תנ"ך - ואגדע את־מקלי השני את החבלים להפר את־האחוה בין יהודה ובין ישראל: פ

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

וָֽאֶגְדַּע֙ אֶת־מַקְלִ֣י הַשֵּׁנִ֔י אֵ֖ת הַחֹֽבְלִ֑ים לְהָפֵר֙ אֶת־הָאַֽחֲוָ֔ה בֵּ֥ין יְהוּדָ֖ה וּבֵ֥ין יִשְׂרָאֵֽל: פ (זכריה פרק יא פסוק יד)

טקסט וניקוד:

וָאֶגְדַּע אֶת־מַקְלִי הַשֵּׁנִי אֵת הַחֹבְלִים לְהָפֵר אֶת־הָאַחֲוָה בֵּין יְהוּדָה וּבֵין יִשְׂרָאֵל: פ (זכריה פרק יא פסוק יד)

טקסט בלבד:

ואגדע את־מקלי השני את החבלים להפר את־האחוה בין יהודה ובין ישראל: פ (זכריה פרק יא פסוק יד)

תיקון קוראים:

ואגדע את־מקלי השני את החבלים להפר את־האחוה בין יהודה ובין ישראל: פ (זכריה פרק יא פסוק יד)
וְאֵיתִיתִי יָת נְבוּכַדנֶצַר מַלכָּא דְבָבֶל עַל צִדקִיָה מֶלֶך שִׁבטָא דְבֵית יְהוּדָה וְאַגלִיתִי יָתֵיהּ עַל דְּאַשׁנִיאוּ קְיָמָא אַף אִנוּן דְּבֵית יְהוּדָה בַּאֲחֵיהוֹן בֵּית יִשׂרָאֵל :

האחוה - ל'.

ואגדע את מקלי השיני - הגליתי את צדקיה ואת (בנוסחנו: את) החובלים - את רשעי דורו , כי הוא היה צדיק ודורו רשעים (ראה סנה' קג , א). להפר את האחוה - שנתאחו בני יהודה ובנימן ונדבקו בתועבות מלכי ישראל.

ואגדע את מקלי השיני את החובלים - אילו גלות יהודה שנשארו אחריהם ולא טהרו , והפרו האומות הברית שביניהם לישראל (ראה לעיל , י) והגלו גם אותם , לגלות צדקיה.

ואגדע את מקלי - הוא נחמיה (ראה פירושו לעיל , ז). והנה נשחתו ישראל ושבו להריב זה עם זה ולהרע , כי אין להם פחה; וזהו להפר את האחוה בין יהודה. ואחוה - שם מגזרת 'אח'; כמו "שלוה" (תה' קכב , ז).

ואגדע את מקלי השני - פירוש: והכרתי את מלכות יהודה , והפרתי את האחוה שהיה לי בין יהודה ובין ישראל.

