תנ"ך - הוי רעי האליל עזבי הצאן חרב על־זרועו ועל־עין ימינו זרעו יבוש תיבש ועין ימינו כהה תכהה: פ

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

ה֣וֹי רֹעִ֤י הָאֱלִיל֙ עֹזְבִ֣י הַצֹּ֔אן חֶ֥רֶב עַל־זְרוֹע֖וֹ וְעַל־עֵ֣ין יְמִינ֑וֹ זְרֹעוֹ֙ יָב֣וֹשׁ תִּיבָ֔שׁ וְעֵ֥ין יְמִינ֖וֹ כָּהֹ֥ה תִכְהֶֽה: פ (זכריה פרק יא פסוק יז)

טקסט וניקוד:

הוֹי רֹעִי הָאֱלִיל עֹזְבִי הַצֹּאן חֶרֶב עַל־זְרוֹעוֹ וְעַל־עֵין יְמִינוֹ זְרֹעוֹ יָבוֹשׁ תִּיבָשׁ וְעֵין יְמִינוֹ כָּהֹה תִכְהֶה: פ (זכריה פרק יא פסוק יז)

טקסט בלבד:

הוי רעי האליל עזבי הצאן חרב על־זרועו ועל־עין ימינו זרעו יבוש תיבש ועין ימינו כהה תכהה: פ (זכריה פרק יא פסוק יז)

תיקון קוראים:

הוי רעי האליל עזבי הצאן חרב על־זרועו ועל־עין ימינו זרעו יבוש תיבש ועין ימינו כהה תכהה: פ (זכריה פרק יא פסוק יז)
וָי עַל פַּרנָסָא טַפשָׁא דְאִתפַּקֵיד לֵיהּ עַמָא לְפַרנָסָא דְּהוּא דָמֵי לְטַבָּחָא דְסַכִּינֵיהּ בִּידֵיהּ וְעֵינֵיהּ עַל שַׁמִינְתָא לְמִיכַּס דְּרָעֵיהּ מִיבָשׁ יִיבַשׁ וְעֵינֵיהּ דְּיַמִינָא מִכהָא תִכהֵי :

רעי - ה' (וחסר): יש' לח , יב; מד , כח; זכ' יא , יז; יג , ז; *תה' כג , א. זרועו - ב' מלא: יש' ל , ל; זכ' יא , יז. יבוש - ט' מלא בלישנא: ראה הו' י , ו. יבוש - ב' מלא: יש' כט , כב; זכ' יא , יז. ועין - ג': זכ' יא , יז; איוב כד , טו; *עז' ה , ה. וכל שם (יהו' טו , לד , סב; יט , כא (פעמיים) , לז). ועין - ח': יהו' טו , לד , סב; יט , כא (פעמיים) , לז; זכ' יא , יז; איוב כד , טו; *עז' ה , ה. (זהו ניסוח אחר של ההערה הקודמת).

רעי ה' האמר לכורש דורי נסע האליל חרב עורי על רעי לא אחסר . יבוש יבוש יבושו הובישה הוביש ויבוש ט' מל' בלשנ' לא עתה יבוש זרעו יבוש תיבש גם בוש לא יבושו גם הכלים ויבוש ישראל ויבוש מקורו וכל יהושע הוביש תירוש הוביש פריה הגפן הובישה. וכל אבוש .

רעי - ה'; עזבי - ל'; זרועו - ב' מל'; יבוש - [ט' בלשנ']; ועין - ג' וכל שם; כהה - ל'.

הוי - יש לצעוק על זה. רועי האליל - רועה של אַיִין. אליל - לשון 'אַל' , אינו רועה; וכן "רופאי אליל" (איוב יג , ד). רועי האליל - יו"ד יתירה במקום ה"י , כמו עזבי הצאן; ["שכני סנה" (דב' לג , טז)]; "שכני לבדד" (מי' ז , יד). עוזבי הצאן - נתנו הפקר ליד כל הבא , להכות ולהרוג ולבוז. חרב על זרועו ועל עין ימינו - והוא , הרועה , סכין של שחיטה נושא בידו , לשחוט את השמינה ואת הבריאה , שנתן עין ימינו בהן , לדעת מי העשירים , לבוז ולגמור נכסיהם. זרועו יבוש תיבש - לעתיד לבא: "ונתתי נקמתי באדום" (יח' כה , יד). והפותרים פותרים אותו בצדקיהו , על שם "ואת עיני צדקיהו עיור" (יר' לט , ז). ואי איפשר לכוין "הנני (בנוסחנו: הנה אנכי) מקים רעה בארץ" (לעיל , טז) בצדקיהו , שכבר עברו לו זה שבעים שנה.

