פתח
לבנון
דלתיך
ותאכל
אש
בארזיך
-
כי
זה
הפך
הצלחה
,
אבל
רעה
ורעוֹת.
וידוע
כי
ארץ
ישראל
,
וכל
שכן
ירושלם
והמקדש
,
יכונה
בשם
'לבנון'
ו'יער'
(ראה
רש"י
יש'
לז
,
כד).
וזה
הרע
התחיל
לעמנו
בסוף
ימי
הורקנוס
,
כמו
שאמרו
רבותינו
ז"ל
(ראה
ברכות
כט
,
א):
כמו
יוחנן
כהן
גדול
,
ששמש
בכהונה
גדולה
שמונים
שנה
ובסוף
ימיו
נעשה
צדוקי.
כמו
שכתוב
ביוסיפון
(ע' 120
- 121
)
,
כי
אז
,
לסבה
ארכה
שהיה
,
נהפך
זה
הורקנוס
ונחלקו
בני
עמנו
לשתי
כתות:
כי
הורקנוס
זה
נִשֵׂא
הצדוקים
,
שהיו
עשירים
וגבורים
,
וזה
היה
כת
אחת.
והפרושים
,
כלומר:
מפרשי
התורה
כפי
דעת
רבותינו
,
היו
כת
אחרת;
והיו
עמם
דלת
העם.
והיו
מלחמות
עצומות
ביניהם
ונשפכו
דמים
רבים
בעם
יי'.
גם
עשו
שני
מקדשים
,
כי
הצדוקים
עשו
מקדש
אחר
בהר
גריזים.
ובכלל
,
כי
מן
היום
ההוא
עד
שנחרב
הבית
לא
סרו
חלוקות
וכתות
בעמנו
עד
יום
האחרון
מחורבנו
,
כמו
שכתוב
בארכה
ביוסיפון
(שם).
אם
כן
,
מאד
נבא
וראה
זכריה
שאמר
על
זאת
ההפלגה
והפתיחה:
פתח
לבנון
דלתיך
ותאכל
אש
בארזיך.
ואני
אכתוב
בכאן
בקיצור
מה
שכתוב
בספר
יוסיפון
בספור
ארוך
מאד.
והוא
,
כי
להורקנוס
זה
היו
שלשה
בנים:
אריסתובלוס
,
אנטיגנוס
,
אלסכנדר.
וכאשר
מת
הורקנוס
מלך
תחלה
אריסטובלוס.
והעולה
מאֹרך
דבר
יוסיפון
בכאן
(ע' 121
- 126
)
-
כי
בסבת
אריסטובלוס
נהרג
אנטיגנוס
בפגע
רב
עד
שמתו
שני
אלה
ביום
אחד
,
ולא
היו
במלכות
,
רק
שנה;
ומלך
אלסכנדר
הבן
הצעיר.
ובתחלת
מלכותו
עשה
מלחמה
עם
מלך
היה
נקרא
למירו
,
ויפלו
מישראל
שלשים
אלף
גבורים
והנשארים
נסו
ההרה
(ע"פ
בר'
יד
,
י)
,
וינס
אלסכנדר
ירושלם
(ראה
יוסיפון
ע' 127
- 131
).
ואחרי
כן
כמו
שנה
,
והיה
חג
הסוכות
,
וזה
המלך
שהיה
גם
כן
כהן
היה
על
המזבח
כחוק
הכהנים;
והיו
הפרושים
משחקים
באתרוגים
ובכפות
תמרים
להכות
איש
רעהו
,
ואחד
מהם
מלאו
לבו
דרך
עזות
ושטות
לעשות
כן
למלך
,
ויכו
המלך
באתרוג
ובלולב;
עד
שקצף
זה
המלך
אלסכנדר
מאד
,
ויהרוג
מן
הפרושים
ששת
אלפים
בתוך
היכל
יי'
,
ובכלל
הרג
זה
המלך
מן
הפרושים
והעם
אשר
היה
עמם
חמשים
אלף.
