תנ"ך - על־הרעים חרה אפי ועל־העתודים אפקוד כי־פקד ה' צבאות את־עדרו את־בית יהודה ושם אותם כסוס הודו במלחמה:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

עַל־הָֽרֹעִים֙ חָרָ֣ה אַפִּ֔י וְעַל־הָעַתּוּדִ֖ים אֶפְק֑וֹד כִּֽי־פָקַד֩ יְהוָ֨ה צְבָא֤וֹת אֶת־עֶדְרוֹ֙ אֶת־בֵּ֣ית יְהוּדָ֔ה וְשָׂ֣ם אוֹתָ֔ם כְּס֥וּס הוֹד֖וֹ בַּמִּלְחָמָֽה: (זכריה פרק י פסוק ג)

טקסט וניקוד:

עַל־הָרֹעִים חָרָה אַפִּי וְעַל־הָעַתּוּדִים אֶפְקוֹד כִּי־פָקַד יְהוָה צְבָאוֹת אֶת־עֶדְרוֹ אֶת־בֵּית יְהוּדָה וְשָׂם אוֹתָם כְּסוּס הוֹדוֹ בַּמִּלְחָמָה: (זכריה פרק י פסוק ג)

טקסט בלבד:

על־הרעים חרה אפי ועל־העתודים אפקוד כי־פקד ה' צבאות את־עדרו את־בית יהודה ושם אותם כסוס הודו במלחמה: (זכריה פרק י פסוק ג)

תיקון קוראים:

על־הרעים חרה אפי ועל־העתודים אפקוד כי־פקד יהוה צבאות את־עדרו את־בית יהודה ושם אותם כסוס הודו במלחמה: (זכריה פרק י פסוק ג)
עַל מַלכַיָא הֲוָה רֻגזִי וְעַל שִׁלטוֹנַיָא אֲנָא מַסעַר עֲלֵיהוֹן חוֹבֵיהוֹן אֲרֵי דְכִיר יְיָ צְבָאוֹת יָת עַמֵיהּ יָת דְּבֵית יְהוּדָה וִישַׁוֵי יָתְהוֹן כְּסוּסֵי תַקִיף דְּזֵיוְתָן בִּקרָבָא :

אפקוד - ב' מלא: הו' ד , יד; זכ' י , ג. ושם - ח': *בר' ל , מא; דב' כב , יד; כז , טו; ש"א ח , יא; יש' כח , כה; יר' יז , ה; זכ' י , ג; תה' נ , כג. אותם - ב' מלא בסיפרא: מי' ג , ד; זכ' י , ג. הודו - ה': ראה הו' יד , ז.

אפקוד - ב' מל'; ושם - ח'; אותם - ב' מל' בסיפ'; הודו - ה'.

על הרועים חרה אפי - על מלכי יוון. ועל העתודים - ועל שריהם; וכן תירגם יונתן: "על מלכיא הוה רוגזי ועל שלטוניא אנא מסער". ויונים נמשלו לעתודים: "והצפיר השעיר מלך יון" (דנ' ח , כא). והרוצה לפרש העניין שלא במלכי יון , יאמר: עתודים - לשון שרים , כמו "עורר לך רפאים כל עתודי ארץ" (יש' יד , ט). כסוס הודו במלחמה - כסוס אשר הודו ניכר במלחמה.

על הרועים חרה אפי - על מלכי אומות העולם , עשיתי מהם פרנסים על עמי. ועל העתודים - אילו השרים שהיו ישראל תחת ידם; עליהם יחר אף יי' כשיפקוד את צאנו. עדרו - אילו עשרה שבטים. ואת (בנוסחנו: את) בית יהודה - אילו שבט יהודה ובנימן. כסוס הודו במלחמה - זה הודו של סוס , שמתגבר במלחמה כאדם הנלחם; כן ילחמו בני ישראל באומות.

על - הפרשה דבֵקה היא; והרועים הם מלכי יון , שהיו מושלים על ישראל. כסוס - נודע , שירָאה הודו.

כסוס הודו במלחמה - פירוש: כסוס שהוד שלו במלחמה.

על הרועים חרה אפי - מלכיהם , שריהם , כהניהם ונביאיהם (ע"פ יר' לב , לב) , שהתעום והביאום לידי עֹני. ועל העתודים - המנגחים; הן האומות. כי פקד יי' צבאות את עדרו - העני , הואיל ואין לו מחזיק ומנהל (ע"פ יש' נא , יח) ומרביץ. ושם אותם - בבריאות... (מכאן חסר בכה"י עד לפרק יד) .

