תנ"ך - ואמר
אליהם
אם־טוב
בעיניכם
הבו
שכרי
ואם־לא
׀
חדלו
וישקלו
את־שכרי
שלשים
כסף:
יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת
עוד...(לדוגמה לחיצה על "תיקון קוראים" תפתח את הפרק בתצורת "תיקון קוראים" - טקסט עם ניקוד וטעמים ולצידו טקסט ללא ניקוד וטעמים בפונט סת"ם. לחיצה על אחד מהפרשנים תפתח את הפרק עם טקסט, ניקוד וטעמים ולצידו הפירוש של אותו פרשן וכו')
וָאֹמַ֣ר
אֲלֵיהֶ֗ם
אִם־ט֧וֹב
בְּעֵינֵיכֶ֛ם
הָב֥וּ
שְׂכָרִ֖י
וְאִם־לֹ֣א
׀
חֲדָ֑לוּ
וַיִּשְׁקְל֥וּ
אֶת־שְׂכָרִ֖י
שְׁלֹשִׁ֥ים
כָּֽסֶף:
(זכריה פרק יא פסוק יב)
וָאֹמַר
אֲלֵיהֶם
אִם־טוֹב
בְּעֵינֵיכֶם
הָבוּ
שְׂכָרִי
וְאִם־לֹא
׀
חֲדָלוּ
וַיִּשְׁקְלוּ
אֶת־שְׂכָרִי
שְׁלֹשִׁים
כָּסֶף:
(זכריה פרק יא פסוק יב)
ואמר
אליהם
אם־טוב
בעיניכם
הבו
שכרי
ואם־לא
׀
חדלו
וישקלו
את־שכרי
שלשים
כסף:
(זכריה פרק יא פסוק יב)
ואמר
אליהם
אם־טוב
בעיניכם
הבו
שכרי
ואם־לא
׀
חדלו
וישקלו
את־שכרי
שלשים
כסף:
(זכריה פרק יא פסוק יב)
וַאֲמַרִית
לְהוֹן
אִם
תָּקֵין
בְּעֵינֵיכוֹן
עֲבִידוּ
רְעוּתִי
וְאִם
לָא
אִתמְנַעוּ
וַעֲבַדוּ
יָת
רְעוּתִי
גֻּברִין
מִקצָת
:
בעיניכם
-
י"ח:
ראה
חגי
ב
,
ג.
ואם
-
לא
-
י"ז
באמצע
הפסוק:
בר'
ד
,
ז;
יח
,
כא;
כד
,
מא
,
מט;
מב
,
טז;
שמ'
יג
,
יג;
לד
,
כ;
וי'
כז
,
כז;
במ'
ה
,
יט;
יט
,
יב;
שו'
ד
,
ח;
ש"א
ב
,
טז;
ו
,
ט;
זכ'
יא
,
יב;
מל'
ב
,
ב;
רות
ג
,
יג;
ד
,
ד.
ואם
-
לא
-
י"ז
מצע'
פסוק'.
ואומר
אליהם
-
אל
מלכי
יהודה
הנותרים.
אם
טוב
בעיניכם
הבו
שכרי
-
קיימו
מצותי
,
והוא
יהיה
שכרי
על
כל
הטובה
אשר
נתתי
לכם
―
כמה
שנותנין
שכר
לרועה
צאן
―
ואשוב
וארעה
אתכם.
ואם
לא
חדלו
-
וגם
אני
לא
אטיב
לכם.
וכן
מצינו
שאמר
הקדוש
ברוך
הוא
ליחזקאל
"השומע
ישמע
והחדל
יחדל"
(ג
,
כז).
וישקלו
את
שכרי
שלשים
כסף
-
תירגם
יונתן:
"ועבדו...
רעותי
גברין
מקצת"
-
אנשים
טובים
מעט
היו
בהם
שעשו
רצוני
,
כגון
"החרש
והמסגר"
(מ"ב
כד
,
טז)
,
דניאל
חנניה
מישאל
ועזריה
,
ויחזקאל.
ולשון
שלשים
כסף
-
לא
ידעתי
לכוין
כאן
אלא
כסף
-
לשון
חמדה.
ואף
רבותינו
פירשוהו
כן
ב'שחיטת
חולין'
(חולין
צב
,
א)
,
והביאו
ראייה:
"צרור
הכסף
לקח
בידו"
(מש'
ז
,
כ).
ואת
השלשים
פרשו
,
שארבעים
וחמשה
צדיקים
יש
בכל
דור
ודור;
והביאו
ראייה:
"וחומר
שעורים
ולתך
שעורים"
(הו'
ג
,
ב)
-
חמשה
עשר
בבבל;
ושלשים
בארץ
ישראל
,
שנאמר
"ואקחה
את
(בנוסחנו
ללא
'את')
שלשים
הכסף...
בית
יי'"
(להלן
,
יג)
-
בארץ
ישראל.