וילכו
העם
אל
דמיטריאוס
ואל
מלך
מקדון
ויביאוהו
על
זה
אלסכנדר
למלחמה.
ונצח
אלסכנדר
,
ויתפוש
שמונה
מאות
גדולי
הפרושים
ויביאם
ירושלם;
וישב
במשתה
היין
במקום
גבוה
עם
נשיו
ופלגשיו
,
ויצו
ויתלו
על
העצים
כל
שמונה
מאות
זקני
הפרושים
(ראה
שם
ע' 133
- 135
).
וימלוך
שנים
,
ואחר
כן
נפל
בחולי
קדחת
רביעית
,
ובאחרית
מת
אחר
שבע
ועשרים
שנה
(ראה
שם
ע' 137
- 138
).
ויניח
שני
בנים:
אורקנוס
ואריסתובלוס;
והיו
קטנים
מאד
,
ולכן
מלכה
בארץ
אלמנת
אלסכנדר.
וכאשר
גדלו
הנערים
הקימה
לְמלך
את
ארסטובלוס
,
והיה
אורקנוס
כהן
גדול.
והתחזקו
עוד
מריבות
ומלחמות
והרג
רב
בין
שרי
הצדוקים
ובין
רבי
הפרושים.
ותמלוך
זאת
המלכה
תשע
שנים
ותמות
באחרית
(ראה
שם
ע' 138
- 143
).
והתעוררו
הריגות
בין
שני
בניה
אריסטובלוס
ואורקנוס
בסבת
רוע
לב
וזדון
מאיש
שמו
אנטיפתאר
,
אהוב
לאורקנוס.
והיה
האיש
הזה
גדול
ונגיד
על
כל
גוי
אדום
,
כי
נכנסו
בברית
יי'
עם
ישראל
,
והיו
למס
לעמנו.
ויקח
לו
אנטיפתר
אשה
מזרע
המלוכה
אשר
לאדום
,
ותלד
לו
ארבע
בנים.
שם
האחד
הורדוס
,
אשר
באחרית
מלך
בירושלם.
וקצת
הסופרים
אמרו
שזה
אנטיפתר
היה
אדומי
,
וקצתם
אמרו
שהיה
משועי
יהודה.
והיה
הענין
,
כי
מצד
תחבולות
גדולות
שעשה
אנטיפתר
הנזכר
,
נתחברו
עמו
ועם
אורקנוס
רוב
עם
יהודה;
ויצאו
מירושלם
ויתחברו
עם
מלך
ערב
,
והיה
אריסתובלוס
בירושלם
עם
אנשי
ירושלם
לבד.
ויהי
באחרית
,
ויצא
אריסתובלוס
עם
אנשי
ירושלם
מירושלם
עם
עזר
שר
רומי
הנקרא
פמפיוס
,
ויך
במחנה
אורקנוס
ואנטיפתאר
ומלך
ערב
,
וישב
ירושלם
(ראה
שם
ע' 143
- 151
).
ואחרי
כן
באחרית
הענינים
לכד
פמפיוס
הנזכר
ירושלם
והרס
חומותיה
,
והרג
הרג
רב
,
ולכד
אריסתובלוס
ואסרוֹ
בנחשתים
ויתן
המלוכה
לאורקנוס
,
והיה
אנטיפתר
משנהו;
רק
שהיה
הוא
ויהודה
עבדים
נושאי
מס
לרומי.
וזו
היתה
תחלת
נפילתנו
,
בעבור
מחלוקת
אריסתובלוס
ואורקנוס
(ראה
ע' 155
- 159
).
ואז
שב
לו
פומיאוס
אל
רומה
ויוליך
עמו
אריסתובלוס
אסור
בנחשתים
עם
שני
בניו
ובנותיו;
וישאר
אורקנוס
בירושלם
,
ועמו
שר
אחד
מרומי
שמו
סכאורוס.
וגם
נשאר
בארץ
ישראל
בן
שלישי
לאריסתובלוס
שמו
אלסכנדר
,
כי
ברח
לו
מפני
פמיאוס
וימלט.
