תנ"ך - ושפכתי על־בית דויד ועל׀ יושב ירושלם רוח חן ותחנונים והביטו אלי את אשר־דקרו וספדו עליו כמספד על־היחיד והמר עליו כהמר על־הבכור:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

וְשָׁפַכְתִּי֩ עַל־בֵּ֨ית דָּוִ֜יד וְעַ֣ל׀ יוֹשֵׁ֣ב יְרוּשָׁלִַ֗ם ר֤וּחַ חֵן֙ וְתַ֣חֲנוּנִ֔ים וְהִבִּ֥יטוּ אֵלַ֖י אֵ֣ת אֲשֶׁר־דָּקָ֑רוּ וְסָפְד֣וּ עָלָ֗יו כְּמִסְפֵּד֙ עַל־הַיָּחִ֔יד וְהָמֵ֥ר עָלָ֖יו כְּהָמֵ֥ר עַֽל־הַבְּכֽוֹר: (זכריה פרק יב פסוק י)

טקסט וניקוד:

וְשָׁפַכְתִּי עַל־בֵּית דָּוִיד וְעַל׀ יוֹשֵׁב יְרוּשָׁלִַם רוּחַ חֵן וְתַחֲנוּנִים וְהִבִּיטוּ אֵלַי אֵת אֲשֶׁר־דָּקָרוּ וְסָפְדוּ עָלָיו כְּמִסְפֵּד עַל־הַיָּחִיד וְהָמֵר עָלָיו כְּהָמֵר עַל־הַבְּכוֹר: (זכריה פרק יב פסוק י)

טקסט בלבד:

ושפכתי על־בית דויד ועל׀ יושב ירושלם רוח חן ותחנונים והביטו אלי את אשר־דקרו וספדו עליו כמספד על־היחיד והמר עליו כהמר על־הבכור: (זכריה פרק יב פסוק י)

תיקון קוראים:

ושפכתי על־בית דויד ועל׀ יושב ירושלם רוח חן ותחנונים והביטו אלי את אשר־דקרו וספדו עליו כמספד על־היחיד והמר עליו כהמר על־הבכור: (זכריה פרק יב פסוק י)
וְאֶשׁפּוֹך עַל בֵּית דָּוִיד וְעַל יָתְבֵי יְרוּשׁלֶם רוּחַ חֶסֶד וְרַחֲמִין וְיִבעוֹן מִן קֳדָמַי עַל דְּאִטַלטַלוּ וְיִספְּדוּן עֲלוֹהִי כְּמָא דְסָפְדִין עַל יְחִידָא וְיַמְרוּן עֲלוֹהִי כְּמָא דְמַמרַן עַל בּוּכרָא :

יושב ירושלם - ז': ראה לעיל , ז. והביטו - ב': שמ' לג , ח; זכ' יב , י.

ועל יושב - ל'; והביטו - ב'; דקרו - ל'; והמר - ל'; כהמר - ל'.

רוח חן ותחנונים - שיעלה על רוחם להתחנן לפני , והם יהיו לחן בעיני. רוח - 'טלנט' (בלעז). והביטו אלי את אשר דקרו - תירגם יונתן: "ויבעון מן קדמי על דאיטלטלו". והביטו אלי להתאונן את אשר דקרו בהן האומות והרגו מהם בגלותם. וספדו עליו - על אותו הרג. כמספד על היחיד - כאשר יספוד איש על בן יחידו. ורבותינו פירשוהו על משיח בן יוסף שנהרג; במסכת סוכה (נב , א).

והביטו אליו (בנוסחנו: אלי) את אשר דקרו - כלומר: יביטו לאותו הרג שנדקרו ונהרגו ימים רבים על יד האומות , וספדו עליו - על אותו הרג , כמספד שאדם סופד על בנו היחיד. וזהו מספד מר כמספד הדרימון (בנוסחנו: הדדרמון) בן טברימון בבקעת מגידו (בנוסחנו: מגדון); כתרגומו: "בעידנא ההיא יסגיא מספדא בירושלים כמספדא דאחאב בר עמרי דקטל יתיה הדדרימון בן טברימון וכמספדא דיאשיה בר אמון דקטל יתיה פרעה חגירא בבקעת מגידו".

