תנ"ך - חרב עורי על־רעי ועל־גבר עמיתי נאם ה' צבאות הך את־הרעה ותפוצין הצאן והשבתי ידי על־הצערים:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

חֶ֗רֶב עוּרִ֤י עַל־רֹעִי֙ וְעַל־גֶּ֣בֶר עֲמִיתִ֔י נְאֻ֖ם יְהוָ֣ה צְבָא֑וֹת הַ֤ךְ אֶת־הָרֹעֶה֙ וּתְפוּצֶ֣יןָ הַצֹּ֔אן וַהֲשִׁבֹתִ֥י יָדִ֖י עַל־הַצֹּעֲרִֽים: (זכריה פרק יג פסוק ז)

טקסט וניקוד:

חֶרֶב עוּרִי עַל־רֹעִי וְעַל־גֶּבֶר עֲמִיתִי נְאֻם יְהוָה צְבָאוֹת הַךְ אֶת־הָרֹעֶה וּתְפוּצֶיןָ הַצֹּאן וַהֲשִׁבֹתִי יָדִי עַל־הַצֹּעֲרִים: (זכריה פרק יג פסוק ז)

טקסט בלבד:

חרב עורי על־רעי ועל־גבר עמיתי נאם ה' צבאות הך את־הרעה ותפוצין הצאן והשבתי ידי על־הצערים: (זכריה פרק יג פסוק ז)

תיקון קוראים:

חרב עורי על־רעי ועל־גבר עמיתי נאם יהוה צבאות הך את־הרעה ותפוצין הצאן והשבתי ידי על־הצערים: (זכריה פרק יג פסוק ז)
חַרבָּא אִתגַּלַא עַל מַלכָּא וְעַל שִׁלטוֹנָא חַברֵיהּ דִּכוָתֵיהּ דְּדָמֵי לֵיהּ אֲמַר יְיָ צְבָאוֹת קְטוֹל יָת מַלכָּא וְיִתבַּדְּרוּן שִׁלטוֹנַיָא וַאֲתֵיב מַחַת גְּבוּרְתִי עַל תִּניָנַייָא :

רעי - ה' (וחסר): ראה זכ' יא , יז. נאם יי' צבאות - כ"ו: ראה נח' ב , יד.

עוד קרא לאמר תפוצנה כתב. חרב עורי ותפוצין כתב. ושארא ותפוצינה .

רעי - ה'; ותפוצין - ל' כת' כן; הצערים - ל'.

חרב עורי על רועי - על עשו , שהפקדתיו על צאן גלותי. ועל גבר עמיתי - שחברתיו אלי לשמור את צאני כמוני. הך את הרועה - את מלך רומי הרשעה. ותפוצינה (בנוסחנו: ותפוצין) הצאן - שכבושה תחת ידיו. והשיבותי ידי - ואשנה מכתי שנית. על הצוערים - על השלטונים הצעירים מן המלכים. ויונתן תירגם ותפוצינה הצאן: "ויתבדרון שלטוניא" , ותירגם על הצוערים - ממונים שלהם , השניים להם. וכן תירגם יונתן המקרא הזה באומות: "חרבא איתגלי על מלכא... ועל שלטוניא חבריה דכוותיה דדמי ליה קטול ית מלכיא... ויתבדרון שלטוניא". אין לשון התרגום הזה נופל על ישראל , שלא מצינו בתרגום המקרא 'שלטונין' בישראל אלא "מלך ושרים" (הו' יג , י); ותרגום שלהם: "רברבין" (ראה ת"י יהו' כב , יד ועוד).

חרב עורי על רועי ועל גבר עמיתי - פתרון: חרב , עורי ליפרע מן האומות , שהיה להם לרעות את עמי , שהועמדו והושוו לי לרעות את עמי כמוני. הך את הרועה - אילו מלכי אומות העולם. ותפוצינה (בנוסחנו: ותפוצין) הצאן - אילו ישראל. והשיבותי ידי על הצוערים - אילו עבדי אומות שתחת המלך.