וזה
הבן
השלישי
נלחם
עם
פמיאוס
וגאדיאנוס
שרי
רומי.
ובאחרית
עשו
שלום
ביניהם
,
ויחלקו
ממשלת
יהודה
בחמשה
חלקים
ויתן
שם
חמשה
ראשים
,
והיה
האחד
אורקנוס
והאחד
אריסתובלוס:
וכל
זה
עשו
שרי
רומי
להעביר
קנאה
מביניהם
ולא
יכולו
באחרית
(ראה
שם
ע' 159
- 161
).
כי
אחרי
כן
מעט
נלחם
אריסתובלוס
בשרי
רומי
עד
שנהרגו
רבים
מישראל
,
והוא
נלכד
,
וישאוהו
רומי
ויהי
שם
אסור;
אך
חֲמָלוֹ
הישיש
אשר
ברומי
ושלש
מאות
ועשרים
יועציו
,
ויתירו
אלסכנדר
בן
אריסתובלוס
וישלחוהו
ביהודה
להיות
לו
חלק
ממשלה
בארץ.
ואחר
זמן
מרד
זה
הבן
אלסכנדר
ברומי
,
עד
שבאחרית
ברח
זה
הבן
,
ומלך
בכל
הארץ
אורקנוס
הנזכר
,
אך
היה
תחת
מלכות
רומי
(ראה
שם
ע' 161
- 164
).
ואחרי
כן
קם
מלך
חדש
ברומי
אשר
נקרא
יוליאוס
,
כי
בחדש
יול
נולד
,
והיה
נקרא
קיסר;
והסיר
הישיש
ויועציו
למלוך
ברומי
,
ויוציא
אריסתובלוס
מן
המאסר
וישלחהו
לארץ
יהודה
עם
מחנה
גדול
,
להשיב
לו
ממשלת
ארץ
יהודה.
ובהגיעו
לארץ
יהודה
הושקה
סם
המות
ומת
,
וגם
פומיאוס
מת
במלחמה
שנלחם
עם
קיסר
(ראה
יוסיפון
ע' 166
- 168
).
ואחרי
זאת
נשאר
אורקנוס
ומשנהו
אנטיפתר
מושלים
בירושלם.
וזה
אורקנוס
היה
איש
ענו
ושפל
ולא
היה
אוהב
מלחמות.
וישם
אנטיפתר
על
פי
אורקנוס
מושלים
בארץ
יהודה
שני
בניו
,
שם
האחד
פסילו
ושם
האחר
הורודוס
(ראה
ראה
שם
ע' 170
- 171
).
ויהי
אחרי
כן
וימלוך
הורודוס
בכל
ארץ
יהודה
מטעם
קיסר
מלך
רומי
,
ונתן
הכהונה
הגדולה
לאחד
מן
הכהנים
שלא
היה
מבני
חשמונאי;
ויתעשר
זה
הורודוס
עושר
גדול
(ראה
שם
ע' 171
).
ובימים
ההם
היה
רעש
גדול
בכל
ארץ
יהודה
מיום
עוזיהו
מלך
יהודה
(ראה
זכ'
יד
,
ה)
וימותו
כעשרת
אלפים
בחוצות
ירושלם
,
מלבד
אשר
מתו
בערי
יהודה.
ויהי
כאשר
חזקה
הממלכה
בידו
על
פי
רומיים
,
ויהרוס
את
הבית
אשר
עשו
האבות
על
פי
מלכי
מדי
ופרס
,
ויבן
את
הבית
ואת
ההיכל
בנין
גדול
ומפואר
שלא
היה
כמוהו
,
וגם
לא
היה
נחשב
כלל
הבית
בנה
שלמה.
וכל
זה
כתוב
באריכות
מופלג
בספר
יוסיפון
(ע' 226
- 235
).
ויהי
כי
ארכו
הימים
ויתגרו
מלחמות
בין
בני
ביתו
,
וימותו
גם
הוא
גם
בניו;
וימלוך
איש
שמו
אנטפיטר
ויסובו
שמו
אורודוס.