ואגדע - זה אמר על החרבן , שגדע צדקיהו שהיה תכלית החובלים והמשחיתים , וחרב הבית וגלו ישראל מארצם. להפר את האחוה בין יהודה ובין ישראל - האחוה שהיתה בין יהודה ובין ישראל בעבודת עבודה זרה הופרה אז; כיון שגלתה יהודה , לא נשאר בישראל עובד עבודה זרה. כי ישראל עד שגלו , לא הניחו לעבוד עבודה זרה בכל הצרות שהיו באות עליהם; כיון שגלו וראו כי דברי הנביאים אמת בחרבן הארץ , לא עבדו אחר כן עבודה זרה. ויהודה גם כן עבדו עבודה זרה עד שגלו , וכיון שגלו בטלה מהם עבודה זרה. הנה הופרה אז האחוה שהיתה ביניהם בעבודת עבודה זרה. ותרגם יונתן: "ואייתי נבוכדנצר מלכא דבבל על צדקיה מלך שבטא דבית יהודה ואגליתי יתיה על דאשניאו קיימא אף אינון דבית יהודה כאחיהון דבית ישראל". הנה פירשנו פרשה זו לשעבר (ראה דבריו לעיל , ז). ופרשה הבאה אחריה על כל פנים היתה נבואה לעתיד בזמן בית שני , ונפרשנה אחר אשר נפרש פרשה זו בזמן בית שני. פירש אדני אבי ז"ל כן: אמר האל יתעלה: החלותי לרעותם , ולקחתי לי "שני מקלות" בחירים לרעותם: "נועם" ו"חובלים" (לעיל , ז); "נועם" - כהן גדול , "חובלים" - מלך. על כהן נאמר "כי שפתי כהן ישמרו דעת" (מל' ב , ז) , ואמר "ודעת לנפשך ינעם" (מש' ב , י); ו"חובלים" - מלך , בעבור שהוא כמו רב החובל באניה. ואלה הצאן , אע"פ שרעיתים אני באלה שני מקלות , והסירותי מעליהם רועים אחרים , והם מלכי האומות - לא חזרו למוטב. ושלחתי להם שלשה נביאים לרעותם במקומי , והם חגי , זכריה ומלאכי , ולא הועילו להם תוכחתם - הכחדתים; כמו שאמר "ואכחיד את שלשת הרועים בירח אחד" (לעיל , ח) - מזה נלמוד כי בירח אחד מתו. ואחריהם לא היתה נבואה בישראל , וכן אמרו רבותינו ז"ל (ראה יומא ט , ב): משמתו חגי , זכריה ומלאכי , נסתלקה נבואה מישראל. וכן נמצא כי תחלת נבואתם בזמן אחד היתה , "בשנת שתים לדריוש" (חגי א , א; זכ' א , א). אמר: כאשר הכחדתי אלה שלשת הרועים , "ותקצר נפשי בהם; וגם נפשם בחלה בי" (לעיל , ח) - פירושו: מאסה בי. ורבותינו ז"ל אמרו (ראה נידה מז , א): 'פגה' , 'בוחל' ו'צמל'; ואמרו: 'בוחל' - אלו ימי הנעורים , שהבת גדולה והאב קץ בה; ופירוש 'צמל' - 'יצתה מלאה' , שהיא בוגרת , וכבר נואש אביה מהשיאה מרוב שִבתה בבית. "ואומר לא ארעה" וגו' , "ואגדע את מקלי את נועם" (ראה לעיל , ט - י) - זה בקרוב לגלותם אבדה מהם כהונתם. "הבו שכרי" (לעיל , יב) - שובו בתשובה; ושבו בתשובה , ולא היתה תשובתם שלימה , כי אם שלשים יום מאבילות שהתאבלו על כהן גדול שמת; זהו "שלשים כסף" (שם). "השליכהו אל היוצר" (לעיל , יג) - כמו 'אל האוצר' , כמו שפירש: 'אל "בית יי' אל היוצר"' (שם); ועניינו: כתוב נבואה זו ושים אותה בבית יי'. ויש מפרשים "אל היוצר" - אל הקהל; כמו "יוצר גובי" (עמ' ז , א). "אדר היקר אשר יקרתי מעליהם" (לעיל , יג) - הדר הכבוד שסלקתי מעליהם; בעבור כי בבית שני לא שרתה שכינה. "אשר יקרתי" - אשר