תנ"ך - וארעה את־צאן ההרגה לכן עניי הצאן ואקח־לי שני מקלות לאחד קראתי נעם ולאחד קראתי חבלים וארעה את־הצאן:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

וָֽאֶרְעֶה֙ אֶת־צֹ֣אן הַהֲרֵגָ֔ה לָכֵ֖ן עֲנִיֵּ֣י הַצֹּ֑אן וָאֶקַּֽח־לִ֞י שְׁנֵ֣י מַקְל֗וֹת לְאַחַ֞ד קָרָ֤אתִֽי נֹ֙עַם֙ וּלְאַחַד֙ קָרָ֣אתִי חֹֽבְלִ֔ים וָֽאֶרְעֶ֖ה אֶת־הַצֹּֽאן: (זכריה פרק יא פסוק ז)

טקסט וניקוד:

וָאֶרְעֶה אֶת־צֹאן הַהֲרֵגָה לָכֵן עֲנִיֵּי הַצֹּאן וָאֶקַּח־לִי שְׁנֵי מַקְלוֹת לְאַחַד קָרָאתִי נֹעַם וּלְאַחַד קָרָאתִי חֹבְלִים וָאֶרְעֶה אֶת־הַצֹּאן: (זכריה פרק יא פסוק ז)

טקסט בלבד:

וארעה את־צאן ההרגה לכן עניי הצאן ואקח־לי שני מקלות לאחד קראתי נעם ולאחד קראתי חבלים וארעה את־הצאן: (זכריה פרק יא פסוק ז)

תיקון קוראים:

וארעה את־צאן ההרגה לכן עניי הצאן ואקח־לי שני מקלות לאחד קראתי נעם ולאחד קראתי חבלים וארעה את־הצאן: (זכריה פרק יא פסוק ז)
וּמַנִיתִי יָת פַּרנָסַיָא עַל עַמָא וְאִנוּן שְׁלִיטוּ בְהוֹן כְּעָנָא לְנִכסְתָא מַסכִּינוּ וְטַלטִילוּ יָת עַמִי וְאִתפְּלִיגוּ קֳדָמַי לְתַרתֵּין פֻּלגָוָן אִתפְּלִיגוּ בֵית יִשׂרָאֵל עַל דְּבֵית יְהוּדָה קַצוּ בְמַלכוּתָא דְבֵית דָּוִד דִּבהוֹן רַעֲוָא קֳדָמַי לְמִהוֵי פַרנָסִין עַל עַמִי :

לאחד - ז' בפתח (בלישנא): דב' כח , נה; ש"ב א , טו; מ"ב ט , א; יש' כז , יב; יח' מו , יז; זכ' יא , ז (פעמיים). ולאחד - ב' , חד בפתח וחד בקמץ: זכ' יא , ז; קה' ד , יא.

ולאחד ב' חד קמ' וחד פת' ולאחד קראתי חבלים ולאחד איך יחם .

לאחד - ז'; ולאחד - ל'.

וארעה את צאן ההריגה - כל אלה דברי הקדוש ברוך הוא לנביא: ואני רעיתי אותם בימים קדמונים. לכן עניי הצאן - אמת עניי הצאן היו , כשהתחלתי לרעותם. ואקח לי שני מקלות - לסוף ימים חילקתים לשתי ממלכות , בעוונם. לאחד קראתי נועם - ירבעם בן נבט אמר לנהלם לאט. ולאחד קראתי חובלים - רחבעם אמר להם לייסרם בעקרבים (ראה מ"א יב , יד). ולפי שדרך צאן לנהגם במקלות , קרא למושליהם 'מקלות'.

וארעה את צאן ההריגה - ואם תאמר: למה איני רועה אותם? אמר הקדוש ברוך הוא: כבר הייתי רועה אותם , לאילו עניי הצאן. ואקח לי שני מקלות - כדין הרועים , שמְנַהג הצאן בשני שבטים. לאחד קראתי נועם - אילו עשרת השבטים. ולאחד קראתי חבלים - אילו שבט יהודה ובנימן. ועל שקרא לעשרת השבטים 'נועם' , נופל עליה הלשון לקרוא ליהודה ובנימן 'חובלים'. ולכך קרא להם 'חובלים' - לפי שרחבעם מלך יהודה אמר: "אבי יסר אתכם בשוטים ואני אייסר אתכם בעקרבים" (מ"א יב , יא).

וארעה - הנה הטעם: כי השם ירעה אותם עתה , לפני בא עת עמידת החשמונים. ועתה יספר דרך משל. גם נכון הוא שקראם 'צאן ההרגה' כי כן היו בגְלותם אל בבל , על כן יספר הרעות שעברו עליהם; ועתה , בשובם לירושלם , ירעם. וטעם לכן עניי הצאן - בעבור שיש בצאן עניים , הוצרכתי לקחת שני מקלות; ואלה הם זרובבל פחת יהודה ונחמיה התרשתא. וכתוב על נחמיה אחרי מות זרובבל: "גם... אותי צוה להיות פחות בארץ יהודה" (ראה נחמ' ה , יד). וקראוֹ 'נועם' - מגזרת "נעים" (תה' קלג , א) , וחובלים - מגזרת "תחבולות" (מש' א , ה). ונקראו 'מקלות' ולא 'רועים' , כי לא היו מלכים. והנה ארעה את הצאן בראשונה , כי ישראל עם זרובבל באו. וטעם וארעה את הצאן - עד זמן ידוע , שמתו שלשה רועים (ראה להלן , ח).