והיה
רשע
מכל
אשר
לפניו
,
והרג
רבים
מחכמי
ישראל
,
והרג
יוחנן
על
אשר
הוכיחו
כי
לקח
אשת
אחיו;
הוא
יוחנן
אשר
עשה
טבילה
טרם
כל.
ויַגלה
מלך
רומי
את
אורודוס
וימות
,
וימלוך
תחתיו
אגריפס
בן
אריסתובלוס
בן
הורודוס
הגדול;
וימלוך
עשרים
ושלש
שנים
(ראה
יוסיפון
ע' 271
- 272
).
וימת
אגריפס
,
וימלוך
תחתיו
אגריפס
בן
אגריפס
,
ובימיו
הָמְלך
נינוס
קיסר
ברומי
(ראה
שם
ע' 296
- 297
).
ובימי
זה
אגריפס
בן
אגריפס
התעוררו
מלחמות
בארץ
יהודה
ובארץ
אדום
,
כי
אלעזר
הפריץ
השחית
הארץ.
אז
גדלה
שנאה
גדולה
בין
איש
לרעהו
בירושלם
ובכל
,
ויעשו
להם
סכינים
קטנים
חדים
לשאתו
תחתיו
כל
איש
,
ויבא
בשוקים
ובהיכל
יי'
ויכו
בתוך
ההמון
בצדו
או
בבטנו
וימות
,
ולא
נודע
מי
הכהו
(ע"פ
דב'
כא
,
א).
ויאנח
העם
מאד
,
ויקראו
למות
ההיא
'מות
עורת'.
וימותו
עם
רב
מן
היהודים
בדרך
זה
,
וגם
רבים
מן
הכהנים
והחסידים
(ראה
שם
ע' 275
- 276
).
ובעת
ההיא
מרדו
היהודים
ברומיים
,
ובפרט
הפריצים
,
והמלך
אגריפס
והטובים
מבקשים
שלום.
והאריך
אגריפס
דברים
ומליצות
לדבר
באזני
העם
שיעבדו
רומיים
כמו
שהיו
לפנים
,
ותגדל
חמה
בין
הפריצים
ובין
החכמים;
וילכו
החכמים
הר
ציון
,
והפריצים
לכדו
ההיכל.
ותגדל
יד
הפריצים
על
יד
החכמים.
וילחם
אגריפס
עם
כל
מחנהו
ועם
החכמים
כנגד
הפריצים.
ובאחרית
גברו
הפריצים
בעבור
נושאי
הסכינים
,
ויצאו
אגריפס
והחכמים
מירושלם.
והפריצים
משלו
בירושלם
,
וישרפו
את
בית
אגריפס
וכל
אוצרותיו
(ראה
שם
ע' 277
- 288
).
ויהי
אחרי
כן
וילך
אגריפס
רומי
ויגד
לנינוס
הקיסר
כי
מרדו
היהודים
ברומי
,
וכל
הרעה
שעשו
לו.
וישלח
נינוס
כסתיאו
שר
צבאו
עמו
,
וילכו
ערי
יהודה
ויעלו
להלחם
על
ירושלם.
ויצא
אליו
הפריץ
בן
ענני
הכהן
עם
כל
סיעת
הפריצים
והכהנים
המושלים
על
ירושלם
,
ויהיו
מלחמות
רבות
ביניהם.
וישובו
כסתיאו
ואגריפס
רומה
כי
מתו
רוב
מחניהם
במלחמה.
ויוסף
נינוס
קיסר
לשלוח
עם
אגריפס
את
אספיסיאנוס
שר
החיל
וטיטוס
בנו
על
ירושלם
,
ויצום
נינוס
שיחרימו
כל
הארץ.
ויעלו
ארץ
יהודה
אלה
עם
אגריפס
להשחית
ירושלם
וההיכל
וכל
ערי
יהודה.
ויתחברו
אליהם
כל
העמים
אשר
בארצות
כלם
להלחם
על
היהודים
(ראה
שם
ע' 297
- 299
).
