תנ"ך - כי׀ הנה האבן אשר נתתי לפני יהושע על־אבן אחת שבעה עינים הנני מפתח פתחה נאם ה' צבאות ומשתי את־עון הארץ־ההיא ביום אחד:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

כִּ֣י׀ הִנֵּ֣ה הָאֶ֗בֶן אֲשֶׁ֤ר נָתַ֙תִּי֙ לִפְנֵ֣י יְהוֹשֻׁ֔עַ עַל־אֶ֥בֶן אַחַ֖ת שִׁבְעָ֣ה עֵינָ֑יִם הִנְנִ֧י מְפַתֵּ֣חַ פִּתֻּחָ֗הּ נְאֻם֙ יְהוָ֣ה צְבָא֔וֹת וּמַשְׁתִּ֛י אֶת־עֲוֺ֥ן הָאָֽרֶץ־הַהִ֖יא בְּי֥וֹם אֶחָֽד: (זכריה פרק ג פסוק ט)

טקסט וניקוד:

כִּי׀ הִנֵּה הָאֶבֶן אֲשֶׁר נָתַתִּי לִפְנֵי יְהוֹשֻׁעַ עַל־אֶבֶן אַחַת שִׁבְעָה עֵינָיִם הִנְנִי מְפַתֵּחַ פִּתֻּחָהּ נְאֻם יְהוָה צְבָאוֹת וּמַשְׁתִּי אֶת־עֲוֺן הָאָרֶץ־הַהִיא בְּיוֹם אֶחָד: (זכריה פרק ג פסוק ט)

טקסט בלבד:

כי׀ הנה האבן אשר נתתי לפני יהושע על־אבן אחת שבעה עינים הנני מפתח פתחה נאם ה' צבאות ומשתי את־עון הארץ־ההיא ביום אחד: (זכריה פרק ג פסוק ט)

תיקון קוראים:

כי׀ הנה האבן אשר נתתי לפני יהושע על־אבן אחת שבעה עינים הנני מפתח פתחה נאם יהוה צבאות ומשתי את־עון הארץ־ההיא ביום אחד: (זכריה פרק ג פסוק ט)
אֲרֵי הָא אַבנָא דִּיהַבִית קֳדָם יְהוֹשֻׁעַ עַל אַבנָא חֲדָא שִׁבעָה חָזיָן לַהּ הָאֲנָא גָלֵי חָזיָתַהּ אֲמַר יְיָ צְבָאוֹת וְאַעדִּי יָת חוֹב אַרעָא הַהִיא בְּיוֹמָא חַד :

פתחה - ו' זוגין מן ב' מיחדין , חד מיעוט וחד ריבוי (זוגות של מלים יחידאיות בנות שורש אחד , שאחת באה בכינוי היחיד ואחת באה בכינוי הריבוי): במ' ה , טז; יח' כד , יא. - יש' כד , כ; איכה א.ה. - יש' ל , יד; תה' ס , ד. - יר' ט , יא; יש' מד , ז. - זכ' ג , ט; תה' עד , ו. - מש' כו , יד; ש"א ד , יט. נאם יי' צבאות - כ"ו: ראה נח' ב , יד.

פתחה - ל'; ומשתי - ל'.

כי הנה האבן - יסוד הבית אשר יסדתם בימי כורש , ובטלו על ידיכם , ואותו היסוד ועובי החומה היה מעט בעיניכם , כמו שמפורש בעזרא (ג , יב) ובנבואת חגי (ב , ג). על אבן אחת שבעה עינים - סופו להרחיב על אחד שבעה; וכן תירגם יונתן "על אבנא חדא שבעה [עינין] חזיין לה"; ולשון עינים - לשון מראות. ולי נראה: שבעה עינים - על שם עיני הקדוש ברוך הוא , שבעיניו ולבו להוסיף עליו על אחד שבעה; לפי שדוגמתו מצינו בנבואה זו: "וראו את האבן הבדיל ביד זרובבל שבעה אלה עיני יי' המה משוטטים" וגו' (זכ' ד , י). מה ראה לומר כאן "עיני יי' המה משוטטים"? אלא לומר , שנתן עיניו להרבות כבוד הבית בבניינו. הנני מפתח פתוחה - מתיר קשריה , מפר עצת האויבים אשר כתבו שטנה לבטל את המלאכה (ראה עז' ד , ו ואי'). ומשתי - והסירותי. ביום אחד - לא ידעתי איזה יום. [ביום אשר התחילו להוסיף על הבנין , ימיש עון הארץ ותהיה ברכה בפירותיו , כי עכשיו יש בה מאירה , כמו שנאמר בנבואת חגי (ראה חגי ב , טז ואי')]. [ביום ההוא תקראו איש לרעהו וגו' - כגון בימי יהודה והחשמונאים. ומפורש ביוסיפון (ראה יוסיפון ע' 109 , 119 ) וישב ישראל לבטח כל ימי שמעון , אחיו של יהודה , וכל ימי הרקנס , בנו , איש תחת גפנו ותחת תאנתו (ע"פ מל"א ה , ה) ויפרו וירבו ויעצמו , מאד (ע"פ שמ' א , ז).].