וארעה את צאן ההריגה - פירוש: זה הוא לשעבר; כי לא היה בימי זכריה , אלא כך הראה לו , כי רָעָה את צאן ההריגה. לכן עניי הצאן - פירוש: לכן שמעו עניי הצאן , כי לקחתי לי שני מקלות. לאחד קראתי נועם , והוא מלך ישראל; נעם - מלשון 'נעים'. ולאחד קראתי חבלים , וזהו מלך יהודה; חבלים - כמו "כי בתחבולות תעשה לך מלחמה" (מש' כד , ו).

וארעה. לכן עניי הצאן - באמת עניי הצאן מצאתים כשלקחתים לרעות. תחלה אפרש פרשה זו על דעת המפרשים לשעבר , אע"פ שלא מצאתי לאחד מהם פירוש שלם בפרשה זו , ועתה (צ"ל: ואחר) אפרש אני מה שאמצא בדעתי בעזרת האל (ראה פירושו להלן , יד). ואקח לי שני מקלות - דרך הרועה לנהוג את צאנו במקל שבידו. ואמר , כי לרעות ישראל לקח שני מקלות - רמז בזה כי הנהגתו אותם לא היה בעניין אחד , כי לפי מעשיהם היה מנהיג אותם; לפיכך זכר שני מקלות. ואמר: לאחד קראתי נועם ולאחד קראתי חובלים. לאחד - שניהם פתחין שלא בסמיכות; ואין זה כמנהג ברוב , אלא שנמצאו כך מעטים (ראה בר' מח , כב ועוד). אמר , כי לאחד מן המקלות קרא 'נועם' - רוצה לומר: כי בנעימות ינהג אותם; על דרך שאמר דוד המלך: "יי' רועי לא אחסר. בנאות דשא ירביצני על מי מנוחות ינהלני" (תה' כג , א - ב). וזה היה בזמן שהיו ישראל שומרים דרך יי' , שהיו מלכיהם ושופטיהם טובים ומדריכים אותם בדרך טובה , והיה אז מנהיג אותם האל בנעימות , שְׂבֵעים מכל טוב , אין שטן ביניהם ואין פגע רע (ע"פ מ"א ה , יח). ולאחד המקלות קרא 'חובלים' - והוא לשון השחתה , כמו "מחבלים כרמים" (שה"ש ב , טו); רוצה לומר , שהם השחיתו דרכם ועלילותם , והוא נהג אותם על העניין הזה , שלא חשש לשמור אותם מן האויבים; אך היה נוהג אותם עדיין , שלא סלק שמירתו מהכל מעליהם עד גלותם. כי היו מלכים רעים ומלכים טובים אחריהם , ובזמן שהיו רעים היה להם רע , והיה שם המקל 'חובלים' , ובזמן שהיו עושים טוב היה להם טוב , והיה שם המקל 'נועם'. וארעה את הצאן - בין טוב ובין רע רעיתים. ויונתן תרגם הפסוק כן: "ומניתי פרנסייא על עמא ואינון שליטו בהון כענא לנכסתא מסכינו וטלטילו ית עמי ואתפליגו קדמי לתרתין פילגוון איתפליגו בית ישראל על דבית יהודה קצו במלכותא דבית דוד דבהון רעוא קדמי למהוי פרנסין על עמי".

וארעה את צאן ההריגה - עכשיו מספר הבורא לנביא איך היה הוא רועה את ישראל והם הכעיסוהו והקניטוהו , וכעס עליהן והגלם לשתי גליות: גלות בבל וגלות ארבע מלכיות. ומפני שקראם למעלה "צאן ההריגה" (פס' ד) , קוראם גם עכשיו 'צאן ההריגה'. וארעה את צאן - כלומר: ואני כבר הייתי רועה את עמי ישראל. לכן עניי הצאן - אתם הייתם הצאן שרעיתי; לכן - כמו 'לכם' , ודומה לו "לקץ הימין" (דנ' יב , יג) , שהוא כמו 'הימים'. ואקח לי שני מקלות - דרך הרועה להיות לו שני מקלות: האחד להכניס הצאן לדיר , שלא יהו מפוזרות , והשני לשומרם מן הזאב ושאר חיות רעות. וכך אומר הבורא: לקחתי לי שני מקלות - כרועה הגון ששומר את צאנו שמירה מעולה; לאחד קראתי נועם - לאותו שמכניס הצאן לדיר , ולאחד קראתי חובלים - לאותו שמחבל הזאב וחיות רעות. וארעה את הצאן - בשמירה מעולה כזו.
ריכוז קישורים