אז
בחרו
היהודים
שלשה
גבורים:
מהם
האחד
יוסף
הכהן
בן
גוריון
והשני
ענני
הכהן
והשלישי
אלעזר
הפריץ
בנו.
וילחמו
רומיים
תחלה
עם
יוסף
בן
גוריון
שמשל
על
כל
הארץ
,
עד
אשר
לכדוהו
חי
(ראה
שם
ע' 299
- 319
).
ואחרי
כן
הקימו
ביהודה
הפריצים
שמעון
ויוחנן
עם
אלעזר
הפריץ
שקדם
זכרו
(ראה
שם
ע' 336
- 339
).
ובכלל
,
כי
כמו
הסבה
הראשונה
בחורבן
בית
ראשון
היה
ירבעם
ורחבעם
שחלקו
המלכות
―
אשר
גם
לזה
רמז
יעקב
באמרו
"עד
כי
יבא
שילה"
(בר'
מט
,
י)
,
כמו
שאמרו
רבותינו
(ראה
שבת
נו
,
ב):
בשעה
שאמר
דוד
"אתה
וציבא
תחלקו
את
השדה"
(ש"ב
יט
,
ל)
יצאתה
בת
קול
ואמרה:
ירבעם
ורחבעם
יחלקו
את
המלכות;
מצורף
לטעות
שלמה
לעת
זקנתו
,
עד
שבסוף
ימיו
ובעת
מותו
לא
הפקיד
המלכות
כראוי
כמו
שעשה
דוד
בחליו
(ראה
מ"א
א
,
כט
-
ל)
―
כן
בבית
שני
,
מעת
קום
החיה
השלישית
,
לא
סרו
שתי
כתות.
וזה
,
תחלה
בימי
אלסכנדר
ואחריו
בימי
אנטיוכוס
הרשע
,
נמצאו
שם
צדוקים
ופרושים
,
עד
שעשו
הצדוקים
ברשות
אלסכנדר
מקדש
אחר
וכהנים
וכל
סדר
העבודה
בהר
גריזים.
ואין
לנו
שני
מקלות
יותר
ראויים
בתחלת
הענין
בזה
(ראה
להלן
,
ז)
,
כי
הפרושים
הוא
המקל
המכונה
"נעם"
(שם)
והצדוקים
הוא
הנקרא
"חובלים"
(שם)
,
מחבלים
כרמים
(ע"פ
שה"ש
ב
,
טו).
ובסבת
זה
נהרגו
אלפים
ורבבות
מישראל
,
והיו
עַמנו
,
צאן
קדושים
,
צאן
ההריגה
(ראה
להלן
,
ד
,
ז).
ואחרי
כן
,
במלוך
הורקנוס
שהיה
מזרע
חשמונאי
,
הניח
אחריו
שני
בנים:
אריסתובלוס
ואלסכנדר.
והיה
מלחמה
ביניהם
,
ונחלקו
העם
לשתי
כתות
,
ומתו
אלפים
ורבבות
מישראל.
ואחרי
אלה
מלכו
שני
בני
אלסכנדר
,
אשר
נקראו
אורקנוס
ואריסתובלוס.
והיה
משנה
לאורקנוס
איש
גבור
שמו
אנטיפתר
,
שלא
היה
מזרע
ישראל
,
ונעשו
מלחמות
בין
שני
האחים
האלה
עד
שנעזר
אורקנוס
עם
מלכי
רומי
,
ועלו
והשחיתו
בין
כלם
עם
רב
מישראל
והרסו
מירושלם
הרבה
וחללו
המקדש.
ובאחרית
מלך
בירושלם
על
פי
רומי
בן
לאנטיפתר
הנזכר
,
הנקרא
הורודוס
,
ויעש
כהן
גדול
שלא
היה
מזרע
חשמונאי.
וזה
הוא
הורודוס
אשר
חדש
בנין
בית
שני
בנין
מפואר
שלא
היה
כמוהו
,
וגם
לא
בנין
שלמה.
וכאשר
מת
הורודוס
זה
,
היה
קטטה
בבני
ביתו
וכתות
מעַמנו
,
ובאחרית
מָלך
מודע
של
הורודוס
,
איש
שמו
אגריפס
בן
אגריפס.
