תנ"ך - הס
כל־בשר
מפני
ה'
כי
נעור
ממעון
קדשו:
פ
יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת
עוד...(לדוגמה לחיצה על "תיקון קוראים" תפתח את הפרק בתצורת "תיקון קוראים" - טקסט עם ניקוד וטעמים ולצידו טקסט ללא ניקוד וטעמים בפונט סת"ם. לחיצה על אחד מהפרשנים תפתח את הפרק עם טקסט, ניקוד וטעמים ולצידו הפירוש של אותו פרשן וכו')
הַ֥ס
כָּל־בָּשָׂ֖ר
מִפְּנֵ֣י
יְהוָ֑ה
כִּ֥י
נֵע֖וֹר
מִמְּע֥וֹן
קָדְשֽׁוֹ:
פ
(זכריה פרק ב פסוק יז)
הַס
כָּל־בָּשָׂר
מִפְּנֵי
יְהוָה
כִּי
נֵעוֹר
מִמְּעוֹן
קָדְשׁוֹ:
פ
(זכריה פרק ב פסוק יז)
הס
כל־בשר
מפני
ה'
כי
נעור
ממעון
קדשו:
פ
(זכריה פרק ב פסוק יז)
הס
כל־בשר
מפני
יהוה
כי
נעור
ממעון
קדשו:
פ
(זכריה פרק ב פסוק יז)
סָפוּ
כָל
רַשִׁיעַיָא
מִן
קֳדָם
יְיָ
אֲרֵי
אִתגְּלִי
מִמְדוֹר
קֻדשֵׁיהּ
:
הס
כל
בשר
-
כל
שאר
האומות.
כי
נעור
-
לשון
"העירה
והקיצה"
(תה'
לה
,
כג).
כי
נעור
ממעון
קדשו
-
שיעור
מן
השמים
ליפרע
מן
האומות.
הס
-
על
דרך
"ידמו
כאבן"
(שמ'
טו
,
טז).
ומלת
נעור
-
מבניין
'נפעל'
,
כמו
"נכון"
(מי'
ד
,
א);
וזה
הבניין
יבא
בלשון
הווה
פעול
,
גם
בלשון
עבר
,
כמו
"נכונו
ללצים"
(מש'
יט
,
כט);
"והממלכה
נכונה"
(מ"א
ב
,
מו).
גם
זה
נעור
-
לשון
עבר;
והעתיד:
"אשר
יעור
משנתו"
(זכ'
ד
,
א).
ובא
קמץ
קטן
(צירי)
תחת
גדול;
אולי
היה
כן
בעבור
אות
הגרון.
והמפרש
(ראה
השורשים:
'נער')
כי
הוא
כמו
"נערו
כגורי
אריות"
(יר'
נא
,
לח)
-
סברה
נכונה
חשב
,
בעבור
הס.
הס
כל
בשר
מפני
יי'
-
פירוש:
ישתוק
כל
בשר
מפני
יי'.
כי
נעור
-
יש
מפרשים
(ראה
רש"י;
שלשה
ס"ד
ע' 51
:
'עור')
כי
הנו"ן
אינה
עיקר
,
ופתרון
המלה
כך
היא:
'כי
יעור'
,
כמו
"עורי
עורי
לבשי
עזך"
(יש'
נב
,
א).
ויש
מפרשים
(ראה
השרשים:
'נער')
,
כי
הנו"ן
אינה
טפילה
,
ופתרונו:
כי
ישאג
ממעון
קדשו;
ודמיונו:
"נערו
כגורי
אריות"
(יר'
נא
,
לח).
הס
-
שתוק;
כמו
שפירשנו
(עמ'
ו
,
י).
כי
נעור
ממעון
קדשו
-
הוא
השמים.
ואמר
נעור
על
דרך
משל
,
כאיש
שיעור
משנתו
(ע"פ
זכ'
ד
,
א);
על
דרך
שאמר
"ויקץ
כישן
יי'"
(תה'
עח
,
סה).
ונעור
-
מבניין
'נפעל'
מנחי
העי"ן
,
על
משקל
"נבון"
(בר'
מא
,
לג);
"נכון"
(שם
,
לב);
אע"פ
שהם
בקמץ
וזה
בצרי.
נעור
-
על
דרך
'דברה
תורה
כלשון
בני
אדם'
(ראה
ברכות
לא
,
ב
ועוד):
כאלו
היה
ישן
ונעור
משנתו
,
ואם
באמת
"לא
ינום
ולא
יישן
שומר
ישראל"
(תה'
קכא
,
ד);
הפך
מה
שזכר
ארסטו
ב'ספר
האלהות'.
כי
דעת
הקודמים
היה
,
שהאל
העליון
ישן
ובטל
תמיד
,
והנהגת
העולם
תֵעשה
מאליה
כאשר
סִדר
מראש
,
ואין
לו
עוד
פעל
שוקד.
ובאור
זה
יותר
'אוצר
יי''
יבא.