הוי רועה (בנוסחנו: רעי) האליל עוזבי הצאן - עליהם (ראה לעיל , טז) הוא אומר: אוי יהיה להם לאותם רועים רשעים כשאפרע מהם , שעוזבים את הצאן ואינם רועים הצאן. חרב על זרועו ועל עין ימינו - זה מן המקראות , סתומין בתחילתן ופתרונן בצידן: זרועו יבוש תיבש - לפי שהיה מכה בזרוע גדולה את הצאן. וכשהוא אומר על עין ימינו הרי פתרונו בצידו: ועין ימינו כהה תכהה - לפי שהיה רואה ובוחר לו את העשירים ואוכל נכסיהן.

הוי. הגלות תארך ותעמוד עד כרות זה מלכות הרשעה , עד בא קצה , חרב על זרועו ועל עין ימינו. וטעם 'זרוע' - הכח שיסור , וה'עין' - עין החכמה והעצה; והנה יאבדו גיבוריו וחכמיו.

הוי רועי האליל עוזבי הצאן. רועי - כמו 'רועה' , וכן "כאהל רועי" (יש' לח , יב). עוזבי הצאן - כמו 'עוזב' , היו"ד נוספת; וכן "אוסרי לגפן עירה" (בר' מט , יא); "חוצבי מרום" (יש' כב , טז); והדומים להם. האליל - כמו "רופאי אליל" (איוב יג , ד): דבר שאינו מועיל. וזה הרועה הוא הירודוס או אגריפס. חרב על זרועו - ואַחַר שאמר יבוש תיבש , כהה תכהה , לא רצה לומר חרב ממש , אלא: כליון , כמו שהחרב מכלה. ואמרוֹ זרועו - רוצה לומר , שיכלה כוחו. ואמרוֹ עין ימינו - רוצה לומר , שתכלה השגחתו ועצתו במעשיו; רוצה לומר: עין ימינו - עין הלב. וכן כתב החכם רבי אברהם בן עזרא ז"ל , אבל הוא לא פירש עניין הפרשה כעניין שפירשנו אנחנו. ותרגם יונתן: "ווי על פרנסא דאתפקיד ליה עמא לפרנסא והוא דמי לטבחא דסכינא בידיה ועיניה על שמינתא למיכס דרעיה מיבש תיבש ועיניה דימיניה מיכהא יכהה".

וכן תארוֹ 'רעי האליל' , כי היה לאין ואפע (ע"פ יש' מא , כד) , ונתקיים בו ובזרעו זרועו יבוש תיבש ועינו (לפנינו: ועין ימינו) כהה תכהה. וזה מפורש בתכלית.

הוי רועי. רועי - כמו "בנִי אתונו" (בר' מט , יא) , והיו"ד יתירה. האליל - כמו "רופאי אליל" (איוב יג , ד); ולשון הבל הוא. ופתרון המקרא: מתאונן הנביא על אותו רועה שיעשה זאת הרעה לישראל; ואומר: הוי לאותו רועה שמחריב הצאן עד שמשאירם לאליל ולאין. עוזבי הצאן - להפקיר , ואינו מצילם מיד עושקיהם; והיו"ד יתירה. חרב על זרועו - תדיר היתה החרב על זרועו שלזה הרועה , לשחוט את הצאן ולאוכלם. ועל עין ימינו - ועם עין ימינו היה משׂתכל על הצאן לתופשה ולשוחטה; ומקרא קצר הוא. ועל הוא כמו "ויבואו האנשים על הנשים" (שמ' לה , כב) , שפירושו כמו 'עם'. ומה יהיה סופו שלזה הרועה , שהרֵיע כל כך? זרועו יבוש תיבש ועין ימינו כהה תכהה - שיתבטלו כל ממלכות האומות ויאבדו כל הרועים והמלכים שלהן , "והיתה ליי' המלוכה" (עו' א , כא). כך נראה לי פתרון פרשה זו.
ריכוז קישורים