על הרועים - מלכי יון שלחצו את ישראל לפני יום שקמו בית חשמוני עליהם. ואחר שהמשיל את ישראל לצאן (לעיל , ב) , המשיל המלכים השולטים לרועים או לעתודים , ההולכים לפני הצאן (ראה יר' נ , ח) והצאן אחריהם. אפקד (בנוסחנו: אפקוד) - עונם עליהם. כי פקד - זכר עָנְיָם ולחצם , ואמר להושיעם. את עדרו - לא יניחם ביד הרועים עוד. ושם אותם כסוס הודו במלחמה - כמו הסוס שיראה כח גבורתו במלחמה; שנאמר עליו "ישיש בכח יצא לקראת נשק" (איוב לט , כא).

על הרועים חרה אפי ועל העתודים אפקוד וכו' - וזה כי כתוב ביוסיפון (ע' 35 - 43 ) , כי בסוף ימי דריוש בן אחשורוש ואסתר הנזכר בחגי וזכריה , והיו מושלים בעמנו זרבבל ונחמיה וחבריהם , או מתו קצתם - צמח מלכות יון. והיה הראשון אלכסנדר , ונלחם עם דריוש הנזכר עד שנצחו; ומת דריוש זה במלחמה ההיא , ונכרתה החיה השנית לגמרי (ראה דנ' ח , ה ואי'). ותיכף הלך אלכסנדר והכה וכבש כל הגוים שהיה להם ברית עם דריוש ומלכי מדי , כמו שעשו מלכי מדי בקומם. ויך אלכסנדר את ארץ מצרים ואדום ופלשתים וכל העולם , ויעל ירושלם להכותה , תחת אשר היה להם ברית עם דריוש. עד שרצה השם והראה לו פליאות נשגבות , עד שבהכנסו בשערי ירושלם , ויצא אליו חנניה הכהן הגדול , וימהר אלכסנדר וירד מעל המרכבה וישתחו לכהן , ויבא עמו אל בית המקדש. ויאמר אלכסנדר: ברוך יי' אלהי הבית הזה , ויתן אלכסנדר זהב לרוב להיכל יי'. ואחרי כן מת אלכסנדר ויחץ מלכותו לארבע ראשים. והיה הראש הגדול המולך בעיר מקדוניא , עיר הממלכה , איש שמו סליאוקוס. ויבאו לו פריצי עמנו (ע"פ דנ' יא , יד) תקיפים ורעים ופתוהו בחלקות ומלשיניות שיבא לירושלם , לקחת אוצרות כסף וזהב ואבן יקרה שהיה בירושלם ובמקדש , עד שבא שמה. ויי' עשה פליאות שאין כמותם בבואו בהיכל , עד שהוכה למות זה המלך סליאוקוס , ונשחתו רבים משריו וגדוליו. ובאחרית התְוַדה לַשם ולהיכל גם הוא גם אלידביאוס. ואחרי זה המלך מלך אנטיוכוס הרשע על מוקדון , כמו שסופר שם (יוסיפון ע' 80 - 86 ) , ונוצח , עד שעשו היום טוב המכונה חנֻכּה. ובכלל כי דעתי הוא , שאמרוֹ הנה על הרועים חרה אפי - חברי זרובבל ונחמיה עדיין בזה הזמן היו חיים , אבל זקנים מאד , ולא ספר יוסיפון שאחד מכל בני המלוכה ומכל אנשי כנסת הגדולה ההם התעורר בשום דרך עזר בבא אלכסנדר ואנטיוכוס עליהם , רק כהנים , שאין חקם , רק לשבת במקדש , כמו חנניה וחשמונאי ובניו; לכן אמר השם על בני המלוכה ואנשי כנסת הגדולה שחרה אפו עליהם כי לא באו לעזרת יי' (ע"פ שו' ה , כג) , עד שהשם בעצמו פקד את עמו; כמו שנאמר "וארא כי אין איש" וכו' , "ותושע לי זרועי" וכו' (יש' נט , טז) - על הצלחתנו בזמן החיה השנית.

על הרועים חרה אפי - על מלכי אומות העולם שהרעו לישראל חרה אפי , לנקום מהם לעתיד לבוא. ועל העתודים - הם השלטונים , אפקוד עליהם את רעתם. כי פקד יי' את עמו - להוציאם מן הגלות. כסוס הודו - שמתפאר במלחמה , כך יתפארו ישראל על אויביהם.
ריכוז קישורים