תנ"ך - ואמר אל־המלאך הדבר בי מה־אלה ויאמר אלי אלה הקרנות אשר זרו את־יהודה את־ישראל וירושלם: פ

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

וָאֹמַ֗ר אֶל־הַמַּלְאָ֛ךְ הַדֹּבֵ֥ר בִּ֖י מָה־אֵ֑לֶּה וַיֹּ֣אמֶר אֵלַ֔י אֵ֤לֶּה הַקְּרָנוֹת֙ אֲשֶׁ֣ר זֵר֣וּ אֶת־יְהוּדָ֔ה אֶת־יִשְׂרָאֵ֖ל וִירוּשָׁלִָֽם: פ (זכריה פרק ב פסוק ב)

טקסט וניקוד:

וָאֹמַר אֶל־הַמַּלְאָךְ הַדֹּבֵר בִּי מָה־אֵלֶּה וַיֹּאמֶר אֵלַי אֵלֶּה הַקְּרָנוֹת אֲשֶׁר זֵרוּ אֶת־יְהוּדָה אֶת־יִשְׂרָאֵל וִירוּשָׁלִָם: פ (זכריה פרק ב פסוק ב)

טקסט בלבד:

ואמר אל־המלאך הדבר בי מה־אלה ויאמר אלי אלה הקרנות אשר זרו את־יהודה את־ישראל וירושלם: פ (זכריה פרק ב פסוק ב)

תיקון קוראים:

ואמר אל־המלאך הדבר בי מה־אלה ויאמר אלי אלה הקרנות אשר זרו את־יהודה את־ישראל וירושלם: פ (זכריה פרק ב פסוק ב)
וַאֲמַרִית לְמַלאֲכָא דִּי מְמַלֵיל עִמִי מָא אִלֵין וַאֲמַר לִי אִלֵין מַלכְוָתָא דְּבַדַּרָא יָת אֱנָשׁ יְהוּדָה יָת יִשׂרָאֵל וְיָתְבֵי יְרוּשׁלֶם :

זרו - ב': זכ' ב , ב , ד.

זרו - ב'.

אלה הקרנות - אלה האומות אשר בארבע רוחות השמים , אשר נגחו בקרניהם את יהודה וירושלם , עד אשר זירום.

ואומר. והנה טעם "קרנות" (לעיל , א) - האויבים שהיו סביבות ירושלם , הבאים לזרותה; כדרך "וקרני ראם קרניו בהם עמים ינגח" (דב' לג , יז).

אשר זרו את יהודה - כי כשהכבידה עוּלהּ עליהם , ברחו מהם הרבה למצרים ולארם ולבבל , כמוכיח בספר יוסף הכהן (אולי יוסיפון ע' 148 ) , אבל לא הגלת את ישראל מארצם; והוא שאומר למטה "הנשאים קרן אל ארץ יהודה לזרותה" (פס' ד) - להדפה מארצה , ולא זרוה.

ואמר. אשר זרו - נגחו אותם עד שזרו אותם הנה והנה , כל אחת מהקרנות בזמנה. כי מלכות פרס , אע"פ שהעלום מהגלות בתחלת מלכותם , אחר כן הרעו להם בימי ארתחשסתא הראשון ובימי אחשורוש (ראה עז' ד) עד שתים לדריוש (ראה שם , כד).

אילו הקרנות וגו' - אלו הם ארבע מלכיות שהגלו את ישראל וירושלם בימי סנחריב ונבוכדנצר. זרו - מלשון "תזרה לרוח" (יח' ה , ב); ונתחלפה התנועה , והיה ראוי לומר "זַרוּ" (כך נוקד בכה"י). או יש לומר שהוא 'כבד'.
ריכוז קישורים