ושפכתי - אשפוך רוח חן ותחנונים על יושבי ירושלם. טרם זה תעבר עליהם בתחלה צרה , כי משיח בן יוסף יהרג; אז יכעס השם וישמיד את כל הגוים הבאים אל ירושלם (ראה לעיל , ט). וזהו והביטו אלי - אז יביטו כל הגוים אלי לראות מה אעשה לאלה אשר דקרו משיח בן יוסף. וספדו עליו - אנשיו. כמספד הדדרימון (בנוסחנו: הדד - רמון) - מספד אדם גדול , היה בימים הקדמונים בבקעת מגדו (בנוסחנו: מגדון) , ואנחנו לא ידענו כל הקורות; ולהיותו רמז לאחאב ויאשיה (ראה רש"י) , דרך דרש הוא זה.

ושפכתי על בית דוד (בנוסחנו: דויד) ועל ישב (בנוסחנו: יושב) ירושלם רוח חן ותחנונים והביטו אליו (בנוסחנו: אלי) את אשר דקרו - פירוש: לאחר שיביטו למשיח בן אפרים שדקרוהו האויבים , אשפוך על בית דוד ועל יושב ירושלם רוח חן ותחנונים , וספדו על משיח בן אפרים כמספד על היחיד.

ושפכתי... רוח חן ותחנונים - כלומר , שימצאו חן בעיני ואושיעם מהגוים הבאים עליהם; וכפל הלשון במלות שונות , לחזק העניין. ותרגם יונתן: רוח חסד ורחמים. ופירש אדני אבי ז"ל רוח חן ותחנונים - שיהיה חן בעיני כל אדם , ושיהיו תחנונים מקובלים לפני; והנה אמר שיגן עליהם (ראה לעיל , ח). הנה זכר המדרגות העליונות המנשאות אותם. אחר כן אמר , שאם יזדמן שידקרו אחד מהם במלחמה , ואפילו הדיוט שבהם , תימה גדול יהיה להם: היאך יהיה דבר זה?! ויחשבו אותו שהוא תחילת ירידה והכנעה נגד אויביהם; כמו שעשה יהושע כאשר הכו אנשי העי מישראל שלשים וששה איש , אמר: "אהה יי' אלהים!" (יהו' ז , ז) , ואמר "מה אומר אחרי אשר הפך ישראל עורף לפני אויביו?" (שם , ח). כן יהיה עניינם עתה: אם יראו שידקרו אחד מהם , יתמהו והביטו אליו (בנוסחנו: אלי) את אשר דקרו - בעבור אותו שדקרו , וספדו עליו כאדם שאין לו אלא בן אחד וימות , או כאדם שימות בכורו. ויונתן תרגם: "ויבעון מן קדמי על דאיטלטלו". ורבותינו ז"ל פירשו (ראה סוכה נב , א) על משיח בן יוסף שיהרג במלחמה; ותֵמה הוא לפירושם , איך סתָמוֹ ולא זכָרוֹ כלל! והמר - עניין מרירות הלב.

אבל אחר כן יעד לנו , שקודם זה יהיה לנו צרות ותלאות , כי כן יהיה הכרח. ובפרט , כי קודם זה ידקר בחרב ויהרג גדול העם שר הצבא , כמו שקדם לנו (ראה פירושו לעיל , א). ועל זה רמז באמרו את אשר דקרו - כי זאת הדקירה היא עד מות , כטעם "ודקרני בה" (ש"א לא , ד); "ידקר... בחרב" (יש' יג , טו). ולכן פירש זה באמרו וספדו עליו וכו'. וטעם דקרו - הדוקרים; ולכן יאמר , כי בנפילת זה השר והעם עמו , יספדו עמנו בכלל; כי נפלו בהתחלה , כענין עכן , ואמר יהושע "מה אומר" וכו' (יהו' ז , ח) , והתחנן לַשם מאד. וכן יעשו עמנו אז , וישאו עיניהם ויביטו לַשם דרך תחנה עם תמה: 'איך זאת?!' כמו שתמה גם כן יהושע. כי אמרוֹ והביטו אלי את אשר דקרו - והיביטו אלי מצד ובסבת אשר דקרו האויבים; כלומר: האיש אשר דקרו הלוחמים כנגדנו , ובפרט הראש שהיה שר הצבא המנהיג בראש העם המלחמה (ע"פ יהו' ח , יא). כי המשיח לא יהיה באותה המלחמה , כמו שלא היה דוד בהרבה.

ושפכתי על בית דוד (בנוסחנו: דויד) ועל יושב ירושלם רוח חן ותחנונים - וימצאו אחיהם שבחוץ חן בעיניהם. והביטו אליו (בנוסחנו: אלי) בתחנונים אל אשר דקרו - שאי איפשר שלא הרגו אותם שבפנים מאותם שהיו בחוץ , וכשראו אותו שמת על ידם יספדוהו מספד גדול , כמספד על בן שהוא יחיד לאביו ומת.
ריכוז קישורים