כי הנה האבן אשר נתתי לפני יהושע על אבן אחת שבעה עינים - לפי שבתחילה , כשבנו יסוד של בית המקדש , ובטלו המלאכה , לפיכך חזר הקדוש ברוך הוא ואמר להם שירחיבו עכשיו את החומה שבעה פעמים יותר ממה שהיתה תחילה. הנני מפתח פיתוחה - פתרון: אותה כתיבה שכתבו שטנה על יהודה וירושלים , הנני מוחק אותה , ומשתי את עון הארץ ההיא ביום אחד - ואסיר את עוונם מן הארץ. מפתח משמש לשון עיקור; 'דישקולפיריא' בלעז.

כי. זאת האבן היא אבן המשקולת , כאשר יפרש עוד , שתהיה ביד זרובבל בהחלו ליסד הבית (ראה זכ' ד , ז). וזה יהיה לפני יהושע. וכן פירוש הפסוק: האבן אשר נתתי ביד זרובבל לפני יהושע. ומשתי - הנה זאת המלה מהפעלים היוצאים , כמלת 'שב' , שתמָצא על שני דרכים: 'שב' הוא בעצמו , גם 'ושב' אחר , כמו 'והשיב'. ככה: "לא משו מקרב המחנה" (במ' יד , מד) , ומשתי את עון. וטעם עון - הענש והרע והגלות.

כי הנה האבן אשר נתתי לפני יהושע על אבן אחת שבעה עינים - פירוש: זו האבן היא שיבנו בה בית המקדש. ופעמים יאמר לפני יהושע ופעמים יאמר לזרובבל , כאשר נאמר "וראו את אבן (לפנינו: האבן) הבדיל ביד זרובבל" (זכ' ד , י) , לפי ששניהם בנו בית המקדש. וזה שיאמר על אבן אחת שבעה עינים - הם עינים שלהקדוש ברוך הוא , כאשר נאמר אחר כך "שבעה אלה עיני יי' המה משטטים (בנוסחנו: משוטטים) בכל הארץ" (שם). הנני מפתח פתוחה - שלזה האבן , נאם יי' צבאות. ומשתי - פירוש: ואסיר; ודמיונו: "לא ימיש" (שמ' יג , כב).

