בעולמנו
זה
,
שהם
תחת
האפשר
-
כירידת
הגשם
,
או
מחוייבים
-
כעליית
השמש
,
מה
שלא
יוכלו
לדעת
חכמי
העיון
,
כי
אין
התאחדותם
עם
השכל
הפועל
כל
כך;
ולכן
תמצא
,
כי
הנביאים
יספרו
לנו
ענין
התאחדותם
עם
השכל
הפועל
בדברים
שהם
מחכמת
הטבע
והאלהות
,
שאינם
דברים
עתידים
רק
דברים
שוקדים
הכרחיים;
ויספרו
לנו
שאחרי
כן
השיגו
ענינים
מן
המאורעים
עתידים.
והראש
בזה
-
יעקב
אבינו
במשל
הסולם
,
כמו
שכתוב
בתורה
(ראה
בר'
כח
,
יב
ואי');
ואחר
-
ישעיה
בענין
המרכבה
,
במראָה
המוּחל
בה
"בשנת
מות
המלך
עוזיהו"
וכו'
(ראה
יש'
ו
,
א
ואי');
ואחר
-
יחזקאל
במרכבה
בתחלת
ספרו
(ראה
יח'
א)
וגם
אחרי
כן
(ראה
יח'
ג
,
יב
-
יג).
ולעולם
לא
נמצא
כי
במראָה
אחת
יקדים
סדורו
בעתידות
ויסיים
במושכלות
,
אבל
בהפך
זה
,
כמו
שאמרנו;
ולפעמים
כֻּלו
מושכלות
ופעמים
כֻּלו
עתידות.
ובאור
זה
כלו
'אוצר
יי''
יבא.
ואולם
הוצרכתי
להציע
זה
בכאן
בקיצור
,
וגם
כי
לא
אוכל
לפרש
בכאן
אלו
המראות
הנכבדות
שדבר
זה
הנביא
,
שהם:
תחלה
ראיתי
הלילה
והנה
איש
רוכב
על
סוס
אדום
וכו';
ואחריו
מראָה
שנית
באמרו
"וישב
המלאך
הדובר
בי"
וכו'
,
"ויאמר
אלי
מה
אתה
רואה
ואומר
ראיתי
והנה
מנורת
זהב"
(ד
,
א
-
ב)
,
ומצורף
לזה
קצת
פירושו
למראה
זו
,
באמרו
"שבעה
אלה
עיני
יי'"
וכו'
(שם
,
י)
,
עד
שסיים
"העומדים
על
אדון
כל
הארץ"
(שם
,
יד);
ואחרי
זה
מראה
שלישית
באמרו
"ואשוב
ואשא
עיני
ואראה
והנה
מגלה
עפה"
וכו'
(ה
,
א)
,
עד
שסיים
"את
אבן
העפרת
אל
פיה"
(שם
,
ח);
ואחרי
זה
מראה
רביעית
באמרו
"ואשא
עיני
ואראה
שתים
נשים
יוצאות"
וכו'
(שם
,
ט)
,
עד
שסיים
"מכונתה"
(שם
,
יא);
ואחרי
זה
מראה
חמישית
באמרו
"ואשוב
ואשא"
וכו'
(ו
,
א)
,
עד
שסיים
"הניחו
את
רוחי
בארץ
צפון"
(שם
,
ח).
אלה
החמשה
מראות
הם
מודיעות
ענינים
ופנות
גדולות
מחכמת
הטבע
והאלהות
,
יותר
שלמות
ממה
שנכתב
בספרי
ארסטו
וחביריו
,
הן
שנכיר
אנחנו
הן
שלא
נכיר.
אבל
מה
שאכיר
לא
אכתוב
בזה
הספר
דבר
,
כי
אין
זה
מכוָנת
זה
הספר
,
אבל
במקום
אחר
אני
אכתוב;
והכל
'אוצר
יי''
יבא.
וגם
עוד
יש
בספר
זה
שתי
מראות
שאינם
חמורות
כל
כך:
בראשונה
אמרוֹ
"ואשא
את
עיני
ואראה
והנה
ארבע
קרנות"
וכו'
(ב
,
א)
,
"ויראני
יי'
ארבע
חרשים"
וכו'
(ראה
שם
,
ג);
והשנית
"ויראני
את
יהושע"
וכו'
(ג
,
א)
,
עד
שסיים
"הנני
מפתח
פתוחה"
וכו'
(שם
,
ט).
כי
אלו
השתי
מראות
,
אע"פ
שבהם
ענינים
מחכמת
הטבע
והאלהות
,
הנה
נתערבו
בם
ענינים
שהם
מאורעות
עתידות;
ולכן
אכתוב
באלה
פירוש
-
מה
,
לפי
הראוי
לספרנו
זה.
ראיתי
הלילה
-
בחזיון
הנבואה.
והנה
איש
רוכב
על
סוס
אדום
-
מלאך
היה
ונדמה
לאיש;
והיה
רוכב
על
סוס
אדום
-
סימן
שיפרע
מבבל
בדם.
בין
ההדסים
אשר
במצולה
-
פשטו
כמשמעו.
ואחריו
סוסים
-
הרבה
רוכבי
סוסים
,
מהם
היו
אדומים
ומהם
היו
שרוקים
ומהם
לבנים.
שרוקים
הם
לא
אדומים
ולא
שחורים
ממש;
'מורילי'
בלעז.