חרב - יתנבא עוד על מלחמות רבות תהיינה בכל הארץ , בְּמות משיח בן יוסף. וטעם רועי - כל מלך מהגוים שהמשילו השם על הארץ , והוא חושב על עצמו כי הוא כאלהים; על כן: ועל גבר עמיתי - הטעם כפול , כי הוא חושב על עצמו שהוא גבר עמיתי. הך את הרועה - השם יכרית כל מלך , ותפוצינה (בנוסחנו: ותפוצין) צאנו. על כן כתוב בפרשה האחרת הדבֵקה בזאת: "והיה יי' למלך על כל הארץ" (זכ' יד , ט). אמר יפת , כי הצוערים - הפך הרועים , והם צעירי הצאן. והנה צוערים - תואר , כמו "אובדים" (יש' כז , יג); "יצערו בניו ולא ידע" (ראה איוב יד , כא).

חרב עורי על רועי - פירוש: על המלך יאמר , שיחשב בלבו שירעה את ישראל בטוב ויהיה כמוני. עמיתי - כמו "איש את עמיתו" (וי' כה , יז). על הצערים - פירוש: על אותם הרעים שציערו אותי.

חרב עורי על רועי - פירש רבינו שלמה ז"ל: על עשו שהפקדתיו על צאן גלותי , ועל גבר עמיתי - שחברתיו אליו לשמור את צאני כמוני; הך את הרועה - מלך רומי הרשעה. והחכם רבי אברהם בן עזרא ז"ל פירש שהנבואה הזאת על מלחמות רבות , תהיינה בכל הארץ בימי משיח בן יוסף. וטעם רועי - על מלך מהגוים שהמשילו השם על הארץ , והוא חושב עצמו שהוא אלהים; על כן אמר ועל גבר עמיתי - שהוא חושב על עצמו שהוא גבר עמיתי. הך הרועה - השם יכרית כל מלך מהגוים ותפוצינה צאנו. והצוערים - הם השלטונים והשרים , שהם צעירים מהמלכים. ויונתן תרגם: "חרבא אתגלי על מלכא ועל שלטוניא חבריה דכותיה דרמי ליה אמר יי' צבאות קטול ית מלכא ויתבדרון שלטוניא ואתיב מחת גבורתי על תניניא" - רוצה לומר: המשנים שלמלכים והשלטונים.

חרב עורי על רועי וכו' - זה הִשנות וכפל מחבלי משיח , שהוא , כמו שקדם (ראה זכ' יב) , על חזוק המלחמות שיהיו אז לעמנו , כמו שקדם לנו. וכן דרך כל הנביאים לכפול יעוד אחד עשרה פעמים , כמו שקדם לנו , כל שכן כי בעבור שלא זכר רק קצור מופלג באמרו "אשר דקרו" (זכ' יב , י) , שב להאריך עתה. והיטיב שקרא זה הנכבד , שר צבא העם , 'רועי' ו'גבר עמיתי' , ורמז לנו כי בחטאו מת (ע"פ במ' כג , ז) - מכה מכפרת עון , כי אין מיתה בלא חטא (ראה שבת נה , א); כי כן היה חטא בנפילת עמנו במלחמה הראשונה בענין העי (ראה יהו' ז , יא). וגם זה 'אוצר יי'' יבא. וטעם הצוערים - הפך "אדירי הצאן" (יר' כה , לד); כמו שכתוב "ואדיריהם שלחו צעיריהם למים" (יר' יד , ג). והטעם , כי במות הרועה בהכרח תפוצינה (בנוסחנו: תפוצין) הצאן וילקו ויֵהרגו הצעירים יותר.

חרב עורי על רועי - זהו הכומר , שהוא ראש ורועה על רוב העולם; וקורהו הבורא 'רועי' - על שם שתחתיו רעו ישראל , שהן צאן הבורא; וקורהו 'עמיתי' - על שם שתופס עצמו במקום אלוה ועמיתו. ותפוצנה (בנוסחנו: ותפוצין) הצאן - ישראל שהן תחתיו יפוצו ממקום ישובם לעלות לירושלם. על הצוערים - אילו הם אחים קטנים , הנקראים 'פרטי מישרי' בלעז; והוא מלשון "והיא מצער" (בר' יט , כ). ואע"פ שבאותה שעה לא נמצאו מהם בעולם , מכל מקום הנביא מדבר על העתיד. כך שמעתי מפי הרב פתרון מקרא זה.
ריכוז קישורים