ומִנְיין
השלשים
-
מדרש
אגדה
הוא
(ראה
תנח'
מקץ
ו)
,
שהובטח
אברהם
אבינו
בכך
שלא
יהא
דור
פחות
משלשים
צדיקים.
מנָיין?
"כה
יהיה
זרעך"
(בר'
טו
,
ה)
-
"יהיה"
בגמטריא
שלשים.
הבו
שכרי
-
אילו
שבט
יהודה
ובנימן
שנשארו
אחריהם
,
ששלח
להם
הקדוש
ברוך
הוא
את
יחזקאל
כדי
להחזירם
למוטב.
הבו
שכרי
-
פתרון:
שמעו
בקולי;
אלא
לפי
שדיבר
בעניין
הצאן
,
לכך
הוא
אומר
הבו
שכרי
,
שהרועה
מקבל
שכר
לפי
ששומר
את
הצאן.
ואם
לא
,
חדלו
-
אם
אין
רוצים
לשמוע
בקולי
,
חדלו
לכם;
וכן
יחזקאל
הוא
אומר:
"השומע
ישמע
והחדל
יחדל"
(ג
,
כז).
וישקלו
את
שכרי
שלשים
כסף
-
כתרגומו:
"ועבדו
רעותי
גברין
במקצת";
אילו
גלות
יכניה
וחביריו
,
שהיו
צדיקים
ועשו
רצונו
של
מקום.
ואומר.
הנה
ראינו
,
בעלות
נחמיה
לירושלם
,
היתה
בחרפה
,
על
דרך
"המתה
תמות"
(לעיל
,
ט).
ועתה
יבקש
שכר
וְירעה
אותם
על
יד
המקל
השני.
ואלה
השלשים
כסף
-
אולי
היו
שלשים
צדיקים
שבאו
עמו
,
או
ששמשו
בימי
נחמיה
שלשים
כהנים
,
בין
גדולים
ומשוחי
מלחמה
ומשנים.
על
כן
כתוב:
השליכהו
-
הכסף
-
אל
היוצר.
וכתוב
כי
שם
בית
יי'
הוא
'אדר
היקר'.
'יָקר'
הוא
תאר
,
כמו
'חכם'
,
'נבון';
יְקר
הוא
שם
דבר
,
כמו
"וששון
ויקר"
(אס'
ח
,
טז).
ומלת
אל
תשרת
בעבור
אחרת:
אל
אדר
היקר.
וטעם
אשר
יקרתי
-
הבית
היקר
ששכן
שם
כבודי
בתחלה;
וזהו
אשר
יקרתי
מעליהם
-
שסר
הכבוד
מעליהם
בבית
שני.
וישקלו
את
שכרי
שלשים
כסף
-
פירוש:
הם
שלשים
אנשים
שעלו
לבנות
את
הבית:
אחד
עשר
עם
עזרא
(ראה
עז'
ח
,
ג
-
יד)
ותשעה
עשר
עם
זרובבל
(?
ראה
עז'
ב).
ואמר
אליהם
-
דבר
אליהם;
הוא
שאמר
להם
על
ידי
הנביאים.
הבו
שכרי
-
כיון
שאני
רועה
אתכם
,
הבו
שכרי!
והשכר
הוא
התשובה
ומעשים
טובים.
ואם
לא
,
חדלו
-
כמו
שאמר
יחזקאל:
"אם
ישמעו
ואם
יחדלו"
(ב
,
ה).
וישקלו
את
שכרי
שלשים
כסף
-
שלשים
צדיקים
היו
בהם
בימי
אלה
שלשת
הרועים;
ומצאנו
מהם
דניאל
,
חנניה
,
מישאל
ועזריה
,
וירמיה
ויחזקאל
וצפניה;
ואי
אפשר
שלא
היו
בהם
אחרים
ואם
לא
נזכרו
,
שהרי
כתוב
"נתנו
את
נבלת
עבדיך
מאכל"
וגו'
(תה'
עט
,
ב).
ויונתן
תרגם:
"ואמרית
להון
אם
תקין
בעיניכון
עיבידו
ית
רעותי
ואם
לא
אתמניעו
ועבדו
ית
רעותי
גוברין
מקצת";
כלומר:
קצת
אנשים
שבו
בתשובה.
ואומר
אליהם
-
בסוף
שבעים
שנה
שלגלות
בבל:
אם
טוב
בעיניכם
הבו
שכרי
-
כלומר:
התקינו
מעשיכם
לקיים
המצוות
,
שזהו
שכרי
,
ואציל
את
שאריתם
מן
הגלות.
ואם
לא
תתנו
שכרי
-
חדלו
,
ועדיין
אניח
אתכם
ולא
אצילכם
מיד
אויביכם.
וישקלו
את
שכרי
שלשים
כסף
-
כלומר:
זכות
מועט
נמצא
בהם;
ושלשים
שהזכיר
-
תפש
לו
מניין
בעלמא.