ובימיו
היה
קיסר
ברומי
איש
שמו
נינוס.
ובימיהם
עצמו
הקטטות
בעמנו
ושנאה
וחרב
בין
איש
לרעהו
,
שאין
חקר
לאריכות
זה.
ונחלקו
עמנו
לשתי
כתות
,
כי
אגריפס
עם
כת
הזקנים
והחכמים
היו
בעצה
אחת
לעבור
לקיסר
רומי
,
והפריצים
התקיפים
היו
כת
אחרת
,
למרוד
בקיסר
רומי;
עד
שהיה
מלחמה
חזקה
בין
שתי
הכתות
,
וגרשו
הפריצים
אגריפס
המלך
וכל
הנסמכים
לו
מירושלם
וישרפו
בית
המלך
ואוצרותיו.
ויברחו
הזקנים
והחכמים
הנה
והנה.
ואגריפס
הלך
לרומי
ויגד
לנינוס
כל
הרעה
שנעשתה
ביהודה
ובירושלים.
וגם
בזה
מבואר
"צאן
ההריגה"
(להלן
,
ד)
ושתי
מקלות
(ראה
שם)
,
כי
כת
הזקנים
והחכמים
הוא
"נעם"
(להלן
,
ז)
,
והאחרת
-
"חובלים"
(שם)
,
מחבלים.
וגם
מבואר
בזה
"והנה
אנכי
מביא
את
האדם
איש
ביד
רעהו"
(ראה
להלן
,
ו)
,
וכל
שכן
"וביד
מלכו"
(שם)
-
זה
אגריפס
הנזכר.
כי
אגריפס
שב
מרומי
לנינוס
הקיסר
וישלח
עמו
כסתיאו
שר
צבאו
עם
חיל
רב
מרומי
,
וישחיתו
כל
ערי
יהודה
ויעלו
ירושלם
וילחמו
עליה.
וגם
באחרית
שלח
עוד
נינוס
הקיסר
אספיסינוס
,
שר
אחר
,
עם
חיל
כבד
להשחית
ירושלם
,
ועמו
טיטוס
בנו.
ויהי
עם
אלה
מחוץ
עם
כל
העמים
והאֻמות
שבכל
הארץ
ההיא
מהודו
ועד
כוש
(ע"פ
אס'
א
,
א)
שנתחברו
להם
,
והפריצים
בתוך
העיר
באחרית.
ויהיו
ראשי
ירושלם
שלשה
רועים
רעים
וחטאים
ליי'
מאד
(ע"פ
בר'
יג
,
יג)
,
והם
אלעזר
הפריץ
בן
ענני
הכהן
,
ושמעון
ויוחנן
הפריצים.
ואלה
עשו
הרג
רב
בתוך
ירושלם
ושפכו
דם
נקיים
לאין
מספר
,
כמו
שמפורש
בארכה
שמה
(ראה
יוסיפון
ע' 323
- 328
; 331
- 335
; 336
- 338
).
ובאחרית
נכחדו
ונשחתו
אלה
שלשה
רועים
על
יד
טיטוס
ומחנהו
בירח
אחד
הוא
חדש
אב
,
כמו
שנבא
זכריה
"ואכחיד
את
שלשת
הרועים
בירח
אחד"
(להלן
,
ח).
ונלכדה
ירושלם
ונהרסה
,
וגם
ההיכל
נשרף
,
וגלו
עמנו
לרומי
,
ורבים
נהרגו
ורבים
ברחו
לקצות
הארצות.
ובכלל
בזה
נשלם
גלות
עמנו
וחורבן
בית
שני.
ועל
זה
בפרט
הָפַך
שֵם
"חובלים"
(להלן
,
ז)
-
ואמר:
"וגם
נפשם
בחלה
בי"
(להלן
,
ח);
מצורף
למה
שקדם
"ותקצר
נפשי
בהם"
(שם)
,
כטעם
"ותקצר
נפשו
בעמל
ישראל"
(שו'
י
,
טז).