מנעתי , מן "הוקר רגלך" (מש' כה , יז). ואגדע את מקלי השני את החובלים - הוא המלך , והוא היה אגריפס; כי בימיו הגלם טיטוס. והחכם רבי אברהם הלוי מטוליטולה שחיבר 'ספר הקבלה' כתב פירוש פרשה זו כן (ע' 74 ): "רעה את צאן ההרגה" (לעיל , ד) - זה בניין בית שני; וזה שאמר "ואקח לי שני מקלות לאחד קראתי נועם ולאחד קראתי חובלים" (לעיל , ז): "נועם" - זו נשיאות זרובבל ונחמיה התרשתא , שהם מבני דוד , ולהם נתן מלכות ישראל ברית מלח (ראה דה"ב יג , ה); "חובלים" - זה מלכות הכהנים , כי הם בתחילה בנו בית המקדש אחר בהר גריזים , ונתחתנו לכותיים ומהם יצאה מינות לעולם; ולבסוף - הורקנוס כהן גדול שימש בכהונה גדולה שמונים שנה , ולבסוף נעשה צדוקי (ראה ברכות כט , א) , ויהרג את החכמים הוא ואלכסנדרוס בנו; וכן היה דעת ארוסטבלוס בן בנו נוטה. "ואכחיד את שלשת הרועים בירח אחד" (לעיל , ח) - לשלשה גדוּלות אלו הוא רומז: נשיאות בית דוד ומלכות בית חשמוני ומלכות עבדיהם. וקרא לכל ימי בית שני "ירח אחד" , לפי שהיו בעיניו כימים אחדים (ע"פ בר' כט , כ). וזה שאמר "ואקח את מקלי את נועם ואגדע אותו להפר את בריתי" וגו' (לעיל , י) - זו פטירת זרובבל ונחמיה , כי נכרתה האחוה והופרה הברית אשר היתה ביניהם ובין מלכי פרס. וזהו שאמר "אם טוב בעיניכם" וגו' (לעיל , יב) - זהו שאמר להם כשהיה רועה אותם במקלו שני , החובלים; וכאלו אמר להם: "אם טוב בעיניכם" ללכת בדרכי יי'. "וישקלו את שכרי שלשים כסף" (לעיל , יב) - רמז לשלשים שנה שמלכו מלכי חסד , ואילו הם: מתתיה הנקרא 'חשמוניי' שנה אחת , יהודה בנו שש שנים , יונתן בנו שש שנים , שמעון בנו שמונה עשרה שנים - הרי אילו שלשים ואחת שנה; ואם היו בהם חדשים חסרים , נעשו שלשים שנה שמלכו מלכי אמונה. וזהו שאמר "ויאמר יי' אלי השליכהו אל... אדר היקר אשר יקרתי מעליהם" (ראה לעיל , יג) - כלומר: אדר הוא ויקר זה השכר , וראוי להיותו כקרבנות וככופר נפשות הקהל. וקראם "יוצר" (שם) , ופירושו 'יצור' , כמו שאמר "והנה יוצר גובי" (עמ' ז , א); וזהו שאמר "ואשליך אותו בית יי' אל היוצר" (לעיל , יג) - כעניין הראשון הוא. ואגדע את מקלי השני את החובלים - זו עקירת מלכות בית חשמונאי בימי החובלים , שהיו בהם הורקנוס וארוסטבלוס ובניו. להפר... האחוה בין יהודה - כלומר: אשר היה עומד להפר האחוה; כמו שכתוב "וצבי עדיו לגאון שמהו" (יח' ז , כ) - ופירושו: אשר לגאון שמהו. וכן החובלים - שחלקו ישראל שתי מחלוקות , כאשר עשה ירבעם בן נבט שנחלקה בימיו מלכות בית דוד והופרה האחוה בין יהודה וישראל. "ויאמר יי' אלי עוד קח לך כלי רעה אוילי" (להלן , טו) - אלו העבדים. "הוי רועי האליל עוזבי הצאן חרב על זרועו ועל עין ימינו זרועו יבש (בנוסחנו: יבוש) תיבש ועין ימינו כהה תכהה" (להלן , יז) - זה אגריפס המלך , אשר העלה את אספסיינוס ואת טיטוס על ארץ ישראל , ושרי הפריצים אשר עשו את כל הרעות.