כי הנה האבן - ואיזו אבן? אֹתה אשר נתתי לפני יהושע לנגף ולמכשול (ע"פ יש' ח , יד) עד עתה , לעכב על ידו בנין הבית ושירות כהונה גדולה. שעל אבן אחת היו שבעה עינים - כלומר , שלא היתה אלא אבן אחת , והיו עליה שבעה עינים לשוטט ולחקור בעון הארץ , לעכב על הבנין. והאבן - הן מלכי פרס וצרי יהודה (ראה עז' ד , א ואי') , והעינים - הוא השטן הנזכר למעלה ביהושע (לעיל , א) המשוטט כמעשה איוב (ראה איוב א , ז; ב , ב). ולפי שאף המלך בכבודו משוטט בכל ולא יפלא ממנו כל דבר (ע"פ יר' לב , כז) , שלח שטן לשוטט ולבא להעיד לפניו , לשפוט בם. ולכך תולה הדבר בעיני כבודו. ומעשה המלך קורא 'מעשה העבד' , והוא שיאמר למטה "שבעה אלה עיני יי' המה משוטטים בכל הארץ" (זכ' ד , י). ואין עינים הללו אלא צופים ורואים , כמו "והיית לנו לעינים" (במ' י , לא) , לכך נאמרו בלשון זכר; ובשבעה לא דקדק הכתוב , וכמוהו רבים. הנני מפתח פתוחה - של אותה האבן שהיתה לו עד עתה להעמדת צופים לשטן , לשוטט ולעכב - אף היא תתפתח פתוחי בנין מעשה חרש אבן (ע"פ שמ' כח , יא) לבנין הבית. שאף מלכי פרס המעכבין בבנינו מסייעין בבנינו , ולא יהיו עוד למכשול אלא ל'מישור' , כמו שיאמר למטה (זכ' ד , ז). ומשתי - והסרותי. את עון הארץ ההיא - מעיני הצופים , שלא יהיה לצופים מה לשוטט ובמה לקטרג. כי משנסתלקה אבן הנגף והר המכשול (ראה שם) לפַתְחָהּ לבנין (ראה זכ' ד , ז) , אז הכל מישור , ועל מה יעמדו לשוטט? ביום אחד - ביום בנין הבית יִבטלו יחד הצופים והמכשול והסִטְנה.

כי הנה האבן - הוא אבן הבדיל שמיישרין בו הבניין (ראה פירושו זכ' ד , י). או פירושו: האבן שישימו תחילה , ישימנה זרובבל לפני יהושע , כמו שאמר למטה "והוציא את האבן הראשה" (שם , ז). על אבן אחת שבעה עינים - על כל אבן ואבן יהיו שבעה עינים , רוצה לומר: שמירות הרבה מאת האל מפני הצרים החושבים להשבית מלאכתם. ואלה הם שבעה עיני יי' שאמר למטה (ראה שם , י). ושבעה הוא סך חשבון על הרוב , אינו שבעה דווקא; וכן "שבע כחטאתיכם" (וי' כו , כא); "שבע יפול צדיק וקם" (מש' כד , טז); והדומים להם. ואדני אבי ז"ל פירש שבעה - דווקא , והם: יהושע , עזרא , זרובבל , נחמיה , ושלשה נביאים: חגי , זכריה ומלאכי. ויונתן תרגם: "שבע עיינין חזיין ליה". הנני מפתח פתוחה - כאלו היתה האבן קשורה כל הימים שבטלו המלאכה , ועתה יפתח אותה וישים אותה בבניין. [ויתכן לפרש כמו "ופתחת עליהם" (שמ' כח , ט) , ולפי שהשלמת תכונת האבן היפה - הציורין והפרחים והכפתורים שציירו בה בפּתוּח , אמר כן דרך משל; כלומר: הנני משלימה לבניין כל תכונתה]. ויונתן תרגם: "הא אנא גלי חזוותא". ומשתי את עון הארץ ההיא ביום אחד: ומשתי - פועל יוצא; "לא משו" (במ' יד , מד) - פועל עומד. וזה יהיה בזמן שהבטיח הנביא זרובבל להגדיל מעלתו , כמו שאמר חגי "אקחך זרובבל" (ב , כג) , ואמר זכריה "הנני מביא את עבדי צמח" (לעיל , ח). ואז יהיו ישראל בשלוה בבית שני; לפיכך אמר "תקראו איש לרעהו" (להלן , י). עון הארץ - אפשר כמשמעו , או יהיה פירושו: עונש , כמו "כי לא שלם עון האמרי" (בר' טו , טז); כלומר , שיסיר מהם בזמן ההוא כל רע וכל צרה ויהיו בשלוה.

כי הנה האבן - שלבניין הבית , אשר נתתי לפני יהושע , על אבן אחת שבעה עינים - כלומר: אציירנה מהרבה דמויות ומראיות לנוי; ושבעה - הוא לשון ריבוי. הנני מפתח פיתוחה - לשון "פיתוחי חותם" (שמ' כח , יא); כלומר , שאני בעצמי אפתח הציורים שלה. ומשתי - מלשון "לא ימיש מתוך האוהל" (שמ' לג , יא); והוא 'קל' ו'יוצא באחר' , כמו "ושב יי'... את שבותך" (דב' ל , ג).
ריכוז קישורים