תנ"ך - והיה ביום־ההוא אשים את־ירושלם אבן מעמסה לכל־העמים כל־עמסיה שרוט ישרטו ונאספו עליה כל גויי הארץ:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

וְהָיָ֣ה בַיּוֹם־הַ֠הוּא אָשִׂ֨ים אֶת־יְרוּשָׁלִַ֜ם אֶ֤בֶן מַֽעֲמָסָה֙ לְכָל־הָ֣עַמִּ֔ים כָּל־עֹמְסֶ֖יהָ שָׂר֣וֹט יִשָּׂרֵ֑טוּ וְנֶאֶסְפ֣וּ עָלֶ֔יהָ כֹּ֖ל גּוֹיֵ֥י הָאָֽרֶץ: (זכריה פרק יב פסוק ג)

טקסט וניקוד:

וְהָיָה בַיּוֹם־הַהוּא אָשִׂים אֶת־יְרוּשָׁלִַם אֶבֶן מַעֲמָסָה לְכָל־הָעַמִּים כָּל־עֹמְסֶיהָ שָׂרוֹט יִשָּׂרֵטוּ וְנֶאֶסְפוּ עָלֶיהָ כֹּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ: (זכריה פרק יב פסוק ג)

טקסט בלבד:

והיה ביום־ההוא אשים את־ירושלם אבן מעמסה לכל־העמים כל־עמסיה שרוט ישרטו ונאספו עליה כל גויי הארץ: (זכריה פרק יב פסוק ג)

תיקון קוראים:

והיה ביום־ההוא אשים את־ירושלם אבן מעמסה לכל־העמים כל־עמסיה שרוט ישרטו ונאספו עליה כל גויי הארץ: (זכריה פרק יב פסוק ג)
וִיהֵי בְעִדָּנָא הַהוּא אֲשַׁוֵי יָת יְרוּשׁלֶם אֶבֶן תַּקלָא לְכָל עַמְמַיָא כָּל אָנְסַהָא אִתבְּזָזָא יִתבָּזְזוּן וְיִתכַּנשׁוּן עֲלַהּ כָּל מַלכֵי אַרעָא :

גויי - ג' מלא: יר' לג , ט; זכ' יב , ג; דה"ב לב , יז. וכל אוריתא כותהון.

מעמסה - ל'; עמסיה - ל'; שרוט - ל'; גויי - ג' מל' וכל אורי' כות'.

אבן מעמסה - אבן משאוי המוטלת על בני אדם מפי המושל , לשאתה ולעומסה על כתיפם; והיא כבידה [מאד] , עד אשר כל עומסיה שרוט ישרטו.

אבן מעמסה - כאדם שעומס אבן גדולה על כתיפו , שמשרטת לו כתיפו מרוב כובד שלה , כן תהיה ירושלם לכל הגוים הנאספים עליה למלחמה.

והיה - המשל ידוע , כי להרע לנפשו יקח אבן מעמסה , שיפול תחתיה.

אבן מעמסה - דמיונו: "ויעמס איש על חמרו" (בר' מד , יג). שרט (בנוסחנו: שרוט) ישרטו - דמיונו "לא ישרטו שרטת" (וי' כא , ה).

והיה. אבן מעמסה - המשילה תחלה ל"סף רעל" (לעיל , ב) , והוסיף להמשילה לאבן מעמסה; רוצה לומר: כל היגעים להלחם על ירושלם ילקו בה. כמו האבן הגדולה שהיא לעמסיה לעומס גדול ולמשא כבד , ובעוד שמרימין אותה מן הארץ להרימה על כתפם יעשו בה שריטות בידם , ומנסים בה כחם אנשים רבים ובהסיעם אותה ישרטו ידיהם , כן יאספו על ירושלם כל גויי הארץ , וכולם יהיו נספים בה. מעמסה - מן "ויעמס איש על חמורו" (בר' מד , יג); "ועומסים על החמורים" (נחמ' יג , טו); עניין משא. ויונתן תרגם: "אבן תקלא לכל עממיא כל אנסהא איתבזזא יתבזזון".

סף - כמו אגן ומִזרק. וטעם רעל - כמו "כוס התרעלה" (יש' נא , יז). אבן מעמסה - הטעם: אבן עבה וגסה וכבדה מאד. וגם על יהודה יהיה במצור על ירושלם וכו' - הכונה בזה , כי העמים יקומו ויצורו על ערי יהודה וירושלם , שלכדו להם עַמנו עם היות בראשם משיח בן דוד. אבל הוא - בירושלם לבד , כי כן ראוי. ולכן יספר , כי השם יושיע גם ערי יהודה כמו עיר ירושלם.

אבן מעמסה לכל העמים - כאדם שנושא משא אבן גדולה מאד. כל עומסיה שרוט ישרטו - מחמת כובדה שלאותה האבן ישרט בשרו שלנושא. כך אשים את ירושלם , שכל מי שיבוא עליה להלחם , לא ינצל שלא יכשל.
ריכוז קישורים