ועל השחת כת הפריצים בירושלם אמר: ואגדע את מקלי השני את החובלים להפר את האחוה בין יהודה ובין ישראל. והכונה בזה , כי כמו שנתנבאו כל הנביאים , והיה ישעיה הראש , היה בבית שני אהבה ואחוה בין יהודה ובין ישראל , מה שלא היה כן בבית ראשון , כי נחלקו לירבעם ורחבעם. ובבית שני , ששבו קצת שבט יהודה וקצת עשרת השבטים , כמו שידוע לבקיאים בספרים - לא נחלקו לשני מלכיות וכתות אלו , אבל הכל היה ירושלם הראש , ולא היה שם כת נקראת 'יהודה' וכת נקראת 'ישראל' כמו שהיה בבית ראשון. ולכן , כאשר נשחתה ירושלם , תופר האחוה שבין אלה ונשחתו כלם , והנשארים נפזרו הנה והנה. וגם הופרה האחוה שמן השם לכל אלה. אומנם אמרוֹ "ואומר אליכם (לפנינו: אליהם) אם טוב בעיניכם הבו שכרי" וכו' , "וישקלו את שכרי שלשים כסף" וכו' , "ויאמר יי' אלי השליכהו אל היוצר" (לעיל , יב - יג) - מדעתי אין זה , רק מהמין השני שזכר המורה ממשלי הנביאים (מו"נ פתיחה) , כי זה ליפוי המשל , כי אין דקדוק במספר שלשים שנה מהשכר; עם שאינו רחוק אצלי שיהיה בו רמז , כי אחר שנשחתו הזקנים והחכמים , נשארה ירושלם עם ממשלת הפריצים שלשים שנה. ואיך שהיה , אין הרמז בכל זה לפי דעתי כי הנביא , במקום השם - שהוא שלוחו כמותו - היה רועה זה העם בשני מקלות , כדרך כל רועה עם צאן טוב; אבל נושא מקל אחד לבד. והפליג לפרש כי אין רצון השם בשום פנים לרעות זה הצאן , אע"פ שהם יאֹתו לו ויתנו לו שכר ושכר , ולכן הפליג כי זה העם רצו לתת שכר לזה הנביא הרועה , כמו ששאל; והשם אמר לו אחרי כן שישליכהו , כי אין נפשו בם. והפליג לומר לשון 'השלכה' , כדרך דבר שאין חפץ בו; וכן השליכו אל ההיכל והבית , כי ישרף הכל יחד (ראה לעיל , יג); כמו "אשר יקרתי מעליכם" (בנוסחנו: מעליהם; שם) , ואין כתוב 'עליכם'. וטעם "היוצר" (שם) - שם דמיון ראשון , כמו 'יֵצֶר' , 'יציר'; כטעם "יוצר גובי" (עמ' ז , א); כי משקלי השמות האלה - מינים רבים שונים. וטעם זה כמו "ויצר אמר ליוצרו" (יש' כט , טז); כלומר: מעשה ופעל; כלומר: מעשה נכבד ומפואר ויקר , ובפרט בנין בית שני שהיה בנין הורדוס , שגם על זה אמר חגי "גדול יהיה כבוד הבית הזה האחרון מן הראשון" (ב , ט). ובכלל , כי באמרו ואגדע את מקלי השני וכו' , להפר את האחוה בין יהודה ובין ישראל - נשלם וכלה ענין בית שני בעונותינו.

ואגדע את מקלי השני - הבורא מגיד לנביא שעדיין עתיד להגלותן בבית שני , וילכו בגלות ויארע להם כך וכך. ואגדע את מקלי - כלומר: אע"פ שבניתי להם בית המקדש , יודע אני שעתידים הן להקניטני ולהכעיסני בבית שני , ואני אשבר להם המקל השני , שהייתי שומרם מפני האויבים (ראה פירושו לעיל , ז) , כלומר: שלא אשמידם יותר; וכל אומה תשלוט בהם , ואיני חושש להם. להפר את האחוה בין יהודה ובין ישראל - כלומר , שכמו שהפרתי האחוה שהיה ביני ובין ישראל , כלומר , שאחר שהגליתי עשרת השבטים עדיין לא פקדתים , כך אפר האחוה שהיה ביני ובין יהודה , וכולם יהיו שוים.
ריכוז קישורים